חיים מתוך פצע מדמם | עינת ברזילי

 

אישה מצליחה כלפי חוץ מתעמתת עם זיכרון הפגיעה בה בימי בית הספר. רומן המבוסס על סיפור אמיתי ומעלה שוב למודעות את גורלם של קרבנות תקיפה מינית

4הנערה הכי בת מזל בעולם

ג'סיקה נול

מאנגלית: אביגיל בורשטיין

כנרת, זמורה–ביתן, 2016, 349 עמ'

מיהי הנערה הכי בת מזל בעולם? בגרסה האמריקאית זו אן פאנלי, שפעם קראו לה טיפאני, אישה צעירה שחיה בניו יורק. אחת שיש לה בגדים מעוצבים, משרה במגזין נשים פופולרי, חשיבה מהירה, סגנון שנון וארוּס עשיר ונאה. מזכיר משהו?

לא טעיתם. בקריאה ראשונה, הספר שכתב ג'סיקה נול מעורר תחושה שכבר היינו בסרט הזה. או יותר מדויק: בסדרה הזאת. זו יכולה הייתה להיות "סקס והעיר הגדולה" השנונה והמרגשת לעתים, או "בנות" המתוחכמת והמתפלספת. אבל האירוניה, העודפות הטקסטואלית סביב ענייני אופנה וסטייל והמודעות העצמית היתרה והמפטפטת לא כתובות טוב מספיק בספר הארוך הזה, ולא הן הדבר שמצדיק את הקריאה, אלא הנושא הנפיץ שעליו בחרה נול לכתוב, בעקבות קורות חייה האמיתיים.

ברומן הארוך (מדי) שני חלקים עיקריים, ועוד "פארט סי" (החלק השלישי בלהיטי הרוק שחורג מהתבנית בית–פזמון) שנדבר בו בהמשך. שני החלקים מקבילים לשתי תקופות חייה של הגיבורה: בראשונה היא נערה כל אמריקאית שחיה בפרברים, תלמידה לא בולטת במיוחד בכריזמה שלה, אבל יפה בדרכה, פרח קיר שרק רוצה להפיץ את ניחוחו ולשבת לשולחן המקובלות בקפיטריה.

הדרך שלה אל המעמד הנכסף עוברת בטיפולים קוסמטיים, ביקורים תכופים במספרה, התחנפויות למלכות הכיתה ונבחרת המעודדות וכמובן – טירונות מזורזת בהשפלה עצמית ותיעוב עצמי באמצעות "הבנים". נערים בני 16–15 שיודעים שבכוחם לרומם או להשפיל ולקבוע במידה רבה את מידת הפופולריות של הבנות. החלק הזה טומן בחובו שתי חוויות מכוננות קיצוניות ביותר, אחת נפוצה אולם לא מדוברת מדי, והשנייה אקסצנטרית ואלימה אף יותר.

החלק השני מתאר את הגיבורה כפי שאנחנו פוגשים בה היום, דרך ההצלחה המקצועית, הזוגיות ופיתוח הקשרים החברתיים, כאשר היא מתלבטת האם להשתתף בסרט דוקו על בית הספר שבו למדה – דבר שיכריח אותה להתעמת עם עברה המצולק. בנקודה מסוימת, יתחברו ההווה והעבר בדמותו של מורה מבית הספר, מר לרסון, שהיה גורם מגונן בתקופת הנערות של טיפאני/אן אלא שבחייה החדשים הוא בהחלט מהווה הפרעה. מי שעלול להסיר את מסכת המצליחנות שבמיומנות רבה התיכה לפניה.

המביט‭ ‬מהצד‭ ‬לא‭ ‬יוכל‭ ‬לזהות‭ ‬שיש‭ ‬פה‭ ‬פעולת‭ ‬כפייה‭. ‬מתוך‭ ‬הסרט‭ "‬שש‭ ‬פעמים‭"‬ צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬יס‭ ‬

המביט‭ ‬מהצד‭ ‬לא‭ ‬יוכל‭ ‬לזהות‭ ‬שיש‭ ‬פה‭ ‬פעולת‭ ‬כפייה‭. ‬מתוך‭ ‬הסרט‭ "‬שש‭ ‬פעמים‭"‬
צילום‭: ‬באדיבות‭ ‬יס‭ ‬

חומקים בלי עונש

אז מה בעצם קרה שם, בתיכון הגדול שבו ילדים חלשים, חזקים, בנים, בנות, מהגרים וותיקים, נפלטים בכל בוקר מן ההסעה, נלחמים על מקומם ומגבשים אישיות תוך שהם מנסים להינזק כמה שפחות?

הייתה שם מסיבה אחת, בבית אחד שההורים נעדרו ממנו, ונערה אחת שחיבבה בחור אחד, ובתמורה לחיבתו ניאותה להעניק תשומת לב פיזית גם לחברים שלו. היה שם אלכוהול כמובן, ואכזריות, גסות ואוטם לב של נערים בני 15, שעבורם הנערה השיכורה והמעולפת היא אובייקט בלבד לסקרנות המינית שלהם. וכך הם מבצעים בה מעשה אונס, תוך כדי שכרות ואיבוד הכרה, וכשהיא מתעוררת מעורטלת היא מגלה שהיא שיחת היום במסדרונות בית הספר.

בהמשך, כשהיא מנסה להתעמת עם הבן התוקף, היזם והמארגן, ולהתנגד לניסיון נוסף שלו לכפות עליה מגע מיני, הוא מכה אותה וחובט בפניה. היא מוצאת את עצמה בביתו של המורה, מר לרסון הקשוב. המורה המזועזע לוקח אחריות על תלמידתו ומנסה לעזור בכל האמצעים העומדים לרשותו, אבל כשהוא מבקש לפנות לרשויות או לפחות למנהל בית הספר טיפאני מסרבת לשתף פעולה.

התוצאה כבר הפכה לקלישאה: החיים שבים למסלולם, המבוגרים לא יודעים מה מתרחש מתחת לאפם, הנערים חומקים בלי עונש, ורק הקרבן תישא לנצח את ההשלכות של אותה מסיבה. מדובר במנגנון שכיח הרבה יותר מכפי שאנחנו יודעים ומוכנים להודות בו. לפני עשרים שנה, המחזה "משחקים בחצר האחורית", המבוסס על האונס בקיבוץ שמרת, הביא את הנושא החשוב אל הבמה; הסרט "6 פעמים" שיצא לפני שנתיים הציג באופן מהמם כמו נוקאאוט את הנתיב האפל והפתלתל שעוברת נערה צעירה החל מהרצון העז להתקבל ולהיות נוכחת ועד אבדן גבולות אישיים. המביט מהצד לא יוכל לזהות שיש פה פעולת כפייה. להיפך, הנערה–הקרבן נראית כמובילה וכמי שצועדת בעיניים פקוחות אל הסיטואציה המסוכנת. דרושות רגישות, מודעות, חינוך והבנה עמוקה כדי לחוש בגודל הטרגדיה ולקרוא לדברים בשמם: פשע מיני. ניצול. אונס.

עידן טראמפ

גם "הנערה הכי בת מזל בעולם" עיצבה את חייה מתוך הפצע המדמם שבלבה. היא רואה בעצמה שורדת, אבל מחניקה רגשות אלימים וקשים שבאים לידי ביטוי במחשבות ופנטזיות אכזריות ובקהות חושים רגשית. ההרס הפנימי לא נראה לעין, אבל הביטוי הכי משמעותי שלו הוא חוסר היכולת לאהוב את הגבר שאוהב אותה. העובדה שהארוּס "סטרילי" מדי (מתנגד בתוקף להשתתפותה בסרט, לא מוכן לדבר על עברה) ולא מישהו שאפשר לחלוק איתו את הצדדים ה"מטונפים" בחייה יוצרת חיבור שנעדרת ממנו אינטימיות אמיתית.

כך גם היחס שלה לחתונתה הקרובה הוא שכלתני ונעדר רומנטיקה. היא רואה בו סממן התגברות ולא המשך טבעי לאהבה: "שורדת. הסופיות של המילה מטרידה אותי, ההשלכה שמובלעת בה. שורדות צריכות להמשיך הלאה. הן צריכות ללבוש שמלות כלה לבנות, לשאת זר אדמוניות ולהמשיך הלאה, לא לשקוע בעבר שאינו בר שינוי" (עמ' 122).

הציר שעליו נעה עלילת הספר, עבר–הווה, מתעקם לטעמי כשהוא מבקש לכסות עוד תופעה בית ספרית בלתי נדירה בארצות הברית: התקפת ירי במוסדות חינוך על–ידי אחד התלמידים. גם העילה לסרט הדוקו על התיכון שבו למדה הגיבורה הוא אירוע ירי המוני שביצע תלמיד מתוסכל, ידידה הקרוב והמושפל של טיפאני פאנלי. מי שהיה החבר התומך שלה אחר הצהרים, אבל זה שמתביישים בו בבית הספר. הסצנה הזו מתוארת באופן קולנועי ומבעית, כולל הזחילה מתחת השולחנות, הילדים המתחבאים בשירותים והריגת התוקף.

החלק הזה מיותר, מכיוון שהוא מעמיס על הדרמה החזקה ממילא בקורות החיים של הגיבורה עוד אירוע שאי אפשר להתחרות בו – טבח בילדי בית ספר. אירוע שראוי אולי לספר בפני עצמו, אבל נדיר בהרבה מתופעת האלימות המינית המתרחשת בבתי ספר, מתחת לאפם של מורים ומחנכים (לעתים אף על ידם), ולצערנו, פחות ניתן למניעה.

אירוני משהו בעיניי שהספר הפך לרב מכר בארה"ב דקה לפני שפרץ בהפתעה עידן טראמפ. עידן שהחשש העיקרי ממנו הוא שכך תיראה אמריקה – אמריקה שבה נשים הן זן שמותר לעשות בו מה שרוצים "כי אתה יכול", אמריקה שבה הזכות לשאת נשק מוקנית עם האזרחות, בלי פיקוח, והסיכוי להיקטל בין כותלי בית הספר הוא יומיומי.

את האלימות המינית, את היחס האכזרי והנון–שלאנטי לנשים ולנערות, אפשר בהחלט לשנות בחינוך, בהעלאת הנושא לדיון ובשינוי הסמנטיקה הציבורית ביחס למושג הקרבן, התוקף והפגיעה. וגם בספר שמנוסח באופן מעצבן ומתאמץ יתר על המידה.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ד מרחשוון תשע"ז, 25.11.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בנובמבר 2016,ב-גיליון חיי שרה תשע"ז - 1007, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: