ברכתה של השלמות | שלום רוזנברג

מהו ה"כל" שבו התברך אברהם? על הווריאציות שבמסורת הפרשנית ועל הירושה הפנימית שעברה בין האבות

במסורת הפרשנית היהודית ניתן למצוא דרשות המהוות מעין ואריאציות מוסיקליות, כבוואריאציות גולדברג של באך. הנושא העיקרי חוזר, אך כל פעם בשינויים מסוימים, היוצרים מתוך כך מכלול מוסיקלי שלם. ואריאציות מעין אלה רוצה אני להביא לפניכם כאן, על אחד הפסוקים שבפרשתנו: "וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל".

טעות מכוונת

מהו "בכל" זה? לפי אבן עזרא, "אורך ימים ועושר וכבוד ובנים…". הפשט בוודאי עמו, אך הוא טריוויאלי. בתוספתא לקידושין (ה, יד) מצאנו את הוואריאציה הראשונה. אברהם זכה לבן, אך מה עם בת? לפי רבי יהודה "בכל" פירושו שאמנם הייתה לו גם בת. הוא ביטא את הרגשתו של כל אב (כך נראה לי). ללא בת, משהו עמוק יחסר לו. רבי מאיר אומר – להפתעתנו – ש"בכל" פירושו "שלא הייתה לו בת". דעתו הפרדוקסלית הוסברה באופן מופלא על ידי הרמב"ן. בניסוח דורנו, אברהם ראה את בתו חייבת להינשא או להילקח אל אנשי הטרוריסטים הארורים. חסד נעשה עם אברהם, שלא הייתה לו בת שנידונה לגורל כה מר! ואולי בהקשר זה מוסיפה התוספתא פירוש פוליטי: "בכל" – "שעשה ישמעאל תשובה בימיו". הברכה שאברהם, ואיתו גם בניו, מתפללים לה פעמים רבות, שלום בין ישמעאל ליצחק.

הוואריאציה הבאה שזורה בקודמת: "אחרים אומרים – בת הייתה לאברהם ו'בַּכֹּל' שמה". אבן עזרא בעל הפשט מוחה. ולא קשה להרגיש את החיוך האירוני שבשפתיו: "ודְרש שבִתו הייתה שמה 'בַּכֹּל'" – לא מתקבל על הדעת. אילו זה היה כך, היה "צריך להוסיף בי"ת משרת". אכן, אומר אבן עזרא, אם אמנם "בכל" שם פרטי הוא, מן הראוי היה לכתוב: וה' בירך את אברהם בבכל". עד היום זוכר אני את הערתו של מורי המסתורי והמופלא, פרופ' שושני ז"ל, על ביקורת זאת. אירוניה הפוכה מוסתרת כאן. החכמים שלטו מספיק בשפה כדי להבין שחסרה כאן בי"ת. אך, הוסיף מורי, הם השאירו בכוונה "שגיאה" דקדוקית, כדי שנהיה נרמזים שאין הדברים כפשוטם. אבן עזרא לא הבין את הרמז, ואף האשים את החכמים בטעות טריוויאלית.

הקושיה – רגיל היה לומר מורי – היא כרטיס הכניסה להיכל הידע. ואכן, ספר הזוהר לימד אותנו שה"חִספוסים" שבטקסט אינם שגיאות, אלא רמזים לרובד עמוק המסתתר. זו הייתה דעתו של הרמב"ן. "בת" בעברית היא גם מידה. "בַכל" היא מידת (או ספירת) מלכות שבקבלה, נושא שלא אוכל לפתח כאן. על כל פנים, ה"בכל" היא אחת הדוגמאות החושפות את קיומה של תורת הסוד, מפלס מסתורי במקרא, מעבר לפשט, לקריאה הפשוטה והמיידית של הכתוב. הַמְלֶט היה מנסח זאת אולי כך: "יש בטקסט יותר דברים, הורציוס, מאשר הפשט שלך חולם".

לתפוס את הערך הפנימי

בוואריאציה הבאה ארשה לעצמי להציג דבר חכמה נאה ששמעתי מיהודי יקר, ד"ר יהודה מוריאל ז"ל, אך איני יודע אם הוא חידשו או מסר לי אותו מאחרים. ל"בכל" מצטרפים שני רעים שאנו מזכירים בברכת המזון. אנו מבקשים מהקב"ה שיברך אותנו "כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב: בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל". מהדהדים כאן דברי חז"ל (ב"ב טז ע"ב): "תנו רבנן: שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא… אברהם דכתיב ביה 'בכל', יצחק דכתיב ביה 'מכל', יעקב דכתיב ביה 'כל'". מה הוא "כל"? "כל" אינו "רב". "רב" מייצג את הנכסים שבהם שולטת הכמות. "כל" היא אותה השלמות המתייחסת לרוחני, לנשמה. זהו ה"כל" שהקב"ה נתן כאן לאברהם: "וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל". ה"כל" הזה עבר ליצחק: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק". ועתה הגענו לדור הבא ובעיותיו: יעקב ועשו.

מי מהם יירש את ה"כל"? יצחק רצה לברך את עשו, אך הוא הוטעה על ידי רבקה, ובירך את יעקב. כשנתגלה לו זאת, נחרד יצחק "חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד". אך עד מהרה הוא התעשת: "וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל". במפגש עם יעקב הרגיש יצחק בצורה מסתורית שביעקב מצוי כבר ה"כל" אשר ירש מאברהם, ולפיכך אמר על יעקב – "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה". "מכל" רומז על יצחק, "כל" על יעקב. דבר זה בא לידי ביטוי בדו שיח שבין עשו ליעקב. כשיעקב חוזר לארץ ישראל, הוא שולח מנחה לעשו לאות פיוס. עשו מסרב לקבלה ואומר: "יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (בר' לג, ט). יעקב מפציר בו: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי… כִּי חַנַּנִי אֱ–לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל". לעינינו מתעמתים שני מושגים: ה"רָב" של עשו, וה"כל" של יעקב.

זוהי ברכת ה"בכל–מכל–כל". האדם, בייחוד בעידן הפוסטמודרני, מסוגל לתפוס את ה"רב", קשה לו לתפוס את ה"כל". ה"רב" בא לידי ביטוי ברושם החיצוני שהדברים יכולים לעשות, הוא נמדד במדרג, ברייטינג. ה"כל" מנסה להגיע לערך הפנימי ומתוך כך האמיתי של הדברים, ויכול לנצח גם את החולף ואת האופנתי.

 לא אוכל לסיים מבלי להזכיר את מניין שנותיה של שרה: ""וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים" (בראשית כג, א). לכאורה אנו מדברים על "כמות" החיים. לא כך ראה זאת רש"י בעקבות חז"ל. רש"י מתפלא: למה לא נכתב פשוט "מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים"? והוא משיב: "לכך נכתב 'שנה' בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו". והמסקנה היא שבצורה זאת נרמז שבעולמנו המודרני המתקדם נמצאת הילדות בסכנה. האמנם יכולה "בכל" לשמור על היופי התמים? כן יהי רצון.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ד מרחשוון תשע"ז, 25.11.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בנובמבר 2016,ב-גיליון חיי שרה תשע"ז - 1007, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. לגבי שושני – אני מניחה כאן לינק למאמרי "תעלומת שושני: הפתרון", שהתפרסם במוסף שבת אף הוא –
    musaf-shabbat.com/2015/09/18/תעלומת-שושני-הפתרון-יעל-לוין/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: