רפאל‭ ‬הוא‭ ‬צעיר‭ ‬יפה‭ ‬וחכם‭, ‬בעל‭ ‬חוש‭ ‬הומור‭ ‬וכישרון‭ ‬מוזיקלי‭ ‬נדיר‭, ‬שגודל‭ ‬על–ידי‭ ‬נשים‭ ‬וננטש‭ ‬על–ידי‭ ‬אבות‭. ‬טרגדיה‭ ‬ידועה‭ ‬מראש‭, ‬רצופה‭ ‬דיכאונות‭ ‬ואובדנות‭ ‬ולופתת‭ ‬בצחוק‭ ‬ובכאב‭ ‬

בחירתו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭ ‬פ‭. ‬

ורדה‭ ‬פולק‭ ‬סאם

ליריקה, 2016

425 עמודים

יש‭ ‬לי‭ ‬וידוי‭, ‬ספרים‭ ‬עם‭ ‬כריכה‭ ‬צהובה‭ ‬עושים‭ ‬לי‭ ‬את‭ ‬זה‭. ‬ברגע‭ ‬שאני‭ ‬רואה‭ ‬כריכה‭ ‬בוהקת‭ ‬בצהוב‭ ‬אני‭ ‬לא‭ ‬מסוגלת‭ ‬להתאפק‭. "‬זה‭ ‬ילדותי‭", ‬טוענים‭ ‬מסביבי‭ ‬כולם‭, ‬אבל‭ "‬נמסיס‭" ‬של‭ ‬פיליפ‭ ‬רות‭, "‬ימי‭ ‬הנטישה‭" ‬של‭ ‬אלנה‭ ‬פרנטה‭ ‬ו‭"‬בית‭ ‬הקפה‭ ‬של‭ ‬נורה‭ ‬אפרון‭" ‬של‭ ‬ורד‭ ‬שנבל‭ ‬רק‭ ‬הוכיחו‭ ‬לי‭ ‬שהשיטה‭ ‬עובדת‭. ‬לכן‭ ‬בוודאי‭ ‬לא‭ ‬תאשימו‭ ‬אותי‭ ‬שהסתנוורתי‭ ‬לגמרי‭ ‬כשאחזתי‭ ‬בידי‭ ‬את‭ ‬ספרה‭ ‬של‭ ‬ורדה‭ ‬פולק‭ ‬סאם‭, "‬בחירתו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭ ‬פ‭.". ‬
‭ ‬על‭ ‬רקע‭ ‬צהוב‭ ‬זורח‭ ‬מופיע‭ ‬איור‭ ‬שאיירה‭ ‬אלינור‭ ‬סאם‭, ‬בתה‭ ‬של‭ ‬הסופרת‭, ‬ובו‭ ‬נראה‭ ‬נער‭ ‬מכונף‭ ‬רכוב‭ ‬על‭ ‬אופניים‭ ‬אדומים‭ ‬כשברקע‭ ‬קו‭ ‬הרקיע‭ ‬של‭ ‬ניו‭ ‬יורק‭. ‬הציור‭ ‬צויר‭ ‬בהשראת‭ ‬צילום‭ ‬של‭ ‬האמן‭ ‬ג‭'‬וזף‭ ‬קודלקה‭,"‬“you are my angel‭. ‬ההתאהבות‭ ‬הייתה‭ ‬מהירה‭, ‬לא‭ ‬דמיינתי‭ ‬לעצמי‭ ‬שחודש‭ ‬לאחר‭ ‬מכן‭ ‬אמצא‭ ‬את‭ ‬עצמי‭ ‬שוכבת‭ ‬במיטה‭ ‬ממררת‭ ‬בבכי‭ ‬לאחר‭ ‬שסיימתי‭ ‬לקרוא‭ ‬את‭ ‬העמוד‭ ‬האחרון‭.‬

ירושלים‭ ‬היא‭ ‬גיבורה‭ ‬נוספת‭ ‬בספר‭. ‬גבעת‭ ‬שאול‭ ‬ממבט‭ ‬עילי‭, ‬2015
צילום‭: ‬נתי‭ ‬שוחט‭, ‬פלאש‭ ‬90

שמחת‭ ‬חיים‭ ‬חומקת

כבר‭ ‬בתחילת‭ ‬הספר‭ ‬אנחנו‭ ‬למדים‭ ‬שרפאל‭, ‬כנשמה‭, ‬עוד‭ ‬בטרם‭ ‬נוצר‭, ‬קיבל‭ ‬החלטה‭ ‬גורלית‭ ‬ואותה‭ ‬בחירה‭ ‬תלווה‭ ‬אותו‭ ‬כצל‭ ‬מרגע‭ ‬שייוולד‭ ‬ויגיע‭ ‬לעולמנו‭, ‬לא‭ ‬משנה‭ ‬כמה‭ ‬ניסו‭ ‬לשכנע‭ ‬אותו‭ ‬לסגת‭ ‬מבחירתו‭. ‬אך‭ ‬נשמה‭ ‬לפעמים‭ ‬יודעת‭ ‬להיות‭ ‬עקשנית‭, ‬וכשהגיע‭ ‬זמנו‭ ‬לרדת‭ ‬אל‭ ‬בני‭ ‬האדם‭ ‬ולהיכנס‭ ‬לגוף‭ ‬אנוש‭, ‬כבר‭ ‬היה‭ ‬מאוחר‭ ‬מדי‭. ‬הבחירה‭ ‬נעשתה‭. ‬הכול‭ ‬סגור‭ ‬וחתום‭.   ‬
חמישים‭ ‬העמודים‭ ‬הראשונים‭ ‬בספר‭ ‬לא‭ ‬מייצגים‭ ‬את‭ ‬המשכו‭. ‬המילים‭ ‬מתחברות‭ ‬למשפטים‭ ‬ואלה‭ ‬מצטרפים‭ ‬לפסקאות‭, ‬אך‭ ‬הקורא‭ ‬לא‭ ‬בהכרח‭ ‬מבין‭ ‬לאן‭ ‬הוא‭ ‬הולך‭, ‬או‭ ‬יותר‭ ‬נכון‭ ‬לאן‭ ‬הוא‭ ‬מובל‭. ‬השפה‭ ‬היפה‭ ‬מכשפת‭ ‬להמשיך‭ ‬בקריאה‭ ‬למרות‭ ‬שהדברים‭ ‬כלל‭ ‬לא‭ ‬ברורים‭, ‬עד‭ ‬שפתאום‭ ‬כמו‭ ‬בהתבוננות‭ ‬ממושכת‭ ‬בתמונת‭ ‬תלת‭ ‬ממד‭, ‬הכול‭ ‬מתבהר‭ ‬ומסתדר‭ ‬בדיוק‭ ‬במקום‭. ‬

רפאל‭ ‬נולד‭ ‬והוא‭ ‬יפה‭ ‬כמו‭ ‬מלאך‭, ‬רגיש‭ ‬ואהוב‭ ‬על‭ ‬הבריות‭, ‬מוכשר‭, ‬מוכשר‭ ‬מאוד‭. ‬מנסה‭ ‬לשרוד‭ ‬את‭ ‬החיים‭ ‬גם‭ ‬כשהם‭ ‬סוחטים‭ ‬ממנו‭ ‬כל‭ ‬טיפה‭ ‬של‭ ‬חיוניות‭. ‬בכל‭ ‬שנה‭ ‬שעוברת‭ ‬הוא‭ ‬מרגיש‭ ‬כיצד‭ ‬שמחת‭ ‬החיים‭ ‬חומקת‭ ‬ממנו‭, ‬דועכת‭ ‬ונבלעת‭ ‬בחור‭ ‬השחור‭ ‬שבנשמתו‭. ‬כמוזיקאי‭ ‬ומתופף‭ ‬הוא‭ ‬נוסע‭ ‬להגשים‭ ‬את‭ ‬חלומו‭ ‬בניו‭ ‬יורק‭, ‬עיר‭ ‬האפשרויות‭ ‬הבלתי‭ ‬מוגבלות‭. ‬ניו‭ ‬יורק‭ ‬אינה‭ ‬ירושלים‭ ‬עיר‭ ‬הולדתו‭, ‬אך‭ ‬שתיהן‭ ‬מידבקות‭. "‬בראשונה‭ ‬נתקפים‭ ‬ב‭'‬סינדרום‭ ‬ירושלים‭', ‬ובשנייה‭ ‬ב‭'‬חלום‭ ‬האמריקאי‭', ‬שסימניו‭ ‬אובססיביות‭ ‬לתהילה‭, ‬הצלחה‭, ‬עושר‭, ‬עושר‭ ‬ועושר‭" (‬עמ‭' ‬369‭). ‬השעון‭ ‬מתקתק‭, ‬אנו‭ ‬יודעים‭ ‬שחייו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭ ‬יהיו‭ ‬קצרים‭, ‬יש‭ ‬מאבקים‭ ‬שקשה‭ ‬מאוד‭ ‬לנצח‭ ‬בהם‭ ‬גם‭ ‬כשיש‭ ‬אמא‭ ‬שמוכנה‭ ‬לעשות‭ ‬הכול‭ ‬בשבילך‭. ‬
קשה‭ ‬להבין‭  ‬אדם‭ ‬שקיבל‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬מתנות‭ ‬שאמורות‭ ‬להועיל‭ ‬לו‭ ‬בחייו‭: ‬יופי‭, ‬חכמה‭, ‬כישרון‭ ‬נדיר‭ ‬במוזיקה‭, ‬אך‭ ‬הוא‭ ‬אינו‭ ‬מסוגל‭ ‬להבחין‭ ‬בהן‭, ‬ביופי‭ ‬ובטוב‭ ‬שסביבו‭, ‬ושוקע‭ ‬אט‭ ‬אט‭ ‬בדיכאון‭ ‬קיומי‭. ‬הוא‭ ‬פשוט‭ ‬לא‭ ‬מצליח‭ ‬לראות‭ ‬את‭ ‬החברים‭ ‬והמשפחה‭ ‬האוהבים‭ ‬ומתכנן‭ ‬לפרטי‭ ‬פרטים‭ ‬את‭ ‬רגע‭ ‬מותו‭. ‬יודע‭ ‬בדיוק‭ ‬לתאר‭ ‬את‭ ‬החבל‭, ‬את‭ ‬סוג‭ ‬הקשר‭, ‬את‭ ‬המקום‭. ‬מיום‭ ‬שנולד‭ ‬רפאל‭ ‬רוצה‭ ‬למות‭ ‬ושום‭ ‬כוח‭ ‬בעולם‭ ‬לא‭ ‬יוכל‭ ‬לעצור‭ ‬אותו‭. ‬ולמרות‭ ‬הקושי‭ ‬העצום‭, ‬כשרפאל‭ ‬מסביר‭ ‬מדוע‭ ‬הוא‭ ‬חושב‭ ‬כפי‭ ‬שהוא‭ ‬חושב‭ ‬גם‭ ‬הקורא‭ ‬מבין‭ ‬שצריך‭ ‬לדעת‭ ‬מתי‭ ‬לשחרר‭.  ‬

סבתא‭ ‬בריטון‭ ‬ודודה‭ ‬אלט

זו‭ ‬אמנם‭ ‬בחירתו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭, ‬שמסופרת‭ ‬מפיו‭ ‬בגוף‭ ‬ראשון‭, ‬אך‭ ‬זהו‭ ‬גם‭ ‬סיפור‭ ‬בחירותיה‭ ‬של‭ ‬אמו‭ ‬והגברים‭ ‬שהכניסה‭ ‬לחייה‭. ‬הראשון‭, ‬אביו‭ ‬הביולוגי‭ ‬של‭ ‬רפאל‭, ‬שהיה‭ ‬נשוי‭ ‬בעבר‭ ‬לאישה‭ ‬אמריקאית‭ ‬שהסכימה‭ ‬לוותר‭ ‬על‭ ‬דירה‭, ‬על‭ ‬מזונות‭ ‬ועל‭ ‬הון‭ ‬רב‭, ‬רק‭ ‬על‭ ‬מנת‭ ‬לקבל‭ ‬ממנו‭ ‬גט‭. ‬אותו‭ ‬אבא‭ ‬דרש‭ ‬10,000‭ ‬לירות‭ ‬ממשפחת‭ ‬אמו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭ ‬על‭ ‬מנת‭ ‬להתחתן‭ ‬עמה‭, ‬מאחר‭ ‬שנכנסה‭ ‬להיריון‭, ‬ומשנישאו‭ ‬דאג‭ ‬להרוס‭ ‬כל‭ ‬רגע‭ ‬שמח‭ ‬שהיה‭ ‬בבית‭. "‬בגיל‭ ‬חודשיים‭, ‬אני‭ ‬מתחיל‭ ‬להבין‭ ‬שיש‭ ‬חיים‭ ‬עם‭ ‬אמא‭ ‬ויש‭ ‬חיים‭ ‬עם‭ ‬אבא‭, ‬ויש‭ ‬חיים‭ ‬עם‭ ‬אבא‭ ‬ואמא‭, ‬וצורה‭ ‬אחת‭ ‬לא‭ ‬דומה‭ ‬לשנייה‭ ‬ולשלישית‭. ‬בן‭ ‬שלושה‭ ‬חודשים‭ ‬אני‭ ‬לומד‭ ‬איך‭ ‬להסתיר‭ ‬הכול‭ ‬מאבא‭, ‬ואל‭ ‬הבית‭ ‬מתגנב‭ ‬דייר‭ ‬קבע‭ ‬‮–‬‭ ‬פחד‭" (‬עמ‭' ‬103‭). ‬לאחר‭ ‬הגירושין‭ ‬האב‭ ‬אינו‭ ‬מעוניין‭ ‬בקשר‭ ‬עם‭ ‬רפאל‭ ‬בנו‭ ‬ולאורך‭ ‬הספר‭ ‬שזורות‭ ‬תוצאותיה‭ ‬של‭ ‬החלטה‭ ‬זו‭.‬

הגבר‭ ‬השני‭, "‬השמן‭", ‬גרוש‭ ‬פלוס‭ ‬ילד‭, ‬שמעולם‭ ‬לא‭ ‬נתן‭ ‬לרפאל‭ ‬הרגשה‭ ‬של‭ ‬אב‭ ‬אמיתי‭ ‬ולעולם‭ ‬לא‭ ‬קיבל‭ ‬אותו‭ ‬כמו‭ ‬שהוא‭ ‬על‭ ‬מגרעותיו‭ ‬וחסרונותיו‭. "‬גם‭ ‬אני‭ ‬רוצה‭ ‬לשמוע‭ ‬את‭ ‬אבא‭ ‬אומר‭ ‬בקול‭ ‬רם‭ ‬וברור‭ '‬אני‭ ‬אוהב‭ ‬אותך‭'. ‬אני‭ ‬מתקנא‭ ‬במילות‭ ‬האהבה‭ ‬שמרעיף‭ ‬השמן‭ ‬על‭ ‬בנו‭" (‬עמ‭' ‬206‭).‬
השלישי‭, "‬הגרמני‭", ‬בן‭ ‬יחיד‭ ‬לאב‭ ‬עיתונאי‭ ‬מפורסם‭ ‬בגרמניה‭ ‬שסבו‭ ‬היה‭ ‬צלף‭ ‬במשטר‭ ‬הנאצי‭ ‬ועזר‭ ‬ליהודים‭ ‬כשהחביא‭ ‬אותם‭ ‬בתקופת‭ ‬השואה‭. ‬למרות‭ ‬ההתחלה‭ ‬היפה‭, "‬הגרמני‭" ‬הפך‭ ‬בסופו‭ ‬של‭ ‬דבר‭ ‬לאב‭ ‬חורג‭ ‬מהסוג‭ ‬הגרוע‭ ‬ביותר‭, ‬זעוף‭ ‬מצח‭, ‬זקוף‭ ‬גבות‭, ‬שהתעלל‭ ‬נפשית‭ ‬בכל‭ ‬הסובבים‭ ‬אותו‭. "‬יוהנס‭ ‬מסתגר‭. ‬תחילה‭ ‬בחדר‭ ‬העבודה‭, ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬בתוך‭ ‬עצמו‭. ‬הילוכו‭ ‬הופך‭ ‬נוקשה‭, ‬פרצופו‭ ‬קודר‭, ‬מסכי‭ ‬עשן‭ ‬סיגריות‭ ‬מפרידים‭ ‬בינו‭ ‬ובין‭ ‬הסביבה‭, ‬וכוס‭ ‬יין‭ ‬בידו‭ ‬תמיד‭… ‬פסקו‭ ‬הטיולים‭, ‬מתמעטים‭ ‬הבילויים‭. ‬ויכוחים‭ ‬במקום‭ ‬דיונים‭. ‬פקודות‭ ‬במקום‭ ‬בקשות‭. '‬סדר‭ ‬את‭ ‬המדיח‭' ‬במקום‭ ‬הי‭ ‬רפי‭'" (‬עמ‭' ‬321‭). ‬

בחירתו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭ ‬גורמת‭ ‬לחסכים‭ ‬עצומים‭ ‬בכל‭ ‬הנוגע‭ ‬לנוכחות‭ ‬האבהית‭ ‬בחייו‭. "'‬דניאל‭ ‬יתומה‭', ‬הזדרזה‭ ‬המורה‭ ‬להסביר‭, '‬האבא‭ ‬הגיבור‭ ‬שלה‭ ‬נהרג‭ ‬למעננו‭ ‬במלחמה‭'. '‬לי‭ ‬יש‭ ‬אבא‭ ‬שלא‭ ‬רוצה‭ ‬לראות‭ ‬אותי‭… ‬זה‭ ‬כמו‭ ‬אבא‭ ‬מת‭', ‬לחשתי‭" (‬עמ‭' ‬227‭).  ‬במקביל‭ ‬לחסך‭ ‬באבא‭, ‬מקבל‭ ‬רפאל‭ ‬הרבה‭ ‬הרבה‭ ‬אמא‭, ‬למעשה‭ ‬הוא‭ ‬זוכה‭ ‬בארבע‭ ‬אמהות‭. ‬אמא‭, ‬סבתא‭ ‬ושתי‭ ‬הדודות‭ ‬אלט‭ ‬וסופרנינה‭. ‬האמא‭ ‬ילדה‭ ‬אותו‭ ‬כשהיא‭ ‬עצמה‭ ‬הייתה‭ ‬ילדה‭. ‬היא‭ ‬מגדלת‭ ‬את‭ ‬רפאל‭ ‬כאילו‭ ‬היה‭ ‬איבר‭ ‬מגופה‭, ‬כמו‭ ‬שגדלות‭ ‬ציפורני‭ ‬אצבעותיה‭, ‬כמו‭ ‬שמתארך‭ ‬שערה‭, ‬על‭ ‬גבה‭ ‬העמיסה‭ ‬אותו‭ ‬ולקחה‭ ‬לאן‭ ‬שהובילו‭ ‬חייה‭, ‬כשבפועל‭ ‬האמא‭ ‬הדומיננטית‭ ‬בחייו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭ ‬היא‭ ‬סבתא‭ ‬בריטון‭, ‬שקבעה‭ ‬כיצד‭ ‬יטפלו‭ ‬בילד‭, ‬מתי‭ ‬יפסיק‭ ‬לינוק‭ ‬וכיצד‭ ‬יתרחץ‭ ‬והייתה‭ ‬מעסה‭ ‬את‭ ‬גופו‭ ‬מדי‭ ‬יום‭ ‬בשמן‭ ‬זית‭ ‬מהול‭ ‬בערק‭, ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬התנגחות‭ ‬אינסופית‭ ‬באמו‭, ‬המנסה‭ ‬לשווא‭ ‬לתפוס‭ ‬שליטה‭ ‬על‭ ‬גידול‭ ‬בנה‭.   ‬

ועדיין‭ ‬למרות‭ ‬הכאב‭, ‬למרות‭ ‬הצער‭, ‬למרות‭ ‬תוצאות‭ ‬הבחירה‭, ‬הספר‭ ‬מצליח‭ ‬גם‭ ‬להצחיק‭. ‬הסיטואציות‭ ‬הקטנות‭ ‬והאנושיות‭ ‬המהולות‭ ‬בטירוף‭ ‬איכותי‭, ‬המאפיין‭ ‬משפחות‭ ‬רבות‭, ‬פשוט‭ ‬גוברות‭ ‬על‭ ‬הכול‭. ‬מדי‭ ‬פעם‭ ‬במהלך‭ ‬הקריאה‭, ‬כשהיה‭ ‬קטע‭ ‬שתפס‭ ‬אותי‭ ‬במיוחד‭, ‬מיהרתי‭ ‬לסמן‭ ‬אותו‭ ‬בסימנייה‭ ‬על‭ ‬מנת‭ ‬לשתף‭ ‬את‭ ‬בעלי‭. ‬לאחר‭ ‬זמן‭ ‬לא‭ ‬רב‭ ‬נגמרו‭ ‬הסימניות‭ ‬בביתי‭ ‬והתחלתי‭ ‬לקפל‭ ‬את‭ ‬שולי‭ ‬הדף‭. ‬כשרוב‭ ‬עמודי‭ ‬הספר‭ ‬הכילו‭ ‬קפלים‭, ‬החלטתי‭ ‬לוותר‭ ‬ולהכריח‭ ‬את‭ ‬בעלי‭ ‬לקרוא‭ ‬את‭ ‬הספר‭ ‬מיד‭ ‬כשאסיים‭.   ‬

הכול‭ ‬נקבע‭ ‬מראש

הספר‭ ‬מתובל‭ ‬בלדינו‭ ‬ובמוזיקה‭ ‬משובחת‭ ‬של‭ ‬מוצרט‭, ‬פריד‭ ‬אל–אטרש‭, ‬אריק‭ ‬איינשטיין‭, ‬שאנסונים‭ ‬צרפתיים‭, ‬בוסנובות‭, ‬היפ–הופ‭ ‬ועוד‭. ‬הדבר‭ ‬מקל‭ ‬מעט‭ ‬על‭ ‬הסצנות‭ ‬הדרמטיות‭ ‬שלפעמים‭ ‬גורמות‭ ‬ללב‭ ‬להתכווץ‭ ‬בכאב‭, ‬בעיקר‭ ‬מפני‭ ‬שהכול‭ ‬קרה‭ ‬במציאות‭. ‬ורדה‭ ‬פולק‭ ‬כתבה‭ ‬את‭ ‬הספר‭ ‬בהתבסס‭ ‬על‭ ‬סיפור‭ ‬חייו‭ ‬של‭ ‬בנה‭ ‬רפאל‭. ‬אם‭ ‬לא‭ ‬הייתי‭ ‬יודעת‭ ‬את‭ ‬העובדה‭ ‬הזו‭, ‬לא‭ ‬הייתי‭ ‬מצליחה‭ ‬לנחש‭ ‬זאת‭. ‬הספר‭, ‬כאמור‭, ‬נכתב‭ ‬מפיו‭ ‬של‭ ‬רפאל‭. ‬עניין‭ ‬הבחירה‭ ‬לפני‭ ‬לידתו‭ ‬הוא‭ ‬אמנם‭ ‬פרי‭ ‬דמיונה‭, ‬אך‭ ‬כל‭ ‬היתר‭ ‬התרחש‭ ‬באמת‭ ‬כאן‭. ‬בישראל‭, ‬בירושלים‭. ‬

ירושלים‭ ‬היא‭ ‬גיבורה‭ ‬נוספת‭ ‬בספר‭, ‬היא‭ ‬משמשת‭ ‬כרקע‭, ‬על‭ ‬נופיה‭, ‬רחובותיה‭, ‬סמטאותיה‭ ‬הקסומות‭ ‬והמכושפות‭. ‬רפאל‭ ‬אהב‭ ‬את‭ ‬ירושלים‭ ‬אהבה‭ ‬גדולה‭ ‬והיא‭ ‬אהבה‭ ‬אותו‭. ‬חבל‭ ‬שאהבתה‭ ‬לא‭ ‬הספיקה‭ ‬לו‭.   ‬
אני‭ ‬מרחף‭ ‬בשמי‭ ‬ירושלים‭ ‬אהובתי‭, ‬עיר‭ ‬הולדתי‭ ‬ובגרותי‭, ‬ומביט‭ ‬על‭ ‬חיי‭ ‬בפעם‭ ‬האחרונה‭ ‬לפני‭ ‬שאלך‭ ‬בדרך‭ ‬כל‭ ‬בשר‭. ‬דואה‭ ‬על‭ ‬פני‭ ‬רחוב‭ ‬דגניה‭, ‬שחזיתו‭ ‬הזקופה‭ ‬והגאה‭ ‬חוסמת‭ ‬שביל‭ ‬יוקרתי‭ ‬הטובל‭ ‬בשלוות‭ ‬עשירים‭ ‬ואחוריו‭ ‬צופים‭ ‬על‭ ‬עמק‭ ‬הסוסים‭ ‬של‭ ‬אלפי‭, ‬המפריד‭ ‬בין‭ ‬שכונת‭ ‬בית‭ ‬הכרם‭ ‬לגבעת‭ ‬שאול‭ (‬עמ‭' ‬11‭, ‬פרולוג‭). ‬

הספר‭ ‬רק‭ ‬נפתח‭ ‬וכבר‭ ‬אנו‭ ‬מגלים‭ ‬את‭ ‬סופו‭ – ‬טרגדיה‭ ‬אחת‭ ‬גדולה‭. ‬אין‭ ‬אנו‭ ‬יודעים‭ ‬מנין‭ ‬תגיע‭ ‬הצרה‭, ‬אך‭ ‬ברור‭ ‬לנו‭ ‬שהיא‭ ‬תגיע‭. ‬הדבר‭ ‬דומה‭ ‬לצפייה‭ ‬בסרט‭ ‬כגון‭ "‬טיטניק‭", ‬כשאנחנו‭ ‬יודעים‭ ‬במפורש‭ ‬שהאונייה‭ ‬תטבע‭, ‬ובכל‭ ‬זאת‭ ‬מקווים‭ ‬שאולי‭ ‬בדרך‭ ‬נס‭ ‬יהיה‭ ‬סוף‭ ‬אחר‭ ‬לסיפור‭, ‬אולי‭ ‬בכל‭ ‬זאת‭ ‬הצוות‭ ‬יצליח‭ ‬להתגבר‭ ‬על‭ ‬הקשיים‭ ‬ולהגיע‭ ‬לחוף‭ ‬מבטחים‭.‬
חודש‭ ‬שלם‭ ‬עבר‭ ‬מהרגע‭ ‬שבו‭ ‬פתחתי‭ ‬את‭ ‬הספר‭ ‬לראשונה‭ ‬ועד‭ ‬שסיימתי‭ ‬את‭ ‬קריאתו‭. ‬התעכבתי‭ ‬על‭ ‬כל‭ ‬מילה‭, ‬על‭ ‬כל‭ ‬פסיק‭, ‬רק‭ ‬לא‭ ‬להפסיד‭ ‬דבר‭. ‬בכל‭ ‬יום‭ ‬הגבלתי‭ ‬את‭ ‬מספר‭ ‬העמודים‭ ‬שקראתי‭ ‬על‭ ‬מנת‭ ‬שלא‭ ‬אסיים‭ ‬אותו‭ ‬מהר‭ ‬מדי‭, ‬כפי‭ ‬שקורה‭ ‬לי‭ ‬בדרך‭ ‬כלל‭ ‬עם‭ ‬ספרים‭ ‬טובים‭ ‬ויוצאי‭ ‬דופן‭.‬

בלילות‭ ‬שכבתי‭ ‬במיטתי‭ ‬ועד‭ ‬שנרדמתי‭ ‬לא‭ ‬הצלחתי‭ ‬להפסיק‭ ‬לחשוב‭ ‬על‭ ‬רפאל‭, ‬על‭ ‬ילדותו‭, ‬על‭ ‬הגורל‭ ‬ועל‭ ‬העולם‭ ‬הזה‭ ‬שלפעמים‭ ‬מתנהל‭ ‬קצת‭ ‬עקום‭. ‬ביום‭ ‬חמישי‭, ‬באחת‭ ‬בלילה‭, ‬סיימתי‭. ‬שכבתי‭ ‬במיטה‭. ‬תחילה‭ ‬לא‭ ‬הרגשתי‭ ‬דבר‭. ‬קראתי‭ ‬את‭ ‬העמוד‭ ‬האחרון‭ ‬מספר‭ ‬רב‭ ‬של‭ ‬פעמים‭ ‬ולאחר‭ ‬מכן‭ ‬חזרתי‭ ‬לעמודים‭ ‬הראשונים‭. ‬דווקא‭ ‬הציטוט‭ ‬מאת‭ ‬אלברט‭ ‬איינשטיין‭ ‬בסוף‭ ‬הספר‭ ‬גרם‭ ‬לי‭ ‬לפרוץ‭ ‬בבכי‭ ‬בלתי‭ ‬נשלט‭. ‬

הכול‭ ‬נקבע‭ ‬מראש‭, ‬ההתחלה‭ ‬וגם‭ ‬הקץ‭, ‬על‭ ‬ידי‭ ‬כוחות‭ ‬שאין‭ ‬לנו‭ ‬שליטה‭ ‬עליהם‭, ‬הכול‭ ‬נקבע‭ ‬מראש‭ ‬לחרק‭ ‬ולכוכב‭. ‬בני‭ ‬אנוש‭, ‬ירקות‭ ‬ואבק‭ ‬כוכבים‭ ‬‮–‬‭ ‬כולם‭ ‬רוקדים‭ ‬לפי‭ ‬מנגינה‭ ‬מסתורית‭, ‬הנשמעת‭ ‬ברקע‭ ‬מפי‭ ‬חלילן‭ ‬נעלם‭. ‬

ספרה‭ ‬האחרון‭ ‬של‭ ‬מאירה‭ ‬ברנע‭ ‬גולדברג‭, "‬משפחה‭ ‬לדוגמה‭", ‬ראה‭ ‬אור‭ ‬בהוצאת‭ ‬כנרת‭ ‬זמורה‭ ‬ביתן‭. ‬בהוצאה‭ ‬זו‭ ‬עתידים‭ ‬לצאת‭ ‬בקרוב‭ ‬ספר‭ ‬נוער‭ ‬וספר‭ ‬ילדים‭ ‬פרי‭ ‬עטה

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב תשרי תשע"ז, 14.10.2016