צדק תחילה | אברהם ורות וולפיש  

 

מדוע פותח משה את נאומו הגדול בפרשת מינוי השופטים? על הצדק והמשפט כבסיס לירושת הארץ וגם על הכלים למניעת החורבן העתידי

סוף הקריירה של משה מתקרב, והמלאכה טרם הושלמה. רבות עשה משה בשבועות האחרונים כדי להכין את בני ישראל לאתגרים הגדולים של כיבוש הארץ והתנחלות בה, ועדיין הוא חושד שהעם איננו בטוח מספיק בכוחו ובהבטחה הא–לוהית לירושת הארץ. מה עוד יוכל לעשות בזמן המועט שנותר לו עלי אדמות? האיש שאמר בתחילת דרכו "לא איש דברים אנכי" פונה לכלי שסיגל לעצמו מאז – "אלה הדברים". ודבריו של משה, איש הא–לוהים, הנאמרים מתוך מאמץ אחרון לצייד את העם בכלים הרוחניים הנחוצים לו להמשך מסעו אל עבר הגשמת ייעודו, יחתמו את ספר תורת ה'.

אילו מסרים בוחר משה לכלול בנאומו הארוך? לפני שיגיע להצגת המצוות הנחוצות בארץ, משה פונה לזיכרון הלאומי. הוא מספר בהרחבה על חטא המרגלים, ומדגיש את המסר העולה מפרשה עגומה זו: דור יוצאי מצרים לא עמד בציווי הא–לוהי לרשת את הארץ. משם הוא עובר להיסטוריה הקרובה ומתאר את מסלול העם מהחודשים האחרונים, לקראת כניסתם הקרובה לארץ כנען. ה' מנע מהעם לכבוש חלק מהארצות השכנות – אדום, מואב ועמון – ולעומת זאת הוא פקד עליהם להילחם נגד שני המלכים האדירים, סיחון ועוג, ואף מסר אותם ואת ארצם בידיהם. המסר ברור: הרצון הא–לוהי קובע את גבולות העמים ואת נחלתם, ועל כן יש לציית לו ולהילחם ללא מורא לכבוש את ארץ כנען.

איור: מנחם הלברשטט

הרחבת ההנהגה

ואולם, באופן מפתיע משה מקדים לאירועים האלה סיפור אחר:

ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם… איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם… ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות… ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו (דברים א, ט–יז).

מה פשר פתיחה זו? אם נבין, כדברי ר"י אברבנאל, ששרי האלפים, המאות, החמישים והעשרות, המתמנים כאן, מתפקדים הן כשרי צבא הנחוצים למלחמת כיבוש הארץ הן כשופטים בזמן יישוב הארץ, הרי שמינויָם מיד אחרי שנסעו מהר סיני מבשר את הגשמת ההבטחה הא–לוהית של כיבוש הארץ ויישובה. ברם, נראה כי טמונים כאן מסרים נוספים.

הסיפור הפותח את נאומו של משה כולל נקודה בעלת משמעות רבה לעם העומד לאבד את מנהיגו הדגול. כבר בתחילת מסעם במדבר הבינו משה והעם כאחד שיש לשתף בהנהגה שרים ושופטים מרובים, ולפיכך הסתלקותו הקרובה של המנהיג לא תשאיר אותם "כצאן אשר אין להם רועה". מנהיגים ששימשו לידו ימשיכו למלא את תפקידם גם אחרי פטירתו.

המסר השני הוא המורשת שמשה מנחיל לעם – הצדק והמשפט. עוד בצעירותו הצטיין משה כאיש רודף צדק המגן על החלשים, ובפתיחת נאומו האחרון הוא מדגיש שהשרים והשופטים שכיהנו תחתיו ימשיכו אחריו להנהיג את העם בדרכי הצדק והמשפט. עוד מלמד משה כי עקרונות הצדק אינם מוגבלים להתנהלות הפנימית של העם "בין איש ובין אחיו", אלא כוללים אף את הגר הגר בתוכם. בהמשך הפרשה משה אף מלמד כי עקרונות הצדק קובעים את דרך ההתייחסות לעמים אחרים. כפי שהעם מצוּוה לרשת את ארץ כנען מידי עמים המזוהים בתורה עם תועבות מוסריות, כך הוא מצוּוה לכבד את הזכויות שה' הקנה לתושבי הארצות השכנות, עמים אשר מעמדם המוסרי יידון בהמשכו של ספר דברים.

המסורת היהודית מצאה מסר נוסף בדברי הפתיחה האלו של משה. נוהגים לקרוא את פרשת דברים בשבת שלפני תשעה באב, שבת חזון, ומבית מדרשו של רש"י למדנו שהסיבה לכך היא "כדי שיקראו בתורה איכה אשא לבדי, ומפטירין בחזון ישעיהו איכה היתה לזונה" (סידור רש"י, סימן תג). המקור לקישור בין "איכה אשא לבדי" לבין מגילת איכה ו"איכה היתה לזונה" בהפטרת חזון נמצא באיכה רבה פרשה א: "שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה [= מגילת איכה]". מלבד המילה "איכה", מה הקשר בין שלושת הפסוקים הללו?

לפי הבנת המדרש, אין משה משתמש במילה "איכה" כפתיח לשאלה רטורית המבטאת את חוסר יכולתו לשפוט לבדו את העם, אלא באופן הדומה להוראת המילה אצל ישעיהו וירמיהו, כלשון תמיהה – איך קרה מהפך גדול כזה? ישעיהו תמה על גודל החטא וירמיהו תמה על גודל העונש. אף משה תמה, לפי המדרש – כיצד הפך העם לאנשי ריב ומדון, לעם בלתי מרוסן? כאן, טוען המדרש, טמונים שורשי החטא שנבטו והצמיחו פירות באושים בזמנם של ישעיהו וירמיהו.

למנוע הידרדרות עתידית

ועם זאת, המסר של משה בפתיחתו הוא שהנהגת צדק עשויה לתקן את המצב הכאוטי שנוצר בקרב העם, ולמנוע הידרדרות עתידית. כמו משה אף ישעיהו מתבונן במצבו של העם בהווה לאור הזיכרון ההיסטורי, ומתאר את ה"זנות" של ירושלים במונחים של "איכה" ו"צדק" השאובים מדברי משה: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט, צדק ילין בה ועתה מרצחים" (ישעיהו א, כא). אף את דרך התיקון לומד ישעיהו ממשה: "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" (שם, כו). בעקבות נביאינו אף אנחנו מקדימים, בשבת שלפני קינת "איכה", את פסוקי "איכה" של משה וישעיהו, כדי שחווית החורבן שלנו בהווה תשאב מהם משמעות ערכית ותזכה לתיקון בקרוב בימינו – "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (שם, כז).

הרב ד"ר אברהם וולפיש הוא מרצה לתושב"ע במכללת בית וגן ובמכללת הרצוג. ד"ר רות וולפיש היא מרצה לתנ"ך במכללת אפרתה

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, ה' באב תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 ביולי 2017, ב-גיליון דברים תשע"ז - 1042 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: