השדים של אבן–עזרא | רבקה שאול בן–צבי

 

עולם שלם של מפלצות, יערות מכושפים ומרחבים פלאיים אכלס את תודעתם של יהודים ונוצרים בימי הביניים. סיפורי העם שסופרו אז מבטאים את ההתמודדויות של המספרים

דרקונים, שדים ומחוזות קסומים

על המופלא בסיפור העברי בימי הביניים

דודו רוטמן

כנרת, זמורה–ביתן, דביר ואוניברסיטת בן–גוריון בנגב, 2016, 575 עמ'

לפני שראיתי את הספר נמשכתי לכותרת שלו. דמיינתי ספר צבעוני דק למדי שסוקר בקלילות סיפורים נחמדים מימי הביניים. ואז הגיע אליי בדואר כרך ענק ולמדני שיש לו עורכים ומערכת ומועצת מערכת וגיבוי של אוניברסיטה, ואפשר למלא בו שנה ואולי שנתיים של קורס אקדמי לסטודנטים מתקדמים. אכן, קצת נבהלתי, אך בהמשך נכבשתי, כשגיליתי ספר צבעוני ומרתק בדרכו העיונית המעמיקה.

הנושא הוא המופלא כפי שבא לידי ביטוי בסיפורי עם שסופרו בתקופה הנקראת "המאה השתים עשרה הארוכה", שתחילתה במחצית השנייה של המאה האחת–עשרה וסיומה באמצע המאה הארבע–עשרה. המעשיות סופרו בעולם היהודי שבמרחב האשכנזי הכולל את גרמניה וצפון צרפת. זהו מחקר בתולי למדי, שכן מעשיות מתקופה זאת אמנם נחקרו בעשרות השנים האחרונות על ידי חוקרים מהוללים, אך לא מהבחינה הפולקלוריסטית. המחבר רואה במופלא "תיבת תהודה לקולות מושתקים" וביטוי לבעיות שהעסיקו את החברה היהודית שחיה כמיעוט בלב הרוב הנוצרי.

"מופלא" הוא השם שנבחר ככותרת לתופעות שחורגות ממה שידוע לנו כ"חוקי המציאות", ואשר ידועות גם בשמות אחרים כגון "מאגי", "דמוני", "פנטסטי" וכדומה. המושג זוכה לדיון בפרק שלם שמוקדש לכך, ויש בו עניין רב לכל המתעניין בסוגה הפנטסטית בסיפורת ובפנטסטי בכלל. המחבר חוזר ומדגיש בפרקים השונים שהנמענים של "הקבוצה המספרת" (ביטוי שמועדף היום על פני "סיפור עם") האמינו במופלא שמתקיים מעבר למעשיות. הם האמינו בשדים ומפלצות ויער מכושף ומרחבים פלאיים כמו אלה שמעבר לסמבטיון שם נמצאים עשרת השבטים. המעשיות סופרו בתקופה המאופיינת באמונה דתית, והמחבר מעלה את השאלה החשובה, הנכונה לא רק לגבי התקופה הנחקרת, על הניגוד שבין אמונה דתית טהורה לבין ההתעסקות במופלא שיש בה יסוד נוגד–אמונה ופגאני במהותו: האמונה במיני כוחות עצמאיים המצויים בעולם.

מתווכים‭ ‬בין‭ ‬קטבים‭ ‬שונים‭ ‬כגון‭ ‬טוב‭ ‬ורע‭, ‬א–לוהי‭ ‬ואנושי‭. ‬שדים‭, ‬ספרד‭, ‬המאה‭ ‬ה‮–‬15

במופלא חקור

השיטה הבין תחומית הננקטת בספר היא ביטוי להשקפתו של רוטמן שהעשייה הספרותית–פולקלוריסטית אינה אוטונומית אלא חלק בלתי נפרד מהחברה והתרבות שבהן נוצרו הסיפורים. לדבריו, לעתים נדרשת הפרדה בין התחומים לצורך המחקר, אך המופעים עצמם, כלומר הסיפורים, הם חלק מעולם שלם. המתודולוגיה של רוטמן מורכבת מחקר הפולקלור, מביקורת הספרות והתרבות ומחקר ההיסטוריה התרבותית. עם זאת המוקד הוא הפולקלור כביטוי לקהילה או לקבוצה המספרת, שהסיפור מבטא את רוחה ואת הדילמות שבתוכה. המחבר בחר להימנע מסיפורים המשויכים למקובלים ולפילוסופים, ונימוקיו עמו, אבל כן התייחס לסיפורים שנוצרו בקרב חסידי אשכנז (אך לא ל"ספר חסידים").

על מנת להבין את הרקע שבו נוצרו הסיפורים בעולם הנוצרי והיהודי, חשוב להבין את המנטליות, כמוסבר בפרק העיוני על המופלא ובפרקים אחרים. בעולם של פעם האדם ראה את עצמו כחלק מן הטבע, והאניש את הטבע עצמו. זהו עולם שבו העל–טבעי הוא חלק בלתי נפרד מן החיים, ושאמונות טפלות שוררות בכל אתר. בסוג החיים של פעם המרחבים נראו רחוקים מאוד, בהיעדר אמצעי תחבורה משוכללים. וכך נוצר בדמיון מקום נרחב לתופעות מופלאות, גם על רקע פגאניות קדומה שעדיין נשתמרה בעולם הנוצרי.

ביהדות הופיע המופלא במקרא ובספרות חז"ל, ויש קורפוס של מחקרים על יחסם של חז"ל אל המופלא (הסקירה הקצרה על המקרא מצליחה להיות בלתי פוגענית לגבי היהודי המאמין, וזה לשבח המחבר). חשוב לזכור גם את מה שמכנה המחבר "מנגנון הייהוד", שממיר סיפורים ידועים ומקנה להם צביון יהודי. זאת תופעה מוכרת בעולם הפולקלור: מעשיות משנות צורה בעוברן ממקום למקום.

מופעי המופלא באים לידי ביטוי בחיות ענק, בסיפורי שדים, בבני אדם שהופכים לחמורים וביניהם בתולות שהופכות לאתונות. כך נוצרים "היברידים", משמע יצורים המורכבים משתי זהויות, שמופיעים במעשיות ובמיתוסים. בספר מתוארים גם מרחבים המופיעים בסיפורי מסעות ויוצרים פער חווייתי בין המוכר לשומעים לבין הזר להם. בסיפור על עשרת השבטים, נהר הסמבטיון אינו מהווה הפרדה מוחלטת ואפשר אולי לחצות אותו בקפיצת הדרך. הסיפורים הללו יוצרים מציאות חלופית שנראית אפשרית על רקע העולם המנטלי של ימי הביניים שתואר לעיל. כמו כן דן הספר במופעי מופלא הקשורים לטבע ובאופן מיוחד ליערות. וכאן נכנס לתמונה פוקו וה"הטרוטופיה" שלו – "המקום האחר". ואוסיף, שאם נקפוץ לתקופתנו הרי היער העגנוני לפנינו, כסוג של "מקום אחר".

פירושים דמוניים

רוטמן מצדד בגישה הפונקציונלית (בשונה מגישה אחרת שנדונה בפרק) של חוקר דני בשם פטרסן, שלפיה לשדים תפקיד של מתווכים בין קטבים שונים כגון טוב ורע, א–לוהי ואנושי. התפקיד שנועד לשדים הוא תלוי תרבות, אומר רוטמן, ומוסיף שבעולם היהודי אין לשדים תכונות מיוחדות מבחינת המראה וההתנהגות. השדים קרובים לאדם עם היותם נבדלים ממנו והמגעים בין שדים לאנשים מסוכנים לכולם.

אחד הסיפורים המנותחים מנסה להוכיח שהתנגדותו של אבן–עזרא לשדים מוטעית מכול וכול. הסיפור מתאר פגישה של אבן–עזרא עם שדים שהופיעו כלהקת כלבים שחורים. אחרי הפגישה הזאת אבן–עזרא חלה ומת. המעשייה על אודות אבן–עזרא הובאה דור אחד או יותר מאוחר יותר על ידי הרב משה תקו, שלקח אותה ממקור אנגלי. לדעתו אבן–עזרא היה מלווה בשדים בכל ימי נדודיו. הוא כפר בהם אך הם השפיעו על עבודתו ולמעשה הכתיבו את פירושיו. שומעי המעשייה לא הטילו ספק בכך שאבן–עזרא אכן ראה את השדים, שחפצו שיכיר בקיומם טרם מותו.

הפגישה הדמונית המתוארת במעשייה אף יוצקת אור חדש על חייו של אבן–עזרא, כי לפי הסיפור אפשר להסיק שכל חייו היה הפרשן הדגול מלווה בשדים. כל זה כמובן בעיני השומעים של אותה תקופה. ברורה אף האירוניה בעצם קיומה של מעשייה כזאת על אודות פרשן מהולל שכפר בשדים.

לסיום אציין את העריכה הלשונית המדוקדקת של אסנת שרון ואת תמונת הכריכה המעניינת בעיצובה של נורית וינד–קידרון. הספר צלול ובהיר, ומומלץ לקרוא במנות קטנות ולהתבשם ממעמקיו הלמדניים.

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ו אדר תשע"ז, 24.3.2017

Advertisements

פורסם ב-26 במרץ 2017,ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ז - 1024, עיון. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: