הדלות הבנאלית | צור ארליך

 

שיפוט מהיר על ספרים חדשים

2אווה ושאר הדברים

מאור שכטר

מטר, תשע"ז, 254 עמ'

"אווה ושאר הדברים" הוא רומן–רעיונות שעיקרו רעיון פשוט וטריוויאלי ומשובב נפש, הנמסר בו חזור והימסר, במישרין ובאמצעות העלילה: שהאהבה היא הכוח החיובי היחיד המניע בני אדם באמת, והאידיאולוגיה המוצדקת היחידה. עֲשו אהבה ולא מלחמה, משננים באוזנינו באופנים מאופנים שונים המחבר מאור שכטר וגיבורו האלמוני המסַפר בגוף ראשון. אבל גם: עֲשו אהבה ומַסדו אותה ואל תפחדו מפניה, התחתנו עם שאהבה נפשכם, כי טוב ציפור אחת בקן מאלף התפרפרויות. וגם, וזו חריגה נוספת משק המסרים השלומאי הרגיל: עִזבו את הרלטיביזם ואת הפוסט, חִזרו להאמין שיש טוב ורע, שחור ולבן, והטוב הוא האהבה, והלבן הוא הנישואים.

אווה, שעלתה ארצה מפולין כנערה בשנת אלפיים ומשהו, היא הטוב והצדק והאהבה. דמות נערצה ומושלמת. המספר הוא בן זוגה לכמה שנים, אך הוא נפרד ממנה כי אינו מוכן להתחייב לשום דבר. כאן נכנס הספר אל העתיד, אל השנים שטרם היו. בסביבות אמצע המאה שלנו נחרבת מדינת ישראל במלחמה עם שכנותיה. כמובן, בהתאם לאידיאולוגיה המנחה את המחבר ואת רובם של נביאי האפוקליפסה המנפיקים לאחרונה בהמוניהם דיסטופיות חורבן, ישראל הנתונה לשלטון ימין קנאי היא מן האשמות במלחמה הזו או לפחות בהסלמתה. המספר ואווה מוצאים את עצמם שוב יחד, גולים לפולין, מכורתה של אווה, במעין החזרה של הגלגל הציוני לאחור.

על התשתית הפשטנית עד ילדותיות המכוננת את הרומן הזה נבנה במאמץ בלתי מוסתר מבנה שלעתים הוא מורכב ומעניין. המספר, שדרכו בחיים מוצגת כמוטעית, הוא דווקא אדם סקרן, מעמיק–חשוב, איש של ספרות ושירה ומוזיקה קלאסית ופילוסופיה. מעומק הניהיליזם הספקני שלו הוא מתנדב למלחמה שהוא אינו מאמין בה. אלה ועוד מאפשרים לחלל הרעיוני להתמלא בפרפרים של תובנות–לרגע. אך בסיכומו של דבר נותרת הדלות הבנאלית: סיפור על אלה מושלמת המחזיקה באמת מושלמת.

סגנונו של הספר הוא שיקוף של מתכונתו העלילתית והרעיונית, קרי דלות בסיסית עם סימני מתיחה ושברי מאמץ. משמח לראות סופר חדש שאינו בוש לכתוב בשפה מוגבהת, עשירה, רבת דימויים ולעתים סף–מליצית. אך הדבר נעשה באורח מגושם, כבגדו של בן המלך שהולבש על העני בלי לערב במעשה חייט וסרט–מידה. מפעם לפעם, בתכיפות הגוברת לקראת סוף הספר (עייפות של המחבר או של העורכת או של עורכת הלשון), חוסר המיומנות בשימוש בצעצועי השפה מעורר חמלה. שימושו הבזבזני עד מיאוס של שכטר בדימוי פרקי החיים לעונות השנה מביא את הדברים לידי חוכא ואטלולא, משל לשחקן פוקר הזורק בכל תור ג'וקר ומצפה לאמונו של היריב. סגנון בעל אישיות ודאי לא נוצר כאן; כשם שלא נתרקמה אמירה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו  שבט תשע"ז, 4.2.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-5 בפברואר 2017,ב-גיליון בא תשע"ז - 1017, שיפוט מהיר - צור ארליך. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: