שיפוט מהיר 1023

תרגילים בסגנון

רמון קנו

מצרפתית: רותם עטר

מקום לשירה, 127 עמ'

אוטובוס צפוף בפריז. נוסע גבוה עם כובע מקושט בשרוך מתאונן שנוסע אחר דוחף בכוונה. אחרי שעתיים הוא נצפה שוב במקום אחר בעיר. את הזוטה חסרת המשמעות הזו תקראו ב"תרגילים בסגנון" מאה פעם, במאה צורות שונות. ובכל פעם היא תהיה חדשה; בחינת "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים" וגו'. המשחק בסגנון, להבדיל מהעיסוק בתוכן, הוא מהותו של "תרגילים בסגנון", יצירתו הקלאסית של רֵמוֹן קֵנוֹ – ובעברית, מעכשיו, יצירתה המחודשת של המתרגמת רותם עטר.

קנו היה ממייסדי החבורה הספרותית הצרפתית "אוּלִיפּוֹ", מעין מעבדה לניסויים בשפה ובכתיבה. הכלי העיקרי של החבורה היה הכתיבה מתוך מגבלה. על דרך זו כתב חבר הקבוצה ז'ורז' פֶּרֶק רומן שלם בלי האות E השכיחה בצרפתית אפילו יותר משהיא שכיחה באנגלית.

אחדים ממאה התרגילים של קנו בספר הזה הם על דרך ההיענות לאילוץ. למשל, תרגיל המרבה באופן מלאכותי בצלילי "בּוּ": "באוטובוס מהביל כטבון, בוכנה עמוסת בבונים שנעה בכיוון הבורסה, איזה אבו נפחא בולמי דמוי בקבוק" וכן הלאה; או אלה הכתובים כולם בבניין מסוים כגון פיעל או התפעל (במקור הצרפתי – על פי זמן דקדוקי מסוים, מן הזמנים הרבים בצרפתית. בעברית, שמעטים בה הזמנים, מצאה עטר בחכמתה את חלופת הבניינים).

מהנים במיוחד הם התרגילים בכתיבה על פי סגנונות, כגון הסלסלני, המטפורי, האודָה, הפילוסופי, או סיפור הפואנטה המפתיע; התרגילים על פי צורות הסתכלות, כגון החד–צדדי או המתמקד בחוש הטעם; והתרגילים על פי צורות דיבור (מתוך "וולגרי": "אָז אָאוּ אוֹסֶלוֹ, תַּגִּיד תָּלֹא רוֹאֶה שְׁתָה דּוֹחֶפְתִּי כּוֹלְפַּם שֶׁמִּישׁוּ אוֹבֵר?"; מתוך "רוסיזם": "עָאמֵד לו– בַּחוּררר נוּוּוּ מָשׁוּ לוּ בִּיסֶדְר, קָאק זִ'ירָאף אָרוֹח"; ומצחיקים מהם).

מנגד, כמה מהתרגילים אינם תרגילים בסגנון, אלא פעלולים טכניים הנוטלים את הסיפור הבסיסי ומעבירים אותו דרך אלגוריתם שתוצאתו צפויה – כגון קפד ראשו או זנבו, שפת הב', החלפת כל שם עצם בזה הבא שש מילים אחריו במילון, וחלוקת המילים על פי קטגוריות. ליקוי זה, של תרגילים מיותרים, הוא כמובן במקור, והמתרגמת נאלצה לאמצו.

בשני מקומות אפשר להעיר על החמצות קטנות של המתרגמת. בתרגיל שעניינו אי–שימוש באות י', היא כתבה "מן" במשמעות של "מין", סוג, וזו כמובן לא חכמה; הרעיון הוא לא לנקוט שגיאות כתיב. למען האמת, במקרה ההוא אפשר היה פשוט לוותר על המילה. בתרגיל אחר היא יצרה משפט ששומעים בו את שמות כל אותיות האלפבית: "היה בו ריח מעַלֵּף של בֵּטון, של ש"ג, של פלדלת הֶרמטית" וכן הלאה. אלא שהקורא עלול להחמיץ את הפעלול, כי עטר הסבירה בהערה ששומעים במשפט את כל "אותיות האלפבית", במקום לומר ששומעים את שמותיהן.

כך או כך, חדוות היצירה קורנת מהתרגום הזה, ומיתרגמת לחדוותו המשועשעת של הקורא. ומי שלא רק קורא אלא גם כותב יצא נשכר במיוחד אם לאחר הקריאה ייצור תרגילים כאלה בעצמו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט אדר תשע"ז, 17.3.2017