מנקודת מבטה | צור ארליך

שיפוט מהיר 1009

2להיות אמי

רחל שגיא

עולם חדש, תשע"ז, 237 עמ'

"להיות אמי", בכותרת הספר שלפנינו, פירושו להתעמק בקטעי יומן של האם המנוחה, במכתבים ישנים וברשומות נוספות שלה, ולכתוב יומן שלם יותר בשמה ובסגנונה ובתוך עורה; יומן המתאר את חייה בשנותיה המעצבות, שנות הלימודים הגבוהים, הקמת המשפחה ובניית הקריירה, שהן גם שנים מעצבות בתולדותינו, 1938 עד 1953. "להיות אמי" פירושו לדמיין את עולמה של אישה מנקודת מבטה, לשחזר על פי הרישומים שהשאירה את תחושותיה הכמוסות. נראה שרחל שגיא הצליחה להיות אִמה. ובזאת גדולתו של ספרה הצנוע.

סיפורה של האם, חנה לוין לבית מנדל, הוא ברובו סיפור של הצטנעות. התקופה והסביבה הן טרום–פמיניסטיות, והאישה היא גיבורת חזית הבית והמשפחה המתַחזקת מתוך הכרת–ייעוד גברים הפועלים נצורות מחוץ לבית. חנה לוין לא הייתה אישה כזאת. היא הייתה המנהלת הראשונה של בית הספר הדתי "מודיעים" ביד–אליהו שבתל–אביב. היא הקימה אותו עם חזון חלוצי למדי בחינוך הדתי: בית ספר שהוא "חברת ילדים". אולם הספר מתמקד בחייה שקודם לכן, כשהפעלתנות הזו תססה בדמה אך פחות באה לידי ביטוי מעשי.

חנה מוקפת בשני גברים דומיננטיים, שסיפור חייהם (המסופר, שוב כאילו מפיה, בנספחים בסוף הספר) רב–עלילות שבעתיים מסיפורה. אלה הם אביה משה, ובעלה שגם הוא נקרא משה. האב, שהיא גרה בביתו גם לאחר נישואיה והייתה קרובה אליו במיוחד, היה ממקימי ההגנה העצמית היהודית בעירו באוקראינה, וחווה שורת אובדנים קשים. הבעל עלה לבדו ארצה כנער קט במסלול חתחתים, היה לוחם אצ"ל ונאסר כמה פעמים, עשה חיל כיהלומן ובנה בהשפעת אשתו את דגם המִשכָּן המפורסם המונצח בספר "מלאכת המשכן".

ההיצמדות לנקודת מבטה של חנה דרשה בוודאי איפוק. האיפוק השתלם לכולנו. המלחמות והמבצעים הגדולים נותרו ברקע, שהרי את הזרקורים הם מקבלים בספרים רבים אחרים; ואילו בחזית קיבלנו, באותנטיות נדירה וכובשת לב, את המלחמות הפנימיות של צעירה ארצישראלית מהסוג הפחות מתועד. אשת חינוך דתית החיה בצומת של זרמים וזמנים. דתית הנישאת לחילוני; חברת "ההגנה", בת למשפחה עם נטיות פועליות, הנישאת לאיש אצ"ל; צעירה דתית ביישנית בימים של טרום איסורי נגיעה גורפים; אישה שלבה יוצא הלאה מעבודות הבית האפרוריות, המנסה לקיים משפחה ולגדל ילדים בשעה שמסביב הומה הסער, ומשתפת את יומנה בהיסוסים וברגעי הייאוש אך גם באמונתה הציונית העזה.

ימי הקטנות שבתוך המסות הגדולות, החומר האישי והנשי שרוח התקופה עשויה ממנו, החד–פעמיות המסעירה הצפונה, כמתברר, גם בחייהם של אנשים "רגילים" – כל אלה נפרסים לעינינו בעמודיו של מה שנחזה תחילה כעוד ספר זיכרונות, ואשר קורט–המלח של הבדיון הנבזק בו מדגיש את טעמו האותנטי החריף.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט' כסלו תשע"ז, 9.12.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-10 בדצמבר 2016,ב-גיליון ויצא תשע"ז - 1009, שיפוט מהיר - צור ארליך. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: