עיתונאים חסרי מוסר | שלום רוזנברג

דברים שאמר ראש הממשלה בטעות למיקרופון פתוח הועברו מיד לאמצעי התקשורת. מה היה אומר על כך רבנו גרשום מאור הגולה?

ברשימה זו מבקש אני להביא לפניכם התייחסות להלכה שמבחינה מסוימת השתכחה מליבנו. אנו חיים בעולם שונה מבעבר, עם כלים שונים לחלוטין, ודברים שהיו מאוד חשובים בתקופה אחת השתנו, נעלמו. אני מנסה לדבר עם אחת מנכדותיי על העניין והיופי שבאיסוף בולים. אלא שבקושי מצליח אני לעניין אותה באחד האלבומים ששמרתי ואינני מרגיש שהצלחתי להעיר בעיניה את הברק שהיה לנו, אספנים צעירים ועניים, כאשר הצלחנו להשיג בול שהיה מקרב אותנו להשלים סדרה.

נכון, כבר כמעט לא כותבים ושולחים מכתבים דרך הדואר, וגם המעטפות אינן מה שהיו. על כל פנים, אני מקווה שעדיין באיזו ספרייה או מוזיאון או אצל אספן עתיקות אוכל לראות מעטפות מתקופות עברו, בייחוד כזו שעליה נכתב בעברית: פגי"ן.

פגי"ן? על מעטפות של אנשים פשוטים יותר יכולנו למצוא מילה אחרת הבנויה מראשי תיבות, שהרבה יותר קל לפצח: בחדר"ג, או חדר"ג. זהו קיצור של: "בחרם דרבנו גרשום". בעקבות זאת, בואו ונעשה "מסע אל תום האלף", כדי שנוכל להכיר את אחד מגדולי היהדות בימי הביניים שחי באשכנז של אותם הימים, רבנו גרשום בן יהודה מאור הגולה (960–1028 לערך).

בעל התקנות

הרבה מהתקנות ההלכתיות הגדולות בתקופה ההיא, המשפיעות עלינו עד היום הזה, הן פרי עבודתו של רבנו גרשום מאור הגולה. במאמר שכתב ב"דרום" הביא וניתח ר' ישראל שצ'פאנסקי יותר משבעים תקנות עצומות הקשורות עמו. בצדק הודגש שאולי כמה מהן יוחסו לו בטעות, אבל המכלול נותן לנו תמונה של פעולתו הרב–ממדית. נקודה מרכזית שאליה נתייחס היא החרם. אמנם לאחר שהוחרם שפינוזה יש לחרם שם רע, אך הבה ננסה להבינו. לקהילות שבתום האלף הראשון, לא הייתה כלל אפשרות להפעיל עונשים כלשהם. האמצעי היחידי היה גירוש מהקהילה, או בעצם הטלת מגבלות על קשרים עם החוטא. אם נחשוב על משמעות החרם, נראה שמשמעותו היא שיש מעשים שהעושה אותם אין מקומו בקהילה, לא בבית הכנסת ולא בשוק. החרמתו של שפינוזה ראויה לדיון במקום אחר, ואולי בעזרת ה' (סליחה ר' ברוך) נוכל לעשות זאת בעתיד הקרוב.

כמה מן התקנות ידועות לרבים. ושוב מסע קצרצר לתום האלף. בין התקנות בולט האיסור לקחת שתי נשים והאיסור לגרש אישה שלא בהסכמתה. תקנות אלו עיצבו את מבנה המשפחה האשכנזית עד ימינו. אזכיר רק תקנה אחת נוספת: "שלא לבייש בעלי תשובה". חוטאים אלה היו אותם היהודים שבעקבות הרדיפות הקשות שבתקופה לא עמדו בסבל והתנצרו. אך לנו יש עדיין חידה שלא פתרנו: פגי"ן? אותיות אלו נובעות מהפסוק בקהלת (י, ח): "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ". השימוש בפסוק זה קשור עם אחת התקנות של רבנו גרשום: "שלא לראות [לקרוא] בכתב ששלח אדם לחברו בלא ידיעתו ובלא רשותו". אסור לפתוח את האיגרת שאינה מיועדת לנו, קל וחומר שלא לקרוא את תוכנה. "וּפֹרֵץ גָּדֵר" הוא האדם שעובר על איסור זה, כלומר פורץ את גבולות האיסור. "יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" – "נחש" הוא קיצור של שלוש מלים: "נידוי, חרם, שמתא (חרם וקללה)". עד כאן דברי הלכה, ועתה הבה נקפוץ לימינו אנו, מאז להיום.

הדלפה מיקרופונית

לפני כשבוע, אמצעי התקשורת המודרניים מסרו לנו על מפגש של ראש הממשלה עם ארבעה נשיאים של מדינות מרכז אירופה. ראש הממשלה נשא בפניהם נאום נועז שחשף נתונים חשובים על יחסי החוץ של המדינה, גם עם שכנים אויבים וגם עם מעצמה בינלאומית אחת. והנה תקלה. בחלק לא מבוטל של הנאום, המיקרופון שבו השתמש ראש הממשלה נשאר מחובר למערכת המעבירה את הנאומים, והדברים הגיעו לאוזניהם של העיתונאים. דברים שהיו אמורים להגיע לאוזניהם של מעטים נבחרים דלפו החוצה.

כשנודע הדבר למרצה הוא ניסה להוסיף כמה מילים שהיו אמורות ליצור את הרושם – בלי להצליח – שחלק מן הדברים נאמר בבדיחות הדעת. אין לי די נתונים, אך דבר אחד עשה עליי רושם איום. כמה עיתונאים ישראלים קלטו את השידור והעבירו את הפרטים לרדיו. ממעמקי ההיסטוריה אומר: זאת בניגוד מוחלט לתקנתו של רבנו גרשום.

עכשיו אני מבין את הצדק בכינוי שנוסף לשמו: "מאור הגולה". יש ואנו בחשכה עמוקה, אך יש בני אדם שהתרגלו לכך ואוהבים את החושך, אלא שהם אינם רואים את התהום הפעורה לפניהם מבלי שהם מודעים לכך. זהירות בפסיקה! אפשר להיות רב גדול בתורה, וגאון בלימודה, בלי להיות "מאור הגולה" ואף לא "מאור הארץ". אפשר גם להיות עיתונאי חסר מוסר, אשר עבור הצלחה בעבודה מוכן לפגוע בעמו. המיקרופון שלך היה היחיד שקלט את הדברים שנועדו להיות חסויים. האם חייב אתה לשדר אותם?

אך הבה נלך עם העיתונאים צעד אחד קדימה. נניח שמצאת מעטפה ברחוב, ובה אינפורמציה פרטית חשובה. האם מותר לך להשתמש בה? אני בטוח שרבי גרשום היה אומר שלא, ובצדק. גם לאדם הפשוט יש זכות לשמור על צנעת הפרט שלו. זכות הציבור לדעת. נכון. אבל איזה ציבור? האם ציבור זה כולל את קציני צפון קוריאה, מדעני איראן, רוצחי חיזבאללה? מכאן נולדות חובותינו האזרחיות. אין זה פשע אם אני דואג לצרכים של עמי. אגב, קשה להאמין במבט ראשון, אבל חובות אלו שלנו הן גם זכויותינו. למשל, זכותנו שלא לדעת סודות מדינה או סודות צבא.

היצר הרע, לפעמים השטן, לובש לעיתים את המסכה של הסקרנות. בעולם הדמוקרטי הליברלי עוטים הילה של קדושה על שלושת המוסדות: העיתונאות, התיאטרון והאמנויות. אך זו קדושה המעורבת בלא מעט טומאה. אבל על כך בהזדמנות קרובה.

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, ה' באב תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסם ב-31 ביולי 2017,ב-גיליון דברים תשע"ז - 1042, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ראש הממשלה לא אמר דבר נועז אלא דבר מטורלל, ולהעברת דבריו לתקשורת אין שום קשר לרבנו גרשום. רבנו גרשום לא דיבר על מנהיגים האמורים לשקול כל אמירה ציבורית שלהם שאינה נאמרת בד' אמות הפרטיות באלף מאזניים. מי שפירסם את הדברים לא עבר עבירה אלא קיים מצווה. מצוות העברת מידע לציבור כדי שידע מי מנהיג אותו. הייתי אומר שזאת אפילו מצווה שפיקוח נפש כרוך בה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: