לדעת הראי"ה קוק היתר אכילת בשר הוא רק בדיעבד, ולעתיד לבוא הוא ייאסר עלינו. הערה על צמחונות, ניאו–צמחונות וצער בעלי חיים

ברשימה זאת אין אני כלל אובייקטיבי. כבר יותר מארבעים שנה אני צמחוני וטבעוני. אני זוכר את אותה אמרת כנף שלמדתי על חיי שהשתנו: הצמחוני חס על החי, הטבעוני חי על החסה. והנה, הצמחונות עומדת עכשיו בסכנה משני צדדים: מצד אחד, מן הרוצים להילחם נגדה בשם ההלכה; ומצד שני, מאלו ההורסים אותה מבפנים. אך אתחיל את רשימתי עם דבריהם של שניים מגדולי ישראל.

גערה נסתרה

"טללי אורות" (מאמרי הראיה א', נוסח מלא יותר פורסם בכתב העת "הפלס") הוא לדעתי אחד המאמרים החשובים ביותר של הראי"ה קוק, ובו הוא מציג את גישתו להסבר קבוצה מסוימת של מצוות הנראות כחסרות משמעות. הראי"ה מציג בו את דעתו אשר עומדת בניגוד לעמדתו של הרמב"ם. בהסברו למהותן של מצוות אלו, פנה הרמב"ם אל העבר – מצוות אלו מהוות לדבריו ביטוי למלחמה נגד מנהגיהם ודרך חייהם של עובדי עבודה זרה, שאולי כבר לא מאיימים עלינו כיום. מנגד, הראי"ה מבקש מאיתנו להפוך את המבט, מן העבר לעתיד. להסברי הרמב"ם, אומר הראי"ה, יש משמעות ארכיאולוגית. לא זאת היא מהות המצוות. הן באות לשנות את ההווה ולחנך אותנו לעתיד.

הנושא שדרכו מנסה הראי"ה להסביר את גישתו הוא המצוות הקשורות עם בעלי חיים. במוקד העניין טוען הראי"ה שהיתר אכילת בשר הוא בעצם רק בדיעבד. הדבר רמוז בפסוקים בדברים (יב, כ). כאשר תאמר "אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר", אז "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר". הראי"ה מצביע על המיוחד שבפסוקים אלה: "גערה נסתרה יש בקמטי תורה באכילת בשר". מדוע הותרה לנו אכילת הבשר? הראי"ה משיב: "הנה לא תוכל לעצור בעד נטייתך כי אם על ידי כבישה מוסרית". אתה חייב לכבוש את עצמך, את יצרך, והכבישה הזאת עדיין קשה מדי עבור רבים מבני האדם. מתגובת האנושות לומדים אנו שטרם הגיע הזמן שבו יכול האדם להשתחרר מכישוף הבשר.

יתרה מכך. הטלת איסור מלא על אכילת בשר יכולה להפוך למלכודת המסכנת את האנושות, כפי שאולי כבר קרה אצל הנאצים, לפי שאז ההבדל המהותי שבין בני האדם לבעלי החיים עלול להיעלם. הדינים הרבים הקשורים לבעלי החיים, המצמצמים מאוד את ההיתר לאכול בשר, מהווים מעין הכנה למצב של אחרית הימים שבו יבוטל כליל היתר זה.

אכן, המצוות אינן קשורות עם העבר, אלא מבשרות ומכינות את העתיד. כך היא המוסריות המחוברת עם מקורה הא–לוהי. היא באה ללמד "שלא עם אבטומט שאין בו רוח חיים הנך עוסק, כי אם עם נפש חיה". והיכן כתובה דעת התורה על אכילת בשר? בשוליים של הדף! או בלשון המסורתית של הראי"ה: "בהקפת הגויל", "באותיות שייקראו ושיובנו בעתיד, בעת הכשר הלבבות".

כמה מרעיונות הראי"ה בשינויים מסוימים מופיעים בכתביהם של הוגים שונים, שקדמו לו ושבאו בעקבותיו. אביא רק דוגמה אחת. כך כתב ר' יוסף אלבו ב"ספר העיקרים" (מאמר שלישי, פרק טו):

אפילו מה שהתיר להם לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע… וכן אמרו רז"ל כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר… הנה גילו בפירוש שאכילת הבשר לא הותר אלא על צד ההכרח ועל כן נאסר בתחילת היצירה עם [= למרות] היותו מזון טוב… כמו שהיין אף על פי שהוא מזון טוב ומותר לאדם יקרא הכתוב את הנזיר הפורש ממנו קדוש".

 "מזון טוב"? בעידן התעשייתי? אני כלל לא בטוח.

עינויים בדרך לשחיטה

כעת, מבקש אני לדון בצד נוסף של בעיית יחס האדם לבעלי החיים, אך חמור הרבה יותר: צער בעלי חיים. המצב כאן הוא קטסטרופלי ואינני מבין כיצד הוא אינו מזעזע את כל החברה הישראלית. קראתי דיווחים של מומחים המתארים את הצורה שבה מובלים עגלים מהמרחקים באוניות. התיאורים הם איומים. עשרות אלפי עגלים עושים את הדרך הארוכה הזאת, כאשר תנאי הנסיעה הם בלתי אפשריים. זוהי נסיעה של עינויים בלתי פוסקים, ושל מחלות הבאות בעקבותיהם. ואגב, אין לי מושג כיצד אנשים האחראים לבריאותם מסוגלים לאכול את בשר הבהמות שעברו את העינויים שבנסיעות. אגב, הייבוא של הבהמות הללו פוגע גם בחקלאות הישראלית. אלא שכדי להרוויח עוד קצת, מעדיפים להעשיר את החברות הסיניות מאשר לתת פרנסה לחקלאים הישראלים.

הערה אחרונה. כאמור, האקטואליות בוערת מהצד השני. המושג הקלאסי "צמחוני", שבו אני גאה, עבר התפתחות מדאיגה ואבסורדית. זאת כבר לא הצמחונות שבה חונכתי, שבעיקרה הייתה עמדה מוסרית, שנאבקה נגד שחיטה ואכילה של בעלי חיים. אני חושב שההימנעות מלאכול דבש או חלב וכדומה איננה נכונה, למרות שמבחינה בריאותית אני אישית מעדיף מוצרים המבוססים על חלב עיזים. והנה אם יתקבל הרעיון הניאו–צמחוני שביצים, חלב ודבש אסורים באופן גורף, הפגיעה בחיות המשק תהיה הרסנית. לא יגדלו יותר עזים, לא תרנגולים, לא דבורים ולא כבשים. מינים אלה ייכחדו. ברור לי שאנו יצרנו במשך הדורות מעין שותפות איתם. זאת שותפות ששללה את המוות, כלומר את הריגתם, אך אפשרה למינים אלו להתקיים ולחיות יחד עם האדם. מה טוב אם כך בפעילות אבסורדית שמקלקלת את הסימביוזה הזאת?

ושוב, כידוע, כל המוסיף גורע. אמנם נכון, בעניין זה הראי"ה יותר קרוב לניאו–צמחונים. אך כאן עלינו לקחת מדבריו את מה שיכול לקדם אותנו לטובת האנושות ולטובת בעלי החיים. מה שצריך להדריך אותנו הוא המילים שלו: "שלא עם אבטומט שאין בו רוח חיים הנך עוסק, כי אם עם נפש חיה". ונפש זאת, באופן פרדוקסלי, צריכה לנו, בלי סכין.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ז מרחשוון תשע"ז, 18.11.2016