האמנות כנבואה | אלעד נבו

תורת הראי"ה קוק עודנה אקטואלית. כך עולה מספר שיחות הפורש מפה הכרתית של האדם, ובו קריאה טבעית להעמקת עולם הרגש, היצירה והדמיון כחלק מעבודת השם

 

 

פני מלך חיים

עיונים במאמר דעת אלוקים

הרב אמנון ברדח

בית המדרש ראש פינה, תשע"ז, 182 עמ'

 

 

שאלת מידת הרלוונטיות של תורת הרב קוק לדורנו מנסרת בחלל הציוני–דתי בעוצמה רבה. התגובות של בתי המדרש השונים לשאלה זו בונות עולם אמוני מגוון, בעל דגשים שונים ושאיפות שונות. בחלק מבתי המדרש מבקשים לפטור את הלומד מעיסוק בתורת הרב קוק, באומרם כי רב בה הנסתר על הנגלה, ומי מאיתנו יכול באמת להבין את ההגות הפיוטית והרזית הזו. שם יספקו את הדרישה האמונית בלימוד כתבי החסידות והגרי"ד סולובייצ'יק.

אך המחלוקת הקשה ניטשת בקרב אלה הרואים את תורת הרב קוק כרלוונטית לדורנו, אך בוחרים להדגיש צדדים שונים לגמרי שלה. מצד אחד עומדים תלמידי הרב צבי יהודה אשר דבקים בתורת הרב קוק כתורה הגואלת, אך מתנהלים איתה בהתאם לדור שאינו ראוי עדיין להיחשף לפארה הגדול. הם מדגישים את הדבקות בקודש כערך היחידי כיום, ואילו אחדות הנסתר והנגלה, החול והקודש נשמרת לעתים עתידיות מוארות יותר. השאיפה לגדל "גדודים של מאמינים" מתבטאת בשליחת אנשי אמונה לצבא, ואילו עולם היצירה והאמנות נדחק לשוליים. מנגד, קם הרב שג"ר וביקש יחד עם תלמידיו למצוא בתורת הרב קוק את החופש, היצירה והעומק שבעולם החול. כדי לצאת לדרך זו התמקד הרב שג"ר דווקא בדמותו של ר' נחמן, כפי שדייקה ד"ר סמדר שרלו. תודעתו המפוצלת של ר' נחמן, הפרדוקסלית והשרירותית, החליפה אצלו את אחדות ההפכים וההרמוניה של הרב קוק. במובן מסוים בחר הרב שג"ר לבחון את עולם המחשבה הפוסט–מודרני באמצעות מערך הכלים של הראי"ה, אך את התוכן שיצק הרב קוק לפני מאה שנה הוא השאיר לתקופה ההיא, וכמעט לא מצא אותו רלוונטי לימינו.

מבחינה זו, מהווה ספרו החדש של הרב אמנון ברדח, "פני מלך חיים", בשורה של ממש. הספר מציג קריאה ייחודית ועמוקה בכתבי הראי"ה, הפורשת מפה הכרתית של האדם על פי תורת הרב קוק. זו מלווה בקריאה טבעית להעמקת עולם הרגש, היצירה, הדמיון והאמנות, כחלק משמעותי בעבודת השם.

צילום אילוסטרציה: יוסי זמיר, פלאש 90

אינטימיות שבדמיון

הרב אמנון ברדח החל ללמוד בישיבת מרכז הרב בגיל 16, בתקופתו של ראש הישיבה הרב צבי יהודה קוק. שם התמקד בלימוד אמונה ומחשבה ודבק במורו ורבו הרב צבי טאו. במהלך השנים הקים בית מדרש ביישוב כוכב השחר שבבנימין ולאחר עשור פנה להקמת בית מדרש חדש בראש פינה שבגליל, בית מדרש הפועל מזה כחמש שנים.

ב"פני מלך חיים" פורש הרב ברדח תפיסה אמונית שמרכזה קשר ישיר בין האדם לקב"ה, והיא מבוססת על עולם הרגש והיצירה. נקודת המפתח להבנת התפיסה היא מאמר "דעת א–לוהים" שכתב הרב קוק ביפו ונכלל בקובץ "עקבי הצאן". הרב ברדח מבקש לדחות הבנה רווחת של המאמר, הגורסת שמטרתו לשלול את היחס האישי בין האדם לקב"ה ולחייב את הפנייה אליו דרך האידיאלים הא–לוהיים. הרב ברדח טוען שחידושו המרכזי של הרב הוא דווקא היחס האינטימי של האדם לקב"ה, זאת על ידי עולם הרגש והדמיון. כדי להראות זאת הוא מפרק את נושאי ההכרה של האדם לגורמים ומוצא את היחס שביניהם ואת התוצר המהותי שהם יוצרים. בעבורו, "הרגש חודר לתוך מעמקי המציאות בצורה שלמה ומקורית יותר מהשכל. בצורה בלתי אמצעית הוא מכיר את ההוויה הא–לוהית, כיצד היא שוכנת במציאות ומובילה אותה קדימה כמלכותו של הקב"ה וכנשמת המציאות וההיסטוריה" (עמ' 22).

בתורת הרב קוק הוא מוצא את החלקיקים שמרכיבים את הרגש – הפיוט, הדמיון, השתפכות הנפש, נועם ה' ועוד. כך למשל הפיוט מתאר את השגת הרגש, הדמיון את דרכי ההשגה הרגשית ונועם ה' הוא אשר מתאר את השירה הא–לוהית השוכנת בתודעות שלנו. את המקור לתורת ההכרה המדוקדקת הזו מוצא הרב ברדח בעיקר בכתבי עין אי"ה השונים, לצד עיונים בספרים אורות ועולת ראיה.

כך למשל הוא מסביר את הסוגיה במסכת ברכות כ ע"א, השואלת מדוע לאמוראים הראשונים התרחשו ניסים בעוד לדור האמוראים המאוחרים לא. התשובה היא שהראשונים מסרו את הנפש על קדושת ה'. מסירות הנפש קשורה בדמיון, שבניגוד לשכל "המחויב לאמות מידה של היגיון ולמבנים סיבתיים, הוא חופשי ואינו כפוף להם" (עמ' 25). לכן התקבלה תפילתם של הראשונים.

המדען כנביא

בנספח לחלקו הראשון של הספר, המאמר "בקשו פני", עוסק הרב ברדח בסוגיית הצמצום כפי שהיא משתקפת בחסידות ואצל תלמידי הגר"א. ההשלכות של הסוגיה אינן מרחפות בחלל מופשט, אלא מוצאות ביטוי בעולם המעשה: "קריאת שמע מעלה את האדם הישראלי עד אור אין סוף ובוקעת את כל המחסומים והגבולות. יחד עם זה, בתוך החלל הפנוי שבה, היא מאפשרת לדמות הישראלית אוטונומיה מוחלטת, יכולת לספר את הסיפור, ואפילו יותר מזה – את הסופר" (עמ' 51).

במאמר "הקדמות למאמר דעת א–לוהים" הוא משרטט את הקו שמותח הרב קוק בין תפיסת התארים של קאנט לתפיסת העצם של שפינוזה, שהן שתי תפיסות חול המייצגות את הדבקות בקב"ה מול החופש האנושי. הרב משוטט בתוך העולם הפילוסופי כדי לבאר את נקודת הרצון ואת היכולת של הדמיון "להשיג את הדבר עצמו, ברמה הא–לוהית" (עמ' 75). כדי לבאר את ההבדל בין אומות העולם לעם ישראל הוא מתאר את דמותו של עם הארץ הישראלי. תחת הגדרה זו נכנסים אישים כמו היינריך היינה, קפקא, ביאליק וברנר. עם הארץ של הרב הוא בעל יכולת להשיג דברים נשגבים, ואת דמותו משלימה דמות הנביאים, שגם הם "קודם כל השיגו את הקב"ה. אבל הם דימו את הצורה ליוצר. כלומר, קודם כל השיגו את הדבר עצמו" (עמ' 79).

המאמר השלישי, "הדמיון כאספקלריה של המציאות", עוסק ביחסו של הרב קוק לאמנות כסוג של נבואה. המושג נבואה נמתח כאן למקומות חדשים ומפתיעים: "יכול מדען לשבת עם סטנדר ועיפרון… אין לו שום קשר עם המציאות המעשית, אין לו קשר לניסיון, והוא יכול לגלות דברים – זוהי נבואה. גם לאמנות יש את אותה היכולת של המדע לבוא ולנבא את המציאות" (עמ' 87). הדמיון של המדען חושף תגליות אזוטריות שלעולם לא ניתן היה להגיע אליהן באמצעות ניסוי, מה שמהווה מעין נבואה. אבל הדמיון עולה על המדע – "המדען מתאר רק את הטכניקה והאמן מתאר את הדבר עצמו" (שם). הדבר עצמו הוא ההוויה הא–להית אשר נחשפת באמצעות ההוויה האמנותית.

נהלך ברגש

במאמר "השתפכות הנפש" פורש הרב ברדח את דמות האדם המתפלל. השאלה הקשה הניצבת בפני המתפלל היא האם הרצון הא–לוהי משתנה בעקבות תפילתו. "העניין של התפילה הוא לא לשנות את המציאות. עניינה הוא חיי שעה: לחיות את החיים של העולם הזה בצורה הנכונה… לבנות קומה לקב"ה בעולמות הרגשיים שלנו" (עמ' 129–128). על האדם פשוט להתפלל ולהציל את עצמו מהחקירה הפילוסופית הזו. התפילה מסלקת את תחושת הניכור שחש השכל. מכוח הרגש והתפילה יכול עם ישראל להיפגש עם הקב"ה. ודווקא האופי הרגשי הזה של עם ישראל יכול להיות בסיס ותשתית לאנושות כולה.

המאמר האחרון בספר, "פני משיחך", דן בדמותם של דוד ושלמה המהווים את "עמוד העתיד", המסוגלים לחיות בעולם של מעמקים ותהומות. הרב ברדח מציע כאן מהלך מקורי ומורכב על יחס טרנסצנדנטי, אימננטי או אותנטי למציאות. הוא משווה בין מאמרו של הרב קוק לבין תורה של אדמו"ר הרש"ב ומציג את תפיסתם לגבי הארת האור הא–לוהי באורגנים הגופניים כמשל – האם האור המופשט מופיע בכל איבר דרך הכלים של אותו איבר – רגל כרגל, ראש כראש, או שמא האור המופשט מופיע בעצמו כפי שהוא בכל האיברים יחד, גם באלו הנמוכים?

ספר הביכורים של הרב ברדח עמוס בתיאורים פיוטיים ועדינים לצד מהלכים מופשטים מורכבים, מושגים פילוסופיים לצד מושגים קבליים וזרקור אדיר המופנה לצד החירותי שבאדם ולרגש ולדמיון שבו. כתבי הרב קוק מלאים ביופי פיוטי שלפעמים מסנוור ומאפיל על התוכן הפנימי. הרב ברדח כמו חופר מתחת למילים וחושף את העומקים החבויים שם. בכך הוא יוצר שפה פרשנית עצמאית אך צמודה למקור.

כמי שנכח בשיעורי הרב ברדח בשנה האחרונה אני מודע לפער שבין שיעוריו המועברים בעל פה לבין המאמר הסופי. בשיעוריו כמו זורק הרב אבן דמיונית למים, ועל ידה הוא מתמקד בנקודה אחת עקרונית וסביבה הוא פורש אדוות של מחשבות. כל שיעור חג סביב הרעיון המרכזי אך עומד באופן עצמאי והמהלכים נבנים אט–אט. לכן ראויה לציון עבודת העורכים, אב"ש לוין ויצחק קרומביין, אשר הפכו את שיחותיו של הרב ברדח לאסופת מאמרים מרשימה ובעלת משמעות לדורנו.

 

 

אלעד נבו הוא אברך בישיבת הגולן

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון א סיון תשע"ז

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 במאי 2017, ב-ביקורת ספרים, גיליון במדבר תשע"ז - 1033, יהדות, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. לא קראתי את הספר אך לא עדיף להשתמש במונח "אינטואיציה" או תחושה במקום "רגש"? רגשות אמורים להיות תגובה לשיקול דעתנו על המציאות, ולא לתת לנו מידע על העולם. (בעקבות הרב מיכאל אברהם).

    • גברא אגברא קא רמית? מגוחך להשליך מהגותו שם מיכאל אברהם, המלאה נוקשות והתלהמות, אל התורה העדינה של הרב ברדח.

  2. אני חושב ששניכם פתחתם דיון מעניין כשלעצמו , גם אם הוא לא הכי קשור למאמר.

    אתרום את חלקי :

    אני מאמין שהאומנות מלמדת אותנו "הרמוניה" – סידור נכון של דברים.
    זה יכול להיות סידור של צלילים , צבעים , צורות, טעמים וכו' וכו' – תלוי באומנות.
    ויש לזה חוקים.
    לא תמיד אלו חוקים "מילוליים" , אך החוקים קיימים.
    יש סידור שהוא נכון והרמוני , אנרגטית , ויש סידור שהוא צורם ולא הרמוני , אנרגטית.

    והאומנות מלמדת אותנו זאת – כיצד לסדר נכון דברים מבחינה אנרגטית.

    וחוקי ההרמוניה הללו , הם חוקי האל , להבנתי !
    כי השפע האלוהי יורד לעולם דרך השבילים והמבנים ההרמוניים הללו.
    ובכל דור היו אנשים בודדים קדושים שעסקו במוזיקה ומתמטיקה (כמו הפיתגוראים , אע"פ שחיו בתקופה מאוחרת) וכך הגיעו לדרגת חיבור גבוהה לאל – נבואה.

    (גם התורה בנויה על פי החוקים והמבנים המופשטים הללו , אך מטרת התורה היא הבאת ההרמוניה לרמת העם והחברה , ולא רק לאנשים בודדים.
    עיין גם בהקדמת ספר "פאת השולחן" המביא כי הגר"א אמר כי ללא ידיעת מוזיקה , לא ניתן להבין את סודות התורה).

    אומנם , עיסוק באומנות איננו נבואה כשלעצמו (וסתם 'אינטואיציה' כמובן שאיננה נבואה אלא אולי 'אחד משישים' ….)

    אך עם חיזוק ה"חוש ההרמוני" באדם (שבא בעקבות עיסוק נכון באומנות) רמת האנרגיה והמודעות עולה.
    עליית רמת האנרגיה , גורמת לכך שמרכזים מסוימים שהם רדומים אצל רובינו , מתחילים לפעול.
    ואז באופן טבעי , מתפתחים אצל האדם כלי קיבול לשפע האלוהי , והנבואה באה.

    ואז הנבואה באה כתהליך טבעי לחלוטין – וכמו שהסביר הרמב"ם במו"נ כי הנבואה באה על האדם השלם בכלי הקיבול שלו : "חכם גיבור ועשיר".
    פיתוח החוש להרמוניה פשוט גורם ליצירת "כלי קיבול" טובים שכאלו.
    "חכם" – כלי קיבול שכליים טובים.
    "גיבור" – כלי קיבול רגשיים טובים.
    "עשיר" – כלי קיבול פיזיים טובים.

    ולכן לפני בני הנביאים היו תדיר תוף וחליל וכינור והמה מתנבאים.

    (וגם כאן , כמובן יש חילוקים –
    למשל עיסוק במנגינת תופים או בריקוד , בונה את הכלים התודעתיים הפיזיים , וזוהי דרגת ה"עשיר" , ואילו עיסוק בכלי כמו חליל , בונה את הכלים השכליים , וזוהי דרגת ה"חכם"….וכמובן יש גם חילוק בין האומנויות השונות , ויש גם דרך לעסוק נכון באומנות לעומת דרכים שאינן נכונות.

    ויש כאן עוד הרבה מה להאריך ואכמ"ל).

    שתהיה שבת שלום.

  3. נ.ב.
    ובדומה למה שאמרו חז"ל לגבי מצוות , להבנתי גם כל מנגינה ומנגינה יוצרת מלאך.
    ואם האדם יכניס את "כולו" לתוך הנגינה , המלאך יהיה חזק ובעל כח לפעול במציאות.
    (וכפי שכתוב בהקדמת "פאת השולחן" שהגר"א אמר שבאמצעות הנגינה יכולים להחיות מתים).

    המלאך יכול להיות לטוב – לקירוב לאל ולתיקון העולם ,
    ויכול להיות גם להיפך – לתשוקות וחומריות.
    הכל תלוי במנגן ובכוונתו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: