ריאיון עם המורה | שלום רוזנברג

מאז ימי הביניים המדעים השתנו לאין ערוך, ובכל זאת הטיעון בדבר חידוש העולם נותר בעינו. על העיקרון האנתרופי ומורה הנבוכים

ש"ר: חזרתי שוב לבקש ריאיון איתך, המורה! זהו נושא עקרוני, ובעולם האקדמי במשך דורות הוא עומד בוויכוח. מה עמדתך ביחס לשאלת בריאת העולם? קדמות או חידוש, נצח או בריאה?

הרמב"ם: כנראה שלא מספיק לפרופסורים האלה מה שכתבתי וחזרתי וכתבתי. אני מאמין בחידוש ואפילו יש מאין. ואתה אותי מטריד שוב באותה שאלה.

ש"ר: סליחה, המורה! אך ללמוד אני צריך. יש מקומות הרבה שנראים אצלך דו–משמעיים. המעיינים, איך נקרא להם, הרדיקלים, חושבים שזה אחד המקומות שבהם הסתרת את דעתך האמיתית ושבעצם אתה סובר שהעולם קדמון.

הרמב"ם: כנראה שלא תמו קוראים לא אחראים בספר המורה. לא אחראים ולא דייקנים. כאן סבלי כפול ומכופל, כי דווקא במקום זה שבו הגעתי לאחד החידושים החשובים והמקוריים שלי הם סילפו את דבריי, כי לא התחילו להבין אותם. ובכך אני מתכוון הן לקוראי "הרדיקלים" והן לאלו המסורתיים. ההוכחה שלי דומה ביסודה למה שמכונה אצלכם "העיקרון האַנתרופי".

ש"ר: האמנם? כיצד זה ייתכן? העיקרון האנתרופי מתבסס על מדע ועל מושגים שהיו בלתי ידועים כלל בתקופתך – חוק הכבידה של ניוטון עם קבוע הכבידה G ועוד נוסחאות וקבועים אחרים שעליהם לא שמעת!

הרמב"ם: לכאורה אתה צודק, אלא שמאוחר יותר הדברים יתבארו. בשאלת הבריאה אנו במאבק איתנים בין שלוש עמדות. אציג אותן, כשאני מתעלם מהפרטים, על ידי דוגמה מעולם אחר: אסטרונומים בודקים ברדיו–טלסקופים את השידורים המגיעים מהמרחקים הקוסמיים, מה הם עשויים לשמוע? שלוש אפשרויות יש: 1. רעשים חסרי משמעות; 2. תופעה טבעית, תוצאה מפעולתו של כוכב דוגמת הפולסר שבסיבובו שולח "פולסים" – פעימות בקצב מדויק יותר מאשר שעונים אטומיים; 3. אולי מסרים של יצורים בעלי תבונה. כך גם מתווכחים אצלנו על משמעותו של העולם. אנו מחפשים יוצר בעל תבונה שיצר את העולם ונמצא מעבר לו, אך השאיר את טביעת אצבעותיו בעולם אשר ברא.

ש"ר: אתה חושב שניתן למצוא אותו?

הרמב"ם: אנסה להסביר לך את עמדתי ואתה וקוראיי תשפטו אותי. כדי להסביר זאת אני חייב לתאר להם קצת מהאסטרונומיה של תקופתי.

ש"ר: ככה חושב אתה שתוכל לשכנע אנשים שעם חלב אמם למדו את קופרניקוס ואת ניוטון?

הרמב"ם: כן! הסכת ושמע! ספר יכול להיות מלא טעויות ולמרות זאת להיות נכון, ולהיפך, להיות צודק בכל עמוד, אך כולו מופרך. וכפי שתראה, טענותיי יישארו נכונות למרות שהתבססו על מדע מיושן. בעולמי הפרימיטיבי השמש וכוכבי הלכת הסתובבו סביב הארץ. הגאומטריקנים שלנו היו מצוינים, אבל הם היו שבויים בקונספציה מוטעית זו. זאת הסיבה שהם לא יכלו להשתמש בעיגולים או אליפסות כדי לתאר את תנועת כוכבי מערכת השמש. אם נתאר בדיאגרמה את מסלולי הכוכבים כפי שהם נראים לנו, נראה צורות מסובכות שלא ניתן לנסחן בצורת כללים מתמטיים פשוטים. כוכבי לכת הנעים כמו בציור מקושקש של ילדים. היינו חייבים לעשות, איך להגיד זאת בלשונכם, שמיניות בנייר או בקלף כדי לתארם.

מהיכן נובעת מורכבות זו? הרי היינו מצפים שהעולם יתואר על ידי כללים פשוטים ואלגנטיים יותר? אז גיליתי את הסוד ופרסמתי אותו בחלק השני של ספר המורה. כל התופעות המוזרות והמורכבות האלו ועוד רבות אחרות באו כדי לאפשר את החיים כפי שאנו מכירים אותם בעולמנו. לדוגמה, קיומן של ארבע עונות השנה הוא תוצאת העובדה שהמישור שבו השמש עוברת אינו המישור של קו המשווה וכן דוגמאות רבות אחרות. למה? כדי שהאדם יוכל לחיות.

משל למה הדבר דומה? לגינה מרהיבה, עם פרחים, עצי פרי ומסלולים עבור אופניים ומכוניות ילדים. יום אחד אתה שם לב שפה ושם, על יד המסלולים, יש פתחים למנהרות קטנות שמתחת מסלולים האלה. או אז אתה מגלה שצבים קטנים ויפהפיים עוברים שם, מדי פעם בפעם, וזאת כדי שהתנועה בגינה לא תפגע בהם. אתה מסתכל בפרטים ורואה שללא ספק המנהרות הללו נחפרו מראש כאשר הגינה נבנתה. במילים אחרות, מי שתכנן ובנה את הגינה חשב לא רק על המבקרים האנושיים אלא גם על הצבים הקטנטנים.

זה סודו של העיקרון האנתרופי – כאשר הקב"ה תכנן את הפיזיקה והאסטרונומיה לפני היות העולם, הוא עשה זאת בצורה המאפשרת בעתיד את קיומם של בני האדם. ונכון, כל טיעוניי מתבססים על הפיזיקה והאסטרונומיה המיושנות אך במדעים המודרניים אתם נתקלתם בתופעה מקבילה: המורכבות הבלתי צפויה של מערכת החוקים ושיווי המשקל העדין שכל תזוזה קטנה ממנו לא תאפשר את קיום העולם והחיים.

ש"ר: כבוד המורה! תן לי לשאול שאלה של נבוך. אולי הגינה, המסלולים והמנהרות היו תופעת טבע מקרית שעל בסיסה נוצרו החיים מעצמם?

הרמב"ם: איך אמר הלוי: שבו דבריך רזים אחרי היותם שמנים! המנהרות והמסלולים, הפיזיקה והאסטרונומיה, הם יותר מדי "אמנותיים" ומורכבים מכדי להניח שאפיקורס היה הגנן, ופחות מדי מובנים ואריסטוטליים כדי לחשוב שהם הובילו בהכרח לקיום החיים. העולם תוכנן על ידי יוצר בעל תבונה, או אם תרצה שלוחיו, אשר בניגוד לטענת אריסטו הביא בחשבון מלכתחילה לא רק את קיומו של העולם האסטרונומי, אלא דאג מראש שחוקי הטבע יאפשרו את קיומם של אותם צבים קטנים, קרי בני האדם, והזמין אותם לעולמו. אך למה שכחת ולא הבאת משהו לחגוג?

ש"ר: על מה?

הרמב"ם: נגענו היום בפרק הי"ט של חלק ב בספר המורה! שכחת שבו אני מראיין את אריסטו ומתפלמס איתו על עמדתו… ממני למדת, או לא?

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י' מרחשוון תשע"ז, 11.11.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-10 בנובמבר 2016,ב-גיליון לך לך תשע"ז - 1005, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: