חג חנוכת התזמורת הארצישראלית | דוד מלמד

הופעת הבכורה של התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית עוררה התרגשות ביישוב היהודי הקטן. על רגעי השיא, המנצח המפורסם ותקרית הצלם שהעמידה את תל אביב בשורה אחת עם בירות העולם הגדול

בשלהי 1936 הגיע קהל רב לביתן האיטלקי ביריד המזרח בתל אביב, שבו עמד להתקיים הקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית הארצישראלית. בין אורחי הכבוד היו הנציב העליון הבריטי ארתור ווקופ ונשיא הסוכנות היהודית חיים וייצמן. תזמורת מכבי האש פתחה בנגינת ההמנון הבריטי ו"התקווה", והקהל הריע בתשואות רמות כשעלה לבמה המנצח ארתורו טוסקניני. בקונצרט ניגנה התזמורת יצירות של רוסיני, ברהמס, שוברט, ובר, ומנדלסון–ברתולדי.

הורתה ולידתה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. באותן שנים ביקר בארץ ברוניסלב הוברמן, ובמוחו נולד הרעיון להקים בארץ תזמורת פילהרמונית ארצישראלית. הוברמן, כנר ומוסיקאי דגול יליד פולין (1947-1882), חזה את השואה העומדת בפתח וניסה לשכנע עשרות מוסיקאים יהודים שניגנו בתזמורות ידועות באירופה לעלות לארץ.

עליית הנאצים לשלטון בגרמניה והתנכלותם ליהודים זירזו את מימוש רעיונו של הוברמן. הוא סייע לעלייתם של המוסיקאים היהודים, וביניהם טובי הנגנים בתזמורות אירופה, והקים בחולות תל אביב את "התזמורת הסימפונית הארץ–ישראלית", שבה ראה "התגבשות התרבות הציונית בארץ האבות". נגני התזמורת הביאו עמם סגנונות שונים שהיה צורך בגיבושם המוסיקלי. אפילו השפות שדיברו בהן הנגנים היו רבות ושונות: גרמנית, פולנית, הונגרית ורוסית. רק "הצעירים" דיברו "קצת עברית".

עוד לפני הקמת התזמורת החליט הוברמן לקיים קונצרטים ברמה גבוהה לא רק לבעלי אמצעים אלא גם לפועלים שיכלו לרכוש כרטיסים התואמים ליכולותיהם. הוא פנה למנצחים יהודים ידועי–שם בארה"ב ובאירופה והצליח לרכז נגנים מפולין, מגרמניה, מאוסטריה, מהונגריה, מהולנד, מצ'כוסלובקיה, מארה"ב, מליטא, מרומניה ומאיטליה. אליהם נוספו אמנים מקומיים שעברו מבחנים אצל הוברמן עצמו.

לקונצרט הראשון רצה להביא מנצח בעל שם עולמי, ארתורו טוסקניני (1957-1867). הוברמן נסע לפגוש אותו בזלצבורג, לאחר שנמלט מאיטליה, ארץ–מולדתו, בגלל עליית הפאשיזם. טוסקניני, שסלד ממדיניות הנאצים כלפי היהודים, הבטיח לבוא לארץ באוקטובר 1936. "אני עושה זאת למען האנושות", אמר.

כשהוחלט לערוך את הקונצרט בביתן האיטלקי בתערוכה לא היו בידי המארגנים אמצעים לשפצו ולהתאימו לאולם קונצרטים. לכן הוחלט למכור מנויים מראש. ואכן, אנשים שמעו שטוסקניני יבוא לנצח, רכשו כרטיסים ובכסף מומן שיפוץ הביתן. בינתיים החלו הנגנים להגיע לארץ, והמארגנים דאגו לשכן חלק מהם בבתים פרטיים של תושבי תל אביב, משום שלא היה להם מקום מגורים.

לפתע הגיע מברק מטוסקניני, שבו בישר שלא יוכל להגיע באוקטובר. המארגנים לא ידעו כיצד לנהוג: הרי כבר הודיעו על בואו של טוסקניני ואף מכרו כרטיסים לקונצרט. הם התייעצו עם מאיר דיזנגוף ולבסוף הוחלט לפנות לטוסקניני ולהסביר לו את הבעיה. טוסקניני התרצה, ואמר שיגיע במחצית השנייה של דצמבר. חשוב לציין שטוסקניני סירב לקבל שכר עבור הופעתו בארץ בשנת 1936. בביקורו השני בשנת 1938 אף מימן בעצמו את הוצאותיו והוצאות אשתו בנסיעתו ממילאנו לארץ ובחזרה.

למחרת הקונצרט, ב–27 בדצמבר 1936, הביא העיתון "דבר" בעמודו הראשון תיאור מפורט של הקונצרט:

לאנשים אוהבימוסיקה היה ערב זה חג אמתכשעה לפני התחלת הקונצרט נמצא כבר המון שומעים באולם המוסיקה ובאולם המזנון, רבים היו הזריזים שהקדימו לבוא מפחד האיחורגם ד"ר וייצמן בא לא ברגע האחרון ולרבים אפוא מבין הקהל נזדמן להם לראותו בפעם הראשונה והם הזינו את עינם בו. בקהל רבה הופעה של תלבושת הדורה. נשים רבות השתמשו בהזדמנות זו להופיע בתלבושתהערב לפי כללי האופנה האחרונה, בשמלות אשר לא מועט הגלאי למעלה וסרח העודף למטה. אבל היה גם קהל לא קטן אשר בא אל המוסיקה, אל התזמורת הארצישראלית בניצוחו של טוסקאניני

לא עבר זמן רב ומן הצד הופיע טוסקאניני כשהוא עובר קוממיות וברגל קלה את הקו האלכסון בין חבר הנגנים אל שולחן הניצוח. רעם של מחיאותכפיים פגש את הזקן (בן 69, ד"מ) אשר נראה כאץ למלאכתו ושרביטו בידוהאולם על שלושת אלפיו כולו התלהבות.

אלא בסופו של הקונצרט הייתה תקרית בלתי–צפויה: "נזרק זיקוק של מאגנזיום להאיר את טוסקאניני בשביל צילום. טוסקאניני ביקש שלא יצלמוהו והנה נמצא צלמן אשר לא עמד בפני יצר מלאכתו. הדבר הזה הרגיז את טוסקאניני והוא ירד מן הבמה. לא הועילו ההפצרות המרובות – הוא לא שב".

לכבודם של טוסקאניני והוברמן נערכו אירועים חגיגיים וביניהם סעודת ליל–שבת בביתו של דוד בן–גוריון, שבה השתתפו טוסקניני ורעייתו וברוניסלב הוברמן. בעיתון דווח כי "עיתוני מצרים מודיעים כי קונצרטים של התזמורת הארצישראלית בניצוחו של טוסקאניני יתקיימו בקאהיר… ובאלכסנדריה" ("דבר", 27.12.1936).

‭"‬אני‭ ‬עושה‭ ‬זאת‭ ‬למען‭ ‬האנושות‭". ‬הקונצרט‭ ‬הראשון‭ ‬של‭ ‬התזמורת‭ ‬הפילהרמונית‭ ‬הארצישראלית‭, ‬1936‭. ‬במרכז‭: ‬המנצח‭ ‬ארתורו‭ ‬טוסקניני

‭"‬אני‭ ‬עושה‭ ‬זאת‭ ‬למען‭ ‬האנושות‭". ‬הקונצרט‭ ‬הראשון‭ ‬של‭ ‬התזמורת‭ ‬הפילהרמונית‭ ‬הארצישראלית‭, ‬1936‭. ‬במרכז‭: ‬המנצח‭ ‬ארתורו‭ ‬טוסקניני

מתנות של אפרוחים ופרדס

ההתרגשות בארץ נמשכה, ותיאורים מפורטים של הקונצרט, הביקורות והאירועים בשוליו הוסיפו להתפרסם גם בימים שלאחר מכן. ב–29 בדצמבר 1936 נכתב ב"דבר" על מסיבה באולם "אוהל שם" לטוסקניני והוברמן ועל הענקת מתנות: "מ. שלוש סיפר על רגשותיו של טוסקאניני כלפי הישוב היהודי בארץ. כמה חביבים עליו האפרוחים שקיבל מחבורת הפועלות… ועל מתנה זעירה, שתוגש בימים הקרובים לטוסקאניני על ידי הישוב היהודי, בעזרת אנשי רמת–השבים – חלקת פרדס… י' רוקח אמר כי חשוב איך ובמה לקשור את טוסקאניני לארץ. התחילו בפרחים ובאפרוחים, אחר כך חשבו על מתנה מסוג נכסי דניידי, ולבסוף הוחלט לקשור את טוסקאניני לקרקע הארץ".

גם העיתון היומי השני "הארץ" התפעל מן הקונצרט ההיסטורי. ב–27 בדצמבר 1936 הופיעה בראש עמודו הראשון הכתבה "חג הצלילים בתל אביב". בין היתר נכתב: "אכן היה הדבר הגדול: טוסקאניני ניצח על תזמורת מפוארת ומשוכללת על אדמת ארץ–ישראל… למעלה מאלפיים איש לבושי בגדי חג מילאו את האולם וכולם אמרו צפייה ועריגה להשראה ושאר רוח… בדרך כלל שררו בפנים האולם סדר ושקט ורק בכמה מקרים היו טעויות מקריות במספרים וזה גרם לנידודים ממקום למקום".

בקונצרט עצמו היו "עיני כל ננעצות במנצח, העושה את עבודת קדשו בהתרגשות עילאית, בחינת 'כל עצמותי תאמרנה'"… ולא פלא, אפילו "הנציב העליון השתתף במחיאות הכפיים הממושכות". באחת המסיבות שנערכו לכבוד טוסקניני לאחר הקונצרט התייחס המנצח לתקרית הצלם. הוא סיפר "שכבר קרה לו פעם דבר כזה בניו–יורק והוסיף בבת–צחוק שתל–אביב נעשית כנראה לכרך גדול במידה שאפשר לחכות ממנה להפתעות דוגמת כרכי עולם" ("הארץ", 27.12.1936).

למחרת, ב–28 בדצמבר, מובאים בראש עמודו הראשון של "הארץ" דברי–ברכה נמלצים של ח' פרידמן, בא כוח ועדת התרבות של ההסתדרות, שעלה על הבמה ופנה אל טוסקניני: "נתקיים בנו הפסוק 'בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים'. חברים, חג גדול לנו בימים אלה, חג חנוכת התזמורת הארצישראלית… חג כפול הוא לנו, כי לחנוכתו של המפעל בא אלינו אורחנו הגדול, כהן עליון לא–לוהי האמנות המוסיקלית, גאון המנצחים, נין תפארת רומא, אמן גדול ואדם המעלה". הידיעות, המאמרים וציטוט הנאומים בפירוט רב נמשכים גם בימים הבאים. לאחר מכן נפתחים דיווחי ההכנות לקראת הקונצרט הבא בירושלים.

עוד על הקונצרט הראשון מספר מיכאל אוהד (הפילהרמונית, כתר, 1986): הוברמן "תיעב את הלאומניות וטען שאין עם אירופי יותר מן העם היהודי. תרבות המערב, אמר, נשענת על שני עמודים איתנים שהקימו שני עמיה הקטנים ביותר של אירופה: היוונים והיהודים" (עמ' 20). על הרכב אוהבי המוסיקה כותב אוהד בספרו: "המיעוט המוסיקלי שבא לקונצרטים של התזמורת הארץ–ישראלית בשנות השלושים – אלה היו 'היקים'" (שם, עמ' 32).

בספר אחר (אורי טפליץ, סיפורה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ספריית פועלים, 1992), מספר המחבר, חלילן וממייסדי התזמורת, על נגניה:

שני שלישים מן התזמורת היו עולים חדשיםבכל מקום שגרו, זכו נגניו של הוברמן לכבוד ולהערכההם לא סבלו מבעית השפה, והיו מסוגלים להסתדר היטב בלי לדבר עברית. תושבי תלאביב, בחנויות ואף במשרדים, דיברו גרמנית, או משהו מעין גרמנית. משניסו לדבר עברית מהוססת נענו בגרמנית. במשך שנים הייתה זו השפה השלטת בתזמורתרוב המוסיקאים היו מגיעים לאולם ברגל. לפני החזרות היה אפשר לראותם פוסעים עם כליהם ברחוב דיזנגוףבמקומות רבים זכו חברי התזמורת לתשומתלב מיוחדת, והחשוב שבהם קופת חולים. הנגנים לא היו צריכים לחכות בתור (עמ' 29–28).

כאמור, לאחר הקונצרטים בארץ נסעה התזמורת הפילהרמונית להופיע בקהיר ובאלכסנדריה. מאז ועד היום, אירוע כזה עוד לא היה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ח שבט תשע"ז, 24.2.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-26 בפברואר 2017,ב-גיליון משפטים תשע"ז - 1020. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: