מודלים של התחלות | רננה בירנבוים

כמנהלת אולפני גיור אני מנסה להבין מהי החוויה הפנימית שחווים תלמידיי בעודם נכנסים בשערי העם היהודי, והאם הם חשים המשך או התחלה חדשה? על גיור ושלושה סיפורי ילדים

פרשיות בראשית, נח ולך לך הן פרשיות של התחלות חדשות, של ראשית וחידוש בעולם. בראשית מלמדת על ראשיתו של עולם חדש, נח על חידוש הבריאה והאנושות אחרי המבול ולך לך על דרכו הייחודית של אברהם אבינו לעבר אמונת האחדות וראשיתו של העם היהודי. אברהם אבינו הוא ראשון המאמינים, הוא הסמל לאדם שבחר ביהדותו ובזהותו, לאדם הראשון ש"התגייר" מתוך רצון ומודעות וכן הביא רבים אחרים לפתחו של העם היהודי.

גם אצל הגר קיימת התחלה חדשה. הגר הוא כ"תינוק שנולד", ומהבחינה ההלכתית נותקו כל קשריו עם עברו ועם אמונתו הקודמת. גם סביבתו החברתית מחויבת לתהליך החידוש ואנו אסורים מדין אונאת הגר להזכיר לו את עברו.

האדם העומד לפנינו כעת הוא אדם חדש, אחר לחלוטין. לכן, אין כל רלוונטיות לזהותו הקודמת כנוכרי לאחר גיורו. עניינו של האיסור הוא הימנעות מהתנהגות פוגענית כלפי הגר. מטרה זו מושגת על ידי כך שההלכה מחייבת גם אותנו כביכול לנתק את "חוליות הזמן" של חיי הגר.

אך מה חושב ומרגיש הגר עצמו? מהו יחסו של הגר הבא בשערי העם היהודי? כיצד הוא מתמודד עם שאלת הרצף והחידוש?

כמנהלת אולפני גיור אני מנסה להבין מהי החוויה הפנימית שחווים תלמידיי בעודם נכנסים בשערי העם היהודי. האם גרים שזה עתה יצאו מ"חדר הלידה" של עם ישראל מרגישים המשך או התחלה חדשה? ואם מדובר בהתחלה, באיזה סוג התחלה מדובר? האם הם חשים חסרי שורשים, או ששורשיהם נעוצים במקומות שונים?

המחשבות הללו מחזירות אותי למחוזות ילדותי ולשלוש מטפורות מספרות הילדים שמלוות אותי עד היום כ"תנא דמסייע" על מנת לנסות להציג שלושה סוגים שונים של התחלות או אפשרויות שונות להצטרפות לעם ישראל.

מודל פינוקיו וחוות החיות

תחילת "בריאתו" של פינוקיו היא בבחינת "יש מאין". "הביט וראה את בול העץ, ונתמלא שמחה. הוא שפשף את כפות ידיו ולחש לעצמו: 'בול עץ זה הגיע בזמן המתאים, אעשהו לרגל של שולחן'" (פינוקיו, קרלו קולודי).

לידתו של פינוקיו מזכירה לנו בהכרח את סיפור בריאת האדם הראשון: אין קודמים לו, הוא הראשון וללא עבר להתייחס אליו. בשונה מבריאת האדם אשר יצירתו היא תוצאה ישירה של מחשבת הבורא, תחילת בריאתו של פינוקיו, להבדיל, היא שונה: "אתה רוצה לעשות ממני רגל לשולחן אך אני רוצה להיות אדם". גם הנוכרי בבואו להתגייר, פעמים רבות הוא כ"בול עץ", כשמבחינה חיצונית, מבחינת עברו ורקעו, לא היה כל סימן לנשמה היהודית החבויה בעומקו ולא הייתה כל סיבה נראית לעין שמחייבת את הופעתה. הוא נולד והפציע מתוך בול העץ של עברו והתנתק ממנו לגמרי.

לפי מודל זה, הגר בחווייתו הפנימית כופה את זהותו הרוחנית החדשה על עברו ומתנתק ממנו לחלוטין. כשם שהפרפר בוקע את גולמו, פורש כנפיו ומשאירו חסר חיים מאחוריו, כך הגר נוטש את גויותו, את משפחתו ועברו מתוך ניתוק מוחלט. לא רק אנו מצווים להימנע מהזכרת אותו עבר בפניו, אלא גם הגר לעתים מתנתק מעברו.

בספרו "חוות החיות" מספר לנו ג'ורג' אורוול על מייג'ור הזקן, חזיר–זכר עטור–פרסים, אשר בעקבות חזון לילה מקבל תובנות קיומיות חדשות. הוא משתף את חברותיו החיות בהכרה שבסדר הקיים החיים פשוט חסרי משמעות והיגיון, "חיי עמל עלובים".

ומהי המסקנה המתבקשת? מהו הפתרון הרצוי?

לפעול יומם ולילה, בגוף ובנפש, להפלת הגזע האנושי!

או במילות האינטרנציונאל, המנון המהפכה הקומוניסטית (שלא בכדי מבטאות את עמדתו של מייג'ור ככפפה ליד):

עולם ישן עדי היסוד נחרימה

מגב כפוף נפרוק העול

את עולמנו אז נקימה

לא כלום מתמול,

מחר הכול" [האינטרנציונאל, תרגום: אברהם שלונסקי].

לדרך זו אני קוראת מודל "חוות החיות", והיא מזכירה לנו את פרשת נח, שבה התורה מספרת כיצד הקב"ה הורס ומחריב את העולם הקיים כדי לבנות עולם טוב יותר. במילים אחרות: צריך להרוס ולהשמיד את העבר על מנת לשפר. בסיפור המבול, העולם החדש ייוולד בכל זאת בהמשכיות ובסיוע העולם הישן (על ידי נח). במודל "חוות החיות", להבדיל, מייג'ור מבקש ליצור עולם חדש ללא כלום מתמול. בהקשר שלנו: על פי מודל זה חווייתו הפנימית של הגר כלפי עברו אינה התכחשות ואדישות, אלא שלילה מוחלטת. הגר אינו מוצא בעברו נקודות זכות.

איור: נעמה להב

איור: נעמה להב

מודל פו הדב

מי מאיתנו לא זוכר את דמותם הבלתי נשכחת של פו הדוב וחברו כריסטופר רובין? באחד מפרקי הסיפור הקסום מתכונן כריסטופר רובין לצאת למסע הרפתקאות, נפרד מאביו בראש גרם המדרגות ומקבל ממנו את ברכת הדרך לצאת לבד ולהכיר את העולם הרחב.

מסעו של כריסטופר רובין לחקר העולם מסמל את ראשית ניצני התבגרותו וגילוי עצמיותו ועצמאותו. בשונה משני המודלים הקודמים, מסעו של האחרון אינו מתחיל מתוך התנגשות עזה עם עולמו ולא מתוך קרע ו"עולמות שבורים". להפך. אביו של כריסטופר מקבל את החלטתו לצאת למסע בטבעיות ואף מברכו בברכת הדרך. מודל זה, בו הדרך החדשה "נולדת" באופן הרמוני מהדרך הישנה, מזכירה לנו את ראשית דרכו של אברהם אבינו כפי שהיא מופיעה בפרשת לך–לך. יש בינינו הנוטים לחשוב שתרח כעס על בנו הכופר ושמח ביציאתו מהבית. האמת היא שהטקסט המקראי מלמד אותנו אחרת: "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו את שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם". תרח מלווה את בנו בדרכו הרוחנית החדשה. כידוע לנו, התורה אינה מאריכה בתיאורים ספרותיים רק לתפארת הפרוזה והמליצה. נקודת מבט זו מעניקה לנו "משקפיים" לתיאור המקראי, וממנה עולה תמונה שונה לחלוטין מהמצטייר מהקריאה השטחית: תרח לוקח את המשפחה ביוזמתו ויוצא איתה מאור כשדים. ביחד. בלבו, תרח מכבד מאוד את אברהם. בליווי שהוא מעניק לו בדרכו לכנען, מובלעת גם הכרה בדרכו החדשה.

ככריסטופר רובין, להבדיל כמובן, גם אברהם יוצא אמנם לדרכו החדשה מתוך התנגשות חריפה עם העולם האלילי של אור כשדים אך גם מלווה בברכת אביו. במודל זה הגר לא יוצא לדרכו לבד ומתוך ניתוק מוחלט ממשפחתו אלא צועד לעבר היהדות בליווי נפשי ומעשי של משפחתו הלא יהודית.

המשך, שייכות והתחדשות

לאחר שלושת המודלים ברצוני לחזור לשאלתי: כיצד חווה הגר עצמו את תחילת דרכו כיהודי, האם בבחינת "יש מאין", כפינוקיו, כשנמחק העבר כליל ולכן גם לא קיימת נקודת התייחסות כלפיו; או שמא בבחינת "חוות החיות", המחייבת הרס של הישן ושלילתו המוחלטת לפני הבניין החדש? או אולי בבחינת "כריסטופר רובין" שיוצא לדרכו החדשה בברכת אביו ומתוך המשכיות מעברו?

ואולי בחווייתו הפנימית של הגר קיימים שלושת הרבדים השונים שמייצגים כל אחד מהמודלים שהזכרתי גם יחד? ישנם גרים שזוכים בהתחלה לליווי של ההורים, ממש כמו תרח ואברהם. ישנם גרים שמתחילים בניתוץ העולם הקודם ואחר כך יוצאים מהתיבה עם הדברים הטובים שנשארו להם מעולמם הקודם. וישנם גרים המתחילים עולם חדש לגמרי.

אינני מאמינה שאדם יכול להתכחש לעברו או למחוק אותו. אי אפשר לבנות זהות בריאה על רקע של התעלמות מן העבר. העבר חייב להיות חלק מהזהות העכשווית כדי שאפשר יהיה להתקדם. כמובן שאצל גר עיקר הזהות צריך להיות הזהות היהודית החדשה, אולם עם סממנים גם מעברו המשפחתי.

חשוב שהמתגיירים יחושו שגם עברם הוא זה שהביא אותם לעלייה רוחנית ולצמיחה. העבר קיים, אבל ערכו השתנה לזכות וישנה המשכיות. הצטרפותם לעם ישראל היא תיקון של מציאות שלא הייתה מספיק טובה.

כל אחד מאיתנו מגיע לעולם כדי לבצע משימה, לשליחות מסוימת. בהבנה שהזמן אינו מושג ליניארי, אלא מושג מעגלי ומחזורי, נראה לי שחשוב לכולנו להבין שמהותם של החיים האנושיים היא מעגל אינסופי של תשובה. הגר, כשאר אחיו שנולדו כיהודים, צריך להרגיש בתחילת דרכו מעט מכל דבר: התחדשות, התקדמות וחזרה. שום דבר איננו מקרי ומכל דבר אפשר ללמוד שיעור חשוב. כל תופעה טבעית, רוחנית, אישית או כללית עלינו לראות מתוך נקודת מבט מעגלית ומחזורית וחשוב שהגר ירגיש המשך, שייכות והתחדשות.

רננה בירנבוים היא מנהלת אולפני גיור במוסדות אור תורה סטון ובארגון שבי ישראל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י' מרחשוון תשע"ז, 11.11.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 בנובמבר 2016, ב-גיליון לך לך תשע"ז - 1005 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: