מחיר האשליה | שלום רוזנברג

"סברנו שזאת יבשה, עלינו עליה ואפינו ובישלנו על גבו". על אגדות רבה בר בר חנה, קריסת הקומוניזם והשמאל החדש

בחרתי להביא בפניכם קטע מסדרת טקסטים מיוחדים ויוצאי דופן, שעליהם עבדתי לפני שנים רבות. כוונתי לאחד הסיפורים הפנטסטיים של רבה בר בר חנה (רבב"ח), על מסעותיו בימים ובמדבריות. מקובץ סיפורים זה ברחו רבים בהיותו מקור למבוכה. כדברי הרמב"ם במורה הנבוכים, הם העמידו אותנו בפני דילמה קשה: מצד אחד איננו מסוגלים לקבל את הדברים כפשוטם, אך דרך הארץ בפני חז"ל אינה מאפשרת לנו לזנוח לחלוטין את הפשט. כיום, דווקא מבינים אנו הרבה יותר את היופי והחשיבות שבסיפורים הפנטסטיים. אך האמנם מצאנו את המפתח להבנת סיפורי רבה בר בר חנה? אולי, אך כפי שאנסה להראות זה לא משנה.

כאילו אין גלות

בדורות האחרונים זכינו לשני פירושים מיוחדים לאגדות אלו: הפירוש החסידי–קבלי של רבי נחמן מברסלב שלימד אותנו להיות קשובים לסיפורי האבסורד, והפירוש האלגורי של הראי"ה קוק שראה בהם השתקפות המציאות הרוחנית והתרבותית של עמנו, תוך התייחסות לדילמות הגדולות שבהן נתונים היינו בעבר וגם בזמננו זה, כאשר רבב"ח המחפש את האמת הוא בעצם האודיסיאוס היהודי המפליג בספינתו בים החכמה, ועובר במקלו במדבריות הדילמות כשבדרך מאיימות עליו סכנות, מלכודות ותלאות.

בסיפור השביעי מתאר רבב"ח את אחת מנסיעותיו בים (אביא את הטקסט בתרגום מארמית לעברית):

פעם אחת נסענו בספינה וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו ועליו צמח עשב. סברנו שזאת יבשה, עלינו עליה ואפינו ובישלנו על גבו. גב הדג התחמם והוא התהפך. אילולא הייתה הספינה קרובה, היינו טובעים.

על האסוציאציות שסיפור זה מעורר הסכימו מספר פרשנים. ניסח אותן המהרש"א כשכתב שהביטוי "סברנו… עָלִינו… ואפינו ובישלנו", רומז לכך "שנתערבו ישראל בין האומות כאילו אינן בגלות". קדם לו בהבנה זאת מלקט אגדות העין יעקב, ר' יעקב אבן חביב, בפירושו "הכותב". ר' יעקב היה אחד מגולי ספרד ב–1492. הוא נמלט לפורטוגל אך נרדף גם שם, ונדד מארץ לארץ עד שהגיע לסלוניקי, ובה לימד וחיבר את הילקוט הנושא את שמו. באגדה זאת ובזו שלאחריה ראה ר' יעקב רמז לכך "שיבואו ימים לישראל שיהיו בגולה בשלווה". השלווה אכן רמוזה באגדה, אך גם "רמוז השמד שאירע בגלות". היבשה–לכאורה מייצגת את האשליות ההיסטוריות הגדולות שסנוורו את היהודי והביאו אותו להאמין שמוסדות הארץ הנוכרייה יציבים, בספרד או ב"פה–לין". התהפכות הדג מסמלת את ההתפכחות. האדמה שנראתה יציבה מזדעזעת ורועשת ודוחקת אותנו לעלות שוב על הספינה.

תסביך שנאת האח

באגדה זאת באה לידי ביטוי לא רק הדאגה לביטחון הפיזי של העם, אלא גם ההמשכיות הרוחנית, המאוימת על ידי "עָלִינו… ואפינו ובישלנו" – ההתבוללות. במאמרו הקצר "נחמו נחמו עמי!" מתייחס הראי"ה קוק לאשליה מעין זאת, אולי הטרגית והאיומה ביותר בעולמנו המודרני. כפי שאני מבין, הראי"ה מתייחס שם להיפנוזה הקומוניסטית שהוליכה שולל רבים מאחינו. הקומוניזם ניסה לתקן עולם ולהציל את האדם מעוני ודיכוי, אך חטא כאשר עשה זאת תוך עזיבת הרוח וכריתת ברית עם החומרנות ההיסטורית והאתיאיזם. רעיון זה "חדר במפלצת הבליו" ללב רבים מאחינו, שהיו מודרכים על ידי מקסם שווא "לחדש רוח האדם על יסוד רגבי חומר" – המטריאליזם – "באין מחשבת נצח ובאפס רוח א–להים חיים". אשליה זאת הפנטה רבים מבני עמנו ואפילו "חלק מהבונים" – מהחלוצים, שלמרות שגיאותיהם זכו ובנו את הארץ.

אחיהם בעולם הרחב, "אשר נתעו בחסד לאומים הכוזב, לחשוב את מעונות הגלויות לבית מבטחם", הזדהו עם האוניברסליזם והפכו "מהרסייך ומחריבייך". עבורם הדאגה לפועלי העולם עמדה מלכתחילה בסתירה עם הנפת הדגל הכחול–לבן של אחיהם הסובלים. השתלט עליהם תסביך פסיכולוגי איום – ההזדהות עם האחר ועם הזר התבטאה אצלם בהתכחשות לאח ובשנאה לאב ולאם. תסביך זה "הניע לבבות לדרוך ברגל זדון על כל מחמדי אבות". היֶבְסֶקְצִיָה, המדור היהודי של המפלגה הקומוניסטית הרוסית, פעלה למחוק כל זכר של זהות דתית ושל רגשות יהודיים, תוך שימוש בכפייה ובאלימות. אמנם כן, הרדיפות והאנטישמיות הארסית בתקופת הצארים הוכיחו שאת המשטר הישן צריך לקעקע מן היסוד, אך העולם החדש אכזב ולפעמים עלה עליו באכזריותו האנטי–יהודית.

כשאני בודד ובחשאי, מבלי שלבי יגלה זאת לשפתיי, מהרהר אני על מהפכות הנפל הקומוניסטיות שפרצו במקומות שונים באירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה ועל המשטרים שקמו בעקבותיהן. במהפכות אלו השתתפו יהודים רבים, ומעשיהם "האידיאלסיטיים" ודאי לא הועילו ליחסינו עם הגויים. זה אולי לא סימפתי ולא הוגן, אך כנראה שפוליטיקה יהודית יש לעשות רק במדינה היהודית. לדעתי רובץ על תועים אלה חטא נוסף. הם בזבזו את האנרגיה העצומה של העם היהודי על אשליות פוליטיות, ואף על מלחמות אחים, כנגד התורה, הציונות והעברית. ללא האשליה האדומה יכלה מדינת ישראל אולי להקדים לקום.

השמאל החדש

הדגים שבסיפור רבב"ח מתחלפים אך לא מתים. אחרי מאה שנה קרסה אשליית השמאל הישן באופן מוחלט, כשבין חורבותיה קברה כל תקווה לעולם טוב וצודק יותר. הסתכלו בכלכלת השוק החופשי המשתלטת עלינו. השמאל הישן קרס, אך השאיר יורש, השמאל החדש, הדורס "ברגל זדון" את הלאומיות היהודית ואת רגשות האחווה היהודיים.

מילא, על עשו ובניו כבר "נקבעה הלכה" ובגלגולם הנוכחי הם קואליציה חומה–ירוקה–אדומה השונאת את יעקב. אולם על כך שגם רבים מאחינו תומכים בקואליציה זאת אין אנו יכולים להינחם. הראי"ה היה בטוח ש"קרוב היום אשר כמחלום בלהות יקיצו כל הנתעים", אבל… התפכחותו של השמאל הישן הייתה טרגית ואכזרית, ודמותו של סטאלין מייצגת אותה. מי ייתן ותשובתו של השמאל החדש תהיה טראומתית פחות ושיגיעו אל הספינה בזמן. אל הספינה? לא! אל היבשה!

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ח ניסן תשע"ז, 14.4.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-23 באפריל 2017,ב-גיליון חוה"מ פסח תשע"ז - 1027, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: