משיח מת במילוי משימתו | נַחֵם אילן

דוקטור דיוגו פירס, הידוע כשלמה מלכו, ראה בעצמו משיח והוצא להורג. מחקר חדש מביא את סיפור חייו של מבשר המשיחיות ההיסטורית בהיסטוריה היהודית

 

שלמה מלכו

חייו ומותו של משיח בן יוסף

מוטי בנמלך

מכון בן–צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשע"ז, 438 עמ'

 

 

המשיח כדמות ממשית והמשיחיות כרעיון נוכחים בתרבות היהודית כאלפיים שנה, לעתים כרעיון מופשט ולעתים כדמויות שניסו לחולל שינוי מהותי בחיים היהודיים הארציים. פעמים הרבה הביאו הניסיונות המעשיים הללו לאסונות, ודי לחשוב בהקשר זה על בר כוזיבא במאה השנייה לספירה המקובלת ועל שבתי צבי במאה השבע עשרה.

הספר הנדון כאן בוחן את סיפור חייו של שלמה מלכו, בן אנוסים מפורטוגל אשר פעל בעיקר באיטליה בשליש הראשון של המאה השש עשרה. זה ספר מרתק, מלומד מאוד, המסרטט בעדינות וביסודיות את סיפור חייו של מלכו ככל שאפשר לשחזרו, ומשבצו בהקשרים גאוגרפיים, היסטוריים, ספרותיים ורעיוניים ססגוניים. כך קמות לעיני הקורא לא רק דמותו של שלמה מלכו אלא גם תקופתו, שהייתה ספוגה "אדי" משיחיות בחברות היהודית והנוצרית.

אפתח בעניין שבנמלך הבהיר רק בשולי ספרו: כיצד יש להגות את שם גיבורו? ובכן, מַלְכּוֹ (!) ולא מוֹלְכוֹ, כרווח בציבור, ואף הביא ראיות משכנעות לכך.

אגב הילוכו בדק בנמלך הרבה דעות מקובלות במחקר והראה כי חלקן אינן מבוססות. כך, למשל, מתברר כי העיסוק במשיחיות לא היה תוצאה של גירוש ספרד אלא להיפך: בעקבותיו אבדה האמונה בגאולה המשיחית, ודווקא משום כך פנה רבי יצחק אברבנאל לכתיבה נמרצת בסוגיית המשיחיות! בשונה מן המשיחיות שהתפתחה מתוך התנגשות בין דת לשינוי חברתי, ובשונה מן הגישה שראתה במשיחיות "ביטוי למתח דתי פנימי שנוצר בעקבות משבר חיצוני", הציע בנמלך דגם שלישי שכינה "משיחיות היסטורית", היינו "תגובה ופרשנות למציאות היסטורית משתנה, תוך הישענות על המסורת התרבותית ועל המיתוסים המכוננים של החברה שבתוכה היא מתפתחת" (עמ' 22). בעקבות משה אידל הדגיש בנמלך את תפקודו של מלכו כ"מאגיקון", היינו כאדם המסוגל לחזות מאורעות עתידיים.

שחר מרקוס, ארוחת שישי, 2015

מתוך התערוכה "דפוס עצמי" המוצגת במוזיאון הרמן שטרוק, חיפה. צילום באדיבות האמן ומרכז גוטסמן

החטא הקדמון

בספר שלוש חטיבות המאורגנות בעשרה פרקים: הרקע – עשרת השבטים בין שמועות; חישובי קץ ומחשבי קיצין בראשית המאה השש עשרה; דוד הראובני. חישובי הקץ העסיקו באותה עת רבים בקהילות שונות. כשתחזיתם לא התממשה לא הביא הדבר למשבר רעיוני בזכות הסברים שתלו את העדר המימוש לא בשקריותו של המְחַשֵּׁב אלא בנסיבות אחרות. הרקע הזה חיוני לא רק להבנת עולמו הרוחני ופועלו של מלכו אלא להבנת הסביבה שבה תפקד. עוד ליבן בנמלך את סיפור חייו של דוד הראובני והראה שהיה יהודי ספרדי ומעולם לא ערך מסע למזרח.

הפרקים הביוגרפיים – שלמה מלכו בפורטוגל; השנים הראשונות לאחר היציאה מפורטוגל; תפיסתו המשיחית של מלכו; שובו של מלכו לאיטליה ופעילותו המשיחית בה. מלכו נולד כדיוגו פירס (Diogo Pirez/Pires), בן אנוסים שהגיעו לפורטוגל מווילה פרנקה שבספרד, ובשנות העשרים לחייו היה כבר בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קואימברה, הגיע לעמדה בכירה במערכת המשפט הפורטוגלית – סופר לפני הדיינים של בית הדין לערעורים – והיה חלק מן החצר המלכותית. הפרק על חיי מלכו בפורטוגל נחתם בתובנות מרתקות על הזיקה שבין המרת דת לפרוצדורות של גירוש שדים או רוחות רעות, המציעות הסבר המתקבל על הדעת לבחירתו של מלכו ביהדות כזהות.

בהמשך בירר בנמלך כמה זמן שהה מלכו בסלוניקי ומה עשה שם, ועמד על כך שחיבורו "ספר המפואר" הוא לאמתו של דבר צירוף של שתי אגרות שונות שנשלחו אליו מסלוניקי. בתוך כך הבהיר את יחסו הדו–ערכי של רבי יוסף טאיטאצאק, גדול חכמי סלוניקי באותם ימים, כלפי מלכו: "התנגדות וחשש מן ההשלכות של התופעה המשיחית שייצג מלכו, יחד עם העניין בתוכנה, אשר נראה כאישי ולא רק אינטלקטואלי" (עמ' 181).

בתפיסתו המשיחית של מלכו שולבו יסודות נוצריים, והוא לא נמנע מלחולל בהם שינויים עמוקים. אחד מהם: לשיטתו, "החטא הקדמון" הכתים לא את אדם הראשון אלא את התורה שצומצמה בעקבותיו (עמ' 216). מלכו הציג עצמו כ"אנטי פאולוס" וראה בעצמו משיח בן אפרים (או בן יוסף) שעתיד למות במשימתו. דרשותיו באיטליה עסקו באקטואליזציה של הגאולה, אך היו "אקדמיות" ולא קראו לנקיטת מעשים.

מלכו נתפס כמנהיג כריזמטי באיטליה, חלופה מושכת בתקופה של חולשה עמוקה של הממסד הרבני בה. הוא זכה לחסות האפיפיור בפעילותו, ובנמלך הציע הסבר הגיוני למעמד מיוחס ותמוה זה. פגישתו של מלכו עם הקיסר ברגנסבורג ב–1532 הייתה לאירוע מכונן בחייו שהביא למותו, ובנמלך ציין בכנות כי לא ברור מדוע הועלה על המוקד – "האם הוא נידון ככופר? האם הוצא להורג כבוגד, או מסיבה אחרת?" (עמ' 295).

סמוך לסוף הדיון בקורות חייו של מלכו פרש בנמלך בפני הקורא את עיקרי "התאוריה של הטיה תרבותית" כדי להציע הסבר מדוע נוצרו קבוצות משיחיות באיטליה דווקא בסוף המאה החמש עשרה, ואילו בגרמניה ובספרד רק בשנות השלושים של המאה השש עשרה. זו דוגמה אופיינית לרוחב היריעה של בנמלך ולראייתו רבת האנפין את התופעה שחקר ואשר השתדל לשבץ בהקשרים רבים כדי להבינה ולהסבירה בזהירות, בביקורתיות ובאופן משכנע.

אצ"ג ומלכו

בפרק התשיעי בחן בנמלך את מקומו של שלמה מלכו בין היסטוריה למיתוס. כאן ניתח את דימויו כמבשר משיחי במחצית השנייה של המאה השש עשרה. במחצית הראשונה של המאה השבע עשרה היה ממבשר משיחי למקובל סמכותי, החושף בכתביו כוונות וסודות נסתרים במאמרי חז"ל (עמ' 327). דיון מרתק ייחד בנמלך ל"בין משיח לאנטי–משיח – דימויו של מלכו כדמות היסטורית בספרות היהודית במחצית הראשונה של המאה העשרים" (עמ' 340–356). לדעתו, "זיקתו של אצ"ג [אורי צבי גרינברג] למלכו הגיעה לממדים של הזדהות כמעט מוחלטת של המשורר עם מושא הערצתו" (עמ' 354).

שאלת יחסי הגומלין בין משיחיות והיסטוריה ובין משיחיות והנהגה נדונה בפרק העשירי, החותם בכמה הערות עקרוניות על טיבה של המשיחיות בראשית העת החדשה. לדעת בנמלך, ההתעוררות המשיחית בראשית המאה השש עשרה נבעה בעיקר מן השינויים הדרמטיים בתמונת העולם ובתפיסת המציאות, ולא בגלל גורמים חברתיים או כלכליים. המציאות המתהווה נתפסה כחדשה לגמרי ולכן "משיחית": "השינויים המפליגים המתרחשים באושיות תמונת העולם הפיזית (עם התגליות הגיאוגרפיות), הדתית (עם התפשטותה של המינות הפרוטסטנטית), התרבותית (עם התעוררות העניין בהבראיזם ובקבלה) והפוליטית (עם התעצמותה של האימפריה העות'מאנית וככל שהאיום שהיא איימה על אירופה הנוצרית גבר), הם ביטויים מובהקים להתקדמותו של התהליך המשיחי" (עמ' 358).

לספר נלוו שני נספחים: מהדורה מתוקנת של 'חית קנה', חיבור קצר שכתב שלמה מלכו; ותיאור כתב יד לא ידוע הכולל שני חיבורים משיחיים של מלכו. הביבליוגרפיה שבסוף הספר עשירה מאוד (40 עמודים!).

יסודו של הספר בעבודת דוקטור שכתב בנמלך בהנחיית פרופ' ראובן בונפיל. למדנותו, רוחב אופקיו וחריפותו של בונפיל ניכרים בעבודת תלמידו, והרי זו מחמאה גלויה למורה ולתלמיד כאחד.

בשולי הדברים אעיר כי שלמה מלכו הונצח ברחוב נאה בירושלים, ב"קו התפר" בין רחביה לטלביה, וכמוהו דוד אלרואי, "משיח" מן המאה השתים עשרה (בפאתי קטמון הישנה). קלוש בעיניי שוועדת השמות העירונית הייתה ניאותה כיום לייחד רחובות על שמם.

ספרו של בנמלך מרים תרומה איכותית לחקר דמותו ומפעליו של שלמה מלכו, להבנה טובה יותר של ההתעוררות המשיחית הנוצרית והיהודית באיטליה בשליש הראשון של המאה השש עשרה, לחקר יחסי הגומלין בין קהילות אשכנזיות וספרדיות ובין יהודים לנוצרים באותה העת, ולנתיבי ההתפתחות, ההתפשטות וההנחלה של רעיונות בקרב ציבורים מגוונים. תרומתו חורגת מגבולות התוכן ומציבה רף ראוי ומאתגר גם מבחינת דרכי החקר. מומלץ לכל תאב דעת.

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ז אייר תשע"ז, 12.5.2017

 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 במאי 2017, ב-ביוגרפיה, גיליון אמור תשע"ז - 1031, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 6 תגובות.

  1. מצטער על דברי הכפירה , אך לצערי האמונה המשיחית היא אחד הווירוסים הכי מסוכנים ומזיקים שהוחדרו ליהדות.
    היא עשתה ליהדות רק צרות , הביאה לנו משיחי שקר , גרמה לנו לצפות למושיע חיצוני , במקום להבין שהכל תלוי בנו , ובעזרת האל.

    אם יקום לנו מנהיג טוב , מצויין.
    אך כל ההפיכה של הציפיה הזאת לעיקר אמונה , היא הרס.

  2. משיח או מפקד הגדוד של שבט גד?

    בס"ד כ"ו באייר ע"ז

    רבי שלמה מולכו אכן מדבר על עניינם של משיח בו אפרים ומשיח בן דוד, אך לא מצינו בדבריו אמירה על היותו אחד מהם. גם אחרי קריאת חלק נכבד מספרו המרתק של ד"ר בנמלך, לא נס ליחם של דברי פרופ' מאיר בניהו בסוף דברי המבוא שלו ל'מאמר על הגאולה לרבי שלמה מולכו' (אסופות ט, עמ' שלט): 'ספק אם ר שלמה מולכו שם עצמו נביא או משיח'.

    מדברי רבי שלמה (שם עמ' שנ) עולה כיוון של תהליך גאולה המתחיל לפני שעם ישראל ראוי לחידוש הנבואה: 'כי מזמן שאנו בגלות , כמו שאבדנו הברכה מיד הקב"ה – כן אבדנו הנבואה, שבעונותינו אינה מצויה עתה בישראל… ועתה מגלה לנו שירחם הקב"ה על הכנסת עם הברכה, ושיזכור הקב"ה לעמו ולארצו קודם שתימצא נבואה בישראל…

    את ראשיתו של התהליך הוא רואה בשנת רפ"ח:
    … ואמר גם כן "והארץ אזכר", שהיא ארץ העליונה שהוא הכנסת. ודע שבזה הפסוק מ"וזכרתי" עד "והארץ אזכר", עולות אותיותיו לחשבון חמשת אלפים ומאתים ושמונים ושמונה והלאה עתידה הברכה להיות מושפעת בארצנו ולהתרחק מהאומות, ואיש בער לא ידע שהקב"ה עושה עמנו חסד ואין אנו מכירים אותו' (שם).

    רבי שלמה עומד באותו מאמר על מוגבלותו של מושיע אנושי.
    הוא מתאר (עמ' שמה) שיעקב רואה בעיני רוחו את גבורתו של שמשון הקם בחצי הלילה ואוחז בדלתות העיר, ובכל זאת הלילה נשאר לילה, 'וכשראה יעקב ברוח הקדש זאת הגבורה, וראה שעם כל זה היו ישראל בתוך הגלות – נתייאש מכל תשועות בני אדם ובטח בהקב"ה וזה שאמר "לישועתך קויתי ה'" אחר "דן ידין עמו" ששמשון היה משבט דן , שהתשועה שתהיה נעשית על יד הקב"ה לא תהיה בלילה אלא בבקר'.

    אף משיח בן אפרים שיעורר את 'מידת הדין שהיא עושה המלחמות' (עמ' שסז) – 'אבל אותו האור לא יהיה שלם, שלא ייצאו בו ישראל מגלות'. רק 'כשיקום שבט מישראל, שהוא שבט גד, שכתוב מיד אחר "לישועתך" כמ"ש, יהיה הכוכב דרוך בכל כחו להיות התשועה שלמה'.

    את גבורתו של שבט גד ההולך כחלוץ לפני המחנה מתאר רבי שלמה (שם):
    'ומה שאמר: "נחנו נעבור.חלוצים לפני ה'", הוא לרמוז על הדברים העתידים, שבאותה ישועה יבואו בני גד בראשונה,שכן אמר יעקב "גד גדוד יגודנו:.. שבהיותם באים בראשונה – הם יהיו אותם שירדפו אחרי האויבים הנסים וירדפו אחריהם וישיגום…ומתי יהיה זה? כש"דרך כוכב מיעקב"… שהוא מדת הדין.. והוא עתיד להיות נדרך כדי שישתמש בו משיח בן דוד בכח גבורה… בחברת שבט גד שהם חלוצים בכח הדין…'.

    דייגו פירס שגדל כאדם חופשי, וכבר בשנות העשרים שלו היה משופטי בית המשפט העליון בממלכת פורטוגל, מבין שמלך צריך 'חיילות של מלך', לוחמים עזי נפש שיוכלו להכות באויבים. משיח צריך 'בני גד' עזי נפש. ואלה מאין יימצאו?

    הוא הוקסם מדמותו של 'גיבור החיל החסיד כמהר"ר דוד' שבא אל מלך פורטוגל לבקש ספינה עם תותחים שעימם יכבוש בעזרת אחיו בני ח'יבר את נמל ג'דה שבחצי האי ערב, תוך יצירת שיתוף פעולה אסטרטגי בין יהודים לוחמים לבין העולם הנוצרי.

    מלך פורטוגל לא נתן אמון בדוד הראובני ושלחו מעל פניו. רבי שלמה מולכו לא נואש. הוא יוצא לארצות שבהן חיים יהודים בחופש יחסי, לאיטליה ולתורכיה, בתקוה שאולי בהן ימצא יהודים זקופי קומה. אך בסופו של דבר מבין רש"מ ש'אין הבור מתמלא מחולייתו' – ההתעוררות היהודית להקים כוח לוחם תוכל לבוא רק בעידוד 'מלמעלה' ממנהיג העולם הנוצרי והוא מנסה לשכנעם בברכה שתצמח מ'צבא יהודי'.

    רש"מ מגיע לקרל החמישי בעיתי מתאים – כינוס הרייכסטאג ברגנסבורג שנועד לדון בשאלה איך מתגברים על האיום העות'מני על אירופה הנוצרית. בנמלך (עמ' 291) הקיסר מתייחס להצעתו של מולכו בכובד ראש מולכו מלווה על יד המצביא אנטוניו די ליווה, ו'הקיר הקשיב לו בעניין רב במשך שעתיים ושאל אותו הרבה דברים.. הוא הביא אתו נס ודגל ומגן וחרב שבעזרתם הוא עומד לנצח את התורכי, הוא אומר שהוא חייב להיות הלוחם הראשון' (עמ' 290)

    בנמלך מבין מאיגרות שליח האפיפיור שהעזרה הצבאית שמציע מולכו היא בהפעלכוחו כ'מאגיקון'. ברם, לאור דברי רבי שלמה מולכו שציטטתי לעיל על נחיצות הכוח החלוצי הלוחם של שבט גד, מתחזקת עדותו של רבי יוסף מרוסהיים, המקורב לקיסר: 'ובאותן ימים בא האיש לועז גר צדק המכונה רבי שלמה מולקא נ"ע… לעורר הקיסר באומרושבא לקבוץ כל היהודים לצאת למלחמה נגד התוגר' (בנמלך, עמ' 288).

    ביקש רבי שלמה מולכו להקים עם הקיסר 'גדודים עבריים' שיסיעו לו במלחמה נגד תורכיה, ובכך יחיו את הגבורה וזקיפות הקומה היהודית ויביאו לפתיחת 'דף חדש' ביחס העולם הנוצרי אל היהדות.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • פיסקה 10 שורה 1:
      ..בעיתוי מתאים…

      שם, שורה 3:
      ..ו'הקיסר הקשיב לו…

      פיסקה 11,שורה 1:
      … בהפעלת כוחו כמאגקון'…

      שם, שורה 4:
      …….. באומרו שבא לקבוץ..

    • המורשת המדינית: מדייגו פירס לז'ואו מיגס

      בס"ד ז"ך באייר ע"ז

      נסיונו של האנוס הפורטוגלי דייגו פירס לנצל את השפעתו בדרגים המדיניים הבכירים לטובת בני עמו – ימצא לו המשך כעשרים שנה אחרי מותו, אך בדרך שונה – הפעם נוצר הקשר עם הסולטאן התורכי.

      משפחת אנוסים פורטוגלית שעלתה לגדולה בתחום המסחר והבנקאות, נמלטת מארצות הנוצרים לתורכיה. דונה גרציה מנדס ודון ז'ואו מיגס ואיתם הונם וכ-500 אנוסים מעוזריהם עוברים לאיסטנבול בירת האימפריה העות'מנית, וחוזרים בגלו ליהדות.

      ז'ואו מיגס הופך ל'דון יוסף נשיא' וזוכה להשפעה כלכלית ומדינית הולכת וגוברת בחצר הסולטן, המתורגמת גם לפעילות כנגד רודפי העם היהודי. מנסים להטיל חרם על אנקונה בה נשרפו אנוסים. מונעים הלוואות וסיוע כספי ממלכים שרודפים את היהודים וכנגד זה מעודדים קשרים כלכליים עם ממלכת פולין שבה זכו היהודים למקלט וחסות.

      לשיא השפעתו מגיע יוסף נשיא בימי הסולטאן סלים השני, ומארגן את כיבוש קפריסין מידי הרפובליקה הונציאנית .גרציה ויוסף מקבלים רשות לבנות את טבריה כעיר חומה ומרכז כלכלי בה מבקשת דונה גרציה עם רבים מעוזריה להתיישב ולפתח – דבר שהיה תורם תרומה משמעותית לכוחה הכלכלי של הארץ ומושך אליה בנים בונים.

      למרבה הצער, פטירתה של דונה גרציה בטרם מימשה את רצונה לעלות ולקומם את טבריה, ובהמשך, מותו של הסולטאן סלים השני, שהביא לירידת כוחו של דון יוסף – הביאו לבלימת הנסיון לחדש את טבריה, שנאלצה להמתין כמאתיים שנה לרבי חיים אבולעפיה איש אזמיר שיקומם את חורבות טבריה.

      גם הנסיון השני של אנוסי פורטוגל לקומם את עמם בכוח השפעה מדינית בינלאומית – לא צלח!

      • המורשת הרוחנית: רבי שלמה אלקבץ ורבי יוסף קארו

        בס"ד אור לכ"ח באייר, 'יום ירושלים' תשע"ז

        אם דרכו המדינית של רבי שלמה מולכו לא צלחה – הרי שפעולתו הרוחנית זכתה להמשך והביאה לתהליך של גיבוש וצמיחה שהותירו חותם משמעותי לדורות.

        בנמלך (עמ' 181) מביא דברי תורה שמוסר רבי שלמה אלקבץ בשמו של רש"מ, שמהם מביא גם תלמידו של ר"ש אלקבץ – רבי משה קורדובירו. ודן בהרחבה בהשפעת רש"מ עליו.

        כדאי להוסיף בהקשר זה שה'גירושים' שנהגו בהם בני חבורתם של ר"ש אלקבץ והרמ"ק,שהיו יוצאים לשדה ומזכירים פסוקים ללא עיון בהם ואז היו עולים במחשבתם רעיונות מחודשים על דרך הסוד כגילויים אלקיים (ראו בניהו, יוסף בחירי, עמ' רד-רט) – מזכירים את דרכו שלרש"מ, שהיו מציגים לפניו פסוקים או מאמרי חז"ל סתומים, והוא היה שופע כמעיין 'להשיב לכל שואל די ספוקו, דברים עליונים ומתיישבים על לב כל בעל שכל, מה שלא נמצא בספרים, מה שהורני מן השמים' (בנמלך, עמ' 140).

        בכ"ב באדר א' רצ"ג, חודשים ספורים אחרי עלותו של רש"מ על קידוש השם, מתחיל להתגלות לרבי יוסף קארו ה'מגיד' המעודד אותו לעלות לארץ ישראל ולחבר את ספרו 'בית יוסף' שבו יכנס את השיטות השונות שבספרות ההלכה כדי לגבש הלכה אחת לכל ישראל. על זיקתו של ר"י קארו לר"ש מולכו, שה'מגיד' שהתגלה לו מכנהו 'שלמה בחירי' – ראו במאמרה של פרופ' רחל אליאור, 'ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב', עמ' 673-675.

        המגיד שמתגלה לרבי יוסף כיחיד, מתגלה בליל שבועות רצ"ג (כדעת ר' אליאור), שם הערה 13) או רצ"ד (כדעת מ' פכטר ומ' בניהו, יוסף בחירי, עמ' קנז) אל בני חבורתו של רבי יוסף, ובהם רבי שלמה אלקבץ הנעורים בליל שבועות ללמוד תורה, וקורא להם: 'בניי, שובו ללימודכם ואל תפסיקו רגע ועלו לארץ ישראל' (תיאור המעמד ע"י ר"ש אלקבץ, בשל"ה, מסכת שבועות).

        ואכן עולים רבי שלמה אלקבץ ורבי יוסף קארו לארץ ישראל ועושים אותה מחדש למרכזו הרוחני של עם ישראל שממנו קורן אור התורה, הנגלה והנסתר, הקבלה ההלכה, ומנחה את העם כולו בדרכי הדבקות הרוחנית ובנתיבות חיי התורה המעשית.

        הברכה אותה חזה רבי שלמה מולכו חוזרת לארץ בשנת פר"ח – ממשיכה לפרוח ביתר שאת וביתר עז!

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • דגשיו של ה'מגיד': שיבה אל הארץ ואל המשנה

          בס"ד כ"ח באייר ע"ז

          ה'מגיד' המתגלה אל מרן מעלה על נס את מסירות נפשו של 'שלמה בחירי' ש'זכה דאיתקרי "מלכו" דאתמשח ממשח רבות עילאה וסלק לרעוא על מדבחי', ומבשר לרבי יוסף קארו שא הוא יזכה לקדש את השם ברבים בארץ ישראל.

          אך בעוד שייחודו של רש"מ הוא בגודל מסירות נפשו – רבי יוסף קארו זוכה להתגלות המגיד בזכות המשנה שהוא הוגה בה: 'הלא בזכות המשניות שאתה מחדש נתעלית, והנני המשנה המדברת עמך. כי אע"פ שעדיין לא גמרת את כולם, כיוון שלמדת רוב סדר קדשים, בכל עת שאתה קורא בו הרי אתה מקריב זבחים ועולות בבית המקדש, ואתה מתחבק עם כל המשנה והיא עמך'.

          לימוד המשנה מבטא את השאיפה להקיף את התורה בשלימותה, לרבות המצוות התלויות בארץ ובמקדש ו'הלכתא למשיחא'. לימוד המשנה הוא גם החיבור בין תלמידי חכמים לבין ה'עמך'. חיבור המאפשר ל'כל בניך' 'להיות 'לימודי ה" המתאחדים סביב התורה. חיבור אותו עתיד לעשות רבי יוסף קארו אף ב'שלחן ערוך' שלו.

          דומה שבשני היבטים אלה השלים ה'מגיד' את חזונו של רבי שלמה מולכו. בעוד מולכו מופיע כענק, ענק בסתרי תורה, ענק בכשרון מדיני וענק במסירות נפש, המנסה לגייס את הקיסר להגשמת חזונו – רב יוסף קארו הוא ענק בהיבט אחר, ביכולתו לחבר מחדש את התורה אל העם ולעשות גם את פשוטי 'עמך' ליודעי התורה.

          רבי יוסף קארו נקרא ע"י המגיד לא להמתין לגואל שיכבוש את הארץ וייסד בה את מלכות ה' – אלא לעלות לארץ כמות שהיא, ובה לבנות את התשתית של אומה שחייה מיוסדים על התורה. על בסיס הלכה אחידה לכל ישראל,שתהיה נגישה וברורה לכל אחד ואחד, קטן כגדול.

          בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: