אכילה חברתית | רבקה שאול בן-צבי

 

תרבות האוכל האורגני, המשדרת לכאורה פשטות ובריאות ואנטי-גלובליות, היא גם סגנון חיים נהנתני שאינו נטול אינטרסים. בין ערכים רוחניים ויהודיים לערכים צרכניים

אוכל אורגני בישראל

התנגדות, היטמעות ותרבות גלובלית

רפי גרוסגליק

רסלינג, 2017, 201 עמ'

"אוכל אורגני בישראל" הוא מחקר חברתי מרתק המיועד לקורא המשכיל והסקרן שמתעניין בפוליטיקה של החיים היומיומיים, ולא במובן המדיני אלא בזה שעוסק באינטרסים וביחסי כוח נסתרים שמשפיעים על החלטותינו.

לאחרונה אני נתקלת יותר ויותר בספרים מחקריים שמונעים על ידי גישה אישית וערכית, מתוך מגמה "להרבות טוב בעולם", כניסוחה של רות פלד. בפתיחה לספר מספר רפי גרוסגליק על כניסתו לתחום המזון האורגני בעקבות לידת בתו, והלבטים הכרוכים בבחירת מזונה, מתוך רצון למנוע ממנה אוכל מזיק. הכותב מעיד על עצמו שלמד טבחות בסין והרבה לבשל לצורכי פרנסה והנאה, וכך הגיע לחקר האוכל.

במהלך מחקרו גילה גרוסגליק את המורכבות, הניגודים והסתירות שבנושא שבחר. "אורגני" מייצג לכאורה פשטות, מקומיות, טבעיות ובריאות. מה יותר בריא וטבעי מאשר מזון שצמח באדמה נקייה מדשנים, ולא רוסס בכימיקלים? אך מתברר שתרבות השפע סיפחה אליה את האוכל האורגני.

אכן, בממד הסימבולי האורגני מייצג דווקא את "תרבות הנגד" האנטי קפיטליסטית ואנטי גלובליסטית. האורגני קשור לייצור מקומי של גידולים חקלאיים, ולאידיאות של "קיימות" ו"מקומיות", אך נוצר מהלך שבסופו האורגני והמקומי מכוננים תרבות גלובלית, כפי שיפורט בהמשך. הוויית המזון האורגני רצופה סתירות והפכים, ואלה עיקר עניינו של הספר שלפנינו.

ביטוי‭ ‬יהודי‭ ‬מובהק‭ ‬לאידיאת‭ ‬ההתיישבות‭ ‬בארץ‭ ‬ישראל‭. ‬חווה‭ ‬אורגנית
צילום‭: ‬מרים‭ ‬צחי‭. ‬למצולמת‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר

אשת הלורד בלפור

גרוסגליק הפך כל אבן אפשרית ופקד מרכולים, חוות, מפעלי ייצור, חנויות, מסעדות וסניפי רשתות אורגניות. הוא ראיין חקלאים, מגדלים, צרכנים, טבחים, עיתונאים ועוד סוגי אנשים שקשורים במישרין או בעקיפין לתחום האוכל האורגני. לפנינו מחקר העסוק בתהליכים ההיסטוריים והחברתיים שכוננו את השרשת האוכל האורגני בישראל. מעניין ומפתיע שזה הענף החקלאי שבו מתחולל הגידול הניכר ביותר, ובכל שנה הוא גדל בשלושים אחוזים! ומדובר בהיקף של 59.1 מיליארד דולר ובצמיחה של שלושה מיליארד דולר בשנה!

החוקר הוא סוציולוג, ואחסוך מהקורא כמה מושגים מקצועיים, אבל יש חשיבות להבחנה בין "אוכל" לבין "מזון". מזון הוא הדבר הגשמי שכל אדם צורך כדי לחיות. אוכל כולל את המרכיבים התרבותיים והסימבוליים וכל מה שסביבם. והמחקר אכן עוסק באוכל ולא בתזונה נכונה ובבריאות. ביטוי נוסף הוא "ארטיפקט" שפירושו חפץ מלאכותי מעשה ידי אדם, ובמחקר שלפנינו האוכל האורגני הוא ארטיפקט המבטא "שיקוע מחדש" של האדם ומזונו ביחס לטבע (עמ' 17). מה זה שיקוע מחדש? אנחנו נותקנו מהטבע בשל סיבות רבות כולל החקלאות הקונבנציונלית; שיקוע מחדש הוא החזרת היחסים הטבעיים שנותקו.

וקצת היסטוריה: מקורו של האוכל האורגני הוא בשיטה הביו-דינמית שמקורה בתורת האנתרופוסופיה מיסודו של רודולף שטיינר. בשיטה זאת היו מרכיבים מטפיסיים והיא התבססה על השקפת עולם הכורכת את האדם והקוסמוס. רבים הושפעו ופעלו בהתאם לשיטה. בהמשך פותחה השיטה, אך בלי המטען המטפיסי, על ידי שלושה אישים מהחברה הגבוהה בבריטניה, וביניהם אשתו של לורד בלפור. המעמד הגבוה של תומכי השיטה העניק לה לגיטימציה ומכובדות.

כללית בולט המעבר מתפיסה מטפיסית לגישות אקולוגיות שיש להן גוון של "תרבות נגד". שיטות אלו החלו להתבסס בשנות החמישים וקיבלו תנופה בשנות השבעים, בד בבד עם העלאת המודעות לשימוש הבזבזני והמסוכן שעושה האדם במשאבי הטבע. האוכל האורגני קיבל אפוא משמעות חברתית ומוסרית נוסף לבריאותית.

בישראל התפתחה החקלאות האורגנית באופן ייחודי, לא כתנועת מחאה אלא כחלק מהממסד. בחקלאות האורגנית בראשיתה נכרכו ערכיות, אך גם גישה מעשית ורצון להתגבר על בעיות מעשיות כמו גידול פלפלים שלא צלח. בריאיון עם משה-מריו לוי משדה אליהו, על רקע הנוף והשדות של עמק הירדן, אומר לוי, מחלוצי החקלאות האורגנית בישראל: "זו חקלאות שרואה את הטבע". החקלאות האורגנית נחשבת גם לביטוי יהודי מובהק לאידיאת ההתיישבות בארץ ישראל ולחיים ברוח התורה, כפי שמתבטא בטקסטים המצוטטים בספר. במשך הזמן, עם הצלחת הגידולים החקלאיים, בעיקר לצורכי ייצוא, ובתמיכת משרד החקלאות, מקבל האוכל האורגני משמעות צרכנית ופיננסית.

חקלאי בוטיק

המפנה המעניין ביותר, שמוקדשים לו בספר שני פרקים מרתקים, הוא הפיכת השיח על האוכל האורגני לשיח על סגנון חיים. לא ההתנגדות לתאגידים הגדולים מכוננת אותו, אלא הנהנתנות והטעם הדק של ה"היפסטרים", משמע עירונים צעירים משכילים ובעלי אמצעים, שמחפשים חוויה קולינרית מעודנת, תחושה של "העולם הגדול" והיבדלות חברתית. האוכל אומנם מקומי, אך הוא נושא עמו משמעויות גלובליות ומקורות ההשראה שלו הם העולם הגדול וחידושיו. היחס הפוליטי לאוכל מיטשטש, וצריכת האוכל האורגני, יותר ממה שהיא מבטאת יחס חברתי וערכי, קשורה לאנינות טעם של שכבה חברתית שגם צורכת פרקטיקות של "העידן החדש" כמו יוגה, טאי-צ'י ורפואה אלטרנטיבית.

בפרק עולות התבטאויות של חקלאי בוטיק שרואים בעבודתם סוג של אמנות, ומנפקים גידולים יפהפיים ומיוחדים, בשונה מהירקות הפחות-מטופחים של האוכל האורגני בעבר. יש בספר תיאורים של חקלאים וצרכנים, של רשתות מפורסמות ושל שווקים פתוחים ומאפייניהם. אידיאות של קיימות ומקומיות עדיין מהדהדות בשיח האורגני, אך הן מקבלות ממד גלובלי. אחת הקונות מתארת את החוויה של קניית מוצרים חקלאיים מתוך השוואה לפעילות דומה בכפר איטלקי או יווני. כתבה בעיתון על השוק בנמל יפו הוכתרה בכותרת: "ברצלונה זה כאן" (עמ' 110).

כמה מעניין המעבר מהאידיאה הספיריטואלית של האנתרופוסופיה, דרך אקולוגיה ובניין הארץ, אל סגנון חיים נטול הקשר פוליטי. התפתחות אישית ובריאות משופרת הן המוקד הצרכני, והשיח הסביבתי נדחק אל השוליים. תרבות העידן החדש הכוללת גם את האוכל האורגני הופכת לחלק ממנגנון הצריכה, על רקע עולם פוסטמודרני שיש בו טשטושי גבולות וגיוון רב. פעולות הייצור והצריכה מתרחשות בתודעה גלובלית, שהיא ההפך מחזון בניית הארץ או הרצון ל"שיקוע מחדש".

גרוסגליק אינו שופט את הדברים באופן גלוי, אבל מדבריו נרמזת ביקורת סמויה, שאולי היה מוטב שתהיה גלויה ונוקבת יותר, שהרי התהליך הזה סופו מי ישורנו? הדימוי החברתי שהופך לדומיננטי עלול בסופו של דבר לגרום לפגיעה בייצור עצמו. כאשר הרבה כסף כרוך באוכל האורגני עלולים להיכנס לתחום גורמים אינטרסנטיים בלתי רצויים ולחבל במטרה המקורית. מצד אחר, זהו תהליך שהופך את האוכל האורגני להמוני ונגיש והודף את הדימוי התימהוני שנקשר אליו בעבר.

אחד המוטיבים הנלווים לאוכל האורגני הוא צמצום פערי התיווך. העלות הכספית הולכת ויורדת עם התרחבות השווקים האורגניים ואף יוזמות עסקיות לסופרמרקטים טבעוניים. האוכל האורגני מתווך על ידי עיתונאים בעלי טורים שחלקם כתבו ספרים על אורגניות ובריאות. אחד מהם הוא דליק ווליניץ שהחזיר לעצמו את בריאותו אחרי שעבר לאוכל אורגני. ובכלל, סיפורים אישיים של ידוענים שחלו והבריאו משפיעים על תרבות האוכל בישראל. דמויות בולטות בתיווך התרבותי הזה הן אביב לביא ושירי כץ שספרם החלוצי מתנוסס בספרייתי, ופועלם מפורט במחקר של גרוסגליק. ידועה גם רחל טל-שיר, שהייתה לי הזכות להמליץ במוסף זה על ספרה "השיטה הסודית", שגרוסגליק רואה בו הד לתפיסה תזונתית גלובלית.

"אוכל אורגני בישראל" הוא מאותם ספרים מרחיבי תודעה. נהניתי לא רק מהתובנות המרתקות אלא גם מעשרות הדוגמאות המוחשיות המעניקות לספר ממד של חיות, והופכות את קריאתו להנאה צרופה.

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון, כ'  תמוז תשע"ז

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 ביולי 2017, ב-גיליון פנחס תשע"ז - 1040, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: