עץ חמץ בגן עדן | איתמר אלדר

סיפור גן העדן מסמן את העולם המתוקן שאליו יש לשאוף וככזה הוא מהווה צופן גנטי לתורה כולה. ספר חדש מזהה שם גם את יסודותיהם של רעיונות המועדים

ונהר יוצא מעדן17495463_1915665912000392_1863042269_n

פסח ספירת העומר שבועות

אוריאל עיטם

ישיבת ההסדר ירוחם, תשע"ז, 320 עמ'

תובנת היסוד החורזת את הסדרה "ונהר יוצא מעדן", כפי שניסחהּ מחבר הסדרה הרב אוריאל עיטם, היא ש"על אף שקומתם הגלויה של מועדי השנה נעוצה בפרקי המועדים המוזכרים בתורה, שורשיהם העמוקים יותר נמצאים בפרשת גן עדן, שהיא בבחינת 'הצופן הגנטי' של התורה כולה […] ההיסטוריה כולה נמצאת בין נקודת הזינוק שבגן עדן המקורי לבין נקודת הסיום שבגן עדן העתידי. דבר זה מקרין על כל המתרחש בתווך, והופכו לחלק מן המסע הגדול של האדם והעולם לשוב אל מדרגת גן העדן".

אולם לשיטתו של עיטם לא מדובר רק בצופן גנטי המאפשר לראות בפרקי המועדים שבתורה מעין בבואה של סיפור גן עדן, כי אם מהלך ארוך של תיקון לחטא האדם הראשון ושל העפלה מחודשת אל עולם מתוקן השב אל מדרגת גן עדן, ואף בתוספת רכוש שקנה בדרכו.

עיטם משער שהחלת עיקרון זה, המאומץ על ידו לבחינת המועדים בתורה, גם על שאר תחומי המצוות והמאורעות שבתורה תניב פירות דומים לאלו שהוא רואה ביחס למועדים.

המבקש להתבונן בתזה זו וביישומה, צריך לתת את הדעת על שלושה דברים: ראשית, מהי התשתית האידיאולוגית והרעיונית לעיקרון שגן עדן מהווה צופן גנטי ועיקרון מארגן לכל ההיסטוריה היהודית מראשית ועד אחרית. שנית, באיזה רובד נעשה היישום של תזה זו, כלומר הזיהוי של הסממנים והעקרונות של סיפור גן עדן בפרשות המועדים – ברובד המקראי–ספרותי, ברובד הדרשני–אסוציאטיבי או שמא ברובד הרעיוני ואולי אף המיסטי? במילים אחרות, מהי השפה שבה נעשית מלאכת החשיפה והזיהוי, וכמובן, האם מדובר בזיהוי יציב ומאושש. שלישית, מהן הזירות שזיהוי זה תורם להעמקת ההתבוננות בהן ומהם הרעיונות המחודשים העולים מתוך התבוננות זו.

הציווי‭ ‬לאכול‭ ‬מצה‭ ‬הוא‭ ‬הד‭ ‬לציווי‭ ‬לאכול‭ ‬מעץ‭ ‬החיים‭. ‬מפעל‭ ‬להכנת‭ ‬מצות‭ ‬בבני‭ ‬ברק
צילום‭: ‬גילי‭ ‬יערי‭, ‬פלאש‭ ‬90

סוד ההוויה

סיפור גן עדן, כמו לא מעט סיפורים בתחילת ספר בראשית, עונה להגדרה של סיפור אטיולוגי, או במילים אחרות, סיפור המעניק הסבר או פשר לתופעה הניכרת לעינינו. אלא שסיפור גן עדן, לעומת שאר הסיפורים, מגלה לנו את הפשר והסיבות לעקרונות היסודיים ביותר ולמערכות היחסים המעצבים את האנושות: א–לוהים ואדם; איש ואישה; האדם ובעלי החיים; תאוות ומיניות; דעת ותמימות; חיים ומוות; טוב ורע; צער ושמחה ועוד. למעלה מזה, סיפור גן עדן מציב בפנינו את האידיאה – המציאות האוטופית טרם הקלקול וטרם החטא. וממילא, ככל הנראה הוא מספר את התשוקה החבויה במציאות ובאדם לתיקון ולהתקדמות. היינו שם, וכנראה אנו מבקשים לשוב לשם.

בכל פרמטר שצוין לעיל, וברבים אחרים שלא צוינו, ניתן למפות את המציאות על גבי הציר של "לפני החטא ועונשו ואחרי החטא ועונשו". ולהלן כמה דוגמאות: האם היה מוות בעולם לפני החטא? מה הייתה דמותה של מערכת היחסים בין האדם לאשתו לפני החטא, לאור העובדה שהאדם משנה את שם אשתו מ"אישה" ל"חווה" בעקבות החטא; האם מערכת היחסים שבין האדם לא–לוהים, והתלות בו, השתנו בעקבות החטא ועונשו? זאת לאור העובדה שטרם האכילה מעץ הדעת טוב ורע האדם היה נעדר יכולת שיפוט והיה תלוי לחלוטין בא–לוהים, ובעקבות הגירוש הפך להיות בעל יכולת הבחנה עצמאית בין טוב ורע.

ממילא, סביר ומתבקש שכל קונפליקט, כל מתח, כל משבר ותיקונו, כל השתוקקות והתנפצות אל המציאות, כל גילוי והסתרה בנושאים אלו – נושאים בקרבם את הקונפליקט המכונן בין המקום שבו הייתה צריכה להיות האנושות על כל מרכיביה לבין המקום שאליו היא התנפצה נוכח החטא ועונשו. בכך השגנו את הלגיטימיות, ולכאורה אף את החובה, להשתמש בסיפור גן עדן כקוד גנטי להבנת ההתרחשויות השונות במציאות, ובוודאי במקרא.

תיקון החטא

חיבוריו של עיטם משתמשים בכלי עבודה מגוונים: השוואות ספרותיות, מדרשי חז"ל, רעיונות הגותיים ואף הקשרים מעולם הסוד והקבלה. ופעמים רבות הרבדים השונים נבנים כמגדל, קומה על גבי קומה. כך בכרך העוסק בפורים, שבו מניח עיטם את היסודות על גבי זיקה ספרותית שחשף בין פסוק ההתפתות של האישה בגן עדן לבין אותם הביטויים החוזרים על עצמם במגילת אסתר: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג, ו) אל מול "נערות טובות מראה"; "וייטב בעיניו"; "אם מצאתי חן בעיניך המלך"; "ואם על המלך טוב" וכו'. לדעת עיטם, אחשוורוש לוקה במה שלקתה האישה בגן עדן – טשטוש מושגי הטוב והרע עקב התפתות אחר מראה חיצוני. מהלך המגילה, על פי עיטם, הוא החזרת הדעת המבחינה בין טוב ורע, וזהו תיקון לאכילה מעץ הדעת, והדבר אף בא לידי ביטוי בעץ שעליו נתלה המן, על פי מדרש חז"ל (חולין קלט ע"ב): "המן מן התורה מנין – המן העץ אשר ציויתך" (עמ' 42).

בכרך העוסק בפסח מסב עיטם את תשומת הלב למקום המרכזי שתופסים הדגן והאכילה במצוותיו ובאיסוריו של חג הפסח. נקודת המוצא של עיטם היא בזיהויה של האכילה כנושא היסודי של סיפור גן עדן (ונהר יוצא מעדן: פסח, ספירת העומר ושבועות, עמ' 45–47). הבנה זו מייצרת את התובנה ש"בראשית ההיסטוריה שימשה האכילה כערוץ המרכזי של הקשר והמפגש בין האדם לבין הקב"ה. מקביל הדבר לכך שהקשר של כל אדם עם אמו – הורתו, בתחילת בואו לעולם, מתבטא בייחוד דרך האכילה, ביניקה" (עמ' 50).

על גבי נדבך זה מניח עיטם את הקומה הבאה, הנשענת על זיהויו של ר' יהודה את עץ הדעת עם החיטה, מחד, ועל ההבחנה כי לב לבו של חג המצות הוא אכילת מצה והימנעות מאכילת חמץ.

כאן מציע עיטם את הקביעה המרתקת כי עץ הדעת טוב ורע המזוהה על ידי ר' יהודה כחיטה הוא עץ שפירותיו היו לחם חמץ, בעוד עץ החיים הינו עץ חיטה המצמיח מצה (הקביעה מבוססת על רקימת כמה דרשות יחדיו). על פי הבחנה זו, האיסור לאכול חמץ והציווי לאכול מצה הם הד לאיסור לאכול מעץ הדעת טוב ורע ולציווי לאכול מעץ החיים (כאן נשען עיטם על דברי הזוהר הקדוש הקובע כי האדם נצטווה לאכול מעץ החיים בדווקא).

מכאן מבקש עיטם לראות בהלכות חמץ ומצה על פרטיהן מהלך של זיכוך ובירור של תאוות האכילה: "האכילה הבריאה, הטבעית והטהורה, עיקרה הוא קבלת החיים, כך שהמראה והטעם הם טפלים לעיקר. תאוות האכילה לעומת זאת עלולה להביא את האדם להפוך את הטפל לעיקר, ואת העיקר לטפל, ללכת אחר האשליה החושית במקום לבחור בטוב האמיתי" (עמ' 51). לאור זאת מברר עיטם באופן מקיף ועמוק את פרטי ההלכות הקשורות לחמץ ומצה, כגון: דין תערובת חמץ; דין ביטול חמץ; איסור לא ייראה וכדומה.

בחזרה אל החומר

בהמשכו של הספר, בחלק העוסק בשבועות, שהוא במידה רבה המשכו של החלק העוסק בפסח, עומד עיטם על כך שחידושו העיקרי של חג השבועות הוא הבאת שתי הלחם העשויות חמץ למקדש. שוב, דרך בירור מקיף ויסודי של החמץ והמצה במקרא (מתוך שלל המקורות המובאים, חסר לי באופן בולט מאמרו של הרב יואל בן נון, "חמץ ומצה בפסח, בשבועות ובקרבנות הלחם", מגדים י"ג), מבקש עיטם לראות במצוות החמץ שבשבועות ביטוי לכך שיש בכל זאת מקום ותפקיד לחמץ בעולמנו, לאחר ביעורו בפסח.

ושוב, דרך בירור עץ הדעת טוב ורע וגן עדן, מברר עיטם את הנקודות הטובות שיש בשפע החומרי, "שגם הוא גילוי של הטוב הא–לוהי"; שיש ב"בחשק ובדחף העמוקים אל הקשר לקב"ה שטמונים בהכללת היצר בעבודת ה'"; ושיש באגו ובאני, שבהכללתם בעבודת ה' יש ערך ועוצמה. "מתוך כך נתבררה ההכרה היסודית שאפילו כוחות הרע מסודרים תחת הנהגת ה' ותחת תורתו, והם משרתים את מגמתו גם כשהם חושבים עצמם למתנגדים לו" (עמ' 228).

אפשר לסכם ולומר שסדרת "ונהר יוצא מעדן" מתנהלת בסופו של דבר בשלוש זירות בו זמנית, וחשוב להפריד ביניהן. הזירה האחת היא סיפור גן עדן ומשמעותו. אין ספק שעיטם מספק מבט חדש ועמוק על הסיפור, תוך שימוש עשיר ונרחב במקורות חז"ל, המחשבה והסוד. הזירה השנייה היא המועדים. ביחס אליהם, צריך לומר כי לצד נקודת המבט הרעננה על פרשיות המועדים ומהותם דרך משקפי סיפור גן עדן, חשוב לזכור כי אין זאת הפריזמה היחידה שדרכה ניתן וראוי להתבונן על נושאי החגים, כגון: שתייה בפורים, חמץ ומצה בפסח ושתי הלחם בשבועות. שהרי יסודות אלו מכילים בתוכם מרכיבים עמוקים ורחבים והקשרים נוספים מעבר לסיפור גן עדן. כמו כן חשוב לציין שמהלכים מבורכים מן הסוג הזה, מעצם מהותם, ממוקמים בתפר שבין פשטי המקראות לדרשתם.

הזירה השלישית שבה מתנהל הבירור של עיטם היא ברעיונות המחשבתיים העולים מתוך העיון, והנוגעים לשאלות יסוד של בירור היחס לחומר, לטוב ולרע ולנושאים רבים אחרים ומגוונים העולים מתוך כרכי הסדרה. כאן יש לומר שאמנם אפשר לחלוק על המסקנות ועל התובנה הצומחת מתוך העיון בנושאים אלו, אך אין ספק שהשקפה זו רעננה ומחדשת בהיותה צומחת מתוך קרקע מקורית שעד כמה שידי מגעת, נדמה שטרם שימשה מצע להתבוננות מעמיקה במועדים.

התרומה של עיטם בכל אחת מהזירות הללו כשלעצמה קובעת ברכה והופכת את הסדרה הזו לחשובה ומומלצת לכל הבא בשערי החגים ומבקש להתבונן בהם התבוננות עומק. קל וחומר, כשמחברים את שלושת הזירות הללו יחדיו.

 

הרב איתמר אלדר הוא ר"מ בישיבת ההסדר "אורות שאול"

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו אדר תשע"ז, 24.3.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 במרץ 2017,ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ז - 1024, יהדות, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: