האישה הראשונה | ירון אביטוב

 

כשנפוליאון ניצח בשדות הקרב, פעלה ז'וזפין, האישה לצידו שעלתה מאשפתות, להצלחת בני הזוג בפוליטיקה המקומית. רומן עתיר פרטים שמייחס חשיבות כמעט זהה לרכילות ולאירועים היסטוריים

4ז'וזפין

מאהבת, מהפכנית, קיסרית:

עלייתה לגדולה של 
ז'וזפין בונפארט

קייט ויליאמס

מאנגלית: צילה אלעזר

כתר, 2016, 414 עמ'

כמדומה שהפתגם הצרפתי הידוע, "חפש את האישה", תקף במיוחד במקרה של הביוגרפיה עמוסת הפרטים שכתבה קייט ויליאמס על הקיסרית הצרפתייה ז'וזפין, אשתו של נפוליאון בונפארט. הוא היה חייל קורסיקאי אלמוני ושוחר קרבות כשפגש את ז'וזפין, פילגשם של כמה משועי פריז, והתאהב. היא הפכה לקמע שלו והוא האמין שלא מעט בזכותה הוא מנצח בקרבות והגיע מהלא כלום למשרת הקונסול הראשון, שליט צרפת לכל חייו שהכתיר את עצמו כקיסר ואותה כקיסרית.

אבל ז'וזפין הייתה מבוגרת ממנו, לא יכולה להביא לו יורש, ולאחר התלבטות קשה וארוכה הוא החליט להתגרש ממנה על מנת לשאת ארכידוכסית צעירה שילדה לו אמנם בן, אלא שמאז המזל הפנה לו עורף. נפוליאון הובס בחזית רוסיה, האימפריה הגדולה שבנה ברוחו של קרל הגדול התפרקה, פריז נכבשה, הארכידוכסית ובנה נעלמו, ז'וזפין מתה משברון לב ונפוליאון שילם מחיר יקר על המגלומניות שלו, הוגלה לאי הנידח סנט הלנה, ושם הוא התאבל עליה ועל מפלתו עד שמת.

מסיפורה של ז'וזפין, שעלתה כמו נפוליאון מאשפתות והפכה לקיסרית אהובה על בני עמה, אפשר לרקוח טלנובלה צרפתית המכילה חומרי אהבה ובגידה, מהפכה ומלחמות, היסטוריה ופוליטיקה, רכילות ושמלות, הכול בעסקת חבילה ספרותית אחת. ז'וזפין הייתה האישה הידועה ביותר בצרפת ואולי גם באירופה כולה. דמות גחמתית שסיפורה האישי משולב בסיפורה של צרפת ובסיפורה של אירופה בסוף המאה ה–18 ותחילת המאה ה–19. לא מעט מעמודי הספר יותירו את הקורא עם שאלות רבות באשר למצעד האיוולת שליווה את קורות האימפריה הנפוליאונית, שחלשה בשיאה על רוב שטחי יבשת אירופה.

הקיסרית בפועל

195 שנה לאחר מותו, נחשב נפוליאון כתערובת בלתי אפשרית של מצביא אכזר שלבו גס במאות אלפי גוויות שהותיר אחריו, ושל גאון צבאי ומִנהלי שבתוך תקופה קצרה יחסית – הוא שלט בצרפת כקונסול ראשון וכקיסר יותר מחמש עשרה שנים – שינה את קובץ החוקים של צרפת, הפיץ את רעיונות המהפכה הצרפתית, השתמש ברעיונות טקטיים צבאיים חדשניים, אבל גם עשה רבות לביתו וסיים לבסוף את חייו בודד וחסר כול הרחק מפריז ומארמון המלוכה.

לטוב, ובעיקר לרע, נפוליאון היה ללא ספק מהדמויות החשובות שעיצבו את תקופתו, אבל מספרה של ויליאמס הוא מצטייר כמעין ליצן החצר ולא כקיסר. ויליאמס מגחיכה אותו מאוד וכמעט בזה לו, וכשקוראים את ספרה אפשר להבין לכאורה את הסיבות לכישלונו הקולוסאלי בסוף כהונתו, אם כי קצת פחות מכך את הסיבה להצלחתו המטאורית.

ויליאמס, שכתבה בעבר ביוגרפיה על המלכה ויקטוריה, מקדישה לא מעט עמודים בספרה לנפוליאון שסיפורו כבר נלעס, אבל היא עושה זאת בעיקר מהזווית הנשית של הסיפור, דהיינו ממה שאמור להיות נקודת המבט של ז'וזפין, האישה שאיתו. היא מעצימה את חשיבותה של ז'וזפין, ומי שיקרא את הספר עשוי לחשוב שהיא הייתה הקיסרית בפועל של צרפת.

באופן טבעי, הספר כמובן מתמקד בסופו של דבר יותר בדמותה של ז'וזפין מאשר בדמותו של נפוליאון. בימים שבהן נשים נשארו בצל, ישאל הקורא את עצמו כיצד הצליחה ז'וזפין לרכוש עוצמה שכזו. זהו למעשה סיפור כמשל; בניגוד לכל הסיכויים ובניגוד לרוח התקופה, אישה יכולה להשיג את המטרות שסימנה לעצמה, וכל זאת אם היא מספיק נחושה. למרות שכמה פרקים בחייה של ז'וזפין היו מפוקפקים למדי, אפשר לראות בה מעין מודל פמיניסטי של תקופתה.

הכתיר‭ ‬אותה‭ ‬כקיסרית‭ ‬ונעזר‭ ‬בקסמיה‭ ‬ובקשריה‭. ‬נפוליאון‭ ‬וז‭'‬וזפין‭ ‬בטקס‭ ‬ההכתרה‭ ‬בנוטרדאם‭, ‬ז‭'‬אק‭-‬לואי‭ ‬דויד‭ ‬וג‭'‬ורג‭'‬ס‭ ‬רוג‭'‬ט‭, ‬1805

הכתיר‭ ‬אותה‭ ‬כקיסרית‭ ‬ונעזר‭ ‬בקסמיה‭ ‬ובקשריה‭. ‬נפוליאון‭ ‬וז‭'‬וזפין‭ ‬בטקס‭ ‬ההכתרה‭ ‬בנוטרדאם‭, ‬ז‭'‬אק‭-‬לואי‭ ‬דויד‭ ‬וג‭'‬ורג‭'‬ס‭ ‬רוג‭'‬ט‭, ‬1805

לפני ההוצאה להורג

ז'וזפין נולדה באי מרטיניק למשפחה שאיבדה את הונה הצנוע. העובדה שהייתה קריאולית לא מנעה ממנה לחלום בגדול, לא מעט בעזרת רוח גבית של מכשפה מקומית שניבאה לה שהיא תינשא לאביון, ש"יכסה את העולם בתהילה… ויביא אותה להיות גדולה ממלכה" (עמ' 26–27).

בניסיון להגשים את הנבואה, הפליגה ז'וזפין אל מעבר לים. בשנותיה הראשונות בפריז, העבר שלה עמד לה לרועץ והיא נאלצה לפלס את דרכה לצמרת, בדרך היחידה שבת איים יכולה הייתה להגיע לשם. חתונתה עם איש צבא לא החזיקה מעמד זמן רב, ולאחר פרֵדה מבעלה היא הפכה לאשת חברה בנשפים, שבהם בתחילה הכול לעגו לה על מנהגיה הכפריים. אבל ז'וזפין למדה מהר והפכה לאשת חברה ידועה בפריז, פילגשם של אנשי צבא בכירים ולימים גם פילגשו של נשיא האספה הלאומית, מעמד שסייע לה להשתיק את חרושת הלשונות הרעות על אודותיה.

גם העובדה שהייתה קורבן של המהפכה הצרפתית – מהפכה שכרתה את ראשיהם של המלך והמלכה, לואי ה–16 ומארי אנטואנט השנואה – והושלכה לכלא סייעה לה מאוד בהמשך לשפץ את התדמית השנויה במחלוקת שלה. רגע לפני שעמדו להוציא אותה להורג, כאשר חברותיה כבר ביכו את מותה, ז'וזפין התגלתה בעצמה כידעונית כשהכריזה בכלא: "לא זו בלבד שלא אמות, אני אהיה מלכת צרפת" (74).

בזכות נשיא האספה הלאומית, באראס, זכתה ז'וזפין להכיר את נפוליאון, קצין צעיר ומוזנח מקורסיקה שהתחיל להתבלט בשדה הקרב אבל הרגיש מודר ודחוי בצמרת הפריזאית. ז'וזפין הפכה לפילגשו והעבירה לו קורס מזורז בהוויות החיים בפריז. באראס, שקידם גם הוא את נפוליאון, לא נטר לז'וזפין שהימרה על הקצין הצעיר. הגם שז'וזפין האכילה אותו בתחילה מרורים, נפוליאון ראה בה כקמע וכמוזה שלו והמכתבים המשתפכים ששלח לה, הכתובים לפי חוקי הז'אנר ("אלף פגיונות מרטשים את לבי לחתיכות", 110), מעידים על החשיבות הרבה שהוא ייחס לה.

מתוך הקופה הציבורית

לימים, כשהצלחותיו הצבאיות הזניקו אותו למעמד הקונסול הראשון, ראה נפוליאון דווקא בז'וזפין המתעתעת את הדמות היציבה והממתנת בחייו, זו שתדע להקסים את כל שועי החברה לאחר שהשתמשה בתחבולות שיכולות להילמד בכל בית ספר לפוליטיקה ולאנשי חברה למיניהם. "אני מנצח בזירות הקרב", הכריז נפוליאון, "וז'וזפין מנצחת בזירת הלבבות" (180).

כשנפוליאון עמד להכתיר את עצמו כקיסר הוא שקל להתגרש מאלילת המזל שלו, שלא הצליחה להביא לו יורש, אבל האיש שכבש ביד קשה את מרבית אירופה לא היה מסוגל להתגרש מאשתו. הוא הכתיר אותה כקיסרית ונעזר בקסמיה, בכישרון האירוח שלה ובקשריה כדי להשיג לא מעט ממטרותיו הפנימיות בצרפת, בשעה שהוא עשה בחזית.

נפוליאון גילה סלחנות מסוימת ואף השלים למעשה עם פזרנותה השערורייתית של ז'וזפין, במיוחד בימים שבהם צרפת סבלה ממשבר כלכלי וכרעה תחת נטל הוצאות הקרב. המוני העניים שציפו לישועה מנפוליאון והתאכזבו מרה עצמו למעשה עין למראה שפע שמלותיה, תכשיטיה, תמרוקיה ויתר אוצרותיה הלא נחוצים של הקיסרית, שהעיקה מאוד על כיסו של בעלה ואף יותר מכך על הקופה הציבורית.

נפוליאון היה כובש ששלל בז, ואת חלק מאוצרות הביזה שלו הוא העניק במתנה לפילגש שהפכה לקיסרית. בסכומי הכסף העצומים שבזבזה ז'וזפין היה אפשר לממן לא רק מערכות צבאיות נוספות של נפוליאון, אלא בעיקר את מלוא הכנסתם של עשרה מחוזות בצרפת. בימים שבהם פועל צרפתי השתכר 600 פרנק בשנה, האמירו חובותיה של הקיסרית בשל כל הקניות שעשתה לסכום דמיוני ששוויו בימינו נאמד ב–18 מיליון דולר.

תכשיטים ומהפכה

כמו נפוליאון, גם ויליאמס מגלה סלחנות מופרזת לצדדיה האפלים של ז'וזפין ומנסה למרוח מייק–אפ על מומיה. כחלק מכך היא מייחסת לז'וזפין, שכונתה "הנוטרדאם של הניצחונות" (109), רבות מהצלחותיו של נפוליאון, אך לא בהכרח זוקפת לחובתה את כישלונותיו. כך, למשל, היא מציירת אותה כמי שניסתה להניא את נפוליאון מלצאת למערכה ברוסיה, שבה איבד את ההילה שלו כבלתי מנוצח בשדה הקרב, על אף שכזכור לכול גם את עכו הוא לא הצליח לכבוש. נפוליאון חזר מרוסיה מוכה וחבול, מותיר אחריו בכפור הרוסי גופות רבות של חיילים צרפתים.

העם שמאס ברודן ושמח בהדחתו שמר אמונים לקיסרית לשעבר, שהמשיכה לארח באחוזתה את שועי העולם שראו בה אטרקציה, עד שמתה בחטף. לפי ויליאמס, ז'וזפין מתה משברון לב כפול: על גירושיה מנפוליאון ועל תבוסתו הניצחת, המוצגים בספר כמען חוק כלים שלובים.

במיטבה ויליאמס מדקדקת בפרטים, מחיה היטב את התקופה על שלל אורחותיה ומלבושיה וניכר עליה שחפרה בארכיונים רבים כדי להשיג מידע יקר ערך. מלבד הסיפור, הספר כולל הערות וביבליוגרפיה. אבל במרעו הספר מעניק חשיבות כמעט דומה לתלבושות היוקרתיות של ז'וזפין ולתכשיטיה ולמהפכה הצרפתית, או לתבוסתו של נפוליאון ברוסיה. נראה שויליאמס לא החליטה אם היא כותבת מחקר היסטורי מעמיק, טלנובלה או ספר מציצני על אורחותיהם של ז'וזפין, נפוליאון ויתר בני ביתו, שלפרקים מזכיר את התיאורים על בית המלוכה הבריטי בימי הנסיכה דיאנה. התיאורים הרכילותיים כתובים במציצנות שלא הייתה מביישת את ה"סאן" הבריטי, והם נועדו, כמדומה, להלעיג על נפוליאון ולהאדיר את שמה של אשתו.

עם זאת, מי שרוצה לקבל שיעור מאלף בהיסטוריה, ואולי גם ללמוד מוסר השכל אחד או שניים, כיצד תככים ותחבולות עשויים להשיג את מטרתם ולהוביל לצמרת ולמלוכה, ימצא כאן את מבוקשו ובנדיבות.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ט' כסלו תשע"ז, 9.12.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-10 בדצמבר 2016,ב-ביוגרפיה, גיליון ויצא תשע"ז - 1009, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: