עידו, הגדר בבקשה, מיהו נביא ומה תפקידו?

נ.ב.
כמובן שכחלק מהמאמץ של "לכסות את הפשע" , דהיינו לנתק את התורה מהעולם הזה , הומצאו בבית שני מושגים חדשים :
עולם הבא , תחית המתים , נשמות וכו' וכו'.

כל אלו נועדו כדי שאם תשאל (או אם העם ישאל) :
היכן הדברים הטובים שהתורה מבטיחה לי ? הרי אני סובל ?
אז יוכלו לשלוח אותו "לשם" – אל לעתיד לבוא …..
(הרוצה לשקר – ירחיק עדותו. ….)

בתורה האמיתית , גם אם צדיק סובל בעולם הזה לתקופה מסוימת (יוסף או יעקב , או אפילו איוב) אין דבר כזה שהוא ימות בסבלו.
אם הוא צדיק , אז לפחות אחריתו צריכה להיות טובה בעולם הזה.

אך כל המושגים הללו של עולם הבא , משיח , תחית המתים וכו' מטרתם אחת – ליצור ניתוק מוחלט בין התורה לבין העולם הזה.
ליצור מצב שבו לא יהיה לך שום אינדיקטור האם אתה הולך בדרך ה' או שלא.
לכן זה הפשע המושלם – כי גם הופכים אותך לרשע (כי אתה רחוק מהתורה , רחוק מהנבואה ומהשפע ) , וגם אתה חושב שאתה הולך בדרך התורה ושזה מצב אידאלי (כי למעשה אין לך שום אינדיקטור האם אתה צדיק או לא).

וכל ה"ווירוס" המתוחכם הזה , שמהותו היא "ניתוק התורה מהמציאות" , הוכנס ליהדות בבית שני.
התוצאות שלו – איומות וקטסטרופליות.

שלום הרב עידו. זו תגובה שכתבתי בפייסבוק, ועל כן אני פונה אליך בגוף שלישי.

נ"ל שהוא רוצה פגישה עם א-להים ("בכל לימוד תורה חווים את הפגישה הישירה עם א–לוהים") אך מתנגד לנבואה. זה תרתי דסתרי. כי מי שא-להים מדבר איתו (=פגישה) הוא ממילא נביא.
אני חושש שהנחת היסוד שלו איננה נכונה. אני מבין מדבריו שהוא רואה את הנביא כמקור הסמכות ההלכתית ("בהיעדר מקור סמכות אחר") במקום הספר והחכמים כמקור הסמכות ("מעתה, חכמת התורה, הנתונה לכל דורש, היא הסמכות הראשונה במעלה"). במילים אחרות, או מונרכיה או דמוקרטיה. ונראה פשוט, שיהודי החי בעולם המערבי יעדיף דמוקרטיה על פני מונרכיה, ולכן הוא מושך לכיוון של ביטול הנבואה לכתחילה.
עם זאת, אני סבור שתפישתו את הנביא כמקור סמכות בלעדי איננה נכונה. התורה במודע, מחלקת את ההנהגה למספר מקורות סמכות. אינני חושב שהקב"ה טעה כשהקים את מערך הכהונה ("גם הכהונה מאבדת את חשיבותה בעיני הזרם הפרושי", אינני מסכים עם המשפט הזה. ואכמ"ל), כפי שנאמר: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי". מערכת הכהונה, המלוכה והנבואה באות לצד מערכת המשפט ולא במקומה, כפי שמופיע בפרשת "שופטים". המלכים והנביאים מעולם לא פסקו הלכה, אלא אם הם היו כחלק מבית דין "כדוד ובית דינו וכשמואל ובית דינו" (משנה תורה, בהקדמה ובהלכות מלכים ומלחמות פ"א).
בנוסף, הוא אומר כמסקנה: "בהצבת לימוד התורה והציות לחוק כערך העליון עם ישראל השלים את הייעוד שלשמו יצא ממצרים – השתחררות מהתלות במנהיגים אנושיים, נביאים או כהנים. וכך אנו, עד היום, בכל לימוד תורה חווים את הפגישה הישירה עם א–לוהים. האיש משה נעלם בדפי ההיסטוריה, תורתו היא שתפסה את מקומו".
אני חולק על מספר נקודות במשפט הזה (למשל, הייעוד של יציאת מצרים), אך אתרכז בענין המרכזי. יש לשאול, מי קובע מתוך הכתוב בתורה את החוק שאליו צריך לציית? אני מניח שתשובתו תהיה "הסנהדרין". ומי קבע מי יהיה בסנהדרין? הסנהדרין! דהינו, חבר מביא חבר. מי נתן להם סמכות לפעול כך ולא ע"י בחירת העם? ה' שצוה את משה (ה"מנהיג כריזמטי"): "אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו;… וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ". ואותם זקנים התנבאו, ע"ש.
ובאשר למעמד הכהונה ומערכת המשפט, משה מצוה ע"פ ה': "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר… וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן… אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל". ולא עוד אלא ש"הפרושים" פסקו: "מצות בית דין שיהיו בו כהנים ולוים"(ספרי שם).
הוא מבסס את מסקנתו, לציית לחוק ולא לאדם, על סמך טענתו שמשה היה צריך לסיים את תפקידו בהר סיני. בקריאה פשוטה של המקרא אין הכרח לחשוב שמשה היה צריך לסיים את תפקידו שם. אמנם לא נאמר במפורש "משה קח את ישראל לארץ כנען", אבל בהחלט משתמע מכל הפעמים שנאמר שה' יוציאנו ממצרים ויקחנו לשם שמשה יובילנו גם לארץ.
אבל הנה מספר פירכות לטענתו:
1. משה לא סיים תפקידו רק בהדרכה לסיני, אלא היה זה שנתן את התורה מאת ה'. "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל". לפי הרב עידו רק את ה' היינו צריכים בשביל לקבל התורה.
2. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" – אין צורך שיאמינו בו לעולם אם בזה הרגע הוא יורד מבמת ההיסטוריה.
3. "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" – דהינו, לכתחילה היו אמורים ללכת ישר לא"י ולא להר סיני ומהסיבה המצוינת בפס' לא עברו דרך שם. במילים אחרות, משה היה אמור להוביל את ישראל עד לא"י. ואפילו שהוסבה דרכם לעבור בהר סיני – אין סיבה שמשה לא ימשיך עד א"י כפי התכנית המקורית.
4. "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ-לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם". לא ישראל לוקחים העצמות אלא משה. דהינו, משה סבר שהוא יגיע עד לארץ כדי לקבור.
הפירושים שלו לשלושת המקרים שהציג אינם הכרחיים, ולכן חבל שנסמך עליהם כהוכחה לשיטתו. אפשר להסביר אותם אחרת, ובפשטות לא נראה להסביר כמוהו. לדוגמא, לגבי המלאך, משה אומר: "רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי". למשה ברור שהמלאך מצטרף אליו ולא מחליף אותו.
הדוגמאות שהבאתי הם מלפני מעמד הר סיני, משום שהוא טוען במאמר ובתגובה שהתוכנית להחליף מנהיג במערכת חוקים השתנתה לאחר החטא. מהו החטא? "נראה ששרשרת הנפילות של ישראל נעוצה בבקשה שלהם ממשה לאחר שמיעת הדיברות הראשונים להביא עבורו את קולו של א–לוהים". אבל ה' לא מסכים עם הרב עידו, כי נאמר בבירור: "וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם".
לסיכום:
תפקיד משה היה להביאנו לא"י. כדי להיות ממלכת כהנים ביחס לאומות עלינו לקבל התורה הכוללת את חלוקתנו לכהנים, לויים וישראלים. את התורה אי אפשר ללמוד ללא מסורת חכמים שהוסמכו איש מפי איש עד משה רבינו. ומצבנו האידאלי הוא כאשר יש לנו את ארבעת מערכות המשכ"ן.

שמשון צבי היקר , אתה מנסה לרפא שבר גדול על נקלה ….
קודם כל בבית שני , לא היו נביאים למעט תקופה קצרה בתחילתו ….. ואין זה לגדולתו של העם אלא ההיפך.

והשראת שכינה שהיא למעשה הפרי מקיום התורה , גם לא היתה.
אל תאמין לי , תאמין לחז"ל : "אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים " (יומא כא: וע"ש לגבי אש מה שתירצו).

כמעט כל ימי בית שני , היינו תחת שלטון זר. בימים האפלים יותר , וגם הכהונה נקנתה בכסף.
ושוב אל תאמין לי , תאמין לחז"ל :

""יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים – זה מקדש ראשון, שעמד 410 שנים, ולא שמשו בו אלא 18 כהנים גדולים; וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה – זה מקדש שני, שעמד 420 שנה, ושמשו בו יותר מ-300 כהנים; צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, ועשר ששמש ישמעאל בן פאבי… מכאן ואילך צא וחשוב, כל אחד ואחד לא הוציא שנתו"" (בבלי יומא ט א)"

בבית שני גם שלטה הפנאטיות , השנאה , המלחמות הפנימיות – ושוב חז"ל כתבו גם על זה סיפור המדגים את רוח התקופה :

" מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר (דברים כא, א) כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיה בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים….. (יומא כג.)

ואחרי הציטוטים הללו :

זה שבבית שני לא היתה השראת שכינה ולא נבואה , זה כבר מצב של הסתר פנים.
זהו מצב שהחיבור של העם אל האל הוא למעשה חיבור "מת".
זהו מצב שהתורה כבר לא פועלת את פעולתה – כי אם התורה כן פועלת , אז אמורה להיות השראת שכינה.

ולכן גם יעודי התורה , הברכות , אינם מתקיימים בו !

ושוב , זה המדד האם אנחנו בדרך הנכונה או לא.
ה' לא בא לעם ישראל בכל מיני "המצאות" של עולם הבא וכדומה , ה' אומר בתורה דברים פשוטים –
תהיו טובים ? יהיה לכם טוב.
תהיו רעים ? יהיה לכם רע.
זה ה"אינדיקטור" האמיתי והפשוט כדי לדעת האם העם מגשים את יעודו.

כך שכל התשבחות הללו על בית שני , אינם במקום.
שהרי עם כל מגרעותיו של בית ראשון , עדיין התורה היתה חיה :
עדיין היתה בו השראה , ועדיין היו נביאים – אנשים בעלי השראה.

וכל שכן בגלות :
אם העם בגלות וסובל – סימן שמשהו דפוק.
ואם העם בגלות 2000 שנה , סימן שמשהו דפוק בריבוע.
וכל עוד נחזיק בתפיסות הללו של בית שני , ונעשה "אידאליזציה" לתקופת בית שני ולגלות , נמשיך להיות דפוקים.

מצבו של עם ישראל השתנה והשתפר , רק כאשר קמו אנשים והתנערו מהתפיסות הללו.