מעֵבר לדת | אליהו בירנבוים

חופה מיוחדת שערכתי במדבר העמידה אותי על הפער שבין דתיות ורוחניות, והעלתה בי הרהורים לגבי תפקידו של הרב. באיזו שפה על הרבנות לדבר כיום?

במשך שנות רבנותי ערכתי אלפי חופות בארץ ובחו"ל, אבל החופה שערכתי לאחרונה גרמה לי לחשוב באופן מיוחד על תפקידו של הרב בחופה בכלל ובחיים של בני קהילתו בפרט.

לפני מספר שבועות פנו אליי בני זוג מאחת הקהילות בתפוצות אשר החליטו להתחתן בארץ וביקשו ממני לערוך את חופתם. לאחר בדיקת התאריך נעניתי לבקשה ושאלתי היכן תתקיים החופה – באולם אירועים או במלון, ובאיזו עיר? תשובת בני הזוג הייתה לא צפויה: החופה לא תהיה באולם, היא תהיה במדבר! כיוון שמדובר היה במשפחה מכובדת ובעלת אמצעים, התקשיתי להבין מדוע בחרו את המדבר כמיקום המועדף לקיום החופה. עשרות בני משפחה וחברים טסו לארץ כדי ללוות את החתן והכלה ולהיות עדים לחוויה המיוחדת של קיום החופה במדבר. בארץ אנו מכירים חופות מסוג זה, אבל עבור בני התפוצות הרגילים בדרך כלל למסיבות אלגנטיות, חופה במדבר איננה חזון נפרץ.

פגשתי את בני הזוג וניסיתי להבין מה הביא אותם להחלטה ייחודית זו. התברר שהחתן והכלה הם צעירים בני שלושים בעלי תארים העוסקים בפעילות אקולוגית, מתרגלים יוגה ומדיטציה, בעלי כישורים מוזיקליים וספרותיים, ובעיקר בעלי נטיות רוחניות. ההחלטה לקיים את החופה במדבר נבעה מטיעונים רוחניים. הם רצו חופה "רוחנית" שבה יוכלו להתחבר לאדמה ולעצמם תוך הקשבה לקול הפנימי וללא הפרעות של קולות חיצוניים.

הרצון של בני הזוג בחופה רוחנית העמיד אותי בפני דילמה קיומית: האם אני מסוגל לכך? האם אני מסוגל ליצור את החוויה הרוחנית שהם מבקשים? האם השפה שלי כרב, כאדם דתי ואיש הלכה, יכולה להיות מענה לצרכים שלהם? האם יש במחשבתי ובלבי את השפה שהם מבקשים לשמוע?

להתחבר‭ ‬לאדמה‭ ‬ללא‭ ‬הפרעות‭ ‬של‭ ‬קולות‭ ‬חיצוניים‭. ‬מדבר‭ ‬יהודה צילום‭: ‬יעקב‭ ‬נחומי‭, ‬פלאש‭ ‬90

להתחבר‭ ‬לאדמה‭ ‬ללא‭ ‬הפרעות‭ ‬של‭ ‬קולות‭ ‬חיצוניים‭. ‬מדבר‭ ‬יהודה
צילום‭: ‬יעקב‭ ‬נחומי‭, ‬פלאש‭ ‬90

חיפוש בעולם המודרני

בין אורחי הכבוד של החתונה היו גם המורים הרוחניים של בני הזוג: המאסטרו למדיטציה אשר הגיע ישירות מהג'ונגלים בברזיל, והמורה ליוגה שטס מהודו לחתונה. מורים אלו אינם בני דת משה וחלקם קשורים גם לנצרות בסוג מסוים של סינקרטיזם דתי.

החלטתי לפתוח את החופה בכמה דקות דומייה והקשבה למדבר. במהלך החופה אשר ארכה כשעה בני הזוג עמדו זה לצד זו בעיניים עצומות בניסיון להתחבר לחופה שלהם, לעצמם, לזוגיות שלהם. בסופה של החופה עלו ובאו המורים הרוחניים שלהם שהגיעו מקצוות תבל כדי להעביר את המסרים שלהם לבני הזוג.

יש תהליך של חיפוש רוחני בעולם המודרני, יש צורך במשמעות אישית מעבר לדת, לכללים ולפרקטיקה דתית. צעירים רבים מבקשים כיום דרך רוחנית להיכנס ליהדות, לא כדי לצמצם את היהדות אלא כדי לרומם אותה. ככל הנראה זו גם הדרך להסביר את התנועות הרוחניות והדתיות החדשות כגון הניו–אייג' הדתי, הניאו–חסידות, פריחתה של חסידות ברסלב ואף הנסיעות לאשרמים למזרח. זה גם ההסבר לפריחת הקבלה והמיסטיקה היהודית, גם במרכזים שאינם יהודיים או דתיים ממש. תנועות אלו ואחרות מאפשרות מענה לאותם צרכים רוחניים של הצעירים אשר לא תמיד מוצאים מענה בקהילות היהודיות הקלאסיות.

בשנים האחרונות נהיה מאוד פופולרי להפריד בין רוחניות לדת. קיים הבדל בין דת לבין רוחניות, ונדמה שיכול להיות אדם דתי שאינו רוחני או אדם רוחני שאיננו דתי. בעיה עקרונית הקיימת בהפרדה בין דת ורוחניות היא שנוהגים לקשור את הדת לכל דבר שלילי ואילו את הרוחניות משבחים ומייחסים לה את כל התכונות החיוביות.

הרב ד"ר אברהם טברסקי, פסיכיאטר יהודי אמריקאי ורב חסידי העוסק בהתמכרויות, כותב על הבחנה זו בספרו Happiness and the Human  Spiritו (אושר ורוח האדם). בספרו הוא מפרט דוגמאות רבות של מטופלים שהיו רוחניים מאוד למרות שלא השתייכו לשום דת וכן של אנשים דתיים שלא פעמה בלבם התחושה הרוחנית. הרב טברסקי רואה ברוחניות האדם כלי רפואי וטיפולי לפתרון בעיות ומחלות רבות בחיי האדם.

עיוורים לצורך הפנימי

נדמה שמבלי להיכנס להגדרות פילוסופיות, רוחניות היא משמעות הדברים עבור האדם הפרטי. הרוחניות היא הנגיעה בנשמה, בפנימיות. רוחניות היא חיפוש אינסופי ותנועה מתמדת של שאלות, חוויות ורגשות שלא מאפשרות לאדם להישאר אדיש או קפוא מול העולם והחברה. הרוחניות מאפשרת לאדם ללכת בדרך אישית לקראת הארה ולגלות את האמת בדרך שלו על פי מה שלבו אומר לו. הרוחניות היא אולי הדבר הטבעי ביותר שיש.

הרוחניות היא נטייה יותר פרטית ואינטימית לעומת הדת שיש בה ממד יותר ציבורי ומעשי. הרוחניות נולדת בתוך האדם ומתפתחת בתוכו. הדת היא קובץ של כללים ומצוות, שאותם צריך לשמור מתוך מחויבות. הרוחניות מזמינה את האדם להבין את הכול, לשאול על הכול, להחליט על המעשים ולקחת אחריות על תוצאותיהם. הדת היא לא אחת סיבה למחלוקת, הרוחניות היא סיבה לאחדות. הדת אומרת לאדם במה להאמין ומה נכון. הרוחניות מאפשרת לגלות את זה באופן עצמאי ולהבין את זה בדרכך המיוחדת.

יהודים רבים מגלים כיום עולמות רוחניים שאינם קשורים דווקא ליהדות, כפי שקרה לבני הזוג שחיתנתי במדבר. עולמות אלו יכולים להתחבר ליהדות וליצור זיקה עמוקה בין היהודי ליהדותו או להרחיק אותו ולשמור עליו מחוץ למחנה. נדמה לי שאפשר לפנות ליהודים בדרכים שונות – דרך המחשבה, דרך המעשה, דרך הלב או דרך חיפוש הרוחניות. לדעתי אין סתירה בין הגורמים.

זכורני שבאחת החתונות עמדתי עם רב הקהילה ועם החתן לאחר חתימת הכתובה. החתן שאל את הרב: "הרב, תן לי עצה טובה! מה אתה יכול להגיד לי לפני החופה? מה לעשות כדי שהחופה שלי תהיה יותר משמעותית?". הרב השיב לו: "חשוב שכאשר אתה עונד את הטבעת לכלה, תייחד את העדים ותשים לב שלא יהיו עוד טבעות באצבעות הכלה". החתן שאל שאלה רוחנית והרב השיב תשובה דתית.

ביום כיפור מגיעים לבתי הכנסיות בתפוצות אלפי יהודים שאינם רגילים לפקוד את בתי הכנסיות במשך השנה. הם באים מתוך רצון לשייכות ומשמעות ומתוך רצון להתחבר ולשמוע מסרים שייכנסו לליבם ויחזקו את זהותם היהודית. והנה דווקא ביום זה, לא פעם רבנים בוחרים לנצל את הדרשות שלהם כדי להטיף מוסר לאלו שלא באים לאורך השנה לבית הכנסת וכן כדי ללמד את הלכות היום. שוב אנשים מבקשים רוחניות ואנו משיבים בדתיות.

נדמה שאם נצליח לדבר "יהדות רוחנית", אם נשכיל לפתח שפה רוחנית עכשווית הנושקת ליהדות, נוכל לקרב יהודים רבים למורשת ישראל סבא, הן בארץ והן בתפוצות. אבל האם אנו הרבנים יודעים לדבר את השפה הרוחנית או רק את השפה הדתית? האם נדע למצוא את השפה הרוחנית ולפתוח את השער?

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו  שבט תשע"ז, 4.2.2017

Advertisements

פורסם ב-5 בפברואר 2017,ב-גיליון בא תשע"ז - 1017, רב עולמי / אליהו בירנבוים. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. לרב בירנבוים שלום. קראתי את מאמרך ואני ממשיך להרהר בדבריך. לא מצאתי קריטריון העשוי להבחין חד ערכית מהו ההבדל בין דת לרוחניות. לדוגמה "כבד את אביך ואת אמך" זאת מצווה דתית או רוחנית?. הפרשן הדתי יטען ודאי שהרוחניות כולה מוכלת בפסוק: "קדושים תהיו".
    אני מחפש עוד הסברים בנושא זה. גישתך מוצאת חן בעיני אך חסרה לי הדרכה מכוונת.

    הדוגמה שהבאת הדנה בחתן שביקש עצה, ניתנת לע"ד להתפרש גם אחרת. אולי התכוון הרב הרוחני לברך את החתן באריכות ימים, שהכלה לא תתאלמן ח"ו ולא תזדקק לזווג שני, כי אז תעמוד שוב תחת החופה ותתווסף עוד טבעת נשואין. ברכה יפה לאריכות ימים לבני הזוג העומדים לבוא בברית הנשואים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: