מבט אחר לאחור | שרון רימון  

 

מדוע התורה איננה מזכירה ברשימת מסעות ישראל במדבר את קדש, שבה אירע חטא המרגלים? על מסלול המסע של ישראל במדבר והפרשנות החדשה שמוענקת לו

רשימת המסעות בפרשת מסעי לא נועדה רק להציע זיהוי גיאוגרפי למקומות שבהם עבר עם ישראל במדבר אלא לסכם את תקופת הנדודים כולה ולתת לה משמעות. לכן, פרשת מסעי מתעלמת מחלק מהמקומות והאירועים שאירעו במדבר, ואפילו מאירועים חשובים כמו מעמד הר סיני, ומזכירה מספר מצומצם של מקומות ואירועים. מפאת קוצר היריעה נתמקד אך ורק בהתעלמות מהמקום קדש מדבר פארן, המקום שבו אירע חטא המרגלים.

בחזרה אל קדש הסמוכה

לפי התיאור בתחילת ספר במדבר, ממדבר סיני נסעו בני ישראל לקברות התאווה, משם נסעו לחצרות, ומשם הגיעו לקדש מדבר פארן, שם חטאו בחטא המרגלים. בעקבות העונש שקיבלו שם הם הסתובבו במדבר ב"דרך ים סוף" במשך 38 שנים, אך לא ידוע לנו היכן. בתחילת השנה הארבעים הגיעו בני ישראל לקדש מדבר צין.

לפי התיאור בפרשת מסעי, ממדבר סיני נסעו בני ישראל לקברות התאווה ומשם לחצרות. עד כאן המסלול זהה, אך לאחר חצרות לא מוזכרת קדש מדבר פארן ולעומת זאת מוזכרים שמונה עשר מסעות במקומות שלא נזכרו בספר במדבר, ובסופם מוזכר שהגיעו ל"מדבר צין היא קדש". עובדה זו תמוהה מאוד, כיוון שקדש במדבר פארן איננה מקום שולי במסעות ישראל במדבר: במקום זה אירע כאמור חטא המרגלים, שבעקבותיו נגזר עליהם להסתובב במדבר. זהו, אם כן, מקום משמעותי ביותר. יתר על כך, בשל היות קדש ברנע נווה מדבר גדול, שהיה מאוד נוח לחנות בו, עם ישראל שהה שם למשך זמן די ארוך: "ותשבו בקדש ימים רבים" (דברים א, מו). מדוע, אם כן, פרשת מסעי איננה מזכירה מקום חשוב זה?

פירושים שונים ניתנו לכך. אחת האפשרויות להבין זאת (כפי ששמעתי מהרב יואל בן נון) היא שמיד לאחר חצרות בני ישראל הגיעו לקדש מדבר פארן, ובעקבות חטא המרגלים יצאו משם והסתובבו ב"דרך ים סוף". המקומות ב"דרך ים סוף" לא פורטו בספר במדבר עצמו, אך פרשת מסעי מזכירה אותם. אלה המקומות מ"רתמה" עד "עציון גבר". מעציון גבר הם חזרו חזרה אל האזור של קדש, אך לא התיישבו באותו מקום בדיוק, בקדש מדבר פארן, אלא במקום קרוב לו, הוא קדש מדבר צין.

כאמור, קדש מדבר פארן היא נווה מדבר גדול מאוד, וכנראה שעם אחר התיישב בו כאשר ישראל נדדו במדבר. לכן, בחזרתם למקום לא יכלו בני ישראל להתיישב במקום ונאלצו להתיישב בקדש מדבר צין, הקרובה למדבר פארן. אך מקורות המים שבמקום היו דלים ולא הספיקו לצורכי העם, ולכן מצאנו שבקדש מדבר צין מתלונן העם על מחסור במים ("מי מריבה"; במדבר פרק כ').

איור: מנחם הלברשטט

חינוך ולא עונש

קשה להתעלם מן הדמיון בין שני המקומות הנקראים "קדש", והמצויים על גבול הכניסה לארץ. בני ישראל מגיעים פעמיים אל המקום הזה: בפעם הראשונה הם מגיעים לקדש בשנה השנייה. שם הם עומדים על גבול הארץ המובטחת במטרה להיכנס אליה, אלא שברגע האחרון הם נכשלים בחטא המרגלים, ובעקבותיו הם מתעכבים במדבר במשך 38 שנים. בפעם השנייה הם מגיעים לקדש בשנה הארבעים, לאחר הסתובבות במדבר במשך 38 שנה. שוב הם עומדים על גבול הארץ המובטחת ועומדים להיכנס אליה, ומתחילים תהליך של כניסה לארץ. ההגעה השנייה לקדש היא תיקון של ההגעה הראשונה לקדש, ומשם מתחילה הכניסה לארץ.

כאמור, פרשת מסעי איננה מזכירה את קדש הראשונה, אלא רק את קדש השנייה. וכאן אנו חוזרים לשאלה ששאלנו: מה המשמעות של ההתעלמות מקדש הראשונה?

ייתכן שהתשובה לכך היא שפרשת מסעי רוצה להציג תפיסה שונה של שנות ההסתובבות במדבר. בניגוד לרושם שעלה עד עתה, הפרשה מבקשת ללמד שההסתובבות במדבר במשך 38 שנים לא הייתה מיותרת ולא נבעה מעונש בלבד, אלא הייתה חלק מתהליך שעם ישראל היה צריך לעבור במדבר כהכנה לקראת הכניסה לארץ. לכן היא מדלגת על התחנה הראשונה בקדש. כאילו היא אומרת לקורא: לא היה ריאלי להגיע אל גבול הארץ ולהיכנס לארץ כבר בשנה השנייה ליציאה ממצרים, כיוון שהעם עוד לא היה מוכן לכך. נפשו עדיין הייתה נפש של עבד, והביטחון שלו בה' עוד לא היה מספיק גדול. לכן המרגלים ראו את עצמם כחגבים לעומת יושבי הארץ, ולכן העם נבהל כל כך מדבריהם.

התוצאה של שליחת המרגלים הייתה הסתובבות במדבר עוד שנים רבות, עד שהעם יתחשל ויהיה ראוי להיכנס לארץ – עד שימותו כל האנשים שנפשם הייתה נפש של עבדים, שאינם מסוגלים להילחם על הארץ. הסתובבות ישראל במדבר נועדה לאור זאת לבסס בליבם את הקשר לקב"ה ואת ביטחונם בו כמספק את צורכיהם, ובכך לחזק את אמונתם בסיוע הא–לוהי בכיבוש הארץ. על כן, לצד ההשמטה של קדש מדבר פארן, טרחה הפרשה לפרט את כל המקומות שבהם עברו בני ישראל במהלך אותן 38 שנים של הסתובבות. כאן, לראשונה, קוראת התורה בשם למסע הזה. ללמדנו שאין הוא רק עונש אלא בעל משמעות עצמית לצורך חינוך העם.

אנו נפרדים בתודה מהרבנית שרון רימון אשר ברוחב דעתה האירה את פרשות ספר במדבר. את העיונים בספר דברים יכתבו הרב ד"ר אברהם וולפיש, מרצה לתושב"ע במכללת בית וגן ומכללת הרצוג, ורעייתו, ד"ר רות וולפיש, מרצה לתנ"ך במכללת אפרתה

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, כ"ז בתמוד תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 ביולי 2017,ב-גיליון מטות-מסעי תשע"ז - 1041. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: