בשפה אחרת – סקירת דצמבר 2016 | זאב שביידל

סקירת כתבי עת מן העולם

1 ׀ דמוקרטיה לא בכל מחיר

הליברליזם חוזר על מנטרות בנות שבעים שנה ומסרב להכיר בתפיסת הכוח של המדינה. אז מה הפלא שהוא מצוי בנסיגה?

מגזינים ברחבי העולם עסוקים עדיין בעיכול תוצאות הבחירות בארה"ב ובמשמעותן, הן מבחינתם של הליברלים והן של השמרנים. ג'ון גריי, פילוסוף (אין להחליף אותו עם ג'ון גריי האמריקאי, מחבר "גברים ממאדים נשים מנגה"), מנתח ב–New Statement הבריטי את ההתפתחויות האחרונות, שהובילו לדעתו למצבו העגום של הליברליזם כפי שהוא היום.

לדבריו, נראה כי הליברלים נמצאים היום בנסיגה ברחבי העולם – מארה"ב (טראמפ) דרך אירופה (ברקזיט) ועד לרוסיה (פוטין עד להודעה חדשה). סיבה מרכזית לכך היא ההפרדה שהליברלים עורכים בין מרכזיותן של זכויות הפרט לכוחה של המדינה. תפיסה מרכזית מאוד בעולמו של הליברל מדברת על היעלמות הגבולות וקבלת עול מלכות הדמוקרטיה הליברלית על ידי העולם כולו. ואולם, כלל לא ברור שזה אכן כך. כבר ב–1943 כתב ג'ורג' אורוול בסקירתו על מספר ספרים ליברליים בני אותה תקופה: "השתוממתי לנוכח הצורה האוטומטית שבה אנשים חוזרים על המשפטים שהיו באופנה לפני 1914, על אודות 'היעלמות המרחקים' ו'מחיקת הגבולות'".

המנטרות חוזרות על עצמן גם כעבור שבעים שנה. זכויות האדם האוניברסליות, כפי שהן באות לידי ביטוי בהצהרת האו"ם, הן הישג גדול שמטרתו למנוע מעשי זוועה גדולים. אך יישום עקבי של אותן זכויות אפשרי רק במקום שבו קיים מזה זמן סדר דמוקרטי יציב ומבוסס, שיכול לאכוף את שמירתן ביעילות. ואולם, במקום שבו בא כוח מבחוץ ומתערב, כפי שקרה בעיראק או בלוב, נוצר תוהו ובוהו שמנוצל על ידי האסלאמיסטים. ובמקום שאין דרך להגן על אלו שזכויותיהם נפגעו, כגון בחלב שבסוריה, תוהו ובוהו משתולל. התנגדות לכל צורה של הפעלת כוח הפכה לפולחן בקרב הליברלים, ומובילה למשל את ג'רמי קורבין, המנהיג הנוכחי של הלייבור הבריטי, להזדהות עם חמאס וחיזבאללה ולראותם כנציגים אותנטיים של "מאבק אנטי קולוניאלי".

יתרה מזאת, לדעתו של גריי הליברליזם המודרני צומח בעיקר מתוך המסורת המונותיאיסטית היהודית–נוצרית, יותר מאשר מהתפיסות הדמוקרטיות של היוונים, ולכן לתרבויות שבהן הערכים האלו לא מושרשים מקדמת דנא יהיה קשה וגם לא טבעי לפתח מסגרת של חברה דמוקרטית בשלב נתון בהתפתחותן.

מהו, אם כן, עתידו של הליברליזם? זה תלוי כמובן בשאלה עד כמה המצב הנוכחי הולך להישאר על כנו או להשתנות. אם הליברלים ימשיכו לחשוד באופן אוטומטי בכל ביטוי של כוח מצדה של המדינה ולהתנכל אליו, אנשים שחשים לא מוגנים ימשיכו לבוז להם ולתמוך במישהו שיספק תחושת מוגנות. מנגד, אם ישכילו לשלב את ההערכה להישגים של התרבות הליברלית עם כבוד למורשת שלה ונכונות לשמור על הערכים הליברליים גם באמצעות הפעלת כוח – קיים סיכוי טוב שיחזרו לעמדות המפתח. ליברליזם לרוב מזוהה בתודעה עם פתיחות. ייתכן שהגיע הזמן של הליברלים להיפתח.

שנות שלטון מושחתות.  הפגנה נגד נשיא פרו לשעבר, אלברטו פוג'ימורי, 2005 צילום: אי.פי.איי

שנות שלטון מושחתות.
הפגנה נגד נשיא פרו לשעבר, אלברטו פוג'ימורי, 2005
צילום: אי.פי.איי

2 ׀ סופרה של הפוליטיקה

ורגס יוסה מוציא ספר חדש על השלטון בפרו וחושף את השחיתות, שבגללה עזב את המדינה והפך לגיבור עולמי

ראסל גראנדל כותב ב–American Interest על מריו ורגס יוסה – חתן פרס נובל (2010) ממוצא פרואני המתגורר מזה שנים רבות באירופה. יוסה מפרסם כעת, בגיל שמונים, ספר חדש ששמו "חמש פינות", המתאר מערכת פוליטית סבוכה ורוויית יצרים בפרו מולדתו. אך לשם הבנת העלילה יש להכיר קודם את מסכת חייו האישית של הסופר.

ורגס יוסה נולד בפרו לאם חד הורית שטענה בהתחלה שאביו מת בעודו תינוק, ורק כשהאב בא ברגליו במפתיע יום אחד גילה הבן שאביו בעצם נטש את המשפחה. לא בטוח שנוכחותה של הדמות האבהית הייתה מיטיבה עם יוסה, כיוון שהאב נהג להקניט אותו בשל נטיותיו החולמניות וחיבתו ליצירתיות. בבגרותו עבר יוסה מספר תהפוכות רעיוניות. בתחילת דרכו הוא התחבר לקומוניסטים הצעירים, שהיו פופולריים מאוד ברחבי דרום אמריקה בימי נעוריו. ברם, תוך זמן קצר הוא חווה אכזבה מהם, בעיקר כשחזה בכך שהמשורר הקובני הברטו פדיליה נעצר ונכלא בשל הביקורת על משטרו של פידל קסטרו ואף נאלץ להקריא מול המצלמות וידוי שבו הוא מתחרט על "חטאיו" כלפי המשטר ועל פעילותו ה"חתרנית".

ורגס יוסה הצעיר הזדעזע מההתנהלות הרודנית של המשטרים הקומוניסטיים (בניגוד לעמיתו הספרותי גבריאל גרסיה מרקס, שאמר באותה תקופה כי "המהפכה חשובה דיה גם אם בגללה יצטרכו לתלות את כל הסופרים") ועבר מפנה חד בהשקפתו – לתמיכה נלהבת בשוק החופשי ובליברליזם חברתי. הוא לא נטש את אמונתו בתיקון העולם וניסה ב–1990 לרוץ לנשיאות. הוא אפילו גבר על יריבו בסיבוב הראשון, אך נחל תבוסה בהמשך. אכזבתו הייתה גדולה והוא נטש לא רק את הפוליטיקה הפרואנית, אלא גם את פרו עצמה, ומאז ועד היום הוא מתגורר באירופה ומודה שאינו חש געגועים למולדתו.

ספרו החדש של יוסה מתאר את השלטון של המועמד שגבר עליו, אלברטו פוג'ימורי, פרואני ממוצא יפני, ששימש כנשיא בשנים 1990–2000. הספר מתאר את שנות השלטון המושחתות של פוג'ימורי, את יועץ הצללים שלו ולדימירו מונטסינוס ואת חווית השחיתות והאלימות הכללית ששורה על הפוליטיקה הפרואנית. בדומה לסופרים רבים אחרים, גם ורגס יוסה נחשב לגיבור תרבות במדינות רבות, זולת מולדתו. לאחר אכזבתו האישית מפוליטיקה, הוא מרבה לכתוב עליה ולנתח אותה. בוודאי לא יחסר לו חומר לרומאנים הבאים שלו. אולי אחד מהם יעסוק בשנות שלטונו של צ'אבס? ואולי של קסטרו? ואולי בעלייתו של טראמפ?

3 ׀ אובייקטיביות מדומה

מתברר שגם חוקרים ליברלים, השולטים ביד רמה בתחום מדעי החברה, אינם חפים מסטיגמות ומדעות קדומות

רשימתו הנרחבת של ג'ון טירני ב–City Journal עוסקת בבלבול הבעייתי בין אידיאולוגיה למדע. בניגוד לחשיבה המקובלת שבעיות ביחס למדע קיימות רק בקרב השמרנים שמתנגדים לתורת האבולוציה, לניסויים בתאי גזע ולחקר המיניות, מסתבר שבעיה קיימת גם בצד הליברלי. טירני מביא מגוון גדול של נתונים המלמדים שהטיות רעיוניות ביחס לנתוני המחקר הן דבר שמאפיין שמאל וימין כאחד.

ברם, חשוב לציין כי לצד השמאלי–ליברלי יתרון גדול על השמרנים במדעי החברה. נכון להיום, אם אתה סטודנט למדעי החברה בארה"ב, יש סיכוי הרבה יותר גבוה שהמרצה שלך מרקסיסט מאשר שהוא שמרן. היחס המספרי בין השמרנים לליברלים בקרב מרצים למדעי החברה נע בין 1–12 ל–1–40 לטובת הליברלים. וכאן מתבררים מספר דברים מעניינים. למשל, שדעות קדומות הן לא משהו שמאפיין שמרנים בלבד. ליברלים רבים נוטים להתייחס בצורה סטיגמטית וכוללנית לשמרנים ולדתיים.

עוד מתברר שקיימת נטייה דומיננטית להמעיט בחשיבותם של ממצאי מחקרים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסות ליברליות. למשל, מחקרים על אודות הבדלי אינטליגנציה בין בני הגזעים השונים, או הבדלי מגדר ביחס לתחומי למידה מסוימים, זוכים לקיתונות של בוז ולביטול כמחקרים המאשרים דעות קדומות. גם אם מחקר מסוים מראה שרוב האמריקאים מאמינים ש"לאורך זמן, עבודה קשה מביאה לחיים טובים יותר" – יהיה קל מאוד לבטל את המחקר הזה בתואנה שמדובר במחקר ש"מצדיק את אי השוויון ומאשים את הקורבן". האירוניה היא שבעוד ש–70% מאנשי מדעי החברה מאמינים בהסברים ביולוגיים לגבי נטייה מינית, רק 43% מהם מאמינים בהסברים ביולוגיים ביחס להבדלי למידה ותפיסה בין גברים ונשים.

לפני מספר שנים הותקף נשיא אוניברסיטת הרווארד לשעבר, לורנס סאמרס, לאחר שטען בכנס אקדמי כי חלק מהסיבות לדומיננטיות הגברית במדעים המדויקים ובמדעי הטבע הן ביולוגיות. לא בגלל שגברים בהכרח טובים יותר בתחומים אלו, אלא מפני שהם נוטים להיות לרוב בקצוות של הסקאלה, ולכן הם נמנים עם רוב המצטיינים של המערכת האקדמית, כמו גם עם רוב הנושרים. בממוצע, אגב, נשים מצטיינות אקדמית יותר מגברים בכל התחומים – אך כשזה מגיע לרמת הישגיות גבוהה רובן נשארות מאחור, ומי שמנסה להסביר זאת באמצעות גורם אחר מאשר אפליה מכוונת כמוהו כמתחייב בנפשו.

אמונה אחרת של השמאל הליברלי שהמחבר תוקף היא תפיסת אנשי המחקר כ"מומחים למדיניות", שיודעים מה נכון עבור כולנו. נבואות על אודות פיצוץ אוכלוסין עולמי, שיוביל לרעב על פני כדור הארץ, לא מצאו אוזן קשבת בארה"ב, אך גררו מדיניות של "ילד אחד ולא יותר" בסין, רצח תינוקות ועיקור כפוי של נשים רבות. לסיכום, המחבר ממליץ על פתיחת השורות בפקולטות למדעי החברה, כדי שהן יוכלו לספק לנו את מה שהן נועדו לספק – מבט מחקרי מקיף, ביקורתי ובלתי משוחד על המציאות.

הדוא"ל היה חתום בברכת כוהנים, לאונרד כהן, 2008 צילום: אי.אף.פי

הדוא"ל היה חתום בברכת כוהנים, לאונרד כהן, 2008
צילום: אי.אף.פי

4 ׀ לאונרד כהן שב הביתה

חוקרת היידיש הנודעת נזכרת בהתכתבויותיה עם לאונרד כהן וחושפת את תהליך השיבה שלו אל היהדות

במסגרת פרויקט מקוון של המגזין Mosaic , חוקרת היידיש הנודעת רות וייס משתפת את זיכרונותיה מהיכרותה רבת השנים עם לאונרד כהן. ההיכרות ביניהם התחילה בשנות לימודיהם באוניברסיטת מונטריאול. וייס מציינת את המקום המיוחד שהיה שמור לכהן בתודעתה. על אף שהם לא היו חברים קרובים מאוד וגם לא היה ביניהם סיפור אהבה, היא זוכרת את כהן מהתקופה הזו יותר ממה שהיא זוכרת את עצמה. משהו בנוכחותו דאז כאילו מארגן לה את הזיכרונות.

מדובר בתקופה שבה למידה אקדמית של התכנים הקשורים לתרבות יהודית לא הייתה באופנה בקמפוסים בארה"ב. וייס בחרה בהזדהות יהודית ופעלה להקמת תוכנית ללימודי יהדות בקמפוס של אוניברסיטת מק'גיל. כהן, לעומת זאת, הלך להסתופף בצילה של שלווה בודהיסטית על הר בלדי בקליפורניה. וייס כתבה אז מסה ארוכה שפורסמה בכתב העתCommentary , ובה נזפה קשות בכהן על כך ש"בחר בא–לוהים אחרים על פניו" והתרחק מההזדהות היהודית, בעוד שיכול היה לתת ליהודים צעירים רבים תחושה של גאווה במורשתם.

במכתב תגובה שקיבלה, ניכר היה שדבריה הסבו לכהן מצוקה רבה. הוא הזכיר לוייס את העובדה שבמלחמת יום הכיפורים, בעוד היא שוכנת בקנדה השלווה, הוא טס לישראל והופיע מול הלוחמים בחזית המצרית. "לא ראיתי סביבי יותר מדי אינטלקטואלים חילוניים ממונטריאול", כתב כהן בעוקצנות. נראה היה שנעלב מהביקורת של וייס, אך זו עמדה על דעתה לגבי ניתוח כתיבתו של כהן ואורחות חייו.

הקשר ביניהם נקטע לשנים רבות, שבהן פרסם כהן גם שירים עם תכנים אנטי–ישראליים. ברם, לאחר שנים רבות בא השיר "מי באש" המבוסס על תפילת יום הכיפורים ולאחר מכן "הללויה" – שבו בחר כהן לתאר את דמותו של דוד המלך בצלם עצמו – לא לוחם מהולל אלא משורר מיוסר.

ההשלמה הסופית בין וייס וכהן התרחשה ב–2014, כאשר שהתה בכנס בבית מלון ליד מינכן, מלון שבשנים הקודמות התארחה בו עילית המפלגה הנאצית. וייס פקדה את בית הכנסת המקומי בתפילת ליל שבת והופתעה מאוד לשמוע שהחזן המקומי שר את תפילת קבלת שבת עם הלחנים של לאונרד כהן. במוצאי השבת היא כתבה לכהן דוא"ל נרגש שבו כתבה כי זכתה לחזות את המשורר חוזר אל חיק עמו, שבוחר בלחנים שלו כדי לעטר את תפילותיו. כהן השיב לה בדוא"ל נרגש משלו, ושמח על כך שהיחסים חזרו לידידות הנעורים. הדוא"ל היה חתום בלוגו מחודש שבו חתם בשנות חייו האחרונות – ברכת כוהנים, שבמקום שם השם משובץ בה מגן דוד בצורת שני לבבות הפוכים.

לבו של כהן עצר לאחרונה והדגלים במונטריאול עיר הולדתו הורדו לחצי התורן. הוא נטמן בבית העלמין היהודי, שבו קבורים גם חלק מבני משפחתה של וייס. היהודי שיצא לנדוד לעולם שב אל מקורו כיהודי וככהן.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' טבת תשע"ז, 6.1.2017

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 בינואר 2017,ב-בשפה אחרת / זאב שביידל, גיליון ויגש תשע"ז - 1013. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: