שמחה שלאחר הדין | איתן רייך

עיון בכתבי הראשונים מתחקה אחר הקשר שבין תחילת מחזור הקריאה בתורה לראש השנה, ומציע הסבר מחודש לשאלה מדוע נדחה יום שמחת תורה דווקא לשמיני עצרת

יום שמחת תורה, שבו אנו חוגגים את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה, הוא חג מאוחר שלא נזכר לא בתורה, לא במשנה ולא בתלמודים. העדות הכתובה הראשונה שבה מופיעות צמד המילים "שמחת תורה" נמצאת בדברי הרי"ץ גיאת שחי במאה האחת-עשרה בספרד.

אם היינו מכנסים אספה במטרה לקבוע את הזמן שבו ראוי לפתוח את מחזור הקריאה השנתי היו בוודאי עולים רעיונות שונים. יש שהיו מציעים את חג השבועות, שהרי זהו זמן מתן תורה; יש שהיו מציעים לפתוח ולסיים את מחזור הקריאה בראש השנה; אחרים היו מציעים את ראש חודש ניסן שהוא ראש השנה לפי מניין החודשים בתורה. ספק רב אם מישהו היה מציע את כ"ב בתשרי – יום שמיני עצרת, כיום המתאים לסיום התורה. מדוע אפוא נקבע יום זה כיום הסגירה והפתיחה של מחזור הקריאה השנתי?

להעניק‭ ‬תוכן‭ ‬ליום‭ ‬שמיני‭ ‬עצרת‭ ‬לאחר‭ ‬החורבן‭. ‬שמחת‭ ‬תורה‭ ‬בבית‭ ‬הכנסת‭ ‬באיטליה‭, ‬סולומון‭ ‬הארט‭, ‬1850

להעניק‭ ‬תוכן‭ ‬ליום‭ ‬שמיני‭ ‬עצרת‭ ‬לאחר‭ ‬החורבן‭. ‬שמחת‭ ‬תורה‭ ‬בבית‭ ‬הכנסת‭ ‬באיטליה‭, ‬סולומון‭ ‬הארט‭, ‬1850

כמו מצוות הקהל

כידוע, שתי מסורות היו מקובלות בעניין סדר קריאת התורה: המסורת הבבלית שבה סיימו את התורה בכל שנה, ולעומתה המסורת הארצישראלית שבה סיימו את התורה אחת לשלוש שנים (בבלי, מגילה כט, ב) או אחת לשלוש שנים ומחצה (המהרש"ל בסוף מסכת בבא קמא בשם חיבור מתקופת הגאונים). מנהגנו לחוג את שמחת תורה בשמיני עצרת תואם לכאורה את המנהג הבבלי. אך מה הקשר בין שמחת תורה לחג שמיני עצרת?

כמה טעמים ניתנו בדבר: בעל ספר המנהיג (סוכה עמ' תי"ג) מסביר שאנו קוראים ביום שמיני עצרת את פרשת וזאת הברכה שבה מברך משה את ישראל, מאחר ששלמה המלך בירך את ישראל ביום שמיני עצרת בעת חנוכת בית המקדש.

האברבנאל (פרשת וילך על מצוות הקהל) כותב:

      שבכל שנה ושנה היה הכהן הגדול, או הנביא, או השופט, או גדול הדור, קורא בחג הסוכות חלק מן התורהובשנה השביעית היה המלך מסיים התורהומכאן נשאר המנהג בימינו, שהיום השמיני חג העצרת האחרון נקרא יום שמחת תורה, בו אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותהלדמיין מעשה המלך בזמן ההוא.

על פי דברים אלה, מקורו של שמחת תורה הוא במצוות הקהל שמתקיימת אחת לשבע שנים במוצאי השמיטה ביום שמיני עצרת, ובה היה המלך מסיים לקרוא את התורה.

מאמר מעניין בנושא זה כתב שלמה נאה (תרביץ סז, עמ' 167-187), ובו הוא טוען שהמנהג לסיים את התורה בשמיני עצרת מקורו בארץ ישראל. הבאנו לעיל שתי שיטות בעניין משך זמן מחזור הקריאה השנתי בארץ ישראל: על פי עדות אחת המחזור נמשך שלוש שנים ועל פי מסורת אחרת שלוש שנים ומחצה. אולם ממצאים מהגניזה הקהירית מלמדים על שלוש חלוקות שונות של הסדרים שבתורה. באחת החלוקה היא ל-141 סדרים, בשנייה 154 סדרים ובשלישית 167 סדרים. עובדה זו מתמיהה מאוד. וכי שררה אנרכיה מוחלטת בארץ ישראל?

נאה מסביר ששלושת הטיפוסים של רשימות הסדרים מייצגים שני מנהגים של קריאת התורה שהסתיימה פעמיים במחזור של שבע שנים שלמות. במנהג אחד קוראים בשני מחזורים שווים של 154 סדרים, ולפי מנהג אחר קוראים במחזורים בלתי שווים, 141 סדרים בראשון ו-167 סדרים בשני. חשבון פשוט מלמד שאורכם של שני המנהגים זהה, ויעדם לסיים את התורה פעמיים בשבע שנים. לדברי נאה, למחזור קריאה בן שבע שנים יכולה להיות משמעות אחת בלבד, והיא סביב מצוות ההקהל שנחוג בשמיני עצרת. יוצא אפוא שמקורו של המנהג לסיים את התורה בשמיני עצרת הוא דווקא ארצישראלי וקשור למצוות הקהל, והמנהג הבבלי יצר בבואה חד שנתית של מצוות ההקהל.

החיסרון המרכזי בשיטתו של נאה הוא שמשלל המקורות שעוסקים במנהג הארצישראלי לקריאת התורה, אין ולוּ במקור אחד את הרעיון של קריאה כפולה בשבע שנים, ובוודאי שלא מובע הרעיון לסיים את הקריאה הכפולה דווקא בשמיני עצרת. על כן, אבקש להציע הסבר אחר לשאלה שבה פתחנו.

פרשת החטאים

לטעמי, במנהג הקדום סיימו לקרוא את התורה אחת לשנה, כשהמחזור השנתי התחיל והסתיים סביב ראש השנה כפי שמחייב ההיגיון הפשוט. עדות קדומה למנהג זה קיימת בפירוש ספר יצירה לר' יהודה בן ברזילי הברצלוני שחי במאה השתיים עשרה (מהדורת הלברשטם, עמ' 166). הוא מעיד על מנהג קדום מימי הגאונים (שאכן מובא בסידור רס"ג, עמ' שע"א) ובו נקבע לקרוא בתפילת נעילה את פרשת בראשית. הוא מנמק את המנהג ומסביר שהמנהג תוקן כנגד השטן שמקטרג על ישראל בכל עשרת ימי תשובה ואומר שישראל גמרו את התורה ולא יקראוה שוב.

מצאנו אפוא עדות ברורה למנהג קדום לסיים את התורה לפני ראש השנה. המנהג נשמע מסתבר לאוזן שכן ראשית, יש היגיון במחזור שנפתח בתחילת שנה ומסתיים בסופה; שנית, אין מועד יותר מתאים לקריאת פרשת בראשית שבה מסופר על בריאת העולם מאשר ראש השנה, שלפי מסורת בדברי חז"ל בו נברא העולם.

אם כך יש לתהות מדוע לא החלו לקרוא בפרשת בראשית בשבת שלאחר ראש השנה, ואז לא היה מקום לקטרוגו של השטן בכל עשרת ימי תשובה שישראל סיימו את התורה ולא יחלו לקוראה מחדש? ייתכן שחכמים מצאו טעם לפגם בקריאת פרשת בראשית בעשרת ימי תשובה, שכן פרשה זו מכילה אוסף חטאים חמורים: אדם וחווה ממרים את צו ה' לא לאכול מעץ הדעת, קין רוצח את הבל ובני האלוהים לוקחים את בנות האדם. הפרשה אף מסתיימת בפסימיות מוחלטת על אופי האדם ועל מהות כלל הבריאה עד כדי רצון להשמידה.

לא מתאים לקרוא על רוע הבריאה ועל הרצון להשמידה בימי הדין שבהם בני אדם עוברים לפני ה' כבני מרון, ובהם נדונות המדינות איזו לשלום ואיזו לחרב, איזו לרעב ואיזו לשובע. קריאת פרשת בראשית נדחתה אפוא עד לאחר הושענא רבה, יום שבו נחתם הדין הסופי. דחייה כה משמעותית יצרה רושם ממשי שעם ישראל סיים את התורה ולא ישוב לקוראה מחדש. כדי למנוע רושם זה נקבע לסיים ולהתחיל את התורה למחרת הושענא רבה ביום שמיני עצרת.

טעם אפשרי נוסף שהביא לדחיית סיום מחזור הקריאה מסוף השנה ליום שמיני עצרת נבע ממוטיבציה של חכמים להעניק תוכן כלשהו ליום שמיני עצרת, שאיבד את מצוותיו ואת משמעותו עם החורבן. עם החורבן החגים איבדו חלק ניכר מתוכנם, אולם שמיני עצרת איבד את כל מצוותיו ותוכנו. חכמים ביקשו ליצוק לו תוכן חדש ועל כן קבעו שהוא יסגור ויפתח את המחזור השנתי של הקריאה בתורה.

ד"ר איתן רייך הוא מנתח מערכות בתחום המחשוב וד"ר לתלמוד מטעם אוניברסיטת בר אילן

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט תשרי תשע"ז, 21.10.2016

Advertisements

פורסמה ב-23 באוקטובר 2016, ב-גיליון חול המועד סוכות תשע"ז - 1002 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. איתן שלום – ישר כח לך על המאמר שמחה שלאחר הדין – מהו המקור המדוייק שאזכרת בשמו של הרי"ץ גיאת
    – באיזה ספר והאם צמ המילים אכן מתייחס לחג שמחת תורה הנהוג היום ?
    תודה

  2. "רגילין ביום זה הואיל ובו מסיימין את התורה לעשות כמה קילוסין והידורין לספר תורה ואומרים כמה דברי שבח והודאות לכבוד ספרי תורה וכמה מיני שבחות ושמחות רגילין לעשות בו ונתכנה יום שמחת תורה." (רי"ץ גיאת הלכות לולב)

    בברכה,
    איתן

  3. מאמר יפה ומקיף. אולם מעורר כמה שאלות:
    א. אם התוכן של פרשת בראשית אכן קשה ומטריד, עד סיומה ברצונו של הקב"ה להשמיד את האדם מן הארץ, האם לא היה מתאים לקרוא פרשה זו דווקא בשבת האחרונה בחודש אלול – בדיוק לפני ראש השנה, יום הדין?

    ב. תוכן "קשה" של פרשיות התורה לא הרתיע בהכרח את חז"ל מלשבץ אותן במועדים מסוימים.

    ג. מדוע לקח לחכמים כמעט 1000 שנה (מימי התנאים הראשונים ועד אחרוני הגאונים) לקבוע את "שמחת תורה"? אם הנימוק היה התוכן הקשה של פרשת בראשית – האם חז"ל לא היו שמים לב לכך?

    ד. כבר רב עמרם גאון (במאה התשיעית) הזכיר שקוראים בשמיני עצרת את "וזאת הברכה", ללא קשר לשם "שמחת תורה" שנוצר כנראה שנים רבות אחריו. כלומר, כבר בבבל נהגו כנראה לסיים את המחזור השנתי בסוף חג הסוכות.

    לכן ייתכן אולי להסביר זאת בעניין הנראה "טכני", אבל יש בו גם רגישות לתוכן: את הסיבה יש לחפש דווקא בהתחלת מחזור הקריאה *בשבת שאחרי החגים*, ולא *מדוע מסיימים* בשמ"ע או "שמחת תורה".
    כלומר: קובעי מחזור הקריאה רצו ליצור רצף קריאה של פרשות מתחילת "בראשית" *ללא הפרעה*, ואת זה לא ניתן היה להשיג בתקופת החגים – שבכל אחד מהם קריאה מיוחדת להם, וגם בשבתות שבתוך המועד (כמפורט כבר במשנה ובגמרא מגילה).

    מאחר שסוכות/חג האסיף נחשב ממילא לסוף השנה – "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה" – הרי שסיום הקריאה של המחזור השנתי, ובמיוחד הפרשות "הנספחות" לספר דברים (=האזינו ו-וזאת הברכה, שהן בעיקרן שירה, ולא ההרצאה הרצופה מגופו של ס' דברים) – מתאימות ממילא לתקופה זו: האזינו – משום שתכנה כולל את המעגל התימטי של חסדי הקב"ה לעמו-חטא-עונש-ישועה (אף שרעיון החזרה בתשובה חסר בה), ו"וזאת הברכה" המתאימה עם ברכותיה לשבטים לעתיד כסיכום שיש עמו מבט לשנה החדשה שבפתח.

    משנקבע מנהג סיום הקריאה בסוף חג הסוכות – לא קשה להבין כיצד נוצק התוכן של "שמחת תורה" ליו"ט שני של שמ"ע בימי הגאונים. תיאורו של רי"ץ גיאת, הנוקב לראשונה בשם המפורש "שמחת תורה", נראה כדבר ידוע ומפורסם בימיו, והוא אף מתארו "רגילין ביום זה… וכמה מיני שבחות ושמחות רגילין לעשות בו".

  4. שלום רב.

    ראשית אני מודה לך על הדברים.
    ועתה לשאלותך:
    1. לא הגיוני להתחיל את ספר בראשית בסוף חודש אלול מכמה סיבות:
    א. לא סביר להתחיל מחזור קריאה בסופה של שנה.
    ב. גם בשבת שלפני ראש השנה לא מתאים לקרוא על רוע הבריאה והרצון להשמידה.

    2. תוכן קשה הוא בהחלט גורם שמשפיע על קביעת מועד הקריאה.
    נראה שזו הסיבה מדוע קוראים הפטרה מיוחדת בשבת הגדול (שהיא למעשה הקריאה לפי המנהג הארצישראלי ומנהג רומניה) וחורגים מסדר ההפטרות על פי הקריאה הבבלית (ירמיהו פרק זי – מאחר ולא מתאימה ביקורת חריפה על קרבנות לפני הקרבת קרבן הפסח).

    3. יתכן שדברי ר' עמרם גאון לא קשורים למחזור הקריאה כסדרו, אלא קשור לקריאות המיוחדות, וככזו הוזכרה פרשת ו"זאת הברכה" במסכת מגילה: "יו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה".
    (מגילה ל"א ע"א).

    בברכה,
    איתן

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: