הרצל לא מת | ירון נעים

 

למול הביקורת העזה שנמתחה על הרצל מהכיוון האורתודוקסי, הרי שעיון בכתבי רבני המזרח מלמד שהם היו מלאי הערצה כלפיו וראו בו נביא ומבשר הגאולה. לקראת יום הרצל

הציפייה לגאולה אצל האדם המאמין, בדגש על הציפייה למשיח "שיבוא ויגאלנו", מוכרת וידועה. בהקשר זה מעניינת עובדת התייחסותם של רבנים מהזרמים הציוניים אל הרצל באופן אישי. המחקר (היחיד) הקיים בנושא לא עסק ישירות בהגותם של רבנים ציוניים ובפרט לא התייחס כלל לרבנים מארצות האסלאם. על רקע זה ראוי להבין כיצד התייחסו רבנים מהעדות השונות, בתקופת חייו של הרצל ועד להקמת המדינה (1860–1948), אל אישיותו ודמותו.

מנהיג לגיטימי

התבטאותו המפורסמת של הראי"ה קוק ביחס להרצל ניתנה בכ' בתמוז תרס"ד, בסוף ימי השבעה על הרצל, וכונתה "המספד בירושלים". ואולם, התבטאות זו מאופיינת, למרבה הפלא, דווקא בהתכחשות להרצל עצמו. מבלי להיכנס לניתוח ההספד אזכיר כי אמנם הראי"ה קוק הגדיר את התקופה כתקופת "משיח בן יוסף", הנלחם כדי להכין את הקרקע לבואו של "משיח בן דוד", אך כזכור, "משיח בן יוסף", על פי המסורת, עתיד להיהרג במהלך ההכנה. ואכן, עיון בהספד יוכיח כי הראי"ה קוק לא הזכיר את הרצל בשמו כלל.

זאת ועוד, הרב קוק הצטדק במכתב שכתב לחותנו, רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים מפוניבז' (האדר"ת), ששימש רבה של ירושלים בשנים תרנ"ט–תרס"ה, כי נשא את המספד בלית בררה ולא לחינם לא הוזכר הרצל בשמו:

והנה באו אלי שני נכבדיםובקשו ממניבאשר הם מתאספיםלעשות אות כבוד לד"ר הרצל, והם מוצאים שגם המתנגדים על הציונות לא יכחשו כי מחשבות לטובה על ישראל היו בלבוואין מהנימוס שלא לעשות זכר של אבל לכבודווכן בדברי לא ספרתי כלל בשבחו של ד"ר הרצל מצד עצמו.

יתר על כן, חוקרים מעירים כי אם הרצל נחשב כמייצג התקופה של "משיח בן יוסף" הרי שהוא נועד מלכתחילה, לדעת הראי"ה קוק, לנפילה.

קבוצת רבנים אחרת מאופיינת בכך שראתה בהרצל, למרות הריחוק מהדת ומהיהדות, מנהיג לגיטימי וחשוב של העם היהודי. הרב שמואל מוהליבר, ממייסדי תנועת "חיבת ציון" ומאבות הציונות הדתית, התרשם מאישיותו של הרצל ונענה לבקשתו להגיע לנאום בקונגרס הציוני. הרצל ראה בנאום, שבסופו של דבר לא התקיים מחמת מחלתו של הרב מוהליבר, חשיבות רבה מאחר שמדובר בדמות תורנית בעלת שיעור קומה שתעמוד כנגד רבני האורתודוקסיה המתנגדת. הרב יצחק יעקב ריינס, מייסד תנועת "המזרחי", כתב אל הרצל ב–1903:

ולכך אישי הנעלה והגדול אני אומראתה הוא האיש שעיני כל בית ישראל כולו למקצהו תלויות אליךזה שמונה עשרה מאות שניםשלא היה לנו כל מנהיג לאומי ועובד מדיני, שיצא ובא לפני עמנו עד שקמת אתה.

הרב אברהם אליהו קפלן, ראש בית המדרש לרבנים בברלין, תיאר את תחושותיו לאחר מותו של הרצל בדברים נמלצים במאמר שכותרתו "בחייו היה לאגדה", ובו תיאר את תכונותיו במילים מלאות הערכה:

גדולה אמיתית, אישית, יש להכיר במידה יתירה אצל אישים, שבחייהם הם כאגדה, שבזמן שהם מתהלכים עם אנשיםמתייחסים אליהם כאל משהו שאינו רגילכאל פרק היסטוריה. לדבר הזה זכה הרצלוזו היתה גדולתואני מאמין! וככל שגדלה אמונתי באלוהים, גדלה שייכותי לציונות.

נדמה כי במקביל להכרה במנהיגותו של הרצל ביטא הכותב את תחושתם או את משאלת לבם של רבים מרבני אירופה, שלפיה אם היה הרצל נשאר בחיים היה חוזר בתשובה. כך כתב הרב יחיאל יעקב וינברג, בעל השו"ת המפורסם "שרידי אש", על "הרצל איש הדת" ובו קבע בפשטות כי "הרצל בעל תשובה הוא. אמנם את הדרך הנכונה עוד לא מצא … [אך] עובדה שהרצל היה בפנימיותו כולו דתי".

כמשה‭ ‬בשעתו‭. ‬מצעד‭ ‬העדלאידע‭ ‬בפורים‭, ‬תל‭ ‬אביב‭ ‬1988
צילום‭: ‬יעקב‭ ‬סער‭, ‬לע‭"‬מ

כלי בידי ההשגחה

קבוצה נוספת של רבנים – אולי המסקרנת ביותר – היא זו שראתה בהרצל שליח ההשגחה העליונה. אדגיש מראש כי כולם היו מודעים היטב לקורות חייו של הרצל ולביקורת העזה שנמתחה עליו מצד גופים וזרמים אורתודוקסיים, וכולם כאחד דחו את הטענות באופן גורף והעמידו את הרצל בשורה אחת עם נביאי האומה. כך תיאר הרב יהודה לייב מימון את המפגש של הרצל בשנת תרס"ג (1903) עם הרב שלמה כהן, רבה של וינה:

אשר חבש איצטלא דרבנן שלו לכבוד האורח, וקידם את פניו בברכת שלום וספר תורה בידו. הוא גם בירכהו ברכת כהנים בשעה שדמעות רוטטות היו תלויות בריסי עיניו מתוך גילה ורעדה; [ולאחר מות הרצל, אמר כי] … נדמה היה לנו, כי מלך ישראל ביופיו תחזינה עינינו.

הרב צבי פרץ חיות, מרבני איטליה, הספיד את הרצל ב–10 ביולי 1914 במאמר נרגש ובכותרת המעידה כאלף עדים על רגשות כותבו, "הקול הנבואי":

תיאודור הרצל היה הקול הנבואיתיאודור הרצל היה השמש, שהמס את הקרח של ההווהעל כל אלה הטעמים זכאי הוא תיאודור הרצל להיות לבןאלמוותעמך, תיאודור הרצל, לא יוכל לעולם לשכוחכי ממך למדו להרגיש בלב ובנפש ולהכריז בקול גדול באוזני העולם: 'עוד לא אבדה תקוותנו'.

בדרשה לפסח תרפ"א (1921) השווה הרב צ"פ חיות את הרצל למשה וטען שכפי שמשה היה בן חורין, זר לעמו, ועל כן רק הוא יכול היה לדרוש מפרעה חירות מלאה, כך דווקא הרצל "שהיה זר מאוד לעמו… בן החברה המערב–אירופית המשוחררת לחלוטין, דווקא הוא יכול היה לדרוש דרישה שלמה, את הכול, את מדינת–היהודים… כמו משה בשעתו".

התייחסות חשובה נוספת מופיעה אצל הרב נפתלי יצחקי, רבה הראשי של העיר דרבנד שבקווקז, שכתב קונטרס הנקרא "המספד על היחיד" ובו הספיד "הספד מר… את [ה]אסון הלאומי שאבד לעם ישראל יוצר התנועה הציונית ומתחיל הגאולה העתידה, גאון עם יהודה ותפארת ישראל רוח אפינו ואור עיננו בנימין זאב בר' יעקב הרצל". הרב יצחקי נשא הספד זה בעיצומו של ט' באב תרס"ד ובהקשר ברור לחורבן בית המקדש. בהספד תיאר שלוש גלויות ושלושה רועים: גלות מצרים עד אשר משה רבנו הוציא את העם ממצרים; גלות בבל שלאחריה הופיע הרועה השני, עזרא בן שריה, שהציל את התורה שנשכחה; והרועה השלישי שלו מקדיש הרב יצחקי את מרבית הקונטרס הוא הרצל:

ישעיהו בן אמוץ ניבא על התחלת הגאולה שעתידה להיותביד אחד מזרע האיתנים, הלא הוא האדון הרצלאמנם היו לנו במשך אלפיים שנה אנשים גדולים, חכמיםשניסו לעשות דבר לטובת ארצנובר כוכבא, רבי עקיבארבי יהודה הלוי, הרמב"ןמונטפיורי, כרמיה והרותשילדיםאבלרק זה האיש הרצל לבדו פתר לנו את החישה העולמיתהוא הראה בעליל כי עם ישראל חיהנני מסיים דבריהרצל לא מת, הוא בן אלמוות.

ממשה ועד אליהו

לשיא מגיעה ההתייחסות החיובית להרצל, עד כדי הערצה, בדבריו של הרב כלפון משה הכהן מג'רבא. הרב כלפון טען שכפי שבעבר הארכת הגלות ושעבוד המלכויות מנעו מעם ישראל לשמוע את משה, כך קורה גם בימינו אלה:

החלה רוח ה' לפעם את האיש הנעלה אשר על ידו התחוללה עצת ה' הרעיון הציונילא בלבד שלא שמעו אליואלא היו עוד רביםשהתנגדו לו בפועלוהאיש הנעלה הזה אשר הקדיש כל ימיו למטרה רוממה זו לא נח ולא שקטעד כי מצא לו אוזן קשבתשהיה רגיל להשיבם 'אם תרצו אין זו אגדה.

ממאמר זה, המופיע בדבריו לפרשת "וארא", ניכר בפשטות כי הרב כלפון השווה את פעילותו של הרצל לפעילותו של משה רבנו, ומכאן שלדעתו הרצל הוא שליח ההשגחה העליונה כמו משה.

במקום אחר, בשנת תר"פ (1920), במאמר ארוך ויסודי, הניח הרב כלפון את עיקרי תפיסתו על אודות הרצל. הוא כותב כי ראשיתו של עם ישראל הייתה מעט, והוא גדל ופרח בגשמיות וברוחניות, ולאחר מכן נענש בעונש הגלות, עד אשר "[ו]מקרוב בימינו אלה הופיע בקרבנו איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון, בנימין תיאודור הרצל שמו, אשר עמד על דרכי וחוקי העמים… ומזה המציא רעיון נכבד להיות כל איש הבא להסתופף בצל החברה הציונית… יהיה משלם… 'שקל'". במקום אחר קבע כי קיימות שתי צורות של שְבוּת – השבת הארץ והשבת העם, ומדובר, לדבריו, בתהליך הדרגתי; תחילה, קבע, יש להכשיר את הארץ לקיבוץ גלויות, ולאחר מכן תתרחש השבת העם, וזאת בדיוק כפי שאמר "הרצל ז"ל ראש הציונים…".

כאשר סקר את תולדות ההתיישבות בארץ, הזכיר כי "אחר הדברים האלה החלה רוח ה' לפעם בלב איש גיבור חיל ורב פעלים… הרצל שמו, אשר היה כמעט שקוע ואובד בין האומות… ויתן אל לבבו להטיב לעם ישראל וכרגע נהפך לאיש… [שהחל ב] מלחמת העצה והרעיון לראות איך ובמה לגאול את הארץ ואת ישראל". גם כאן מציין הרב כלפון את הרצל בדמיון למשה שגאל הן את העם הן את הארץ. בנוסף רמז למנהיגותו של שמשון, שחשיבותו נבעה לאו דווקא מגדולתו התורנית אלא מעוצמתו הפוליטית–מדינית.

זאת ועוד, הצד המשותף למשה ולהרצל, על פי הרב כלפון, ניכר גם בכך ששניהם מתו בזמן שעסקו בהצלת עם ישראל:

הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא, רוצה לומר אחד מישראל אשר תחול עליו רוח נבואית מאת ה'… הרעיון הציוני לפני בוא יום ה' הגדול והנורא הוא היוםהמלחמה העולמית [מלחמת העולם הראשונה]… והשיב לב בניםשכל ישראלישכילו הקיום הלאומיותוכמו שכן השתדלות האיש הנעלה הזה וברעיון הטהור הרהיב עוז בלב רביםשהיו כמעט מתכחשים ללאומיות לגמרי ושבו בתשובה זו.

כאן אפוא הוא אף משווה את חוזה המדינה לאליהו הנביא, מבשר הגאולה, כשהוא מתואר כמי שחלה עליו רוח נבואית בכך שגרם לכך שעם ישראל חזר ללאומיותו.

בסיכומם של דברים עולה כי אמנם יש מהרבנים שחששו מפני הכתרתו של הרצל בכתרים שונים, יש שהכירו בו באופן לגיטימי כמנהיג העם ויש שראו בו שליח ההשגחה העליונה, אך מסתבר שכולם הכירו בו ובחשיבותו, על אף קורות חייו והביקורת שנמתחה מצדם של גופים אורתודוקסיים.

ד"ר ירון נעים מלמד במכללת אורות ישראל וישתתף בכנס חכמי המזרח בדורות האחרונים שמקיימת המכללה השבוע

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט' אייר תשע"ז, 5.5.2017

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 במאי 2017, ב-גיליון אחרי מות - קדושים תשע"ז - 1030 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. אחר כחודשיים במעצר הועבר שבתי צבי בערב פסח למבצר גליפולי שבדרדנלים. כשהגיע לשם שחט קרבן פסח והאכיל את חסידיו מחֵלבו, האסור באכילה. המקום החדש, שבו שהה שבתי צבי באביב ובקיץ של 1666, נקרא מכאן ואילך על ידי המאמינים 'מגדל עוז'. עד מהרה חדל המקום לתפקד כבית כלא. בזכות חמדת הבצע של המפקדים העות'מאנים ונכונותם של יהודים מכל העולם לנדב ממון רב לכבוד המשיח, הפכה המצודה מבית כלא לארמון. שומרי המבצר – שהבינו עד מהרה שברשותם תרנגולת שמטילה ביצי זהב – שמחו לתת להמוני המבקרים להיכנס ולפגוש את המשיח תמורת תמלוגים נאים. שבתי צבי הולבש בגדי מלכות, והמבצר כולו נמלא "מצעות של מלכים, כרים וכסתות ומנחות ודורונות". הוא ישב בארמונו עם אשתו שרה שהצטרפה אליו, וכל חכמי היהודים מכל רחבי תבל עלו אליו לרגל, לראות את זיו פניו, לשמוע את נועם זמרתו המשכרת ולהתפלמס עמו בדברי קבלה וחכמה. אחת העדויות מספרת על שבעים בתולות יהודיות, בנות מאמיניו, לבושות בגדי פאר, ששירתו לפניו ולפני רעיתו, שנהגה בארמון הכלא כמלכה לכל דבר.

    יהודים מכל הקהילות ששמעו של שבתי צבי הגיע עדיהן – באירופה, באסיה, בארץ ישראל ובצפון אפריקה – החלו לעלות אליו לרגל. לקראת י"ז בתמוז ותשעה באב שלח שבתי צבי איגרת להמוני חסידיו:

    ממני בנו בכורו של ה', בנו יחידו, שבתי צבי משיח וגואל ישראל, אל כל בני ישראל שלום. היות וזכינו לראות יום גדול זה, יום גאולה וישועה לישראל, לראות בקיום דברי ה' והבטחותיו בידי נביאיו וביד בנו אהובו – על כן אבלכם יהפך לששון ותעניותיכם לחגים ולא תוסיפו לדאבה עוד, בני ישראל.

    השפעתו המאגית על המבקרים, ביניהם תלמידי חכמים מופלגים וראשי קהילות, הייתה דרמטית, ושבתי צבי הפך בעיניהם למנהיג בלתי מעורער שזכה למעלת אל.

  2. עם כל הכבוד, כותרת כזו דרמטית, ורוב הציטטות מרבנים מזרח אירופאיים, לבד מאחד קווקזי, והשני ג'רבאי!
    ששניהם אגב, אינם בני המזרח!

    לצערי רבים ממאמרי החוקרים, לוקים במיעוט שימוש חכמים, וזהו עיקר חסר מן הספר, ראה מס' סוטה, כב, א,

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: