איחוי הזיכרון והנפש | צור ארליך

שיפוט מהיר  – 1021

2עתידה

רעיה טילינגר, שולחן כתיבה, 193 עמ'

"עתידה" מחולל בקוראיו קתרזיס. יותר מפעם אחת. קתרזיס דרמטי וקתרזיס פוליטי וקתרזיס היסטורי. למרות מידה של מלודרמטיות ושל זהירות מוגזמת מפני מה שמכונה "חפירה", המציבה את ספרה הבדיוני הראשון של רעיה טילינגר על הגבול שבין האמנותי לפופולרי, הנה פרפורי הלב ודימוע העין המלווים את הקריאה בו הם כנים ומהדהדים.

עתידה הוא שמה ההולם של הגיבורה: ילדה בחיפה האדומה של שלהי שנות המנדט הבריטי, פנסיונרית–מתנדבת בחיפה המופגזת של מלחמת לבנון השנייה. ההווה הסיפורי, שנת 2006, הוא עתידו הרחוק של לב הסיפור, והוא הצופן את פתרונו ואת תיקונו הקשה. או אז מתגלה כוחן של האמונה והאופטימיות שיצקו בשמה המיוחד של עתידה הוריה, איש אצ"ל ורעייתו האידיאולוגית–פחות.

לפנינו דרמה משפחתית השלובה לבלי הפרד בדרמה פוליטית. לא נחשוף את מהותה של הדרמה הכפולה הזו, היות שבספר יש יסוד בלשי חזק של התפענחות מתמשכת. נאמר רק שהפריסה המותחת והקצבית שלה באה על חשבון העמקה אפשרית במניעיהן של הדמויות – המניעים המשפחתיים–אישיים והמניעים האידיאולוגיים. זהו ספר רזה, חסכוני, תופס אותך לשעתיים–שלוש של גמיעה שוקקת מראש עד סוף, אך מוותר על קישוטי תיאור ושפה, ובעיקר, כאמור, מותיר לקורא ולהשכלתו ההיסטורית ולחכמת הלב הרגשית שלו להבין את עומקם של דברים. ראוי היה, גם במשטר הדיאטה של ספרנו, להשתדל לא לשים בפי הבריות דיבור האפשרי רק בכתיבה ספרותית, ולנפות טעות אלמנטרית כמו הצגת המנון לח"י "חיילים אלמונים" כהמנון אצ"ל.

ובכל זאת, קתרזיס. והתפעמות. ופתיעה. ותיקון. ביסוד הסיפור נמצא המתח הנורא בין אצ"ל להגנה, ובלבו נמצאת וריאציה דמיונית לסיפור חטיפתו ורציחתו של לוחם אצ"ל ידידיה סגל בחיפה ושאר אירועי חטיפה שכמותו. טילינגר עושה מאמץ יצירתי לתחוֹם את חרפת שנאת האחים; לייחסה ליחידים בדרג הנמוך של המחתרות (וההגנה בפרט), ולהציגה כטרגדיה. "עוד שלם נשלם לך קין", כתב ז'בוטינסקי על תנועת העבודה בשירו "כולה שלי" – והרוצח איש ההגנה, ובדרך אחרת גם הממונים עליו, מתגלים כקינים הנושאים את עוונם כמעיין תרעלה של הנפש.

מי שישפוט את הספר באופן היסטורי–פוליטי ודאי יגנה, מימין, את פטירת מנהיגי ההסתדרות וההגנה מאשמה, או, משמאל, את האהדה או הסלחנות כלפי אצ"ל. אולם נראה שלא מוטיבציה פוליטית הניעה את המחברת, כי אם מוטיבציה כללית לאיחוי של הזיכרון ושל הנפש, כמו גם רצון, וכישרון, להפוך תבניות מוכרות על פניהן. בכך היא הצליחה, וחיברה יצירה המצליחה לעורר את הלב ואת הרגישויות באופן מהנה ואינטליגנטי.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' אדר תשע"ז, 3.3.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-3 במרץ 2017,ב-גיליון תרומה תשע"ז - 1021, סיפורת, שיפוט מהיר - צור ארליך. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: