הסיפור האירוני הקצר | צור ארליך

 

36200054659bיופי שאין לו תכלית

גי דה–מופסן / מצרפתית: רמה איילון / פן וידיעות ספרים, 311 עמ'

גי דה–מוֹפָּסָן הוא שם נרדף למושג "אמן הסיפור הקצר". בסוגה הזאת, הוא קלסיקן כל הקלסיקנים. השלמות הספרותית של סיפוריו, האלגנטיות של הפורקן האסתטי והפסיכולוגי שהם מסבים, הן מן המפורסמות. אם נצרך הקורא העברי לראיה להן, הנה הוא מקבל אותה בתרגומה החדש של רמה איילון למבחר סיפורי דה–מופסן. קורא זה יגלה כי לַבָּרק המִבני המפורסם של הסופר הצרפתי, לחדות האבחנה האנושית שלו, לרגישותו החברתית, לשימושו המזהיר באירוניה – לכל אלה נלווה יופי תיאורי רב, שהמתרגמת היטיבה לשקף.

מכר ותיק שהקורא העברי יפגוש הוא "המחרוזת", סיפור הפואנטה מכווץ הלב שהוא אולי הסיפור הקצר המפורסם בעולם. גם "זוג רֵעים", על דייגים פריזאים חובבים בימי המצור הפרוסי של 1870, מוכר למי שלמד קורסים בסיסיים בצרפתית באוניברסיטה העברית. הסיפורים במבחר שלפנינו מסודרים על פי מועד כתיבתם, כולם בשנות השמונים של המאה התשע–עשרה. את הראשונים מאפיין שילוב דמויות של פרוצות, מתוך סימפתיה, חמלה וכבוד אנושי כלפיהן. אחת מהן, יהודייה דווקא, מצילה את כבודם של הצרפתים במלחמה הנזכרת. בסיפורים שבהמשך עובר המוקד למשפחה, לאהבה, לבדידות, לאכזריות שבין אדם לחברו, ולשאר נושאים שעתידים לפרנס את הסיפורת העולמית מאז ועד היום.

מופסן מצטייר בסיפורים כבעל השקפה ליברלית מתקדמת אך מתונה ומכילה – אם כי באמות–השיפוט המקובלות בזמננו הוא ודאי יוקע כשוביניסט; אך לבו נתון לא למסר הרעיוני אלא לטרגיקומדיה האנושית. הוא מרבה להציג דמויות תמימות ולהביט בהן בפיכחון אירוני, אך לפעמים מנקודת המבט של זמננו גם המפוכחים והציניים בגיבוריו נראים תמימים משהו. דוגמה לכך היא הצייר בסיפור "מיס הארייט", המספר על מיסיונרית אנגלייה רווקה זקנה ותמימה עד כאב, אך הוא עצמו נזקק לשבועות ארוכים כדי להעלות על דעתו את האפשרות המובנת לנו מאליה שאישה זו הכרוכה אחריו מאוהבת בו.

החידוש בספר, שסיפוריו בני יותר ממאה ועשרים שנה, הוא כמובן העברית; ועבריתה של רמה איילון מסחררת ביופייה. לעולם אינך יודע אם "עורך התרגום" רק תיקן פליטות קולמוס, או שמא כתב את התרגום מחדש, או כל דבר באמצע (או אף להפך, קלקל אותו בדקדוקי עניות. בכל אלה נתקלתי בהזדמנויות אחרות); ועל כן לא נחסוך שבח גם מעורכת התרגום רחל פן על התוצאה המרשימה. בשיא התמוגגותי הלשונית, בתיאורי הטבע בסיפור "אהבה", נתקלתי בשתי מוזרויות וחשבתי שאולי הגזמתי – אך בבדיקה במקור הצרפתי ראיתי שהמוזרות היא במקור. אכן, איילון חברה למופסן להפקת יופי שיש לו תכלית ראויה ביותר.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' טבת תשע"ז, 6.1.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 בינואר 2017,ב-גיליון ויגש תשע"ז - 1013, שיפוט מהיר - צור ארליך. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: