שירים: דוד בובטס, אריאל זינדר
דוד בובטס
צל העלים
צֵל הָעֵצִים
נוֹפֵל עַל אַבְנֵי הַשְּׂדֵרָה
זוֹ אַחַר זוֹ אַחַר זוֹ
סוֹרֵג אֶת הַהוֹלְכִים
סוֹרֵג אֶת הָרָצִים
עַד תֹּם.
———–
אריאל זינדר
אני מאמין
בְּכָל פִּנָּה בַּבַּיִת יֵשׁ קֹהֶלֶת אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם
הַמְּזַמְּרִים בְּמַקְהֵלָה לְמִי אִכְפַּת.
אֲנִי חוֹשֵׁד שֶׁהֵם הוֹפִיעוּ כְּשֶׁהַלֵּב נִסְתַּם,
כְּשֶׁהֵחֵל לְהֵרָקֵם סְבִיב הַגּוּף קְרוּם–עֵץ
כְּשֶׁהֵחֵלּוּ לְהִתְיַשֵּׁב בּוֹ עוֹרְבִים וּלְנַקֵּר.
אֲבָל לִי אִכְפַּת.
בֵּין הָעֲנָפִים, בַּתְּנוּעוֹת הַבִּלְתִּי נִרְאוֹת שֶׁל הַגֶּזַע
בַּחֹם שֶׁעוֹבֵר בִּי וְדוֹמֶה לִדְמָעוֹת.
בְּכָל פִּנָּה בַּבַּיִת יֵשׁ טַחֲנַת רוּחַ אוֹ שְׁתַּיִם,
חוֹרְקוֹת, חֲזָקוֹת, מְנַגְּנוֹת שְׁרִיקוֹת חֲלוּלוֹת.
אֲנִי חוֹשֵׁד שֶׁבָּנִיתִי אוֹתָן בְּכֹחוֹת עַצְמִי
מִלְּבֵנִים וּמֶלֶט שֶׁנִּפְלְאוּ מִמֶּנִּי.
אֲבָל אֲנִי רוֹכֵב לִקְרָב מוּלָן,
מֵנִיף שִׁירִים וּתְפִלּוֹת וִילָדִים וְרוֹאֶה בִּנְפִילָתָן
שֶׁיְּכוֹלָה עוֹד לִהְיוֹת, שֶׁמֻּכְרָחָה עוֹד לִהְיוֹת
שֶׁתִּהְיֶה כְּשֶׁהַחֹם יִתְעַבֶּה לִדְמָעוֹת.
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י' מרחשוון תשע"ז, 11.11.2016
פורסם ב-11 בנובמבר 2016,ב-גיליון לך לך תשע"ז - 1005, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 
השארת תגובה
Comments 0