אחשוורוש בטיפול | מאיה פולק

ד"ר עזגד גולד מציע ניתוח פסיכולוגי–אישיותי של הדמויות במגילת אסתר ומכניס את המן ואחשוורוש לחדר הטיפול. הוא מספר על דילמות יומיומיות מחדר טיפוליו כפסיכיאטר ועל ההתנגדות לתחום בציבור הדתי, ותוהה האם גם המשיח ייתפס כמשוגע

לספרו החדש בחר ד"ר עזגד גולד לקרוא "מגילת אחשוורוש". "מילדותנו, כשקראנו במגילת אסתר, התרגלנו לחשוב שהגיבורים הבלעדיים בה הם מרדכי ואסתר", הוא מסביר, "ואכן, זה מה שעולה כשקוראים את המגילה בצורה קונבנציונלית. אבל ככל שקראתי יותר במגילה נוכחתי לדעת שהדמות הדומיננטית בה היא למעשה המלך אחשוורוש: הוא נוכח לאורך כל המגילה, האירועים מתחוללים סביבו ותחתיו, הטבעת שלו היא זו שחותמת את גורל היהודים והיא שמאפשרת להם בסופו של דבר לעמוד על נפשם. אני גם מעלה את ההשערה שחלקים מהמגילה נכתבו במכוון מנקודת מבטו של אחשוורוש. כך, למשל, התשובה לתעלומה מדוע ושתי סירבה להגיע לנשף לא ידועה לקורא, ממש כשם שהיא לא ידועה לאחשוורוש. כמו אחשוורוש, גם לקורא לא נותר אלא להעלות השערות בנידון".

מה שאנחנו כן יודעים על אחשוורוש הוא התגובה שלו לסירוב של ושתי. גולד: "כשהעניינים כשורה, הכול אצל אחשוורוש מתנהל על מי מנוחות. אבל כשמשהו מתחיל להשתבש, פתאום יוצאים ממנו קווי מחשבה פרנואידיים. כשהוא חושש שמישהו חותר תחתיו הוא נכנס לסחרור שבסופו של דבר מייצר דפוס פעולה שחוזר על עצמו לאורך כל המגילה: הוא מסלק את אותו גורם מהדרך, לרוב בצורה ברוטאלית וטוטאלית.

"אם מזהים את הדפוס הזה בשלב מוקדם, מבינים גם את התפקיד של החלקים בתחילת המגילה, שאפילו בטקסטים הלכתיים עלתה האפשרות שהם לא קריטיים לעניין חובת קריאת המגילה בפורים. אני חושב שדווקא ההתמקדות בדמות של אחשוורוש ובמאפייני האישיות שלו מאפשרת לנו להבין את עלילת המגילה בצורה קוהרנטית יותר. זה מחדד את הנקודה שלפעמים פנצ'רים קטנים במבנה האישיות ובחיי היומיום של מנהיגים ומלכים יכולים לחולל דרמות שיש להן השלכות ארוכות טווח לגורלם של עמים".

צילום‭: ‬אבישג‭ ‬שאר‭ ‬ישוב

הנרקיסיזם של המן

הריאיון עם גולד מתקיים במרכז לבריאות הנפש באר יעקב, שם הוא משמש מנהל היחידה לפסיכיאטריה משפטית. בכניסה למרכז מובאת אישה לאשפוז פסיכיאטרי והיא בצרחות מסרבת להיכנס. בין המדשאות של המוסד, ששימש לפנים מפקדה של הצבא הבריטי, זוג הורים מבוגרים רצים אחרי בנם שזועק כי הוא לא מסכים לקחת תרופות.

גולד (43) הוא בוגר הישיבות הר עציון ושיח יצחק שבגוש עציון, נשוי ואב לארבעה. הוא פסיכיאטר ודוקטור לפילוסופיה, בוגר אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר אילן. את ההתמחות שלו עשה במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ברמת חן ובמחלקה הסגורה בבית החולים הרצוג בירושלים, והוא השתלם ביחידה למשפט, אתיקה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה. גולד מפרסם מאמרים בכתבי עת בינלאומיים על היחסים שבין משפט, פילוסופיה, רפואה ופסיכולוגיה. "מגילת אחשוורוש", הרואה אור בהוצאת רסלינג, היא ספרו השלישי.

הספר מציג ניתוח פסיכולוגי של כל אחת מדמויות המגילה, לצד היבטים תיאולוגיים המבוססים על פרשנות שגיבש גולד אחרי שנים ארוכות של קריאה והתעמקות במגילה. "סבי נפטר בתקופה הזו של השנה", הוא אומר, "יום השנה שלו חל בשבת שלפני פורים, ומאז אבי נוהג לתרום בבית הכנסת 'סעודה שלישית' לזכרו. אני בדרך כלל מעביר שיעורים בפורום הזה, ובקריאה החוזרת והנשנית במגילה גיבשתי לא מעט תובנות".

לו אחשוורוש היה יושב אצלך בטיפול, מה היית מציע לו?

"לו אחשוורוש היה אומר לי שמציקה לו העובדה שהוא איבד את ושתי, ושהוא מסתבך כך כל פעם מחדש, הייתי אומר לו: אולי דרך הסקת המסקנות שלך כלפי הסביבה היא פזיזה מדי. אולי אתה חושד יותר מדי. אולי כשאתה חושד, אתה פועל לפי דפוסים שחוזרים על עצמם. אולי נהיה יותר מודעים לאופן החשיבה האוטומטי שלך, ננסה להבין מה עומד מאחוריו, ובמקביל נגבש אמצעים לרסן את התגובות שלך. אולי יש לך נטייה לשתות יותר מדי אלכוהול, אז כדאי שנראה ממה זה נובע".

אחד הניתוחים המרתקים בספר הוא ניתוח דמותו של המן: גולד רואה בהמן נרקיסיסט גלמוד וסובל. "בבית לא מחכה להמן איש", כותב גולד בספרו, "הנרקיסיסט בסופו של דבר הוא אדם בודד. הזולת, גם זה שקרוב אליו מבחינה משפחתית, אינו שותף אמיתי לעולמו הפנימי, אלא מתפקד עבור הנרקיסיסט כקהל. המן, אשר נחוש להחזיר לעצמו את תחושת החשיבות וההערצה כלפיו, מורה להביא הביתה את אוהביו ואת זרש אשתו כדי שיוכלו לספק לנפשו הפצועה את מה שהוא צריך לקבל באופן דחוף: שיקום תחושת ערכו העצמי".

גולד אפילו מתייחס בסוג מסוים של אמפתיה כלפי מי שהתרגלנו לראות כ'המן הרשע'. "המן הוא האבטיפוס הקלאסי של אישיות נרקיסיסטית: מספיק שאדם אחד לא משתחווה לו, ומיד 'וימלא המן חמה'. אנשים כמו המן הם אנשים סובלים. הם יכולים לשדר לכל העולם שהם הכי חשובים, אבל הרבה פעמים הם נכנסים לעימותים עם אנשים, כי הם חושבים שהם לא מקבלים את היחס הראוי להם. אין שם אושר, יש רדיפה אחר משהו חיצוני שיזין אותך באופן מלאכותי לפרק זמן כזה או אחר: עוד משתה, עוד אירוע. אבל מהר מאוד זה מתפוגג".

איך ייתכן שאדם כמו המן מתבטל בפני אחשוורוש?

"אדם פרנואידי כמו אחשוורוש חייב לידו מישהו שמפגין נאמנות טוטאלית, ומנגד, הנרקיסיסט פוגש דמות שהוא יוצר כלפיה אידאליזציה, ואותה דמות הופכת להיות מעין המשך שלו, וקל לו לבטל את עצמו מולה. כמובן שככל שהמן גדל, זה לא מספיק. הוא חולם על משהו משלו, ואז הכול מסתבך. הפרעת אישיות כזו יוצרת סוג של עיוורון למציאות. כל ההסתבכות של המן עם מרדכי, שמסרב להשתחוות לו, היא חלק מהעיוורון הזה. נרקיסיסט חווה כמעט כל סיטואציה כשאלה מתמדת – האם הסיטואציה הזו מקדמת אותו, או האם היא מסיגה אותו אחורה; האם היא מגדלת או משפילה אותו. מרוב אופוריה, המן גם לא רואה את מה שאסתר 'מבשלת' לו".

גולד מעיד כי ניתוח כל כך לא שגרתי של דמויות המגילה מושך תשומת לב, לא תמיד חיובית. כששלח את כתב היד של הספר לייעוץ ולחוות דעת של אנשי אקדמיה, הם שפכו על ראשו דליי מים קרים. "יש מעט מאוד לגיטימציה כיום לדוקטור ולחוקר כמוני להיות קצת יותר יצירתי, ולהיכנס למקום של הפרשן", אומר גולד, "אין בספר מראי מקום של ספרות מחקרית, במקרא או בפסיכולוגיה. תחת זאת אני מפנה בעיקר למקורות מהספרות הרבנית. החירות שלקחתי לעצמי לאו דווקא לברר מבחינה היסטורית מה באמת היה שם, או להציע תיאוריות מורכבות ועמוקות על הנפש, עשויה לגרום לקוראים מהאסכולה האקדמית לראות בספר סטייה מהמתודולוגיה המקובלת".

ההסתרה היא סוג של התחפשות

אחד המוטיבים המרכזיים שגולד נדרש אליהם בספר הוא סוגיית ההסתר הכפול במגילה. "האדם במגילה מסתיר את רצונותיו ואת מחשבותיו", הוא אומר, "אנחנו לא מבינים מה אחשוורוש חשב, מה ושתי חשבה ולמה אחשוורוש גירש את ושתי. אנחנו גם לא יודעים למה מרדכי אמר לאסתר להסתיר את יהדותה, למה מרדכי לא משתחווה להמן. אנחנו לא מבינים למה אסתר מקיימת משתה משלה. רובד נוסף של הסתר קשור בהיעלמותו של הא–ל. לא רק שהא–ל כלל לא נוכח במגילה, אלא שההוספה שלו לסיפור יכולה להיראות מיותרת. אך ההסתר של הא–ל הוא זה שמאפשר לדמויות להופיע במלוא כוחן ועוצמתן, מכוח צלם א–לוהים שטבוע בהן. זו התרומה של מגילת אסתר לעומת שאר ספרי התנ"ך, שבהם א–לוהים מאוד נוכח ומאוד בולט".

איך אתה מבין את הדמויות של מרדכי ואסתר?

"אני מעלה את האפשרות שלפיה מרדכי פעל מתוך נאמנות לאחשוורוש ורצון להגן על היהודים, אך בסופו של דבר ההתנהגות שלו כמעט הובילה לתוצאה ההפוכה. אסתר עוברת מטמורפוזה במהלך העלילה – מעמדה פסיבית, שאולי נבעה מדכדוך בנוגע למר גורלה, היא הופכת מודעת לתפקיד שנועד לה, ונוקטת יוזמה באומץ ובחכמה".

מהם יחסי הגומלין בין החג לבין המגילה?

"אירועי המגילה הולידו את חג הפורים, אבל חג הפורים מנציח את המגילה הודות לקריאה החוזרת בה מדי שנה. גם בספר ניסיתי למצוא קשר עמוק יותר בין מנהגי החג לבין עלילת המגילה, וקשרתי בין מוטיבים מסוימים בדמויות לבין מנהגי החג".

דוגמה לקשר כזה בין מנהגי החג לבין המגילה היא סוגיית התחפושת. "למרות שבאופן גלוי מרדכי הוא זה שלובש ופושט צורה ומגיע פעם אחת לבוש שק ואפר ופעם אחרת בלבוש מלכות, מבחינה פנימית דווקא המן הוא זה שמתחפש כל הזמן ומנסה להיות מישהו אחר. לכל אורך המגילה הוא עסוק בשאלה איך יראו אותו, ומפנטז על לבישת בגדי המלך. ההסתרה הזו היא גם סוג של התחפשות.

"תהליך ההתחפשות הוא כפול: מצד אחד המסכה מסתירה, ומצד שני, כשאתה שואל את עצמך למה תתחפש, אתה מקיים פנטזיה פנימית שלפעמים יכולה לחשוף עליך יותר ממה שרואים עליך כשאתה מתהלך בעולם ללא תחפושת. אנחנו יכולים לראות אנשים שקרובים אלינו ולא להבחין בהם, ודווקא התחפושת מאפשרת לנו פתאום לשים לב שיש לידנו מישהו, להסתקרן ממנו, כאשר השאיפה היא להגיע למקום יותר פנימי ויותר עמוק, שיוצר קרבה".

פסיכיאטר מבית שמאי

אין זו הפעם הראשונה שגולד מציע ניתוח פסיכולוגי לדמויות מפתח שנויות במחלוקת. בספרו הראשון, "השמאים" (ידיעות ספרים, 2011), ניתח בדרכו הלא–שגרתית את אישיותם של חכמי בית שמאי לעומת חכמי בית הלל, וחיפש הדים לאישיות הזו לא רק בתקופה שבה אנו חיים, אלא גם בתוך כל אחד ואחד מיאתנו.

גולד: "בספר 'השמאים' ניסיתי לפענח את הקופסה השחורה של השמאים. הבחנתי ברבדים נוספים, מעבר לחומרא ולקולא, הנובעים ממבנה נפשי ומהשקפת עולם כללית. צריך לזכור ששיקול הדעת ההלכתי או המשפטי הוא לא תוצאה של תוכנה, שבה אתה מכניס קלט ויוצא פלט. הרבה משיקול הדעת תלוי בצורת המחשבה שלך ובאינטרפרטציה שלך. ככל שאדם נוטה יותר לנוקשות ולהיצמדות לערכים מוסריים, והוא בעל תפיסה פרפקציוניסטית שפחות רואה את התחומים האפורים, ייווצר הפלט הזה של ה'חומרות'.

"מבחינה קוגניטיבית ואישיותית", כותב גולד בספרו "השמאים", "השמאי מתקשה להכיל סיטואציה של מורכבות, שכרוכה בספק לגבי ניבוי העתיד. התגובה השמאית במצב כזה היא באמצעות צמצום הקשב להיבט אחד של הסיטואציה והמשך התנהלות על בסיס היבט זה… הנטייה הטבעית של השמאי לעבר הפסימיות תוביל למיקוד הקשב שלו דווקא על היבטים שליליים של הסיטואציה או של הזולת ועל פיהם הוא יגזור את התנהגותו".

אך נראה שגם בספֵרה היומיומית של טיפול בחולים פסיכיאטריים המטפל נדרש לא פעם להחליט האם הוא מבית שמאי או מבית הלל. כמי שעבד לא מעט במחלקות סגורות, גולד סבור כי המחאה הציבורית והתקשורתית נגד קשירת מטופלים אינה מוצדקת. "לעתים אין בררה אלא לקשור מטופלים או להגביל אותם", הוא מסביר, "בשבוע שעבר הייתי כונן בבית החולים, וקיבלתי דיווח על אישה שמסתובבת במחלקה ללא בגדים. היא לא מבינה שזה לא בסדר, זו לא פעם ראשונה שהיא עושה את זה – האם יהיה זה ברוטלי להלביש אותה ולהכניס אותה באופן זמני לחדר מבודד משאר המטופלים? חלק מהמאושפזים במחלקה הסגורה איבדו תכונה מאוד בסיסית שיש לכולנו: היכולת להבין ולהיות מודעים לכך שהם חולים. אז במידה מסוימת זה עולם 'משוגע', והנורמלי בעולם כזה הוא לא הנורמלי שבעולם אחר.

"פעם אחת קיבלתי סטירה ממטופל", נותן גולד דוגמה לתגובה מבית מדרשו של הלל מסיטואציה שחווה על בשרו בשנותיו הראשונות בתחום, "הוא אושפז בכפייה, והוא חשב שאני חלק מקנוניה שמבקשת להשתלט על כספי הביטוח הלאומי שלו. הצלחתי להיות אמפתי כלפיו ולא דיווחתי על הסטירה, אבל כעבור שעה האח הראשי נזף בי קשות על שלא אמרתי כלום, משום שאחר כך אותו מטופל תקף איש צוות אחר.

"אני חושב שצריך להתייצב ולומר חד משמעית: 'בגדול, אין לנו על מה להתנצל. נכון שיש דברים שדורשים תיקון, וזה בסדר, אבל אנחנו עושים את עבודתנו בצורה הטובה ביותר'. יש במערכת הרבה אנשים שעושים מדי יום עבודה שמעט מאוד אנשים יכולים לעשות. התנאים הפיזיים כאן קשים כתוצאה מהזנחה של שנים, מהעדר תשתיות והעדר כוח אדם".

לשבת מול רוצח

כמנהל היחידה לפסיכיאטריה משפטית ואתיקה של המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב מטפל גולד באנשים שהסתבכו בפלילים ונשלחו להסתכלות פסיכיאטרית. מולו ישבו רוצחים, עברייני מין, גנבים, מטרידים סדרתיים ופושעים אחרים שבית המשפט לא בטוח האם היו מודעים לגמרי למעשיהם. "אני יכול לחוש אמפתיה כלפי אדם שמבצע עברה מתוך מחלה, ויש מקום לשאול האם צריך להעניש אדם כזה כמו שמענישים עבריין רגיל. מה גם שפעמים רבות אתה נוכח לדעת שהחברה שלנו בנויה בצורה קצת עקומה: אתה רואה מולך כרונולוגיה של אדם שגדל לתוך מציאות ידועה מראש, והמדינה לא משקיעה בהקדמת רפואה למכה".

איך אתה מרגיש כשיושב מולך אדם שרצח את אשתו ואת ילדיו, והוא בוכה ומיילל?

"לא אתייחס למקרה ספציפי, אבל אני יכול לומר שיש בחוק הגנה של אי שפיות, וחשוב לי שאנשים שביצעו את מעשיהם מתוך מציאות של מחלה יקבלו טיפול, ולא ייענשו כמו אחרוני העבריינים. מצד שני, המקרים שבהם אנשים שמנסים לתפוס על זה טרמפ, ויכולים אולי לחמוק מעבֵרה בטענה כי אין להם אחריות פלילית, הם בדיוק המקרים שבהם צריך להציב את הגבול ולהגיד מי כן ומי לא".

מקרה סבוך נוסף הוא זה שבו אם פגעה פיזית בבנה בן הארבע. הועלתה סברה שאותה אם סובלת מ"תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח", שגורמת לה לפגוע בקרובים לה כדי לזכות בתשומת לב. "גם למקרה הספציפי הזה לא אוכל להתייחס, כי לא טיפלתי בו", אומר גולד. "באופן כללי, מבחינה משפטית, בעלי ההפרעה הזו בדרך כלל לא פטורים מאחריות פלילית בגין מחלת נפש, משום שהפגיעה בשיפוט שלהם לא תואמת את הקריטריונים המשפטיים של מחלת נפש במסגרת הסייג לאחריות פלילית. טוב ויפה שהצוות הרפואי היה ער לאפשרות הזו וטיפל בבעיה, אבל יש לי גם תחושה מאוד לא נוחה מתופעה שחוזרת על עצמה, לצערי, ובה מחלה וסבל של מישהו מנוצלים באופן ציני לקידום שיווקי של מוסד רפואי. הלוואי שהעשייה הבנאלית והיומיומית החשובה של הרופאים הייתה זוכה לחשיפה תקשורתית ראויה, ולא רק במקרים נדירים שבהם יש ממד צהוב וביזארי".

גולד אומר שתמיד יעדיף מסלול טיפולי של תרפיה, וייתן תרופות פסיכיאטריות כמוצא אחרון, ובאותה נשימה הוא מדווח על קושי לשכנע מטופלים דתיים ליטול תרופות. "אני חושב שמי שלא לוקח תרופות כשהוא באמת נזקק להן חוטא לגופו ולנשמתו. אבל צריך לדעת שיש גם שימוש לא מבוקר בתרופות, ויש מטפלים שקל להם לתת תרופות מאשר להתמודד עם תהליכים עמוקים וארוכים. צריך להיזהר מיד קלה על ההדק לשני הכיוונים".

האם פסיכיאטר חובש כיפה משרה יותר אמון?

"אולי בקרב אנשים מסוימים, אבל יש הרבה מאוד אנשים שזה לא מספיק להם. יש הרבה התנגדות לפסיכיאטריה מצד גורמים דתיים. לא פעם היא נתפסת כשיטה שממשיכה את פרויד ותיאוריות אחרות על הנפש, שבקבוצות מסוימות נחשבות טמאות מאל"ף ועד תי"ו.

"יש בלבול בציבור הדתי: מצד אחד, הרבה רבנים חושבים שהם גם מטפלים נפשיים, ויש גם ציבור מסוים שמאמין בזה, ומנגד, יש מטפלים שחושבים שהתפקיד שלהם הוא גם תפקיד רבני, והדבר מעלה בעיות אתיות. אני חושב שהתפקיד של מטפל הוא להיות מטפל, ולעתים העטיפה של פסוקים ושיטות רוחניות במהלך הטיפול רק מכבידה על המטופל ומרחיקה אותו מבריאות נפשית".

פוגש את המשיח

ספרו השני של גולד, "על הנסים ועל הטבע" (הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 2014), המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, עוסק בתופעת הניסים דרך הפריזמה של הפילוסופיה של ההלכה. גולד: "כשבוחנים את הספרות ההלכתית רואים שחכמי הגמרא, למשל, לא עסקו בשאלה 'מהו נס'. אנשים באו לרב, סיפרו לו על אירוע יוצא דופן, ושאלו האם לברך או לא לברך את 'ברכת הנס'. זה היה משהו מאוד אינטואיטיבי. רק בתקופות יותר מאוחרות, כשהחשיבה הפילוסופית והמדע האמפירי נכנסו לתמונה, התחילו לשאול שאלות על הנס, והאמונה בנס נעשתה פחות טבעית ופחות טריוויאלית".

עד כמה הנס הוא בעצם אינטרפרטציה אישיתנפשית של האדם לסיטואציה מסוימת?

"זו שאלת השאלות, מאז לידתה של החשיבה הרפלקטיבית על נס. בשורה התחתונה אפשר תמיד לטעון שמה שבני אדם חשבו שהוא נס – הוא נס. כלומר, מבחינה מעשית, נקודת המוצא מאז ומתמיד הייתה התפיסה האנושית. האם יש משהו שהוא מעבר למה שבני אדם תופסים – זו שאלה פילוסופית עמוקה שקשה להכריע בה.

"זה משהו שאני רואה לעתים אפילו אצל מטופלים בקליניקה. כולם רוצים שהמשיח יבוא, אבל אני פוגש את המשיח לעתים קרובות, כשמטופל דופק על דלתי ואומר לי שהוא המשיח. חלקם אנשים רוחניים, וחלקם מסתבכים לפעמים עם החוק לאחר שהם טוענים שהם שמעו קול שאמר להם לבצע עבֵרה. זה מעורר שאלה שסקרנה אותי מאז הלימודים בישיבה: כשהמשיח יבוא, האם נוכל לדעת שהוא באמת המשיח, ולא מתחזה או חולה? עד כמה אנחנו כממסד, כמערכת, מסוגלים לזהות תופעה רוחנית; לא לקטלג אותה, אלא לתת לה מקום? לפעמים הפערים בין הבודק לבין הנבדק הם כאלה שבהם כל אמירה שיש בה גוון של משיחיות או רוחניות עלולה להתפרש כפסיכוטית".

אולי המשיח כבר הגיע, ופספסנו אותו בגלל חוסר פתיחות?

"בינתיים, מקרב מי שהגיע אליי לבדיקה ואמר שהוא כזה, אני לא חושב שהגיע המשיח. אבל יש כאן נקודה מאוד חשובה שרבים כלל לא מכירים בה: אדם שמרגיש שיש לו ייעוד, אדם שאפילו מתאר התגלות – לפעמים אני מרגיש שזה לא תפקידי לשים אותו במקום של החולה. כמי שמאמין שהמשיח אולי באמת יגיע יום אחד, אני צריך להישאר ערני".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב אדר תשע"ז, 10.3.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-11 במרץ 2017,ב-גיליון תצווה תשע"ז - 1022. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה על הפוסט המענין , אלא שהתהיה של כותב הפוסט הנכבד ( או המרואיין למעשה ) בדבר הקושי לזהות האם משיח או האם מעורער בנפשו האדם הנדון , קצת חסרת שחר עם כל הכבוד :

    תחילה , ברמה האישית / אבחונית / פסיכיאטרית , המרואיין הנכבד , לא מבדיל בין תוכן לבין מצב נפשי פסיכיאטרי . ישנה בעיקרון קורלציה בין תוכן או דימויים המקושרים למצב נפשי , אבל , אלו אינדיקציות , לא המצב עצמו . מה שקובע לענין פסיכיאטרי , אינו תוכן החשיבה , אילו הם רק הפרמטרים !! אלא תכל"ס המצב הנפשי של האדם , כגון : דיבור מבולבל , תקשורת לא קוהרנטית , ריגוש פסיכוטי קשה , מוטוריקה לא תואמת וכדומה , רגשות לא תואמים ( אפקטיבים בשפה המקצועית וכדומה …. ) אלו העינינים המכריעים והרלבנטיים . משיח או לא , זה רק הסימפטום של הענין , לא הענין , לא המחלה . למה דומה הדבר ? נניח דאז , אדם הומוסקסואל , או לסבית , היו מועלים למוקד או מוקצים , לא מחמת היותם חולים או מעורערים מבחינת מצבם הנפשי , אלא : רק בגין העובדה שהם כאלו ( הומוסקסואליות ) או כי אז , יש כמובן , מחמת הטיות כמובן , בלבול בין סימפטום , לבין מהות . מבלי מישים הרי , המרואיין הנכבד ציין זאת בקשר להגנת האי שפיות . שהרי , מהותה של ההגנה בכך , שאדם יכול להיות חולה , בזמן ביצוע העבירה , אבל , אם ביצוע העבירה , לא נבע ממחלה , לא נבע מאי שפיות משפטית , אזי : הוא יועמד לדין כאחראי על מעשיו בזמן ביצוע העבירה . משמע : המבחן פונקציונאלי מהותי , ולא כמובן סימפטומי קטלוגי. מכאן , יוכל להסיק המרואיין הנכבד , שברמה האישית / פסיכיאטרית , הוא יזהה המשיח ( הפוטנציאלי כמובן , הכל על פי אמונתו האישית כמובן ) בין היתר , על ידי , דיכוטומיה ברורה , ולא אופיינית או מצויה תמיד , בין : מצב נפשי ( יציב מאוד ומאורגן ) לבין : סימפטום מצוי תוכני ( תוכן ) של מחשבות שווא לכאורה , או מחשבות של גדולה לכאורה , על ידי , עצם הכרזתו כעל עצמו כמשיח .

    נעבור למימד התיאולוגי : כאן מבלבל כותב הפוסט , בין המשיח , לבין העידן האפוקליפטי . המשיח הינו רק המבשר , לא האפוקליפסה גופא . כאשר יבוא זה , יוכל המרואיין הנכבד , לשאול עצמו , האם קורים הדברים הגדולים , אלו שנחזו להינבא , ואשר מעידים , שאנו בראשיתה של גאולת עולם . ואינספור המחשות , הנה חזון אחרית הימים של ישעיהו הידוע כדוגמא למאורע או מצב דברים חזוני מעין אפוקליפטי יוצא דופן :

    ישעיהו פרק ב

    א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. {פ}

    אם כך , ברור שמאורעות גדולים יקרו , מאורעות יוצאי דופן , וגויים לא יידעו עוד מלחמה , וינהרו או יראו באמונת ישראל , מקור קדושה וסמכות , או כי אז , האירועים יעידו בעד עצמם . או כך :

    תהילים פרק ב
    א לָמָּה, רָגְשׁוּ גוֹיִם; וּלְאֻמִּים, יֶהְגּוּ-רִיק.
    ב יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ– וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד:
    עַל-יְהוָה, וְעַל-מְשִׁיחוֹ.

    בחזון הנוצרי אוונגליסטי למשל , הרי : מלחמת גוג מגוג , מלחמת ציויליזציות חובקת עולם , בא נוצרים ומוסלמים ויהודים ילחמו זה בזה עד קץ ועד חורמה , והכל , על קדושתה של הארץ והעיר ירושלים וכדומה תסריטי בלהות . והנה כבר הם טוענים , הפיגוע בתאומים ב – 2001 , עלית דאע"ש , מלחמת הציוילזציות בין מוסלמים ונוצרים וכדומה … מעידים על אתחלתא דגאולה וכדומה ….

    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: