חירות לא שלמה | שלום רוזנברג

בחירה חופשית אין פירושה שהאדם חופשי לבחור את ערכיו. על שני קברניטים ועל אתגר החירות בעידן הפוסט–מודרני

פרשות יעקב ועשו בספר בראשית מעוררות בי שוב ושוב שאלה פילוסופית וקיומית על אודות גורל התפתחותם של צעירים. איך ביטא זאת רבי לוי במדרש (בראשית רבה סג, י): "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים… משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה, וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו".

מה גורם להבדלים בין האחים? התשובות הקלאסיות לכך נעו כמטוטלת בין שני גורמים שנתפסו על ידי ההוגים כאחראים לכך: גֶנים מצד אחד וסביבה וחינוך מן האחר. ההבדל בין הצמח הקוצני לבין ההדס נראה כמצביע על הגורם הגנטי. מצד שני, בימינו המהונדסים לא נתמה אם נראה עצבונית שוויתרה על קוציה.

במקומות רבים אחרים יש הד לתשובה שלישית שעליה מתעקשת המחשבה היהודית לא לוותר: הבחירה החופשית, החירות לבחור בין האלטרנטיבות העומדות בפני האדם והאפשרות שלו להתמודד עם גורמים אחרים (דברים ל טו-יט): "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע… וּבָחַרְתּ בַּחַיִּים". החירות האנושית היא הבסיס לאחריותו של האדם, לשפלותו כפושע ולגדולתו כאיש חסד. מהחירות האנושית נולדים המוסר והאחריות.

אופק הבחירה

דברי רבי לוי על ההדס והעצבונית חוזרים ומעוררים בי את הרעיון שאולי בוחר האדם את דרכו ואת אופיו בצורה מסתורית. הבחירה אינה נקבעת רק בתאי המוח של המבוגר, אלא בכל ישותו ועצמיותו, מימי הילדות ועד הזקנה. אולי קיימת בחירה בממד אחר של ישותנו, ממד כמוס עתה מאיתנו שבו נקבע האופי האנושי. נראה לי שאולי כמה הוגים, קאנט למשל, אמרו בהיחבא דברים מעין אלה.

אך הבה נתעלם מעמדה מסתורית זאת. נניח שהמטען הגנטי של עשו הוא אשר הפך אותו לאיש יודע ציד נועז, הרחוק מתמימותם של יושבי האוהלים. האם מטען גנטי זה הביא אותו בהכרח לומר "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא)? נכון, כנראה אין לנו חירות שלמה, ולמרות זאת אין אנו כפופים באופן מוחלט לתנאי חיינו.

זאת ועוד, בעקבות ר' אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו", ניתן לומר שיש מעשים המצויים מעבר לאופק הבחירה שלי, ולכן אינני קדוש ואולי אף לא אוכל להיות כזה, בעוד מעשים אחרים מצויים מתחת לאופק הבחירה, ולכן אינני מושחת עד כדי כך. באופק עצמו מצויות הדילמות שבהן אני מתלבט. זה מה שהרב דסלר כינה "נקודת הבחירה" של האדם החופשי.

מצפן ומפות

עד כאן חזית אחת של המלחמה. אלא שיש חזית נוספת. הדגשת החירות האנושית היא לכאורה נקודת המפגש בין ההגות היהודית לבין כיוונים מסוימים בהגות המודרנית, האקזיסטנציאליזם למשל. אלא שלא כך הדבר. לפנינו מחלוקת יסודית. משל למה הדבר דומה? לשני קברניטים. הקברניט הראשון שולט בספינתו כשרירות לבו, אלא שיש בידו מצפן, ומפות של הים וחופיו. הקברניט השני חופשי יותר. הוא מרגיש בן חורין לשרטט את המפות ואף לקבוע את הצפון בשרירות לבו.

הקברניט הראשון מאמין בחירות שבהגה שבידו, אך גם בקיומם של אמת וערכים מוסריים המחייבים אותו, ערכים המשורטטים במפה. זוהי הנחת היסוד של המוסר המקראי. אנו חופשיים לשמוע או לחטוא. נקשיב לרגע לשיחת הקברניטים:

קברניט א: "אני חופשי למרוד, להתעלם מההוראות ומהעצות שבמפות, ואף להטביע את הספינה. אך אני עומד בפני אמת וערכים שאינם תלויים בהחלטתי".

קברניט ב: "כל אדם משרטט את המפות שלו".

קברניט א: "זה נכון באסתטיקה, אך לא במוסר. אמנם כן, המפות שלי אינן מושלמות. לפעמים חסרים לי הקווים המדויקים של החוף. לפעמים אף פעולת המצפן משתבשת. וכמובן, נמכרות לא מעט מפות מזויפות".

אמנם כן, יש דילמות מוסריות שאינן נפתרות בפשטות לפי המפות המסורתיות. ולמרות זאת מאמין הקברניט הראשון שיש תשובה לשאלותיו. כאן נעוץ הרעיון היהודי הקלאסי של ספרות השאלות ותשובות. השגת האמת ומיפוי הערכים היא פעילות מתמדת של האדם. מכאן המשימה היסודית שבחייו, הצורך לבחור מתוך חופש בדרך הנכונה. הקברניט השני רואה את עצמו חופשי לחלוטין. עד היכן? נראה כאילו בעולם הפוסט-מודרני הוא רואה את עצמו בן חורין אף בתחום המדע. למשל הוא יאמר, והיו שאמרו, שחולה הרוח מציע חיים אלטרנטיביים ואנו מכריזים עליו כחולה רק כדי להגן על הדרך שלנו. אמנם כן, יש בכך קצת מן האמת, אבל לא הרבה.

כוכביות מוחלטות

לקברניט השני יש תזה ברורה: המציאות הרוחנית צוירה יפה על ידי הנסיך הקטן. בכל כוכבית יש דמות המציעה את עמדתה. כל אחת רואה את עצמה כמרכז היציב של העולם, כשכל הכוכביות האחרות אינן אלא כוכביות תועות המסתובבות סביבה. זהו הרלטיביזם המוסרי, אין כוכביות מוחלטות.

אולם הקברניט הראשון מתעקש: אמנם כן, לא אוכל לשכנע את האחרים לנטוש את אשליית הכוכביות שלהם. ולמרות הכול עליך להודות שחייב להיות הבדל יסודי בין הכוכביות. חייו של הנסיך הקטן היו קלים. בכוכביות רבות הוא כלל לא ביקר. בהן יושבים נאצים ופשיסטים, תלמידי סטלין וטורקמדה, מתאבדי אל-קאעידה והחיזבאללה. אנו מתנגדים להם לא רק בגלל שאנו עלולים להיות קרבנותיהם, אלא מפני שהם בני מוות ובני גיהנום, בפשעיהם כנגד הא-לוהים, האדם והאנושות.

יש ערכים! ניתן לחנך לערכים! אנו חייבים לחנך לערכים! אחרת אין משמעות כלל להתנהגות האנושית. אם הקברניט השני צודק, מנין החובה להכיר בזכויות האחר? כיצד מרשה אדם לעצמו לסכן את בנו או בן חברו כדי להתחשב בחפים מפשע? רק בגלל בחירה אישית שרירותית מוכן הוא לעקוד? רק בעולם של חופש וערכים כאחד נולדות הדילמות הקשות שאיתן אנו מתמודדים. ועלינו לבחור.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט' כסלו תשע"ז, 9.12.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-10 בדצמבר 2016,ב-גיליון ויצא תשע"ז - 1009, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: