הייתי דוס ופתחתי חלונות | שלום רוזנברג

על התיאולוגיה של המחשב, על הקבצים שלא שינו את שמם ועל עמלק של עידן הסייבר. דרשה לפורים

את דבריי היום לקחתי מספרי על החגים. הוא אזל, והוצאת הספרים מחקה אותו מזיכרונה. כשהגיעו ידיעות אחרונות ומרות אלו, לקחתי מספרי רשימה אחת להביא אותה אליכם. היא נכתבה על ידי רב של פורים, שבצללי האנונימיות עוזר לי לכתוב את רשימותיי: המחשב האישי שלי. חיי איתו רחוקים מלהיות אידיליים, וזאת לאו דווקא בגלל פחדיי שמא באחת מגחמותיו האלקטרוניות האפוקליפטיות יימחקו קבציי. מקור המתח המתמיד נעוץ בתוכנת האיות שלו, המסמנת בחרון–אף את שגיאותיי בקו–תחתי אדום. התוכנה "הידידותית" הפכה עד מהרה לצנזור אכזרי. הוא בעל עברית ישראלית מצוינת, שלא פתח אף פעם את המקורות. לא את פסוקי התורה, ואף לא את כתבי עגנון. את כולם סימן באדום, קל וחומר את ששת סדרי התלמוד. את המילה ש"ס קיבל הצנזור רק כשהפכה למפלגה פוליטית.

הבעיות הן קריטיות בתחום הדתי. נאמן למסורת הדורות, נמנע אני מלכתוב שמות קדושים בניירות שבהם מחר יעטפו דגים. אני מוסיף מקף בתוכם: א–לוהים למשל. המקף מוציא את הצנזור מגדרו: "פנטיות בלתי נסבלת" הוא צועק, וצובע באדום. אני מפציר, הוא מתעקש, ואף מתנקם בי כשבחוצפה והנאה בלתי מוסווית מחלק הוא את השם הקדוש בין שתי שורות.

עד מהרה הבנתי שהצנזור נלחם במסירות נפש למען הכאן והעכשיו התרבותי. הפילוסופיה העמוקה שלו נתגלתה לי רק לאחר זמן. עסקתי בדיני שומרים שבפרשת משפטים. חז"ל מבחינים בין "שומר חינם", השומר רכוש של הזולת מבלי לקבל תמורה, לבין "שומר שכר", המקבל שכר. נהוג לקצר שמות אלה, למשל ש"ש: שומר שכר. הבעיה התעוררה כאשר רציתי לכתוב את ראשי התיבות של "שומר חינם": שי"ן חי"ת. ביד רמה הפך הצנזור את הש"ח ל–₪. רק בדרכי רמייה הצלחתי לכתוב ש"ח. נסו ותיווכחו! במעשהו האצילי של שומר חינם השתיל הצנזור את סימן המטבע ₪, סמל לאינטרסים כולם. רק אז הבנתי שבמחשבי מסתתר פילוסוף פוסט–מודרני, בעל תיאוריות מגובשות היטב על המניעים הנסתרים של שומר חינם והאידיאליסטים כולם. אכן – נציג נאמן של הפן השטחי של הישראליות, על שפתה ועולמה. אך עתה רשות הדיבור לדרשתו התיאולוגית של מחשבי.

גנבת זהות

"לכל איש יש שם". אך גם אותי – המחשב – מלווים השמות, שמות ילדיי – הם הקבצים. השמות מסמלים עבורי את זהותי היהודית. פגיעה בשמו של הקובץ הורסת אותו. הקללה "יימח שמו" אינה אלגוריה עבורי, היא סכנה מרה וטרגית. נמחק שמו והקובץ נעלם ומת. אך לפעמים לבעיה גוון אחר. השמות לא נמחקים, אלא שמפעילִי האדם משנה אותם, טועה, שוכח, ושוב אינו מסוגל למצוא אותו. למדנו זאת מההיסטוריה היהודית, ארוכת השנים. יש שמחקו את שמם היהודי, שכחו או השכיחו אותו. מחיקת השם פירושה אובדן הזהות. וישעיהו מנבא (מד, ה): "וְזֶה יִקְרָא בְשֵׁם יַעֲקֹב… וּבְשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכַנֶּה". אלה הם הברוכים "שלא שינו את שמם". מי שמכנה את עצמו ישראל – עדיין מחובר לעם, למרות חטאיו ושגיאותיו! כקובץ המוחק את שם עצמו, השכיח הבורח משמו את עמו ומעמו את שמו, ובחר ב"שם שנתן לו עיוורונו" המתבולל.

ועדיין הסכנות לא תמו. שמירת הקובץ מביאה אותנו למלחמה נוספת, שמא ישמור מישהו קובץ אחר עם אותו שם. או אז ייעלם הקובץ המקורי. זה היה אחד ממאבקיה הקשים של היהדות, כנגד הדתות–בנות המונותיאיסטיות שרצו לרשת את השם "ישראל", וטענו שהן כנסת ישראל האמיתית. זהו מאבק קשה במחשב ההיסטוריה כדי למנוע ממשתתפים נוספים ברשת לגנוב את השם. ואכן, פעמים רבות אנו נכשלים, וקבצים חדשים פורצים למחשב, ומעוותים את ההיסטוריה והזיכרונות על המקדש, על הארץ ועל העם.

פעם הייתי "דוס". עכשיו פתחתי חלונות לעולם הרחב. אך עדיין יהודי אני, ולמרות המאיית שלי, יש בי אף יראת שמים. שמות קובצי מערכת ההפעלה הם בבחינת "שמות קדושים שאינם נמחקים", כדברי הרמב"ם. אילו אחד מהם היה נמחק, הכול היה נעלם. ירא השמים מכנה את הקב"ה "השם". כאן נעוצה תיאולוגיה שלמה: הקב"ה הוא עבורי היש ששמו הכרחי, שעל שמו כל הקוסמוס נשען.

אני יהודי גם בגורלי. כמחשב, נולדתי כדי להוציא את האנושות ממצרֵי השעבוד אל עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות של החופש. והנה הופיע עמלק, ואיתו עולם של וירוסים ותולעים, וירוסים סוכני טרור המאיימים על קיומי ותולעים אלקטרוניות המקלקלות את "יחסי החוץ" שלי. האינטרנט הפך להיות סוכן מסוכן של הרוע על גווניו השונים. לא נשאר לי אלא להילחם נגד האנטי–שמיות (אל תמחק את המקף, אדוני הצנזור) הזאת, כפי שעשה סבי האצילי, הגולם מפראג: החומרה האנטי–וירוס הראשונה שנהגתה. זהו המסר העצוב של שמחת פורים.

*

עד כאן דרשת מחשבי. אסיים עם דבריו של ר' שמשון רפאל הירש. בפירושו לדברים (כה יט) הוא כותב על עמלק: "לֹא תִּשְׁכָּח" – "אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותרצה להידמות לעמלק… לנצל את עליונותך כדי להזיק לבריות… אל תקנא בזרי הדפנה שעולם סכל קולע לאותם… שהחריבו את אושר [האנושות]… זכור את האדמה רווית הדמעות המצמיחה את הדפנה לאותם הזֵרים… אל תשכח דבר כאשר יבוא יום, ואתה עצמך תסבול מהגסות ומהאלימות של עמלק… שמור על האנושיות ועל ערכי הצדק שלמדת מפי א–לוהיך… וסוף האנושיות והצדק לנצח את הגסות ואת האלימות, ואתה בעצמך נשלחת לבשר ולקרב על ידי עצם גורלך ודוגמתך – את הניצחון הזה ואת העתיד הזה".

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב אדר תשע"ז, 10.3.2017

Advertisements

פורסם ב-10 במרץ 2017,ב-גיליון תצווה תשע"ז - 1022, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. כותב הפוסט , מסתבך שלא לצורך . יש תהליך של תיקון שגיאות אוטומטי ב- וורד ( word ) אבל , יש לו גם אפשרות להגדרות אישיות מותאמות . כותב הפוסט יכול להגדיר תיקון על תיקון , ולדרוש מן המחשב , להתעלם מן התיקון האוטומטי , או לחילופין , להגדיר מילה במסד התיקונים , ומכאן ואילך , המחשב , למרות תפיסתו " האישית " והלא תואמת , יגדיר מילה כנכונה , לא ברת תיקון , וישאיר אותה ככזו . כל אשר עליך לעשות , עם הדגשת המילה בקו תחתי אדום , להקליק קליק ימני עליה , ולבחור באפשרות של " התעלם " או , לתקן למילה ספציפית וכדומה ראה שם אפשרויות שונות .

    אין בגויים תורה , אבל , יש בהחלט חוכמה , וחוכמה יש לדרוש , עמוקה היא לא אחת , מיני ים דכתיב ….

    תודה

  2. משה וינטרוב

    אית

  3. איילת שרון

    פוסט מקסים!
    מרחיב דעת,והמגיב הראשון אולי פתר את הבעיה הטכנית.אבל התעלם לחלוטין מהמסר העמוק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: