סכנת העבדות הנורמלית | שלום רוזנברג

אובדן החירות איננו רק עבדות, אלא כל ביטוי של התמכרות. על חיזוק לב פרעה, סכנת הסמים וכניסת היצר הרע אל נפש האדם

חג פסח הוא חג החירות, החירות על כל ממדיה. ברשימתי זאת מבקש אני לשתף אתכם בהרהורים קצרים על אובדן החירות. לכאורה אין דוגמה "מוצלחת" יותר לאובדן החירות מאשר העבדות. והנה, בתיאור שחרור ישראל ממצרים אובדן החירות מקבל ביטוי נוסף מלא אירוניה – האירוניה של מידה כנגד מידה. ראש פירמידת השעבוד, פרעה, השולט על כל מצרים, אינו שולט על עצמו: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה". חיזוק זה גורם לכך שגם הקרובים אליו תמהים על התעקשותו האבסורדית: "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (י, ז).

התורה מדגישה כי אכן, יש כאן "התעללות" א–לוהית (י, ב): "אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם". וכיצד? אין לי ספק שלקדמונים הייתה ודאות מוחלטת שאת עולמו הפנימי של האדם, ה"לב" בלשון המקרא, אי אפשר לפרוץ. אפילו האלים היו חסרי כוח לעשות זאת. והנה א–לוהי ישראל פורץ ומתעלל בפרעה. זאת לדעתי הרמה העליונה והעמוקה של הנס. הקב"ה תופס את ההגה הפנימי ונוהג באדם, אפילו כנגד רצונו.

לאובדן החירות יש ממד נוסף, "נורמלי", המוכר לכולנו. זהו הלקח העמוק של פרשת בן סורר ומורה. על מקרה זה אמנם אומרים חז"ל ש"לא היה ולא נברא", אבל הדיון בפרשה מלמד אותנו שלפנינו התייחסות לשאלה הקשורה לתופעה רחבת ידיים: ההתמכרות, ולצורך למנוע אותה כל עוד ניתן. בן סורר ומורה נידון על שם סופו, כלומר כשהוא כבר יגיע למצב שאינו שולט במעשיו. הצד הדתי–פילוסופי של תופעה זאת נדון על ידי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ד) כשקבע ש"ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה".

יומנה של אליס

התופעות הללו מצויות בסביבתנו, בחיי האדם. כדי להדגים זאת מבקש אני להביא כמה קטעים מספר שיצא לאור ב–1971, יומנה של נערה אלמונית: "אם תשאל את אליס". בתחילת היומן מספרת הנערה על חייה הרגילים לכל נערה. אליס (בת 15) חולמת להיות שונה מסביבתה, שהרי "כל אחד מאתנו מנסה להיות הצל של השני… מתנהגים כמו רובוטים שיצאו מאותה מכונה, ואני לא רוצה להיות רובוט!". צעירה זו מתנסה בפעם הראשונה בשימוש בסמים שלא ברצונה. בכמה מבקבוקי השתייה שחולקו במסיבה שבה השתתפה הוכנסו סמים. מאז היא השתמשה בהם שוב ושוב.

ומהיכן הכסף? "היום מכרתי 10 בולים של סמים לילד שעוד לא בן 9… גם הוא בתורו יעשה בדיוק אותו הדבר, אבל הילדים האלה הם פשוט כל כך קטנים". בעוד זמן מה, היא תיפול לזנות. היא בורחת עם חברה לעיר אחרת, מדי פעם היא מחליטה: "לא אקח שוב סמים, כי הם (הסמים) הסיבה לכל הבלגן המסריח שבתוכו אני נמצאת עכשיו. והלוואי, הלוואי, שמעולם לא הייתי אפילו שומעת עליהם". אכן, אליס "מצליחה" להשתחרר מן הסמים, אך לזמן קצר. אותה נערה שלא רצתה להיות "רובוט ככל הרובוטים" אלא בת–חורין הפכה לרובוט הניזון בסם. והנה, היא מזדמנת למסיבה, ושם "הריחה את זה": "הרגשתי שהאוויר מתחיל להיות מחליא, אבל חלק מראשי רצה את זה. לא ידעתי אם לברוח או להישאר, או מה לעשות. הסתובבתי, ואז מישהו העביר אליי סיגריה וזה היה זה".

אליס מנסה שוב להיגמל. היא חיה תקופה נוספת בלי סמים, עובר זמן, והנה אנו קוראים: "אוף! מטומטמת, מטומטמת, מטמטמת, זה יקרה שוב! אני לא יודעת אם אני צריכה לשאוג מאושר, או ללבוש בגדי אבל, עם כל המשמעות של הדבר. כל מי שאומר שלא מתמכרים לסמים הוא מטומטם וטיפש, אידיוט, מטורף, בור ועם הארץ". אליס מתגלגלת בסופו של דבר לבית חולים לחולי נפש. היא שבה לביתה. לילה אחד, כשהוריה חזרו מסרט, מצאוה ללא רוח חיים. אולי הייתה זו תאונה של מנת סמים גדולה מדי, ואולי לא הייתה זו תאונה כלל.

הפיתוי שבתוכנו

עם קריאת יומנה של אליס, עולה אצלנו אסוציאציה טבעית ליומן נוסף של נערה מתבגרת, שנכתב לא בבית עשיר ופתוח, אך במחבוא אפל וצר: "יומנה של אנה פרנק". אנה פרנק הייתה כלואה. אליס, לעומת זה, חיה בחופש. צעיר רוצה להשתחרר עוד יותר, אך ה"חופש" שהוא מוצא נגמר בצורה טראגית. הסמים הם, ללא ספק, הדוגמה הבולטת והטראגית ביותר לאדם המשתעבד שאינו יכול להשתחרר, לאדם שאין לו האפשרות לשוב מדרכו הרעה.

הרמב"ם לימד אותנו שמעבר לפשט, מתארת פרשת גן העדן תהליכים המתקיימים בתוך הנפש האנושית. הנחש מתאר את היצר הרע שבתוכנו. אולם ר' חיים מוולוז'ין, בעקבות הרמב"ן, מעיר הערת הסתייגות על פירוש זה. הוא תמה: הלוא השיח עם הנחש נראה כמתקיים עם ישות המצויה מחוץ לאדם. לא יקשה לרמב"ם לענות על קושיה זאת. אנו משליכים החוצה מה שנתון בתוכנו. אך חידושו של ר' חיים מופלא גם הוא. אמנם כן, לפני החטא הנחש היה בחוץ, הפיתוי היה חיצוני. אחרי החטא הוא נכנס פנימה: "המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו" (נפש החיים, שער א' פרק ו'). הוא אף גונב את זהותו של האדם, הוא מתחזה ל"אני" שלו, "מתדמה לאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העוון ולא שאחר חוץ ממנו פיתהו".

פרעה המלך הכול–יכול הפך כך להיות עבד. כל אדם חשוף לסכנה זאת המבוטאת במילה עברית מופלאה באכזריותה: "התמכרות". האדם שהיה חופשי נמכר. כך קרה לאליס שנמכרה ללא ידיעתה על ידי חבריה. האדם "מתמכר", מוכר את עצמו, לעבד, אף אם הוא מלך.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"א ניסן תשע"ז, 7.4.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-12 באפריל 2017,ב-גיליון צו תשע"ז - 1026, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה על הפוסט המענין , יפה ציין כותב הפוסט כי האלים , אינם חודרניים או מתערבים פנימה לנפשו של האדם , אלא , שגם אלוהי ישראל לא !! מה כן ? הוא נוכח , הוא נמצא , הוא " בוחן לב וכליות " ( ירמיהו י"א ) אבל , לא מתערב בבחירה החופשית והאוטונומית של האדם (בראשית ד' : הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּוֹ. ) ואכן , בסיפור גן העדן ואדם וחווה , הייתה נתונה לאדם הבחירה החופשית , כך הובע הדבר בבירור בדיאלוג בין הנחש לאישה (בראשית ג' : וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן-תְּמֻתוּן. )

    ואם כך , מדוע זה מתערב האלוהים , ומכביד ליבו של פרעה ?? מכביד ממש , בפעולה אקטיבית ? אין זאת , בלתי כי אם , כה גדול האירוע , כה נשגב , כה קריטי , שהאלוהים הפך את פרעה לאמצעי , על מנת להביע את רעיון החירות , רעיון החירות אל מול החופש . ומה ההבדל בין השניים ?

    החופש מתאר מצב כללי וערטיאלי וגשמי , זהו מצב אובייקטיבי וחיצוני לנפש האדם . החירות הינה סובייקטיבית , אינדיבידואלית , בלב האדם פנימה , נוגעת לתחושותיו , ומצויה למעשה רק בנפשו הוא , ואין לה תקפות בעולם האובייקטיבי . ואכן , אדם יכול להיות בן חורין למרות שהוא נמצא בתנאי חופש מוגבלים ביותר . כך חייל משרת בצבא , וברור למעשה , שהחופש מכללא נשלל ממנו לכאורה , אבל : עדיין , יכול הוא במסירות ובנאמנות לשרת את מדינתו , למרות , שהחופש במובנים הגשמיים כלליים והחיצוניים נשלל ממנו , כי כך הדבר בליבו פנימה , ורק שם נמצא הדבר !!

    כך בני ישראל במדבר , הם יצאו לחופשי , ובכך אין ספק !! האם קנו את חירותם ? ממש לא ! שהרי הם התאוננו כך , בעודם חופשיים במדבר ( חופש נ' חירות ) :

    במדבר יא

    וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. ה זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים.

    כך גם פרעה , פרעה כמובן שהיה אדם חופשי , אבל , לא בן חורין בליבו פנימה !! האלוהים הכביד עליו וכבד עליו , והחלטותיו לא נבעו למעשה מרצון חופשי , אלוהים חרג מטבע הדברים , ברא הוא את האדם בדמותו ובצלמו שיהא חופשי ואוטונומי , אבל , בסצנה עם פרעה , הרי לנו אנלוגיה כבירה להבדל שבין חירות לבין חופש , כה גדול האירוע , שאלוהים התערב וחרג מסדרי בריאתו והפך את פרעה לאמצעי , ולא ליצור חופשי הקובע את תכליתו שלו , בבחירותיו .

    ואכן , בני ישראל יצאו לחופשי , למטרה עיקרית אחת : חירות , אבל זו האחרונה , משמעותה הייתה קבלת עול מצוות אכן במעמד הר סיני , והגעה לעבודת השם בארץ ישראל . כך עד ימינו אנו למעשה : חוק היסוד המרכזי ביותר , הינו :

    חוק יסוד : " כבוד האדם וחירותו …. " והרי כיצד חירות עם חוק כובל ? זוהי משמעות החירות אל מול החופש : קבלת עול , בחירה , מתוך רצון חופשי או תחושת נאמנות אוטונומית .

    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: