על הבר | צור ארליך

שיפוט מהיר 1025

 

גינת בר

מאיר שלו

רישומים וציורים: רפאלה שיר

עם עובד, 247 עמ'

 

לשון הפר, מקור החסידה, ציפורני חתול ולוע הארי – כל גן איברי החיות הזה פורח בגינתי בימים אלה בערבוביה שמחה, ומעליו, שועליות ערמומיות, שיבולי שועל הנעקרות דבר יום ביומו לבל תחנוקנה את כולם. עקירה בררנית, רחמנות סלקטיבית: זו משימתו העיקרית של גנן הבר. איני מתנזר מצמחי משתלה תרבותיים, אך הללו מתנזרים ממני. יפונקו כאשר יפונקו, יושקו וידושנו – רובם אינם עומדים בחבלי הקליטה באדמת הארץ. צמחי הבר, אלה הבוקעים פה מעצמם, הם המתאימים–השורדים. להם הארץ. ועם קצת עזרה מאיתנו, היָפים שביניהם ינצחו.

אנו גנני הבר שבדיעבד. אלה ששתי ידיהם החקלאיות שמאליות, ובשמאל חזם גם מפעם לב רחמן, ועל כן הם מניחים למרווה ולפרג להשתרר על הלנטנה ועל האגפנתוס. אך ישנם, מתברר, גם גנני בר מלכתחילה. הם ילקטו ויאחסנו זרעים ופקעות מגינתם וגם מחוצה לה, ירבו ויזרעו וינביטו. כזה הוא הסופר מאיר שלֵו. קנה לו בית עם מדרון, ראשו בגליל התחתון ורגליו בגבול עמק יזרעאל, ונעשה גנן בר. התעסקות אין קץ מספק לו הבר–המתוכנן שלו. הרפתקאות מסחררות בחצר ומסעות ציד בוטניים הרחק ממנה, שיג ושיח עם חיית השדה ועוף השמים, וגם מלאכות שגרה המשחררות את ראשו לרקימת סיפורים.

מלאכת הגן יש בה מן העונג ומן העונש (תשאלו את אדם הראשון). שלֵו טועם בוודאי משניהם, אך לקוראיו הוא מותיר אך עונג. רשימות הגינה שלו הן אוצר של ידע שימושי, אף שהוא מצהיר שאין זו כוונת הספר. בין פרקי ההתבוננות בטבע ובעבודת–הטבע ובשירת העשבים מנצנצות החוויות והאנקדוטות, שמי כמאיר שלו יודע לספרן בחן ובהומור פיקחי; הומור קצת ציני כמובן, לפעמים סף–מיזנתרופי כיאה למי שכותב את טורו של מאיר שלו בידיעות אחרונות, אבל כמה ציני ומיזנתרופ כבר אפשר להיות כלפי צמחים. אין כאן מעיישלך פיקנטיים של ריאליזם–מאגי ארצישראלי, ועל כן אנו פוגשים כאן את שלֵו במיטבו, שלֵו המינורי, שלֵו של החמציצים.

בחצרו כן בספרו, שלו מפיק אמנות מחומרי החיים הפשוטים. אמת אמנותית זו מגלמים גם ציוריה של אחותו רפאלה שיר, לוויית חן לצווארי הספר, ציורים עדינים של הפרחים ושל מראה חצרו של אחיה. שלו ממעט להזכיר בספר את דבר היותו סופר, אם לא נחשיב את התעסקותו הדעתנית בענייני מילים ולשון; אבל הספר, ועוד יותר מכך עצם הבחירה של מאיר שלו לטפח גינת בר, הם גם מניפסט ספרותי שלו: הפק את האמנות ואת היופי מחומר הגלם המקומי הפשוט. גם שביב של מניפסט פוליטי מרומז יש כאן, לשיטתו הרואה את הערבים כילידים. טינתו של שלֵו כלפי התרבות הציונית החקלאית הרואה בטבע רק אמצעי או הפרעה, המוכרת לקוראי רומניו הוותיקים, מוצאת את ביטויה בנהייתו אחר גינון הבר. אבל הניחו לאלה. אל תקלקלו לעצמכם.

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ד' ניסן תשע"ז, 31.3.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-31 במרץ 2017,ב-גיליון ויקרא תשע"ז - 1025, שיפוט מהיר - צור ארליך. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: