הולך ומתחזק  | דוד זולדן

 

הנתונים שהתפרסמו לאחרונה ולפיהם כמחצית מבוגרי החינוך הדתי מתחלנים – מטעים ושקריים. העובדות הפוכות לחלוטין: הציבור הדתי-לאומי נהיה יותר דתי ויותר תורני

בשבועות האחרונים עלתה לכותרות "תופעת הדתל"שים" בחברה הדתית-לאומית והמסורתית. תחילה פורסם מחקר של ארגון חותם שבו נטען כי "רק כ 50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים היום את עצמם כדתיים". מסמך זה זכה לפרסום בכל כלי התקשורת של המגזר הדתי-לאומי והחרדי. הראשונים התמלאו רגשות אשם והכו על חטא והאחרונים העלו על נס את ניצחון החינוך החרדי על החמ"ד.

מעט לאחר מכן החל מסע פרסום אגרסיבי של הספר "היוצאים" מאת מרגוליס פאראנאק, בעיתונות וברדיו, ובו מסר ברור המאשים את ההורים בכך שילדיהם "יצאו בשאלה". בשבוע האחרון אף החל קמפיין חדש של עמותת "אחד לאחד" תחת הכותרת "סליחה, מדוע רק 46% מבוגרי החינוך שלנו מגדירים את עצמם דתיים?".

האומנם החינוך הדתי-לאומי בקריסה? האומנם אנו בעיצומו של משבר? לא אשאיר את הקוראים במתח, שכן האמת פשוט הפוכה. לא קצת, לא בערך, הפוכה לגמרי.

כאשר ראיתי את כותרות הכתבות המצטטות את המחקר של ארגון חותם, נבהלתי. בשנים האחרונות אני עוסק במחקר אקדמי בנושא זהות דתית ואני משתדל לעקוב אחר המחקרים בנושא. האם החמצתי מחקר חשוב העוסק בדמוגרפיה של הדתיות? האם חמק ממני מחקר כל כך משמעותי?

התיישבתי לקרוא בעיון את המחקר של "חותם". בתחילה שמחתי ולבסוף נעצבתי. שמחתי כי לא מצאתי מחקר שלא הכרתי, אך מיד נעצבתי כי המחקר שפורסם בידי חותם מציג תמונה מטעה משלוש סיבות מרכזיות:

א. חלק מהנתונים המובאים בו בשם מחקרים רציניים פשוט לא נכונים.

ב. הכותב מתעלם מנתונים של מחקרים נוספים הנוגדים את טענתו.

ג. הטענה המרכזית מבוססת על הצלבה של נתונים משני מחקרים שאינם מצטלבים.

מספר‭ ‬לומדי‭ ‬התורה‭ ‬בציבור‭ ‬הציוני‭-‬דתי‭ ‬גדל‭ ‬והולך‭. ‬יום‭ ‬ירושלים‭ ‬בישיבת‭ ‬מרכז‭ ‬הרב ‭, ‬2015
צילום‭: ‬יונתן‭ ‬זינדל‭, ‬פלאש‭ ‬90‭. ‬למצולמים‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר

תמונה מטעה

כהמשך לכך, גם הפרשנות והמסקנות על אודות תהליך חילון מסיבי של החברה הדתית המזין את האוכלוסייה החילונית ושומר על גודלה פשוט אינן נכונות. הנתונים מראים מצב הפוך.

לדוגמה, אחד המקורות שעליהם מבסס הכותב את פרשנותו הוא הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2009 – דתיות ומסורת ומשפחתיות. שם נתבקשו המשתתפים (מעל גיל 20) להגדיר את דתיותם כיום ביחס לעברם וביחס לבית שבו גדלו. לאור זאת כותב מחקר "חותם": "בהתאם לסקרים נרחבים וחוזרים של הלמ"ס, רק כ-50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים היום את עצמם כדתיים".

אך בסקר הלמ"ס כתוב אחרת, לא סתם אחרת – הפוך. ציטוט: "21% מהיהודים בני 20 ומעלה מדווחים כי כיום הם דתיים יותר ממה שהיו בעבר: 42% מהחרדים, 46% מהדתיים, 34% מהמסורתיים-דתיים, 21% מהמסורתיים-לא-כל-כך-דתיים, ו-6% מהחילונים".

כלומר, כמעט מחצית מאלו שהגדירו את עצמם דתיים כיום רואים את עצמם כיותר דתיים ממה שהיו בעבר. האם ניתן להסיק מכאן ש"רק 50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים את עצמם דתיים"? נתבונן בהמשך הנתונים של הלמ"ס: "14% מבני 20 ומעלה מדווחים כי כיום הם פחות דתיים ממה שהיו בעבר: 4% מהדתיים, 10% מהמסורתיים-דתיים, 22% מהמסורתיים-לא-כל-כך-דתיים ו-16% מהחילונים". רק 4% מאלו שהגדירו את עצמם דתיים כיום רואים את עצמם כפחות דתיים ביחס לעבר! הנתונים של הלמ"ס ביחס למגמות בציבור הדתי-לאומי ברורים: כ-50% מהדתיים מעל גיל 20 רואים את דתיותם ללא שינוי ביחס לעבר, 46% רואים את עצמם יותר דתיים מהעבר ורק 4% רואים את עצמם כפחות דתיים מבעבר.

מהיכן באה הקביעה כי "רק כ-50% ממי שגדלו בבית דתי מגדירים היום את עצמם דתיים"? גם הנתון של 4% שמגדירים את עצמם כפחות דתיים אינו אומר שהם מגדירים את עצמם חילונים, אלא כפחות ממה שהיו בעבר.

דווקא מכאן ניתן לשאוב הרבה עידוד. בשום אופן אין "תהליך חילון מסיבי" בציבור הדתי, וההפך הוא הנכון. במיוחד אם נכלול את כל האוכלוסייה הלומדת בחמ"ד, הכוללת גם ציבור גדול המגדיר את עצמו "מסורתי" ובו יש אחוזים גבוהים יותר של ירידה ברמת הדתיות בהשוואה לציבור הדתי, אך גם שם באחוזים נמוכים (10%) מהרושם שיוצר חותם. בנוסף, המגמה של הציבור הדתי-לאומי מאוד ברורה – הציבור הדתי-לאומי נהיה יותר דתי. שיעור המגדירים את עצמם יותר דתיים מבעבר גדול פי כמה מאלו המגדירים את עצמם כפחות דתיים מבעבר.

די להלקאה העצמית

דוגמה נוספת: הטענה המרכזית של חותם מתבססת על הצלבה של נתוני הלמ"ס משנת 2009 ומשנת 2012 ושל סקר נוסף משנת 2015 המפלחים את הרכב האוכלוסייה היהודית בישראל עם נתוני הפריון באוכלוסייה היהודית בישראל עד שנת 2012. הכותב תמֵה מדוע האוכלוסייה החילונית שומרת על יציבות של 43% והאוכלוסייה הדתית שומרת על יציבות של 11%-10% למרות ששיעור הפריון באוכלוסייה הדתית גדול יותר משיעור הפריון באוכלוסייה החילונית. מסקנת חותם היא שהציבור הדתי "מזין" את הציבור החילוני וכך שומר על יציבותו כתוצאה מאחוזים גבוהים של חילון.

מתמטיקה פשוטה עוקרת את השאלה מיסודה ולכן גם את מסקנותיה. סקרי הלמ"ס מתייחסים רק לבני 20 ומעלה. מכאן שהצעירים ביותר מבין אלו שנסקרו בסקרי הלמ"ס בשנת 2009 ובשנת 2012 נולדו בין השנים 1989–1992. כלומר, סקר הלמ"ס משקף את ההגדרה העצמית של הדתיות של מי שנולד או עלה לארץ לפני שנות התשעים של המאה הקודמת. אז כזכור עלו לארץ כמיליון עולים מחבר העמים שרובם המוחלט אינם דתיים. דווקא היציבות של גודל הציבור הדתי מפתיעה, ומעידה על שיעור עזיבה קטן!

בנוסף, כאשר בודקים את המגמות בקרב בני נוער, למשל במחקר הנוער הרביעי של המרכז לכלכלה מדינית משנת 2016, רואים מגמה ברורה של שינוי. הציבור החילוני במגמת צמצום, הציבור המסורתי גדל באופן משמעותי והציבור הדתי והחרדי גדלים באופן עקבי. נתונים משמעותיים יותר הוצגו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה (תמר הרמן, "דתיים? לאומיים! המחנה הדתי-לאומי בישראל – 2014"), שם נמצא לאחר צמצום הגדרות כי הציבור הדתי-לאומי  גדל לכ-22% מהאוכלוסייה בישראל על חשבון הציבור החילוני. זו דוגמה נוספת לנתון שלא הובא על ידי חותם ומפריך את טענתם.

לסיכום, כשבוחנים את הנתונים לאשורם מקבלים תמונה הפוכה לחלוטין. לחינוך הדתי-לאומי יש הרבה במה להתגאות, במיוחד בהתאם לרוחב האוכלוסייה הכלולה בחמ"ד. המגמה הכללית והמשמעותית היא התחזקות דתית. יתרה מכך, עם כל הכאב על המתרחקים, ואינני מתעלם מאחוזי המתרחקים, אחוזים מעטים אלו מעידים על חינוך המאמין בבחירה חופשית, בחשיבה, בעבודת ה' מתוך רצון והשתוקקות.

ברוך ה' מספר לומדי התורה בתוך הציבור הציוני-דתי גדל והולך והתורה פורחת ומתפלשת בכל תחומי החיים האישיים והציבוריים. ישיבות ומוסדות חינוך תורניים לבנים ולבנות גדלים ופורחים; לימוד התורה בקהילות בתנופה אדירה; כנסים ארציים בתנ"ך, בגמרא ובעבודת ה' ממלאים אולמות באלפי משתתפים ועוד. צריך להפסיק עם ההלקאה העצמית, ההכפשות והפגיעה בציבור שלם – ציבור של מחנכים, הורים ונוער נפלא המתמודד עם אתגרי התקופה בכל תחומי החיים ומוסיף קדושה וצמא לדבר ה'.

דוד זולדן הוא דוקטורנט בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בראילן, ור"מ בישיבה התיכונית צביה מעלה אדומים

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון, כ'  תמוז תשע"ז

 

מודעות פרסומת

פורסם ב-16 ביולי 2017,ב-גיליון פנחס תשע"ז - 1040. סמן בסימניה את קישור ישיר. 19 תגובות.

  1. דומני שהסקר של שלמ"ס לגמרי לא אומר את מה שקובע כאן הרב זולדן (גם לא את מה שקובע "חותם", אגב). הרב זולדן מביא נתונים שאינם ממין הענין. כך, למשל, הטענה כי מבין הדתיים רק 4% מדווחים שהם פחות דתיים מבעבר אינה קשורה כלל לשאלה כמה מפסיקים להיות דתיים, שהרי אלה אינם עונים לשאלה כדתיים וממילא לא נכללו בספירה.

    עיינתי בנתוני הסקר (הערת אגב לכותב ולעורכים – במאמרים מסוג זה הכרחי לתת קישור לנתונים). לוח 16, עמ' 84 הוא הלוח העוסק בשינויי דתיות במהלך החיים, והרובריקה הנוגעת לעניננו היא זו שלפי דתיות בית ההורים. שם 24% מאלה שבית הוריהם היה דתי מעידים שנעשו יותר דתיים במהלך חייהם, 21% מעידים שפחות והיתר כנראה נשארו כפי שהיו. אין כאן עזיבה נרחבת של הדת, אבל לגמרי אין כאן מגמה של התחזקות – שעור ה-"מתחזקים" ושעור ה-"פחות דתיים" כמעט זהה.

    נתון מעניין נוסף הוא הלוח הקודם בעמ' 83, ניתוח יהודים מעל גיל 20 לפי מידת הדתיות של הבית בו גדלו. מתוך אלה מגדירים עצמם כחילונים, 3.2% באו מבית דתי; מאלו המגדירים עצמם כמסורתיים-לא-כל-כך-דתיים 14.3% באו מבית דתי; מאלה המגדירים עצמם כמסורתיים-דתיים באו 24.2% מבתים דתיים; מתוך הדתיים באו 68.6% מבתים דתיים; מתוך החרדים באו 12.8% מבתים דתיים. בתרגום למספרי מוחלטים זה נראה כך: 49,500 חילונים מבית דתי; 134,500 מסורתיים-לא-כ"כ-דתיים מבית דתי; 120,500 מסורתיים-דתיים מבית דתי; 300,700 דתיים מבית דתי; 39,500 חרדים מבית דתי. סך הכל אנחנו מקבלי שמהבתים הדתיים יצאו 184,000 חילונים ומסורתיים-לא-כ"כ דתיים, מול כ-460,000 דתיים, מסורתיים-דתיים וחרדים. סה"כ כ-28.6% עוזבים – אלה נתוני האמת לפי הסקר הזה.

    • במקרים רבים היציאה זמנית

      בס"ד כ"ג בתמוז ע"ז

      בויקיפידיה ערך 'יציאה בשאלה' (ליד הערה 5-6) מובא מחקר של מוטי כהן ומיכל אונגר ממכללת תלפיות (משנת תשע"א) בו נזכר שכ-30% עוזבים את הדת בגיל 20+, אך רבים מהם חוזרים אל הדת עד גיל 28, אחרי שעברו תהליך של בירור הזהות.

      תהיה וחיפוש הם חלק ממאפייני דורנו, ואם המשפחה ממשיכה לתמוך באהבה גם בתקופת הנטישה (כהדרכת הראי"ה קוק באיגרותיו לר' דוב מילשטיין) – גדול הסיכוי שתקופת ההתלבטות תסתיים בשיבה מחוזקת לאמונה וחיי תורה ומצוות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • רובין, ההתבטאויות שלך על הרב ליכטנשטיין מכוערות. אתה תופס אותו דרך משקפת צרה במיוחד. מתן את התבטאויותיך ויקשיבו לך גם חובבי ענפים אחרים מלבד איגרוף.

        • ושאלה למז"ה

          היכן מצאת שהרב ליכטנשטיין התיר למנות נשים לדייניות?

          בברכה, ש.צ. לוינגר

          • איפה 'הביע דעתו'? (למז"ה)

            מאיפה הוצאת את הדברים שאתה מוסר בשמו? דוקטור כמוך לא יכול ליתן מקור מדוייק?

            בברכה, ש.צ. לוינגר

          • איפה 'הביע דעתו העקרונית'? (למז"ה)

            איפה מצאת דברים אלה שאתה מצטט בשם הרב ליכטנשטיין? איך אפשר לדון על דברים ללא מקור?

            בברכה, ש.צ. לוינגר

            • התורה כתבלין נגד יצה"ר גם לנשים (למז"ה)

              בס"ד כ"ד בתמוז ע"ז

              לדינ"ר – שלום רב,

              הדברים שהבאת בשם הרב ליכטנשטיין לא נמצאים ב'מבקשי פניך'. שם (עמ' 177) הוא אומר, לגבי מינוי אישה לתפקיד ציבורי: 'זה עניין של שיטות בראשונים, בהבנת הסוגיא של דבורה ששפטה את ישראל, ועוד. אינני יודע מה יפסקו פוסקי הדור בעוד שלושים שנה… עד כמה יעניקו לנשים סמכות פורמלית. ידועים דברי הרמב"ם, על סמך הספרי, בעניין המינויים הפורמליים, אך יש פוסקים שלא נרתעו מכך. מה יהיה בעתיד, איני יודע. אבל מה שאני יודע זה שהיום חשוב שבנות ישראל תדענה, שתהיינה דבקות בתורה, לגבי כל השאר איני אומר בדיוק. בהדי כבשי דרחמנא למה לך'.

              על עמדתו החיובית של הגרי"ד סולובייצ'יק ללימוד תורה בעומק לנשים מסביר הרב ליכטנשטיין (שם, עמ' 169-170): 'הרב הדגיש מאד את הסיבה לעודד לימוד תורה לנשים. הרב החשיב את לימוד התורה באמת ובתמים, לא בתור סיסמא, הוא חשב באמת: " בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קדושין ל,ב). הוא חשב שיצר הרע פועל אצל נשים לא פחות מאשר אצל גברים, ממילא, או שאינך שולח אותן לאוניברסיטה, ואז אתה מוציא אותן מהמעגל ההשכלתי תרבותי, ואם אתה שולח אותן, הן אינן מצויידות בתבלין של התורה שיגן עליהן'. בשם הרב יעקב מדן אומר הרב ליכטנשטיין: 'לא יעלה על הדעת שללמוד תורה יהיה אסור לבחורה, אבל היא תוכל לקרוא איזשהו ז'ורנל לנשים' (עמ' 170).

              לעומת זאת הגיב הרב ליכטנשטיין כלפי פמיניסטית שהתריסה כנגד התורה ודברי חז"ל, שנכתבו מ'זוית ראיה גברית'. על זה הגיב הרב ליכטנשטיין בחריפות: "מה שאת רוצה, זה לא חידוש בתוך הדת. זו דת חדשה!" (עמ' 176).

            • מ'אולי' לוודאי? (להנ"ל)

              הלשון שהבאת בשם הרב ליכטנשטיין, מצוייה בראיון עם העיתונאי אלישיב רייכנר (הרב ליכטנשטיין נגד דיל עמאר-אריאל', באתר nrg, 26.5.13), ועד כמה שאין לעשות דיוקים בדברים המצוטטים מכלי שני, גם מהדברים האמורים עולה שלא נאמרו בהחלט והם תלויים במחלוקת ראשונים, ואף שכיום מינוי אישה הוא דבר העולה על הדעת (בניגוד למציאות שהיתה בימי חז"ל ורש"י) – הרי עדיין ייתכן ש'שאחרי שזה עולה ייתכן שאנחנו נוריד את זה' כדעת הראשונים שאסרו, ולא ניתן לעשות את ה'אלי' לוודאי.

              בברכה, ש.צ. לוינגר

            • מה אתה רוצה מהגר"ש וואזנר? (למז"ה)

              וכי אסור לו לחלוק על ה'חפץ חיים'? לא שמעת על מחלוקות בין האחרונים?

              בברכה,, ש.צ. לוינגר

            • דבר שבמניין או הדרכה חינוכית? (למז"ה)

              בס"ד כ"ה בתמוז יה"ל תשע"ז

              למז"ה – שלום רב,

              עיינתי בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי קנ, ונראה שהוא סובר שזו גזירה דרבנן שלא ללמד את הבת תורה, וגם בדברי הח"ח נראה שמבין שזה רק עניין של 'עת לעשות לה", וא"כ יש מקום לפרשנות מצומצמת. הרב אברהם רובין העיר לו מדברי הפרישה שדייק מדברי הרמב"ם שאם למדה יש לה שכר שהרי ראינו שדעתה מכוונת להתלמד (וראה מה שהשיב לו הגר"ש וואזנר בח"ח סי' ריא, וצ"ב).

              וכבר העירו הגר"י קאפח זצ"ל והגר"נ רבינוביץ' שליט"א מדברי הרמב"ם בסוף פרק ד' מהל' יסודי התורה שביאורי המצוות הם דבר ש'יכול שיידעהו כל אחד, גדול וקטן, איש ואישה, בעל לב קצר ובעל לב רחב', שנראה שזו הזמנה מפורשת לנשים ללמוד בהלכות של 'משנה תורה'. ולפי"ז הוצרכו לבאר דבריו בהלכות ת"ת שלא ילמד את בתו תורה בבת קטנה (ר"נר) או בעומק התלמוד והמידות שהתורה נדרשת בהן (רי"ק).

              בזכרוני מונח שהחיד"א העלה סברא לחלק בין הסברו של רש"י ש'תפלות' הוא חשש לקשרים אסורים בין נשים לגברים, שלפי חשש זה יש יותר מקום לומר שזו גזירה דרבנן, וייתכן שצריך מניין להתירה, לבין הסברו של הרמב"ם ש'רוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד', שלפי זה יש יותר מקום לומר שזו עצה חינוכית ובמקום דחזינן שדעתה מכוונת ליכא למיחש. (בזכרוני מונח שראיתי הדברים ב'טוב עין', אך בחפשי כעת שם לא מצאתי).

              כדאי להעיר שהלשון 'דעתו מכוונת' נמצאת גם בדברי הרמב"ם בהלכות תפילה, שם כתב שאם מצא דעתו מכוונת יתפלל. משמע ש'דעת מכוונת' עניינו שאינו מוטרד, והכי נמי יש לפרש גם דבריו ש'רוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד' היינו שהן טרודות, ולכאורה נראה שאין זו 'חזקה אונטולוגית' אלא יש לבחון את מידת הטירדה. ואולי אדרבה,לעקרת בית יש יותר זמן להגות בתורה 🙂

              בברכה, ש.צ. לוינגר

              כדאי לציין לעובדה שהגר"ש וואזנר שם, אף שמשיג על דרכם של הסמינרים שמעמיקים לדעתו יותר מהנצרך והמותר, מדבר בלשון כבוד על ה'מחנך הדגול, הרבני צדיק במעשיו ר' אברהם יוסף וואלף זצללה"ה'.

              ואף שהוכיחו בכל תוקף באומרו: 'כי התורה היא נצחית ואם אמרו "כמלמדם תפלות" כן הוא בכל הדורות, וגם אם מתירים זה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כי לולא זה היו הבנות עוסקות בגרוע ממנו, מכל מקום מאן מפיס ומי עמד במניין על זה, ודבר פשוט שהריעותא של "כאלו מלמדם תפלות" תצמח בין מוקדם בין מאוחר, וד"ת וגזירתם לא ישתנה לעולם. וקשה להעמיד דת על תלו בעניין זה'. – לא חדל מלכבדו כ'מחנך הדגול, הרבני הצדיק במעשיו'

            • לגבי הגר"ש וואזנר ויהדות הונגריה (למז"ה)

              לגר"ש וואזנר יש קשר חזק ליהדות הונגריה-רבתי. לפני 'ישיבת חכמי לובלין' הוא למד אצל רבי שמואל דוד אונגר בנייטרא ואצל רבי יוסף אלימלך כהנא באונגוואר, ואחרי עלותו לארץ למד הרב וואזנר אצל רבי יוסף צבי דושינסקי רב העדה החרדית בירושלים (שכיהן לפני כן כרב בגלאנטה). הרב וואזנר היה חתנו של ראש קהילת פרסבורג, וכיהן במשך שנים גם כרבו של 'חוג חת"ס'.

              בברכה, ש.צ. לוינגר

              ביהדות הונגריה היו אנשי 'אויברלנד' הדבקים במנהגי אשכנז ואנשי 'אונטרלנד' שנטו לחסידות, אך מאבקי חסידים-מתנגדים מהסוג שהיה במזרח-אירופה, לא היו בהונגריה. האדמור"ים שהשפיעו בהונגריה היו גדולים בש"ס ופוסקים, ורבני הונגריה שכולם היו גם ראשי ישיבות, נתנו מקום מרכזי לטיפוח יראת ה'. החת"ס שכתב תשובות וחידושים, כתב גם דרשות ושירים מלאי דבקות, והביא בדרשותיו גם דברי חסידות (בשם 'המקובלים', כפי שציין ר' יוסף נפתלי שטרן במבואו לדרשות החת"ס).

              אגב, סבי, רבי מרדכי צבי לוינגר תלמיד ה'כתב סופר', נשא את חוה בעק, בת למשפחה של חסידי בלז וקומרנא, וכמדומני שאיש לא הזדעזע 🙂

            • אפשר שההתקרבות בין חסידים לנאמני מנהג אשכנז, נבעה גם מהצורך לאיחוד כוחות כנגד הרפורמה.

        • יעקב, ירושלים

          פששיי איך עלית על ישראל נתנאל שלנו שחזר אלינו מהכפור אחרי מס' שנים??

      • החינוך הדתי ומילטון (למז"ה)

        בס"ד כ"ד בתמוז ע"ז

        למז"ה – שלום רב,

        בהתאם לעצתך חיפשתי קצת חומר ממילטון שיכול לחזק את החינוך הדתי. ומצאתי בסקירה על 'מבוא לפילוסופיה של החינוך' (באתר ידע להצליח'), שלמילטון (במסתו 'על החינוך') היתה גישה ייחודית לגבי מטרת החינוך, המתמצה לפי מילטון בשתי מטרות: (א) לתת למתחנך כישורים להביא תועלת לחברה. (ב) ללמדו לאהוב את אלקים. במילים אחרות: החינוך אליבא דמילטון מיועד לבנות אדם ה'אוהב את המקום ואוהב את הבריות'.

        איך עושים את זה? נראה לענ"ד שראשית כל עלינו לפתח אהבה זו בליבנו, ו'כשהתנור חם הוא מחמם את סביבותיו'. כשאדם מהווה דוגמה אישית בהיותו 'אוהב את המקום ואוהב את הבריות', וכשילדיו/ חניכיו יודעים שאיתו ניתן לדבר בפתיחות על כל מה שמעיק עליהם – קלה יותר הדרך לקרבם לתורה..

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לא לשרוף גשרים

        על מחקרם של ד"ר מיכל אונגר ומוטי כהן ממכללת תלפיות (שהזכרתי לעיל) המצביע על מגמה גוברת והולכת של שיבת דתלש"ים לקיום אורח חיים דתי – ראו בכתבתה של רבקי גולדפינגר, 'הוא עוד ישוב', בערוץ 7 (1.12.11). אצל כל המרואיינים צויינה העובדה שהמשפחה המשיכה לשמור על קשר של אהבה איתם גם בשעה שעזבו את הדתיות, והיא שעמדה להם למצוא את הדרך חזרה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. לצערי הרב הכתבה הזאת ממשיכה את התופעה המוכרת בציבור הדתי. לטמון את הראש בחול בכל פעם שיש בעיה, או יותר מכך לטעון שלא רק שאין בעיה אלא הדברים טובים יותר. כך הדבר באלכוהול בציבור הדתי, שתמיד טענו אצלנו אין בעיה נוער שלא שותה, עד שקיבלנו בפרצוף את הנתונים האמיתיים. לא אתווכח על המספרים כי אני לא בטוח מה נשאל כל אחד בסקר שעשו, ויותר מכך מהי ההגדרה שכל אחד נתן למהי דתיות. אני כאיש חינוך חי את השטח ורואה את הנתונים האמיתיים. אולי נכון שבישיבות מסויימות או בבתי ספר מסויימים כרגע אין בעיה כי סוגרים את התלמידים מכל הסתכלות החוצה, אבל ברוב המוסדות קיימת בעיה של הסתכלות שונה על העולם הדתי של התלמידים הבוגרים. אם לא ננסה להתמודד באופן אמיתי הרי רק נלבה את הבעיה ונביא אותה לידי פיצוץ גדול. קריאה בספר היוצאים מביאה לתובנות משמעותיות היכולות להוביל את המחנכים הדתיים להסתכלות אחרת על עולם התלמידים שלהם. אני הייתי ממליץ לדוד זולדן להסתובב בירושלים בייחוד בשכונות קטמון ופת ולחוש את עולמם של הזוגות הצעירים שם, יתכן שתפיסתו תשתנה מעט. או אולי להגיע לאירועים גדולים של צעירי הציונות הדתית בירושלים ולחוות אחרת את השטח. חבל שלא נותנים את הכלים הנכונים למחנכים של הדור הבא.

  3. משה זאב הכהן, ודאי הינך רשע מרושע אשך מחויב לעשות תשובה, וכמדומני שהלכתית ניתך להגדירך כאפיקורס המבזה תלמידי חכמים ועל כן חייב אתה להתאמץ עד מאוד בתשובתך שכן כפי שפסק הרמב"ם בהל' תשובה ודאי לא יסייעו לך מן השמים. ובפרט שאת שנאת החינם המתפרצת מתוכך דווקא בימי בין המצרים ראוי להגדיר כ"בועל ארוסתו בבית חמיו" (פסחים ק.), ובשל עזות פניך המקדש נותר בחורבנו. והרי כל ימי תהיתי בפשר המשפט "דור שלא נבנה בימיו כאילו חרב בימיו" עד שעתה בשל עזות המצח שלך התבהר לי שודאי המקדש היה נחרב בשל שכמותך. יה"ר מלפני אבינו שבשמים שתחזור בתשובה שלמה לפניו.

  4. התמונה ממרכז בטלה באלף…

    אולם מה תלינו על בני הנוער הנבוכים, בשכונתי כל הילדים ללא יוצא מן הכל – דתיים לאומיים, כן, כן! צופי אייפונים כרוניים, אז מה הפלא שנשירתם מובטחת בגיל שש-עשרה שבע-עשרה. מדוע מה שכל הורה חרדי מן המניין מבין, לא מבינים רוב הציבור הדתי לאומי, אה?! ואידך זיל גמור

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 1041 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: