הערצה יוצרת | בכל סרלואי

תופעה אינטרנטית של כתיבה ואיור בעקבות סדרת ספרים מונצחת ברומן, המספר על נערה גיקית שחיה בתוך העולם הדמיוני שהיא קוראת וכותבת. רומן שזוכה כמובן ל"ספרות מעריצים" בעצמו

4מעריצה

ריינבו ראוול

מאנגלית: כנרת היגינס–דוידי

מטר, 2016, 470 עמ'

לפני כמה שנים התמכרתי לסדרת ספרי נוער. חיכיתי בציפייה לכל ספר וביליתי שעות רבות בקריאת דיונים בפורום הסדרה באינטרנט: איזו דמות תמות בספר הבא, כיצד ייגמר העימות הסופי בין הטוב והרע? האם לאהבתם המיוסרת של הגיבורים יש עתיד או שאולי דמות אחרת היא זו שתתפוס את מקומה בליבו של הגיבור? תוך כדי הדיונים נחשפתי לתופעה שלא הכרתי: האנרגיות הרגשיות שהופנו לסדרה, שקצב היציאה האיטי שלה לא סיפק את צורכי המעריצים, הביאו אותם לכתיבת ספרות היוצאת מתוך הסדרה. כתיבה המנסה לענות על שאלות שטרם נענו, מזווגת זיווגים מקרב הגיבורים ומתייחסת לסיפור המקורי כבסיס יצירתי, שאפשרויות הכתיבה שהוא מוליד כמעט אינסופיות.

עם הקצב המהיר של התפתחות האינטרנט נולדה סוגה תרבותית שלמה בשם פאן פיקשן (fan fiction) – ספרות מעריצים. לפאן פיקשן עולם מונחים וכללים משלה: ישנו הקאנון – היצירה המקורית שאיש אינו יכול לערער עליה; הפאנדום (fan kingdom) – העולם העלילתי החדש שאותו יוצרים המעריצים, הבנוי על הקאנון ויש בו שיפים – מערכות יחסים חדשות (מן המילה relationship) או פרטי עלילה חדשים; אפשר לעשות בו צדק עם דמויות שוליות או מרושעות ועוול לדמויות המוכרות והאהובות. הפאנדום הוא תרבות נלווית לספרות המודפסת וחלק ממנה – זה שאינו לוקה במחלות ילדות של כותבים או פורנוגרפיה – ראוי לקריאה כפרשנות או כמעט כיצירה בפני עצמה.

הפאן פיקשן עונה על צורך רגשי חזק, וכתופעות אינטרנט רבות אחרות הוא ממכר מאוד. מעריצים רבים מוצאים את עצמם בו, כיוון שהוא מייצר עבורם חלופה למציאות הקיימת: הפאנדום סביב יצירה מסוימת הוא הרחבת האסקפיזם של העולם הדמיוני הקיים והעמקה שלו, והוא מאפשר לאדם השקוע בחיי לימודים ועבודה (גם מבוגרים כותבים, קוראים ומתמכרים) לשקוע בעולם דמיוני. הספרות הפנטסטית הרווחת כל כך היום, שמספקת את דרישת הבריחה של האדם ואת הצורך שלו בגיבורים פגומים וגדולים מהחיים, מציעה רק אפשרות מוגבלת. בעולם ספרות החובבים שברשת, האפשרות הזו היא אינסופית.

"מעריצה", תרגום מדויק אך לא מוצלח ל–fangirl, הוא ניסיון ספרותי ראשון לעיסוק בתופעה של ייצור וצריכה של ספרות המונית במרחב הרשת, ולפני שנדבר עליו כדאי לבחון את תופעת המעריצים סביבו: נסו לחפש את שם הספר בגוגל תמונות, ותראו כמה סצנות מתוכו אוירו בהצלחה לא מועטה על ידי המעריצים שסירבו להיפרד ממנו. אחרי שסיימו לקרוא אותו, הם רק התחילו לעסוק בו מבחינה אמנותית, תסריטאית וספרותית. גיבורת הספר קאתר, המעריצה בכל מאודה סדרת קוסמים בדיונית, הייתה מרגישה ביניהם בבית.

סצנות‭ ‬מתוך‭ ‬הספר‭ ‬אוירו‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬המעריצים‭ ‬שסירבו‭ ‬להיפרד‭ ‬ממנו‭. ‬מתוך‭ ‬הטריילר‭ ‬ל‮–‬Fangirl

סצנות‭ ‬מתוך‭ ‬הספר‭ ‬אוירו‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬המעריצים‭ ‬שסירבו‭ ‬להיפרד‭ ‬ממנו‭. ‬מתוך‭ ‬הטריילר‭ ‬ל‮–‬Fangirl

נוכחים תמיד

המעריצה היא קאתר – נערה ביישנית בת שמונה עשרה, המעריצה יחד עם אחותה התאומה הזהה רן את סדרת "סיימון סנואו", העוסקת בעלילותיו של קוסם צעיר הלומד בבית ספר לקוסמים; מבלי להגיד "הארי פוטר" מכוונת הסופרת אל תופעה ספרותית דומה. קאתר ואחותה הן מעריצות מושבעות. יש להן כל פריט קידום מכירות אפשרי והן חלק מתופעת הפאנדום. מזה כמה שנים כותבת קאתר סדרת פאנפיקשן מצליחה ומרובת קוראים המתארת פרשיית אהבים סוערת ומיוסרת בין סיימון סנואו, הגיבור הטוב, לאויבו המושבע בקאנון ושותפו לחדר, באז (פרשיות אהבה הומוסקסואליות שלא מופיעות בקאנון הן אחד המאפיינים הבולטים של ספרות המעריצים).

העולם הדמיוני של הספר נוכח מאוד עבורה, כמפלט מפני חייה שלה. אִמה נטשה אותה ואת אחותה בהיותן בנות שמונה, ומאז הן גדלות בידי אביהן, אדם מוכשר ואוהב הסובל ממאניה דיפרסיה. קאתר ורן שוקעות בעולם הדמיוני של סיימון סנואו, והוא נעשה לחלק החשוב ביותר בחייהן עד שהן מגיעות לקולג'. התאומות הבלתי נפרדות לומדות בחוגים שונים וגרות בריחוק זו מזו, אך גרוע מכך – רן מתרחקת מקאתר ואפילו מזלזלת בעולם הדמיוני המשותף לשתיהן ובכתיבה של אחותה סביבו. קאתר, ביישנית ומופנמת מאוד, נותרת לבדה.

ספרות הפאן פיקשן אינה מאפשרת לגיבורים שלה להיעלם שעה שהספר נסגר, וזהו אולי חלומו של כל קורא. ריינבו יוצרת תחושה דומה בקרב קוראיה: באופן מופלא נשארות הדמויות של "מעריצה" בליבם של הקוראים גם אחרי הקריאה. היא יוצרת עולם ממשי של דמויות בדויות המעריצות דמויות בדיוניות, ומראה כמה גדול כוחו של הבדיון בגילוי עולם מציאותי.

וגם כמה סכנה יש בו: העולם שבו אנו חיים מאפשר לאדם להיות שקוע בעולם לא ממשי, אולי יותר מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה. לאחר שסיים את קריאת הספר יכול הקורא להישאר שקוע בעולם הזה ללא מוצא; ריינבו מתארת לא רק את המציאות, הבדויה והממשית, אלא את המחיר שמשלמים בשל הבריחה ממנה. לכל אחת מהדמויות בספר מלבד אחת יש בעיה קשה עם המציאות: מאִמן הנוטשת של קאתר ורן שמאסה בגידול בנותיה ועד לרן עצמה שבורחת מהמצוקה שלה דרך האלכוהול.

הבעיה של קאתר היא לא ההתמודדות אלא המציאות. המציאות נראית לפעמים איומה כל כך, כזו שלא ניתן לשאתה. היא מציבה בפניה אתגרים שרק אדם ביישן ומופנם מאוד או מי שסובל מחרדה חברתית יכול להבין: אכילה בחדר האוכל – היא מעדיפה לחיות חודש מחטיפי אנרגיה וחמאת בוטנים ובלבד שלא תעמוד חשופה חברתית מול סטודנטים אחרים; השתתפות בשיעור; דיבור עם בן. קאתר היא גיקית – העולם הדמיוני והאינטרנטי שלה גדול מהאינטראקציות האנושיות שהיא יוצרת, אבל העולם הפנימי שלה עשיר, רגיש ומלא. העולם שבדמיון – כמו הסיפורים שהיא כותבת – הוא ממשות חלופית למציאות, שמציבה בפניה אתגרים הנראים בפניה כבלתי אפשריים.

לכתוב כדי להיעלם

ריינבו ראוול יוצרת פאנדום על מכורים לפאן פיקשן, אלא שלא כמו המכורים האמיתיים, יש בה די חמלה כדי לשחרר את הגיבורה שלה. האהבה שלה לתרבות המעריצים בולטת בכל שורה בספר. עיקר גדולתה הוא באופן שבו היא מאפשרת לגיבורה שלה להכריע בין העולם הדמיוני לזה הממשי. הפאנדום שכותבת הגיבורה, על פרשיות האהבה שבו, מאפשר לקאתר לברוח מעולם בודד מאוד, שבו כל מגע אנושי הוא מקור לכאב ולאובדן והאהבה מכל סוג היא בלתי אפשרית. הבריחה הזו מהמציאות, בעבור זו שאינה יודעת כיצד לפרש מציאות פשוטה, נראית כמעט הכרחית.

אלא שהספר אינו נשאר שם. באחד הפרקים הראשונים לומדת הגיבורה בקורס לכתיבה יוצרת המועבר על ידי סופרת מוערכת. היא שואלת את תלמידיה בפשטות, "למה לכתוב". התלמידים משיבים "כדי ליצור קשר". קאתר חושבת: "כדי להיעלם". זו היעלמות מודרנית מאוד, טבועה בהמון של קוראים ומעריצים (שלושים וחמישה אלף כניסות ביום!) שאינם מזהים את הכותבת, ומאפשרים לה להישאר כלואה בארמון הדמיון והבדידות.

במהלך הקורס היא פוגשת את הפער בין כתיבה על בסיס סיפור קיים לבין כתיבה הנובעת מעמקי היוצר, כאשר המרצה שלה מחייבת אותה לחצוב סיפור מתוך עצמה ולא מתוך יצירה קיימת, בתהליך כתיבה הדומה "לנפילה מצוק, כאשר את נאחזת בכל עץ ואבן כדי שלא ליפול". ריינבו אינה מאפשרת לגיבורה שלה להיעלם: לאט מאוד, למרות הביישנות העמוקה שלה, יוצרת קאתר קשרים עם הסובבים אותה: מרייגן, שותפתה לחדר, ועד לחברה הטוב לוי (שתורגם כליווי משום מה), שיהפוך לאט ובעדינות למושא הרומנטי בספר.

הייתי יכולה להמליץ על הספר בלב שלם אלמלא היה לוקה בחסרון אחד, שהוא ממין הדברים שהולכים ורווחים בספרות הנוער, שכולם יודעים עליהם אך איש אינו מדבר עליהם מפורשות: ריבוי ופירוט של תיאורי המין בספרים המיועדים לנוער. יחסיה של קאתר עם ליווי היו בשלושת הרבעים הראשונים של הספר מופת לעדינות, שכמותה כמעט לא קראתי: הוא מכבד את מופנמותה ומכיל אותה, ועוטף אותה בחום שאינו דוחק בה לממש את הקשר שלהם באופן גופני.

אלא שהרבע האחרון של הספר, יחד עם פתיחותה ההולכת וגוברת כלפי העולם, מביא עמו תיאורי מין רבים, מפורטים ומוחשיים, עד שעומד הקורא ותוהה: האם לא ניתן לכתוב שחרור נפשי ללא תיאורי מין? האם על הגיבורה לוותר, וזו ההכרעה שהיא עושה בספר, על חלקים מהעקרונות שלה עבור קשר עם גבר? ובהקשר הספרותי הרחב יותר – האם אין בביטוי של חוויות אינטימיות מאוד משהו גס, המושלך כפיתיון נמוך אל הקורא? 
"מעריצה" הוא רומן על אישה צעירה הלומדת לכבד ולהכיר את עצמה, אלא שהכבוד הזה כושל בחלק האחרון של הספר, לא על שום שהיא נכנעת לתשוקתה – כותבת שורות אלה אינה עובדת במחלק מוסר – אלא משום שהיא מוותרת על חלק מעצמה בשם האהבה. אין ראשוני ונורא כצורך באהבה, שהאפשרות שבו היא ודאי אחת מצורות הגאולה האנושית העמוקות ביותר. אך נראה שהמספרת בחרה בפתרון הקל מבין השניים: קאתר ממירה את המופנמות שלה מכתיבה על אהבתם של באז וסיימון באהבה סוחפת משלה.

אלא שהאהבה אינה חזות הכול ואינה פתרון קסמים למצוקה האמיתית של חייה והקשר הרומנטי אינו תרופה לכל מכאובי ליבו של האדם. הגאולה שבאהבת הגבר אינה פותרת את כל המצוקות שקדמו להיכרות איתו. וכמו בפאן פיקשן, שבו מקבלות הדמויות חיים חדשים ולפעמים עמוקים יותר מבספר המקורי, נראה כי דמותה של הגיבורה בספר זקוקה לקריאה ופרשנות מחודשת, לחיזוק ועצמאות שהסופרת שיצרה אותה לא יכולה הייתה להעניק לה, ומה צר שכך.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"א שבט תשע"ז, 17.2.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-19 בפברואר 2017,ב-גיליון יתרו תשע"ז - 1019, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: