עיון מדוקדק במקרא חושף הבחנה עקבית בין המשכן ובין אוהל מועד. אף שמדובר באותו מבנה, יש ביניהם הבדל רעיוני

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה ויְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא א, א)

לשונו ותוכנו של פסוק הפתיחה לספר ויקרא מקשרים בין סיום הציווי על עשיית אוהל מועד לסיום עשייתו בפועל. בסיום הציווי נאמר: "פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. (שמות כט, מב). ובסיום הקמתו נאמר: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פט). מטרת הקמת אוהל מועד, לאור פסוקים אלה, היא התוועדות בין ה' למשה ולעם ישראל, והמונח המייצג אותה הוא "אוהל מועד".

מטרה אחרת היא נוכחות ה' בתוך עם ישראל: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם" (שמות כט, מה–מו). המונח "משכן" נגזר ממטרה זו. שתי מטרות אלו נראות כמשלימות זו את זו וחלות על אותו מבנה. במקום שבו ה' שוכן, שם הוא נועד למבקשים אותו.

איור: מנחם הלברשטט

מבנים שונים

ברם, עיון רחב בתורה מגלה ש"אוהל מועד" הוא ישות שונה מהמשכן. המשכן הוא יריעות הצמר: "וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי" (כו, א). יריעות אלו, המחוברות בקרסי זהב, הן הנראות לאדם העומד בתוך המקדש. מעל יריעות אלו יש יריעות עיזים המחוברות בקרסי נחושת, והמשמשות אוהל מעל המשכן. יריעות אלו הן מה שמכונה בתורה "אהל מועד", כפי שמדגישה התורה: "וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה" (במדבר ד, כה).

מובן מאליו כי המשכן קדוש יותר מהאוהל, המהווה רק כיסוי למשכן. דירוג זה מוצא ביטויו בין השאר בחומרים המרכיבים אותם. חוטי הצמר וקרסי הזהב של המשכן עדיפים על יריעות העיזים וקרסי הנחושת של האהל. חשוב לדעת שלעתים הופרד אוהל מועד והוצא מחוץ למחנה (שמות לג, ז), אך בדרך כלל אוהל מועד והמשכן מחוברים זה לזה.

המשכן ואוהל מועד מייצגים מבנים בעלי תפקוד שונה. דבר זה נלמד מתיאור הכלים. כלי יכול להיות מתואר כנמצא במשכן או באוהל מועד או בשניהם, כפי שמפורש בפסוקים הבאים (שמות מ, כא–כז):

וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן ..

וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן באֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה …

וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה באֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה…

וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת.

מבחינה פיזית כל הכלים נמצאים באותו מבנה. ואולם, מבחינה רעיונית נראה שהתורה מבחינה ביניהם, וזאת בהתאם לדרגת קדושתם.

ללא בעלי חיים

הפער בין המשכן ואוהל מועד גדול במיוחד במצוות הקשורות לכוהנים ולקרבנות. התורה ממעטת להזכיר עבודות הנעשות במשכן, חוץ מהקמתו ופירוקו. בניגוד לכך, בפתח אוהל מועד ובחצרו מתבצעות הקרבת הקרבנות ועבודת הכוהנים. כאשר הנשיאים מביאים בקר ועגלות כקרבן לחנוכת המשכן, הקרבן אינו מוקרב ונלקח לתפעול אוהל מועד. לעומת זאת, פסוק הסיום של קרבנות הנשיאים הקרבים על המזבח עוסק באוהל מועד (במדבר ז).

תוצאת הבדל זה היא שספר ויקרא – תורת כוהנים – מזכיר את המשכן פעמים ספורות בלבד, ועשרות פעמים את אוהל מועד. וכך, המונח "חצר המשכן" המופיע בספר שמות מוחלף ב"חצר אוהל מועד" בספר ויקרא. מדוע זה כך? מדוע עניין הקרבנות מוזכר רק ביחס לאוהל מועד ולא למשכן?

את העניין ניתן אולי ללמוד מתוך יחסה של התורה בפרשתנו לבעלי החיים ואף לצומח. בכלי המשכן אין מוצרים הדורשים נטילת חיים. כלי המשכן עשויים מזהב בלבד, ואם יש עצים הם מוסתרים בזהב. יריעות המשכן הן בדרגה נמוכה יותר. הן עשויות צמר, שאינו דורש נטילת חיים, ופשתן מהצומח. יש ליטול חיים רק בצבע היריעות העשוי מחלזונות. המכסים החיצוניים עשויים מעורות תחשים ואילים מאודמים, שהם מן החי כמובן. אוהל מועד הוא בדרגת ביניים ועשוי מעיזים. נוצרת עמימות מכוונת בשאלת הרכבן של היריעות, האם הן עשויות מצמר עיזים, או מעורות עיזים.

מכאן אתה למד שקדושתו של המבנה הקרוי "משכן" כה גדולה עד שהיא אינה מצדיקה לקיחת חיים. לכן אין קרבנות במשכן כלל ועיקר. הקרבנות היחידים שיש הם ביחס לאוהל מועד. וכך נמצא שבסיכומם של דברים בקודש קרבים רק קרבנות מהצומח, ואילו בקודש הקודשים לא קרבים קרבנות כלל (בקרבנות יום כיפור יש לדון בנפרד).

דירוג זה מורה כי קרבנות אינם נדרשים בדרגת הקדושה הגבוהה ביותר. כאשר משה עולה להר סיני או נכנס לקודש הקודשים הוא אינו מביא קרבן. לקרבנות חשיבות אצל עם ישראל. ברם, קיים שלב שבו אין להם מקום.

הרב מאיר שפיגלמן הוא ר"מ בכולל בית הבחירה בכרמי צור

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ד' ניסן תשע"ז, 31.3.2017