נתיבים של הגשמה | הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)

השוואת ברכות משה לישראל לברכות יעקב לבניו לפני מותו מבליטה את גורלם השונה של השבטים. על הבחירה החופשית של בני שמעון ולוי

הברכות שניתנו לשבטי ישראל על ידי משה לפני מותו אינן מאפשרות לנו שלא להשוות אותן לברכות שבירך יעקב את בניו טרם פטירתו. ובכן, צד בולט אחד בברכת משה, הן בתחילתה והן בסופה, הוא שהיא מדגישה הרבה יותר את העובדה שמדובר כאן במכלול, בכל עם ישראל. הבדל בולט נוסף טמון בכך שהברכות שנתן יעקב אינן קבועות ועומדות: גם אנשים פרטיים וגם שבטים יכולים להשתנות, ומכוח השינויים הללו הם גם זוכים להבטחות אחרות ולעתיד אחר.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

התפצלות הדרכים

בולטת במיוחד בעניין זה ברכת משה לשבט לוי. בברכת יעקב, שמעון ולוי מסולקים בנזיפה, ולשניהם נאמר "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט, ז). "ברכה" זו אכן נתקיימה בשניהם, שכן שני שבטים אלה, כל אחד לפי דרכו, לא קיבלו אחוזת נחלה ראויה: שמעון נעשה שבט כמעט בלתי ניכר הכפוף לחסותו של שבט יהודה, ולוי לא קיבל נחלה כלל.

עם זאת, הנבואה הזו התגשמה אצל כל אחד מהם בדרך שונה לחלוטין. שבט שמעון לא שינה את דרכיו באופן מהותי, ומפרשת בלק עולה שהוא היה השבט העיקרי שכשל בבנות מדיין; ולכן, מן המניין השני של בני ישראל, בסוף הנדודים במדבר, עולה שמספרם של בני השבט הזה נתמעט ביותר. שבט לוי, לעומת זאת, גדל באופן איכותי, ונעשה נושא הקדושה ושומרה. אפשר לומר שמה שמסמל יותר מכול את התפצלות דרכיהם הוא העובדה שפינחס, בן לשבט לוי, היה זה שהרג את נשיא שבט שמעון.

אכן, בברכת משה לישראל, שבט שמעון אינו נזכר כלל; ואילו שבט לוי זוכה לא רק לדברי שבח, אלא גם להבטחות לעתיד. הרמב"ן למשל סבור שבנבואה ללוי יש, נוסף על דברי השבח, גם רמז לחשמונאים, בפסוק "מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון" (דברים לג, יא). כלומר: שבט לוי קיבל לא רק מעמד מכובד אלא גם כוח אמיתי. נבואתו של יעקב אמנם התגשמה, אך בשתי צורות שונות, בגלל הבחירה החופשית.

דוגמה נוספת לכך היא הברכה לשבט גד. האריכות היחסית בברכתו של גד קשורה לא רק בתפקידו המיוחד של שבט זה, אלא גם בכך שהוא זכה לדבר מיוחד – שאמנם אינו נאמר במפורש, אך הוא רמוז בפרשה: "כי שם חלקת מחוקק ספון" (שם, כא). שבט גד זכה לכבוד המיוחד שמשה רבנו נקבר בחבל הארץ שניתן לו, ומשום כך הוא זוכה לברכות הרבה – שלהן לא זכה בברכת יעקב.

הסתלקות

סיומה של הפרשה הוא בעצם סיום סיפורו של גדול גיבורי התנ"ך כולו, שאין כמוהו בכל המקרא – הן מבחינת חשיבותו והן מבחינת ריבוי אזכורי שמו. אמנם משה עוד נזכר פה ושם גם בספרים אחרים של התנ"ך, אך כאן זהו סוף סיפורו. נראה כי לא עבר זמן רב עד ש"האיש משה" יצא מתודעתם של ישראל. עם ישראל קיבל את עובדת הסתלקותו בקלות יחסית, וכבר העירו חכמים שהאבל על מותו היה פחות כללי ופחות אינטנסיבי מן האבל על אהרן.

ואולם, בפרשה זו זוכה משה לתיאור אמיתי של גדולתו. בסוף הפרשה הוא נקרא בכינוי הנדיר מאוד "עבד ה'", ואילו בתחילת הפרשה הוא מכונה בשם "איש הא-לוהים"; ובמדרש נאמרו על כך דברים שלולי אמרום חכמים לא היה אפשר לאומרם – משה "מחציו ומטה איש, מחציו ומעלה א-לוהים". בדורו של משה הרגישו ישראל בעיקר את חסרונו של "האיש משה"; הדורות הבאים למדו יותר ויותר להכיר את משה כ"איש הא-לוהים" – מי שמייצג את הא-לוהים בעולם.

אנו מסיימים את חומש דברים ונפרדים בתודה מהרב עדין אבןישראל (שטיינזלץ), שהשכיל לגלות בכל פרשה ופרשה את העומקים והאוצרות הגנוזים בפשטי הכתובים. כן אנו מקדמים בברכה את הרב ד"ר יונתן זקס, לשעבר רבה הראשי של בריטניה, שעיוניו ילוו אותנו במהלך חומש בראשית

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט תשרי תשע"ז, 21.10.2016

מודעות פרסומת

פורסם ב-23 באוקטובר 2016,ב-גיליון חול המועד סוכות תשע"ז - 1002. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. תודה על הדברים.
    באשר לשבט לוי, אפשר לראות דמיון רב בין מילותיו של משה "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" לבין מילותיו של יעקב "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". נראה שברכת משה שבה אל ברכת יעקב ומפרשת אותה מחדש – החלוקה והתפוצה שהוזכרה בדברי יעקב תשמש את השבט להוראת תורה ומשפט לכלל העם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: