חיבורים סביב לה | יעל מאלי

ממדרש עכשווי של שמותיה ועד מגוון שולחנות המבטאים את רבגוניותה: האמנים דב אברמסון ועזרי טרזי מציגים את סיפורה המורכב של ירושלים

"לְכָל אֶחָד יֵשׁ עִיר וּשְׁמָהּ יְרוּשָׁלַיִם / שֶׁהוּא אוֹלֵם לָהּ חֲלוֹמוֹת", אומר המשורר נתן יונתן. המדרש (במדבר רבה יד, יב) מונה שבעים שמות שונים לעיר ירושלים. עיון ברשימת השמות שנלקטו מתוך המקרא והמדרש יגלה שהם פונים אל הנשגב, ומתארים בעיקר את קדושתה ואת יופייה. בין השמות נמנים: בית תפילה, הר הקודש, חפצי בה, טבור הארץ, יפה נוף, כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר הצדק, קריית מלך רב, רבתי בגויים ורבים נוספים.

המספר שבעים הוא מספר טיפולוגי המציין ריבוי וגיוון (האם קיימת בעולם עיר נוספת שיש לה שמות כה רבים?). ייתכן שכבר בימי קדם חשו חז"ל שירושלים היא עיר רבת פנים, וכדי לתאר אותה יש צורך בכינויים רבים. יצירות האמנות הרבות שנעשו אף הן בהשראת עיר הנצח מעידות על הרושם העמוק והבלתי נשכח שהשאירה ירושלים על כל רואיה.

דב אברמסון, 'קו 70'

דב אברמסון, "טבור הארץ", מתוך היצירה 'קו 70'

מסע בעקבות השמות

האמן דב אברמסון עוסק באופן עכשווי ומחודש בשבעים השמות המסורתיים. כהשראה עמד לו שירו של יהודה עמיחי, שלָש מחדש את שמות ירושלים באמצעות מילים:

העִיר מְשַׂחֶקֶת מַחֲבוֹאִים בֵּין שְׁמוֹתֶיהָ /

יְרוּשָׁלַיִם, אֶל–קוּדְס, שָׁלֵם, גֶ'רוּ, יֶרוּ, /

לוֹחֶשֶׁת: יְבוּס, יְבוּס, יְבוּס, בַּחֲשֵׁכָה.

(יהודה עמיחי, שיר ח' מתוך המחרוזת "ירושלים 1967", בתוך: שירי ירושלים, הוצאת שוקן 1987)

 דב אברמסון (נולד ב–1975, ארצות הברית) הוא אמן ומעצב ישראלי. יצירתו עוסקת בפירוש חזותי מודרני של המקורות היהודיים. האמן בוחן מושגים ורעיונות מן המסורת היהודית תוך שימוש בטכניקות אמנותיות עכשוויות. אברמסון מרבה ליצור סדרות המצטיינות בקווים נקיים ופשוטים.

יצירתו "קו 70" מחלקת את המפה המוניציפלית של ירושלים לשבעים תאים שווים בגודלם. לכל תא שטח ביקש האמן להצמיד שם משמות העיר. אברמסון ביקר בכל אחד מהתאים וחיפש קווים לדמותו של כל תא. הוא צילם את הדימוי שבחר, התאים לו שם ועשה לו עיבוד גרפי. קו הוא תחילתו של רישום, ובכך שם היצירה מרמז גם על אופייה הסכמתי והסמלי.

אברמסון השאיר את המספר הטיפולוגי שבעים, אך התרחק מ"ירושלים של מעלה" שהמדרש מכוון אליה. "קו 70" מאזכר קו אוטובוס המעלה ומוריד אנשים הנוסעים אל מחוז חפצם היומיומי, לעבודה, ללימודים ולבילויים. שם זה גם עשוי להתפרש כקו המחבר בין הניגודים הרבים המאפיינים את העיר, או לחלופין הגבול המוחשי שחילק את העיר עד מלחמת ששת הימים, סמל לקווי הגבול הווירטואליים המפרידים בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתגוררות בעיר ביחד ולחוד.

ואכן, האמן יוצא למסע בעקבות שמות העיר. הוא אינו נושא עיניו אל השמים, אלא באופן מובהק מחפש את ירושלים במקומות הנמוכים, תרתי משמע. אברמסון לוקח את שבעים השמות המקוריים ומוצא רמזים לשמות אלו ברכיבים היומיומיים המצויים בירושלים של מטה – במכסי הביוב, בתעלות הניקוז, בברזייה, במדרכות ובחניונים, אתרים שבדרך כלל אינם נכללים בסיור התיירות הרשמי של העיר.

בתהליך היצירה פועלים כיוונים הפוכים. מן העבר האחד נמצא החיפוש במקומות הלא צפויים – הבחירה בפרגמנטים, הפיכת המוכר לזר תוך עיבוד, הפשטה וצמצום גרפי באמצעים טכנולוגיים מתקדמים – ומן העבר השני ישנה פעולה שהיא מעין "הכתרה": הקריאה לתוצר הגרפי בשם קדום וטעון בקדושה. כל אלו מעניקים עומק חדש ועדכני לדימויים המסורתיים. בבחינת "ירושלים של מטה" פונה אל עבר "ירושלים של מעלה" ומחברת ביניהם "מעשה אמן".

נדגים את עבודתו של אברמסון דרך הדימוי "טבור הארץ". שם זה מבטא את התפיסה הקדומה שירושלים היא מרכז העולם. כשם שהטבור נמצא במרכז הגוף כך תיארו לאורך הדורות את ירושלים כמרכז גיאוגרפי שמייצג מרכז רוחני. תפיסה זו הייתה משותפת ליהדות ולנצרות.

את עין המצלמה של אברמסון תפסה ברזייה בהר הרצל. כאשר התבונן בקטע מן הצילום הוא נראה לו כטבור. לאחר שהפך את התמונה לתיאור בקווים גרפיים נקיים נוצרה צורה חידתית שלה בחר את השם: "טבור הארץ". המשמעות החדשה של "מרכז העולם" היא אפוא מקור מים, מעין נביעה מלאכותית, הנמצא בהר המתים הישראלי, פנתיאון האומה, שבו קבורים מנהיגי המדינה לצד חיילים שמסרו את נפשם בהגנה על ביטחונה.

היצירה "קו 70" בוחנת קווים, חללים וצורות בכל אחד מן התאים, ומתוך כך רוקמת מפה רעיונית חדשה של העיר. ייחודה של היצירה הוא בחיבורים המפתיעים והרעננים, ובפוטנציאל ההשתנות התמידי שלה. ממש כמו העיר עצמה. הרעיון של אברמסון יצירתי וקל ליישום בעזרת מצלמת טלפון רגילה. כל אחד יכול ליצור "קו 70" משלו. מניסיון, זהו מסע מרתק, מענג ומלא בתובנות.

עזרי טרזי, 'מחוז חפץ'

עזרי טרזי, 'מחוז חפץ'

שלם הבנוי מריבוי

גם המעצב עזרי טרזי בחר לעסוק בריבוי הפנים של העיר וליצור סדרת יצירות. ביצירתו "מחוז חפץ" (2015) מציג האמן תשעה שולחנות אירוח המדמים את צורת מפת העיר העתיקה של ירושלים.

עזרי טרזי (יליד 1962) הוא מעצב ישראלי העומד בראש התוכנית ללימודים מתקדמים בעיצוב תעשייתי בטכניון. בעבר שימש פרופסור ומרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי ובתוכנית לתואר שני באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל שבירושלים. עבודותיו הוצגו בתערוכות רבות בישראל ובחו"ל.

תערוכת העיצוב העכשווי "מחוז חפץ", אשר הוצגה במוזיאון מגדל דוד בשנת 2015 (אוצרת: סמדר קרן), הפגישה שני מעצבים בכירים, ילידי ירושלים – עזרי טרזי וחיים פרנס, תלמידי בצלאל לשעבר ומרצים לעיצוב בהווה. בתערוכה הציגו גופי עבודה חדשים שעוצבו מתוך מחקר אישי על ירושלים, העיר שבה ספגו את מקורות השראתם וזו אשר הייתה גורם משמעותי בגיבוש זהותם כמעצבים בוגרים.

התערוכה היוותה במידה רבה מימוש החזון ההיסטורי של מגדל דוד כמוזיאון העיר, אשר לצד הצגת תולדות העיר והמחשת האתר הארכיאולוגי של המצודה מארח בין כתליו תערוכות אמנות ועיצוב עכשוויות, המרחיבות את העיסוק בירושלים האחרת, זאת המתקיימת כל העת במרחבי החשיבה והיצירה התרבותית והאמנותית.

בעבודותיהם התייחסו המעצבים אל ירושלים הן כמקום מוחשי – מרחב בעל תרבות חומרית עשירה ומאפיינים גיאופוליטיים טעונים – והן כמושג מופשט הנתון לפרשנויות משתנות. העבודות של טרזי מעניקות גם מבט המתחקה אחר תעשיית המלאכות המסורתיות של העיר העתיקה וסביבותיה, תעשייה ההולכת ונעלמת מן הנוף המקומי.

טרזי הציג תשעה שולחנות אירוח שבבסיס עיצובו של כל אחד מהם התייחסות רעיונית וחומרית שונה להיבט מסוים של העיר. האמן השקיע מחשבה רבה בתכנון ובעיצוב של השולחנות. בנייתם נעשתה תוך שימוש בתחומי ידע מגוונים כמו מתמטיקה, אופטיקה, מדעי החברה וגיאוגרפיה. השולחנות נבנו מחומרים שונים, ביניהם אבן, ברזל, קרמיקה, זכוכית, עץ, נחושת ועוד. החומרים המגוונים משקפים גם את המורכבות המאפיינת את העיר.

השולחנות יוצאים מנקודת מוצא צורנית זהה – מפת העיר העתיקה. האמן הציג באמצעות השולחנות את זוויות המבט האישיות שלו על עירו. השולחנות נקראים: מקאם מקום, עפר רגבייך, חפירה, סורגים, חלוקת העיר, גוש ציון ועוד. השמות החידתיים מעידים על ייחודם. האמן מעיד על עצמו שעבודותיו מחברות בין חילוניות ויהדות, יופי ואלימות, רוחניות וצבאיות.

נציג את השולחן הססגוני מביניהם: "חלוקת העיר". שולחן זה מורכב בחלקו מחומרים יומיומיים ("רדי מייד") שהאמן משלב אותם בעבודתו בשימוש משני. בין החומרים נמצא קרמיקה, עור, ברזל מגולוון, נחושת, זכוכית, שיש, לוח שחמט, פיסת עור, אריחים מצוירים ועוד. לשולחן יש מנגנון דינמי המאפשר פתיחה והרחקה של חלקי השולחן זה מזה, ובמקביל הצמדת החלקים ו"איחוד העיר". ברצותו מחלק וברצותו מאחד.

טרזי כותב על יצירתו:

עיצוב השולחן הוא ביטוי למצב הגיאופוליטי של ירושלים המחולקת. משטח השולחן עשוי תצרף של עשרים חלקי חפצים שנאספו בעיר העתיקה ומאפיינים את ירושלים. חלקי החפצים מופרדים זה מזה על פי קווי המתאר של הרחובות במפת העיר. לשולחן מנגנון פתיחה המחלק את פני המשטח לשניים, מגביה את משטחי ההגשה ומקרב אותם אל המשתמש, במעין מחווה של השולחן כלפיו. קריעת המפה, הנוצרת עם פתיחת השולחן, מייצרת ייצוג מוחשי לחלוקת העיר. כך השולחן במצבו הסגור מדגיש את יופייה של העיר כשלם הבנוי מריבוי מקטעים בעלי מרקם שונה, ואילו פעולת השימוש בשולחן פוצעת את שלמות המשטח, חושפת את המנגנון המכאני ואגב כך משבשת את חוויית המתבונן (מתוך הקטלוג, עמ' 12).

אמנם העבודה נקראת "חלוקת העיר" ואף ממחישה את החלוקה באמצעות מנגנון מכאני, אבל היא יוצרת הרמוניה של ניגודים. אם יכולים לחבור יחד ולדור בכפיפה אחת חומרים שונים, אולי גם יצליחו לעשות זאת בני דתות ולאומים שונים.

*

האמנים דב אברמסון ועזרי טרזי מתייחסים למפת העיר ירושלים ויוצרים סדרה של יצירות בהשראתה. שניהם פועלים מתוך העיר ירושלים ואוספים חומרים לעבודותיהם ממש ברחוב. אברמסון יוצא למסע בכל רחבי העיר ומחפש את סודותיה המציצים מבין החרכים והמדרכות. פעולתו היא מעין "העלאת ניצוצות". טרזי, לעומתו, בונה מחדש תבניות של הגרעין העתיק של העיר ובהן הוא מדגיש את המרקם הפוליטי והאנושי שלה. טרזי כביכול "עורך שולחנות" ומזמין את הצופים לקחת חלק פעיל ב"סעודה". להסב ולספר את סיפורה של ירושלים הקדומה, ההיסטורית והעכשווית. היצירות מהדהדות זו את זו תוך שהן מעלות זוויות מבט שונות.

"יְרוּשָׁלַ‍ים הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהילים קכב, ג). אחד הפירושים לפסוק זה מבאר: "אמר ר' יהושע בן לוי – עיר שעושה כל ישראל חברים" (ירושלמי חגיגה ב, ו). באמנות, החברוּת באה לידי ביטוי בצירוף של חומרים שונים, ברעיונות עיצוביים מקוריים ובחיבור בין עולמות הרוח והחומר.

 

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ג אייר תשע"ז, 19.5.2017

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 במאי 2017, ב-גיליון בהר בחוקותי תשע"ז - 1032 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. המאמר והתמונות אליו הוא מתייחס מופיעים בשלמותם בבלוג: אמנות כפרשנות. http://yaelmaly.blogspot.co.il/2017/05/blog-post_23.html

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: