דוקטור דיוגו פירס, הידוע כשלמה מלכו, ראה בעצמו משיח והוצא להורג. מחקר חדש מביא את סיפור חייו של מבשר המשיחיות ההיסטורית בהיסטוריה היהודית

שלמה מלכו

חייו ומותו של משיח בן יוסף

מוטי בנמלך

מכון בן–צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשע"ז, 438 עמ'

המשיח כדמות ממשית והמשיחיות כרעיון נוכחים בתרבות היהודית כאלפיים שנה, לעתים כרעיון מופשט ולעתים כדמויות שניסו לחולל שינוי מהותי בחיים היהודיים הארציים. פעמים הרבה הביאו הניסיונות המעשיים הללו לאסונות, ודי לחשוב בהקשר זה על בר כוזיבא במאה השנייה לספירה המקובלת ועל שבתי צבי במאה השבע עשרה.

הספר הנדון כאן בוחן את סיפור חייו של שלמה מלכו, בן אנוסים מפורטוגל אשר פעל בעיקר באיטליה בשליש הראשון של המאה השש עשרה. זה ספר מרתק, מלומד מאוד, המסרטט בעדינות וביסודיות את סיפור חייו של מלכו ככל שאפשר לשחזרו, ומשבצו בהקשרים גאוגרפיים, היסטוריים, ספרותיים ורעיוניים ססגוניים. כך קמות לעיני הקורא לא רק דמותו של שלמה מלכו אלא גם תקופתו, שהייתה ספוגה "אדי" משיחיות בחברות היהודית והנוצרית.

אפתח בעניין שבנמלך הבהיר רק בשולי ספרו: כיצד יש להגות את שם גיבורו? ובכן, מַלְכּוֹ (!) ולא מוֹלְכוֹ, כרווח בציבור, ואף הביא ראיות משכנעות לכך.

אגב הילוכו בדק בנמלך הרבה דעות מקובלות במחקר והראה כי חלקן אינן מבוססות. כך, למשל, מתברר כי העיסוק במשיחיות לא היה תוצאה של גירוש ספרד אלא להיפך: בעקבותיו אבדה האמונה בגאולה המשיחית, ודווקא משום כך פנה רבי יצחק אברבנאל לכתיבה נמרצת בסוגיית המשיחיות! בשונה מן המשיחיות שהתפתחה מתוך התנגשות בין דת לשינוי חברתי, ובשונה מן הגישה שראתה במשיחיות "ביטוי למתח דתי פנימי שנוצר בעקבות משבר חיצוני", הציע בנמלך דגם שלישי שכינה "משיחיות היסטורית", היינו "תגובה ופרשנות למציאות היסטורית משתנה, תוך הישענות על המסורת התרבותית ועל המיתוסים המכוננים של החברה שבתוכה היא מתפתחת" (עמ' 22). בעקבות משה אידל הדגיש בנמלך את תפקודו של מלכו כ"מאגיקון", היינו כאדם המסוגל לחזות מאורעות עתידיים.

שחר מרקוס, ארוחת שישי, 2015

מתוך התערוכה "דפוס עצמי" המוצגת במוזיאון הרמן שטרוק, חיפה. צילום באדיבות האמן ומרכז גוטסמן

החטא הקדמון

בספר שלוש חטיבות המאורגנות בעשרה פרקים: הרקע – עשרת השבטים בין שמועות; חישובי קץ ומחשבי קיצין בראשית המאה השש עשרה; דוד הראובני. חישובי הקץ העסיקו באותה עת רבים בקהילות שונות. כשתחזיתם לא התממשה לא הביא הדבר למשבר רעיוני בזכות הסברים שתלו את העדר המימוש לא בשקריותו של המְחַשֵּׁב אלא בנסיבות אחרות. הרקע הזה חיוני לא רק להבנת עולמו הרוחני ופועלו של מלכו אלא להבנת הסביבה שבה תפקד. עוד ליבן בנמלך את סיפור חייו של דוד הראובני והראה שהיה יהודי ספרדי ומעולם לא ערך מסע למזרח.

הפרקים הביוגרפיים – שלמה מלכו בפורטוגל; השנים הראשונות לאחר היציאה מפורטוגל; תפיסתו המשיחית של מלכו; שובו של מלכו לאיטליה ופעילותו המשיחית בה. מלכו נולד כדיוגו פירס (Diogo Pirez/Pires), בן אנוסים שהגיעו לפורטוגל מווילה פרנקה שבספרד, ובשנות העשרים לחייו היה כבר בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת קואימברה, הגיע לעמדה בכירה במערכת המשפט הפורטוגלית – סופר לפני הדיינים של בית הדין לערעורים – והיה חלק מן החצר המלכותית. הפרק על חיי מלכו בפורטוגל נחתם בתובנות מרתקות על הזיקה שבין המרת דת לפרוצדורות של גירוש שדים או רוחות רעות, המציעות הסבר המתקבל על הדעת לבחירתו של מלכו ביהדות כזהות.

בהמשך בירר בנמלך כמה זמן שהה מלכו בסלוניקי ומה עשה שם, ועמד על כך שחיבורו "ספר המפואר" הוא לאמתו של דבר צירוף של שתי אגרות שונות שנשלחו אליו מסלוניקי. בתוך כך הבהיר את יחסו הדו–ערכי של רבי יוסף טאיטאצאק, גדול חכמי סלוניקי באותם ימים, כלפי מלכו: "התנגדות וחשש מן ההשלכות של התופעה המשיחית שייצג מלכו, יחד עם העניין בתוכנה, אשר נראה כאישי ולא רק אינטלקטואלי" (עמ' 181).

בתפיסתו המשיחית של מלכו שולבו יסודות נוצריים, והוא לא נמנע מלחולל בהם שינויים עמוקים. אחד מהם: לשיטתו, "החטא הקדמון" הכתים לא את אדם הראשון אלא את התורה שצומצמה בעקבותיו (עמ' 216). מלכו הציג עצמו כ"אנטי פאולוס" וראה בעצמו משיח בן אפרים (או בן יוסף) שעתיד למות במשימתו. דרשותיו באיטליה עסקו באקטואליזציה של הגאולה, אך היו "אקדמיות" ולא קראו לנקיטת מעשים.

מלכו נתפס כמנהיג כריזמטי באיטליה, חלופה מושכת בתקופה של חולשה עמוקה של הממסד הרבני בה. הוא זכה לחסות האפיפיור בפעילותו, ובנמלך הציע הסבר הגיוני למעמד מיוחס ותמוה זה. פגישתו של מלכו עם הקיסר ברגנסבורג ב–1532 הייתה לאירוע מכונן בחייו שהביא למותו, ובנמלך ציין בכנות כי לא ברור מדוע הועלה על המוקד – "האם הוא נידון ככופר? האם הוצא להורג כבוגד, או מסיבה אחרת?" (עמ' 295).

סמוך לסוף הדיון בקורות חייו של מלכו פרש בנמלך בפני הקורא את עיקרי "התאוריה של הטיה תרבותית" כדי להציע הסבר מדוע נוצרו קבוצות משיחיות באיטליה דווקא בסוף המאה החמש עשרה, ואילו בגרמניה ובספרד רק בשנות השלושים של המאה השש עשרה. זו דוגמה אופיינית לרוחב היריעה של בנמלך ולראייתו רבת האנפין את התופעה שחקר ואשר השתדל לשבץ בהקשרים רבים כדי להבינה ולהסבירה בזהירות, בביקורתיות ובאופן משכנע.

אצ"ג ומלכו

בפרק התשיעי בחן בנמלך את מקומו של שלמה מלכו בין היסטוריה למיתוס. כאן ניתח את דימויו כמבשר משיחי במחצית השנייה של המאה השש עשרה. במחצית הראשונה של המאה השבע עשרה היה ממבשר משיחי למקובל סמכותי, החושף בכתביו כוונות וסודות נסתרים במאמרי חז"ל (עמ' 327). דיון מרתק ייחד בנמלך ל"בין משיח לאנטי–משיח – דימויו של מלכו כדמות היסטורית בספרות היהודית במחצית הראשונה של המאה העשרים" (עמ' 340–356). לדעתו, "זיקתו של אצ"ג [אורי צבי גרינברג] למלכו הגיעה לממדים של הזדהות כמעט מוחלטת של המשורר עם מושא הערצתו" (עמ' 354).

שאלת יחסי הגומלין בין משיחיות והיסטוריה ובין משיחיות והנהגה נדונה בפרק העשירי, החותם בכמה הערות עקרוניות על טיבה של המשיחיות בראשית העת החדשה. לדעת בנמלך, ההתעוררות המשיחית בראשית המאה השש עשרה נבעה בעיקר מן השינויים הדרמטיים בתמונת העולם ובתפיסת המציאות, ולא בגלל גורמים חברתיים או כלכליים. המציאות המתהווה נתפסה כחדשה לגמרי ולכן "משיחית": "השינויים המפליגים המתרחשים באושיות תמונת העולם הפיזית (עם התגליות הגיאוגרפיות), הדתית (עם התפשטותה של המינות הפרוטסטנטית), התרבותית (עם התעוררות העניין בהבראיזם ובקבלה) והפוליטית (עם התעצמותה של האימפריה העות'מאנית וככל שהאיום שהיא איימה על אירופה הנוצרית גבר), הם ביטויים מובהקים להתקדמותו של התהליך המשיחי" (עמ' 358).

לספר נלוו שני נספחים: מהדורה מתוקנת של 'חית קנה', חיבור קצר שכתב שלמה מלכו; ותיאור כתב יד לא ידוע הכולל שני חיבורים משיחיים של מלכו. הביבליוגרפיה שבסוף הספר עשירה מאוד (40 עמודים!).

יסודו של הספר בעבודת דוקטור שכתב בנמלך בהנחיית פרופ' ראובן בונפיל. למדנותו, רוחב אופקיו וחריפותו של בונפיל ניכרים בעבודת תלמידו, והרי זו מחמאה גלויה למורה ולתלמיד כאחד.

בשולי הדברים אעיר כי שלמה מלכו הונצח ברחוב נאה בירושלים, ב"קו התפר" בין רחביה לטלביה, וכמוהו דוד אלרואי, "משיח" מן המאה השתים עשרה (בפאתי קטמון הישנה). קלוש בעיניי שוועדת השמות העירונית הייתה ניאותה כיום לייחד רחובות על שמם.

ספרו של בנמלך מרים תרומה איכותית לחקר דמותו ומפעליו של שלמה מלכו, להבנה טובה יותר של ההתעוררות המשיחית הנוצרית והיהודית באיטליה בשליש הראשון של המאה השש עשרה, לחקר יחסי הגומלין בין קהילות אשכנזיות וספרדיות ובין יהודים לנוצרים באותה העת, ולנתיבי ההתפתחות, ההתפשטות וההנחלה של רעיונות בקרב ציבורים מגוונים. תרומתו חורגת מגבולות התוכן ומציבה רף ראוי ומאתגר גם מבחינת דרכי החקר. מומלץ לכל תאב דעת.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ז אייר תשע"ז, 12.5.2017