תקדים מסוכן | רחל לבמור

החלטתו של הראשון לציון לדון מחדש בכשרות "הגט מצפת" פסולה מבחינה ערכית, מוסרית והלכתית. אין כאן רק פגיעה באישה שהותרה מעגינותה אלא בחברה הישראלית כולה

בימים אלה, תחת חסותה של מערכת המשפט של מדינת ישראל, מתנהל תהליך היסטורי בעל השלכות מרחיקות לכת לכל יהודי. דווח בתקשורת שנשיא בית הדין הרבני, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, החליט לכנס את בית הדין הרבני הגדול לדון בהרכב מורחב ולפסוק בערעור שהוגש לפני כשנתיים וחצי בתיק גירושין. הערעור עצמו וכינוס דייני בית הדין הרבני הגדול הם תקדימיים. הוראה של בית המשפט העליון שניתנה השבוע, על ידי השופט חנן מלצר, עוצרת בינתיים את הדיון המתוכנן. כמה עצוב שרק התערבות של בית המשפט האזרחי היא זאת שמצילה את בית הדין הרבני מעצמו.

לפני יותר משנתיים, אדם שעל פי הדיווחים בתקשורת נקרא בשם ראובן כהן וכינה את עצמו "סתם יהודי" – כלומר אדם שאינו קשור לעניין כלל – הגיש לבית הדין הרבני בצפת בקשה להצטרף כצד המשמיע את טיעוניו בתיק רגיש ביותר בעניין מעמד אישי של בני זוג, ולטעון לביטולו של פסק הדין הנוגע לצדדים הללו. כהן, שוב על פי הדיווחים, אמר: "אין לי שום ידיעה על המקרה הספציפי", והסביר: "מאחוריי עומדים רבנים בעילום שם. חיפשו אדם שעל שמו יוגש הערעור, אז פנו אליי".

פסק הדין שביקש כהן לבטל הוא פסקו של בית הדין הרבני בצפת משנת 2014, כשישב בראשו הדיין הרב אוריאל לביא. בפסק הדין המדובר בית הדין העניק גט לאשתו של אדם שהוגדר שבע שנים כנמצא ב–PVS, או בלשון העם "צמח". בפסק הדין, שאורכו 93 עמודים גדושים, הסביר בית הדין שהוא פועל כשליח האיש במתן גט לאשתו לטובתו, במנגנון המכונה "גט זיכוי". סידור גט זה שחרר את האישה ממצב של עגינות, ושינה את מעמדה האישי מנשואה לגרושה. כך באה לידי סיום אותה טרגדיה אנושית–אישית של האישה.

יהודי‭ ‬מדינת‭ ‬ישראל‭ ‬למדו‭ ‬לחשוש‭ ‬מפני‭ ‬בית‭ ‬הדין‭ ‬הרבני‭ ‬הגדול‭. ‬מתוך‭ ‬הסרט‭ "‬מקודשת‭" ‬בבימויה‭ ‬של‭ ‬ענת‭ ‬צרויה צילום‭ ‬מסך‭: ‬מרים‭ ‬צחי‭. ‬למצולמת‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר

יהודי‭ ‬מדינת‭ ‬ישראל‭ ‬למדו‭ ‬לחשוש‭ ‬מפני‭ ‬בית‭ ‬הדין‭ ‬הרבני‭ ‬הגדול‭. ‬מתוך‭ ‬הסרט‭ "‬מקודשת‭" ‬בבימויה‭ ‬של‭ ‬ענת‭ ‬צרויה
צילום‭ ‬מסך‭: ‬מרים‭ ‬צחי‭. ‬למצולמת‭ ‬אין‭ ‬קשר‭ ‬למאמר

טיפול מאוחר

התגובה החריפה והקולנית במגזר החרדי לא איחרה לבוא. למרות שפסק דין זה נפסק על ידי בית דין אוטונומי ומוסמך, שהתמנה על פי חוק ובהתאם להלכה, הראשון לציון הרב יצחק יוסף יצא בפומבי כנגד פסק הדין. בית הדין בצפת דחה את בקשתו של אותו כהן להצטרף כצד לדיון כדי לטעון לביטול הגט, וכך מנע הצטרפות של אדם זר להליכים משפטיים אישיים ופרטיים של בני הזוג.

על פי דיווחי התקשורת, בעקבות דחיית בקשתו, כהן, ה"סתם יהודי", המשיך לפעול במטרה להביא לביטול פסק הדין המקורי, והגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול על פסק הדין שבו נדחתה בקשתו להצטרף כצד לדיון. לא הייתה התייחסות מבית הדין הגדול לערעור זה במשך כמעט שנתיים וחצי.

כאן המקום לציין שתוך כדי השנתיים וחצי הללו, הרב יצחק יוסף פרסם את דעתו בעניין, כשהיא מלווה בנימוקים הלכתיים, בספרו שו"ת הראשון לציון (חלק אה"ע סימן כ"ה – חוות דעת ט"ז חשון תשע"ד). זאת ועוד, דיין נוסף המכהן כעת בבית הדין הרבני הגדול, הרב מימון נהרי, בשבתו בראש בית הדין האזורי בחיפה, דן בתיק דומה של בעל במצב של צמח. בית דינו אמנם שחרר את האישה מעגינותה באמצעות ביטול הקידושין בגין מקח טעות, אבל בפסק הדין (נחתם בתאריך 29.12.14 והותר לפרסום) הקדיש הרב נהרי כ–13 עמודים לשלילת פסק הדין של גט הזיכוי בבית הדין בצפת.

על פי מה שפורסם בתקשורת, ב–15 בנובמבר 2016 חתם הרב יצחק יוסף, מתוקף תפקידו כנשיא בית הדין הרבני הגדול, על החלטה ביחס לערעור של "סתם יהודי", ובה נקט שלושה צעדים עיקריים:

הצעד הראשון היה לקבוע שהדיון בעניין דחיית הבקשה להענקת מעמד בתיק יתקיים בהרחבת הרכב בית הדין עד למלוא מספר הדיינים היושבים בבית הדין הרבני הגדול פחות אחד. צעד שני היה לקבוע יום שלם שיוקדש לדיון בעניין זה בלבד. הצעד השלישי היה ציון העובדה שייתכן שדייני בית הדין הרבני הגדול ידונו בפסק הדין המקורי של גט הזיכוי. לשם כך הורה להזמין את דייני בית הדין בצפת כדי שיהיו נוכחים בדיון זה. כאמור, השבוע החליט השופט העליון מלצר לדון על נושא זה בהרכב של שלושה שופטים וכי "החלטה זו ניתנת על בסיס ההנחה שעד לדיון בפני ההרכב – לא יתקיים דיון כלשהו במכלול" בבית הדין הרבני הגדול. עד כאן סיפור השתלשלות הדברים לעת עתה.

מהלך מעורר חשדות

על פני השטח, פעולותיהם של ראובן כהן ושל הרב יצחק יוסף נראות כנורמטיביות ובמסגרת החוק. אך הן דורשות בחינה לפי אמות מידה מוסריות והגיוניות.

הצעד הראשון בסיפור שחרג מהנורמה המקובלת היה בקשתו של כהן לטעון כנגד פסק הדין. כל דיון בתיק גירושין הוא אישי ביותר, ומתנהל מאחורי דלתיים סגורות. לא שמענו שאדם זר כלשהו יכול להכניס את עצמו לדיונים כשהוא אינו אחד מבני הזוג, אינו אחד מבאי כוחם ואינו אחד הדיינים. למרות שהעזת פנים זו נכשלה בתחילה, היה זה תרגיל מבריק בניצול כללים משפטיים כנגד מערכת משפט. העובדה שבקשתו של כהן נדחתה על ידי בית הדין האזורי העניקה לו את הזכות לערער עליה לבית הדין הרבני הגדול. תארו לעצמכם שאם נוהג זה יתקבל, כל אדם, יהא אשר יהא, יוכל להתערב בחייהם הפרטיים של בני זוג וילדיהם בתיק גירושין כלשהו.

היבט נוסף בעל השלכות ציבוריות שעולה מהדיון הקרב הוא פרמטר הזמן. למה המתין הרב יוסף שנתיים וחצי? ניהול תקין בבית הדין הגדול מחייב התייחסות בזמן סביר. האם העיתוי קשור למינוי עשרה דיינים לבית הדין הגדול לאחרונה?

יתר על כן, למה ערעור "טכני" מצדיק צעד יוצא דופן של הזמנת הרכב מורחב ויום שלם של דיון? כמו כן, גם אם ההנחיה להחסיר דיין אחד כדי שיהיה מספר דיינים אי–זוגי מתקבלת על הדעת, אין אלא לתמוה כאשר מתברר שדווקא הדיין הצעיר, שידוע כציוני–דתי, הוא הדיין שיחסר. צעדים אלה, יחד עם הזמנת שלושת דייני ההרכב בצפת, מראים לכאורה על כוונה תחילה לדון בפסק הדין המהותי.

התמיהה הרחבה יותר על מהלך זה היא שלמעשה לא הוגש שום ערעור על הפסק המקורי. בית הדין הגדול הוא בית הדין הרבני לערעורים. איזה בסיס משפטי ישנו לקיום דיון בבית הדין הגדול לערעורים בפסק דין ללא ערעור? האין בית הדין הגדול מחויב לנוהלי הדין של עצמו?

יתרה מזאת, ברגע שפסק דין הינו חלוט, אחרי שהתקופה של הגשת ערעור פגה, לא ייתכן להגיד לאישה מצפת שאולי ישתנה מעמדה לאחר שנתיים וחצי שבהן היא אישה פנויה. בינתיים האישה התראיינה וסיפרה שהיא מצויה במערכת יחסים חדשה עם בן זוג חדש. האם יקבעו כעת שהיא נואפת, למרות שהחלה את יחסיה על פי פסק דין של בית דין רבני ממלכתי שקבע שהיא אישה פנויה? אם האישה בהיריון, האם יקבעו כעת שילדה יהיה ממזר? הדעת לא סובלת זאת.

היש סופיות לגירושין?

השאלה שחייבת להטריד את החברה כולה היא האם במדינת ישראל אין סופיות דיון בגירושין. האם על כל זוג המתגרש על פי חוק להבין שחייו תלויים לעולם בבית הדין הרבני, גם לאחר הגירושין, ולחיות בחשש תמידי מאיום בית הדין להפיכת מעמדו בחזרה לנשוי? האם על בני הזוג לשעבר לשקול זאת בכל פעם כשהוא או היא רוצים לקיים יחסים אינטימיים עם בן או בת זוג אחר, וכשיביאו ילדים לעולם יצטרכו לחשוש למעמדם כיהודים כשרים?

שכן בית הדין יכול להביא חורבן על התא המשפחתי החדש, אם יראה לנכון לסתור את הדין ולבטל את הגט. כתוצאה מכך האישה הגרושה שוב תהיה לאשת איש; יחסיה האינטימיים יתפרשו למפרע כזנות; הקידושין השניים לא יהיו תקפים. האישה עשויה לחזור למעמד הטראגי כעגונה; והגרוע ביותר – בביטול הגט, בית הדין הרבני יהפוך במו ידיו את ילדי הגרושה מבן זוגה החדש לממזרים! כל זה עלול להתרחש לאנשים תמימים שסמכו על מערכת המשפט הישראלית, בבית הדין הרבני הממלכתי.

לא לחינם קיים איסור הלכתי "להוציא לעז על הגט", כלומר להטיל ספק בכשרות גט שכבר סודר. בחרם דרבנו תם כתובים דברים חמורים נגד מי שמוציא לעז על גט (צוטט במרדכי גיטין הלכות גט, רמז תנה): "כל הגדולים גזרו … בגזרה חמורה שלא יקרא שום בר ישראל ערעור על שום גט אחר נתינתו". ההיגיון לאיסור זה ברור – כדי לשמור על חברה מתוקנת ובריאה, ועל קדושת התא המשפחתי היהודי, המעמד האישי של כל יהודי ויהודייה חייב להיות ברור ויציב. הטלת ספק בסטטוס של נשוי או פנוי היא החרבת הסדר החברתי והמטת אסון על משפחות שלמות. לאורך הדורות, וגם היום במדינת ישראל, האחריות על שמירת הבהירות של המעמד האישי הייתה מוטלת על רבני ישראל ועל בתי הדין הרבניים. לא ברור כיצד רב, מתוקף תפקידו כדיין בבית הדין הרבני הגדול, אפילו מעלה על דעתו להטיל ספק בכשרות גט שסודר לפני יותר משנתיים.

בסמוך לפרסום פסק הדין המקורי, פרסמו את דעתם נשיא בית הדין הרבני הרב יצחק יוסף והדיין מימון נהרי שיש לבטל את פסק הדין של בית הדין בצפת. על פי כל אמת מידה, כולל הלכתית (שפתי כהן, חושן משפט סימן י"ז סעיף קטן ט' ועוד) – דיין היושב בדין חייב להגיע לדיון ללא דעה קדומה, והוא פסול מלשבת בדין כשכבר פרסם את דעתו. ברור ששני הדיינים הללו תומכים בסתירת הדין בתיק של בית הדין בצפת, כיוון שכל אחד מהם בחר לפרסם ברבים את דעתו המנומקת נגד הגט. יוצא אפוא שאפילו במקרה שבו נשיא בית הדין הרבני אכן יכנס בפועל את מלוא הרכב בית הדין הגדול לדון בפסק הדין, על שני הדיינים, הנשיא הרב יצחק יוסף והדיין הרב מימון נהרי, לפסול את עצמם מלדון.

*

דיון הלכתי ובירור עמוק בין גדולי הרבנים בישראל בהסדרת גט זיכוי במקרה של איש המוגדר רפואית כנמצא במצב של PVS ראויים להיערך כמנהג ישראל מדורי דורות בדיון הלכתי מעמיק בין גדולי הפוסקים, כדרכה של תורה, במסגרת בית המדרש. ברור שהן הראשון לציון הרב יצחק יוסף והן הרב מימון נהרי יכולים להשתתף ולפרוש שם את משנתם. אבל את זאת לא ניתן לעשות במסגרת בית הדין.

אפילו אם נשיא בית הדין הרבני יבטל את החלטתו לכנס בכינוס מורחב את בית הדין הרבני הגדול וידחה על הסף את הערעור הטכני להצטרפות כצד לתיק, נזק כבד כבר נגרם ברמה האישית וברמה הציבורית. ברמה האישית, האישה מצפת סובלת עכשיו סבל קיומי שלא ניתן לבטלו בעקבות החלטה זו. ברמה הציבורית, יהודי מדינת ישראל למדו לחשוש מפני בית הדין הרבני הגדול, שבידיו נתונה על פי החוק השליטה במעמד האישי שלהם ושל בני משפחתם.

ד"ר רחל לבמור היא מנהלת את הפרויקט למניעת עגונות וסירוב-גט בתנועת 'ישראל הצעיר' ובסוכנות היהודית והטוענת הרבנית הראשונה ששירתה כחברה בוועדה לבחירת דיינים. חברה ב"בית הלל"

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט"ז כסלו תשע"ז, 16.12.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-18 בדצמבר 2016,ב-גיליון וישלח תשע"ז - 1010. סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. הכתובת הראויה לדיון תקדימי

    בס"ד כ' בכסלו תשע"ז

    אדרבה, הדיון בחידוש הלכתי תקדימי ראוי שייעשה בפני הרכב מלא של בית הגדול, שיקבע הלכה אחידה ומחייבת. הרי במצב הנוכחי שלכל בית דין איזורי יכולה להיות עמדה אחרת, עלול להיות מצב שהאישה שקיבלה גט בצפת או בניה יעברו לעיר אחרת שבה סובר בית הדין שגט מסוג זה אינו תקף, ולא יתאפשר להם להינשא. לכן ראוי שבית הדין הגדול שסמכותו מחייבת את כל בתי הדין האיזוריים יקבע עמדה אחידה,

    ראוי לענ"ד שההרכב יהיה נרחב יותר ויכלול גם דיינים בכירים בדימוס כגון הגרז"נ גולדברג, הגר"ש דיכובסקי,, הגר"ע בצרי, והגר"צ בוארון וכיו"ב, מגדולי המומחים בתחום התרת עגונות, ו'תשועה ברב יועץ'.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    הטענה שדיין שחיווה דעתו בשאלה התיאורטית יהיה פסול לדיון בשאלה, בלתי רלבנטית. אם כך יש לפסול כל שופט שנתן החלטה תקדימית מלדון שוב באותו נושא 🙂

    • ולגבי 'סופיות הדיון'

      במשפט התורה ניתן וצריך לקיים דיון מחודש גם לאחר זמן רב, הן אם יש חשש לטעות בהלכה והן אם נמצאו לכאורה ראיות חדשות (כמבואר בתקנות קכח וקכט של 'סדר הדיון בביה"ד הרבני'). ראו במאמרו של הרב עו"ד דוד ניסני, סדר הדין והאמת המשפטית "זאת חקת התורה", באתר 'דעת'.

      המחבר מביא את דבריו של פרופ' אליאב שוחטמן: 'גישתו השונה של המשפט העברי נובעת מאופייה של שיטת משפט זו כשיטת משפט דתית ומחובתו הדתית של הדיין לדון דין אמת. במילוי תפקידו השיפוטי אין הדיין ממלא רק פונקציה של בורר בסכסוך שבין איש לרעהו, אלא ממלא גם חובה כלפי שמיא'

    • וקצת רקע ומראה מקומות בסוגיות הנדונות

      בס"ד כ' בכסלו ע"ז

      נחלקו ראשונים בדין זכין לאדם שלא בפניו' האם אפשרות הזכיה היא מתורת שליחות, על הצד שזכיה היא מתורת שליחות דנו האחרונים האם ניתן להיעשות לשלוחו של אדם להקנות כאשר יש ודאות שהקנאה זו היא לטובתו, או שמא נאמר 'זכין לאדם' ולא 'זכין מאדם'. יעויין באנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ערך 'זכין לאדם שלא בפניו', עמ' קלה-קמ. .לגבי גט, במצב שהגט הוא זכות לבעל והוא גילה דעתו שרצונו לגרשה – דנו האחרונים אם ניתן להיעשות שליח לבעל מדין 'זכין לאדם שלא בפניו". שם, עמ' קסו-קסז.

      בשעה שהבעל ,שבשמו אמורה השליחות להיעשות, אינו בן דעת – מבואר בדברי רבי יוחנן (גטין ע,ב), שאף אם ציוה בהיותו בריא לגרש ו'אחזו קורדייקוס': 'אין כותבין עד שישתפה'. מה יהא הדין אם עברו וכתבו? לדעת הטור (אה"ע סימן קכא) אין לגט תוקף כלל.

      ברם הרמב"ם, בהל' גירושין ב,טו: 'אמר כשהוא בריא: "כתבו ותנו גט לאשתי" ואח"כ נבעת – ממתינין עד שיבריא וכותבין ונותנין לה, ואין צריך לחזור ולהימלך בו אחר שיבריא. ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא – הרי זה פסול', משמע שהפסול הוא רק מדרבנן.

      הכסף משנה העמיד את דברי הרמב"ם דווקא בנבעת ד'סמיה בידן', שניתן לרפאו, שאז פסול הגט רק מדרבנן, אבל באבדן דעת שאינו ניתן לתיקון – גם הרמב"ם יודה לטור שהגט בטל מן התורה. לעומתו סובר הפרי חדש (ועוד רבים מהאחרונים): שכיון שהשליח מונה ע"י הבעל בעודו בריא, לא פקע כוחו אף שהמשלח אינו כשיר בעת הביצוע,

      ומבאר האור שמח את מחלוקתם, שלדעת הטור הפעולה של השליח נחשבת כאילו המשלח עשה, ולכן הוא צריך להיות בר דעת בעת הפעולה, בעוד שלדעת הרמב"ם מן התורה השליח נחשב כמשלח ממש, והואיל והוא כשיר – אף הפעולה כשרה, אלא שרבנן פסלוה כדי שלא יאמרו ששוטה יכול לגרש.

      לדעת רבי דוד מועטי בעל 'לבב דוד' (הובא בפירוש הגר"י קאפח על הרמב"ם): 'נבעת' אינו שוטה ממש אלא 'שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו', ומכיוון שדעתו מבולבלת נחשב הוא רק מדרבנן כשוטה, ולכן הגט במקרה זה פסול רק מדרבנן. וכתב ר"י קאפח:שדקדוקו הולם את הגדרת הרמב"ם לקורדיאקוס.

      • רקע ומ"מ (המשך) ושתי הערות

        וכסברתו של ה'לבב דוד' (שהובא בפירושו של הר"י קאפח על הרמב"ם), שחילק בין שוטה לנבעת, כתב החזון איש (אה"ע סי' פו): 'וכן נראה דעת הרמב"ם שלא כלל דין נשתטה עם מבעתו רוח, אלא בנשתטה הגט בטל והוא פשוט, (אלא) [אבל] בנבעת מרוח רעה הוא כישן מן הדין,, אלא דגזרינן בו משום שוטה'.

        ומדברי החזו"א (אה"ע סי פו, סוף ס"ק ב): 'ואף לפום גמרא דילן דאין עושין גמר הקניין היום ע"פ מעשיו של אתמול, מכל מקום לכשישתפה אין צריך לאמלוכי בו, דודאי אין זמן השטות הפסק, שהרי זכין לו בזמן השטות וחשיב בר קניין, אלא דבר שבחובה אי אפשר לעשות בזמן שטותו, וכיון ששב לחלימותו הוא זקוק ואחראי לכל מה שעשה ביום אמש ככל אנשים – דייקו חברי בית הדין בצפת, שלו יצוייר שהגט הוא זכות גמורה לבעל, ניתן לזכות לו ולסדר גט בשליחותו, וכאן שתישאר אשתו עגונה – יש בזה זכות גמורה לבעל.

        ויש להעיר מדברי החזו"א (אה"ע סי' מט,י) בדעת בעל העיטור (שהובא בב"י סי' קכא) 'בחולה שאמר: "כתבו גט" ונשתתק והיה לו אח במדינת הים, ומבואר שם שאלו היינו חוששין שנשתטה אין נותנין הגט, ואע"ג דציוה ליתן לא דיינינן ליה לזכות כיון דאין כאן זכות לבעל, ואדרבה חובה הוא לו שיהא אסור לו להתייחד עמה והוא צריך לשימושה, וגם כבודו שתתאבל עליו, וגם אולי יבוא אחיו וייבמה, וגם זכרון הגירושין מעוררת לו דאגה – והלכך אף שנתרצה אין ריצויו מועיל כלום כשנשתטה' – משמע שצריך זכות ברורה וחד משמעית לבעל שאין לו כל תועלת בהמשך הנישואין,

        ובנידון דידן יש לומר, שאף שהבעל צמח, קיים מעין השיקול הראשון שהזכיר החזו"א – שנוכחות המשפחה מביאה לשיפור הטיפול במחוסר ההכרה, אם ע"י ששמים לב לשינויים ואם ע"י שהצוות הרפואי מטפל טוב יותר כאשר יש נוכחות של קרובי משפחה (וכן קיים השיקול השני, שכבודו שיהיה מי שיתאבל עליו), ולפיכך גם בניד"ד קשה לומר שיש כאן 100% זכות.

        עוד יש להעיר, שלדעת רבים מהאחרונים (ח"מ ב"ש פר"ח הגר"א ערוה"ש ועוד) שלדע' הרמב"ם אף שמה"ת ניתן לגרש כשנשתטה אם ציוה בעודו בריא אלא שחכמים גזרו 'שלא יאמרו ששוטה מגרש' – הרי חשש זה קיים ביתר שאת בצמח, ולדידהו עכ"פ יהיה בגט פסול דרבנן, וצ"ע.

        על כל פנים, לא בידינו ולא עלינו המלאכה לגמור, הנושא כבר עלה על שולחן מלכי רבנן. פסקם של חברי ביה"ד בצפת מופיע באתר 'דעת'. לפסקם של חברי ביה"ד הגדול, הראש"ל הרב יצחק יוסף והרב מימון נהרי, כבר ציינה הכותבת ד"ר לבמור, וודאי יתברר העניין יותר כשיעלה לדיון בפני הרכב מורחב של ביה"ד הגדול, ובעזר ה' יימצא 'ברב יועץ' פתרון מלא הן לשאלה ההלכתית והן למצוקתה של העגונה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • מדברי החזו"א נראה שהנחת היסוד שלו היא שלא די שבשעת המינוי ובשעת הביצוע יהיה המשלח בן דעת, אלא יש צורך ברצף בין המינוי לביצוע, שבו גם אם אין הבעל בר-דעת הוא עדיין 'בר-גירושין' מכוח האפשרות התיאורטית של גירושין ע"י 'זכיה'. בבחינה זו הזכיה היא 'שליחות משופרת' הניתנת ליישום גם כש'המשלח' אינו בר-דעת, מה שלא ניתן בשליחות שע"י מינוי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: