בשפה ברורה | יעקב רפאל
בסידורי התפילה נשתרשו שיבושים רבים, בתחביר ובפיסוק, בהגייה ובניקוד. סידור חדש מציג תיקונים, לעתים באמצעות עיצוב חדש בלבד, ומרחיב במדורים בענייני דקדוק ונוסח
סידור ושננתם
דיוקים ודקדוקים בסידור התפלה
אליהוא שנון
צוף, תשע"ה, 573 עמודים
(י"ד עמודי הקדמה)
גם בתוך שפע סידורי התפילה העומדים בימינו לרשות המתפלל, הסידור "ושננתם" של אליהוא שנון הוא חידוש מרענן לכל מי שרוצה להתפלל תפילה כהלכתה מתוך סידור אסתטי ומאיר עיניים בעיצובו, ולחובבי דקדוק בפרט.
נתחיל בקוריוז קטן, המלמד על הכלל: כל אוחז סידור מכיר את "פסוקי דזמרה", אותם פרקי תהילים ועוד קצת, הנאמרים בין "ברוך שאמר" ו"ישתבח", אולם בסידור זה כתוב אל נכון "פסוקי דזמרא" באל"ף! וזו לא טעות: המילה "זִמְרָא" היא מילה ארמית, המקבילה ל"זמר" בעברית (ואפשר אפילו שצריך לקרוא זְמָרָא, ראו דניאל ג, ה). אולם בתהליך שקרה לעוד הרבה מילים ארמיות מן הסוג הזה, נתפרשה המילה כעברית, דוגמת "הבוחר בשירי זמרה" שבברכת ישתבח.
מעלה גדולה שבסידור זה, ודיינו אם נדפס רק בשבילה, היא עיצוב קטעי התפילה באופן שמבהיר למתפלל את התחביר והפירוש הנכון, מבלי להוסיף אפילו מילה אחת של פרשנות. ניקח לדוגמה את הפסוק "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱל–ֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָ–הּ", אפשר לשמוע רבים הקוראים אותו כך: ימלוך ה' לעולם א–להיך ציון – לדור ודור הללוי–ה, אבל הפיסוק הנכון לפי הפשט מבוצע בסידור בצורה בהירה:
ימלוך ה' לעולם א–להיך ציון לדור ודור הללוי–ה.
עיצוב זה מעמיד את המתפלל על התקבולת היפה, ומתוך כך הוא גם מבין שפירוש הצלע השנייה בתקבולת הוא "ימלוך א–להיך ציון לדור ודור".
וכך גם:
אַשְׁרֵי הַגּוֹי אֲשֶׁר ה' אֱ–לֹהָיו הָעָם בָּחַר לְנַחֲלָה לוֹ.
וכך מבין המתפלל – באין אומר ובאין דברים – את פירושה הנכון של מחצית הפסוק השנייה: אשרי העם אשר בְּחָרוֹ ה' להיות לו לנחלה.
הקיטוע הער למבנה הטקסט מועיל מאוד גם במקומות נוספים, כגון כשהוא מבהיר שלפנינו מספר חלקי משפט (מושאים או נשואים וכיו"ב) הזהים מבחינה תחבירית ויש להחיל על כולם את המשפט העיקרי שבראש התפילה. כגון:
נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ –
עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ,
וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת.
או –
יַעֲלֶה וְיָבוא … וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשרָאֵל
לְפָנֶיךָ,
לִפְלֵיטָה, לְטובָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים וּלְשָׁלום
כל מתפלל שמע לבטח את החזן המכריז בתפילת ערבית "זה א–לי ענו ואמרו". כמה שיבוש יש באמירה זו! וכמה מאיר עיניים הוא הפיסוק בסידור דנן, הנעזר אף בהוספת מירכאות לציון הדיבור הישיר:
מַלְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ, בּוֹקֵעַ יָם לִפְנֵי משֶׁה, "זֶה אֵ–לִי" עָנוּ,
וְאָמְרוּ: "ה" יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד."
לחובבי הדיוק והדקדוק. מדפי סידורים בכותל, ירושלים 2010
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
באהבה שמע אומרים
ברכה מיוחדת קובעים לעצמם המדורים "בשפה ברורה", "בנעימה קדושה" ו"נוסח ארץ ישראל" המעמידים דקויות ותגליות שונות ומעניינות לפני המתפלל המחבב ענייני דקדוק ונוסח. לדוגמה: העובדה שצריך לקרוא "ומצור – דבש אשביעך" ולא "ומצור דבש – אשביעך" (אין כמובן "צור דבש") (עמ' 488), או שצריך להקפיד על הפיסוק "כארז בלבנון – ישגה", היינו שהצדיק ישגה ויגדל כארז מארזי הלבנון, ולא לפסק "כארז – בלבנון ישגה" (עמ' 491).
והנה הערה אחת חביבה במיוחד, על אודות המשפט שבקדושת מוסף – "ערב ובוקר בכל יום תמיד פעמיים באהבה שמע אומרים"; רגילים לקוראו "פעמיים באהבה שמע אומרים". הניסוח הזה נראה מסורבל קצת, שכן גם "פעמיים" וגם "באהבה" הם תיאור ל"שמע אומרים", כלומר: אומרים פעמיים שמע, ועושים זאת באהבה. המחבר מציע שיש לשייך את מילת "פעמיים" לפניה, וכך לפתור את הסרבול הזה, דהיינו: ערב ובוקר, בכל יום תמיד פעמיים, באהבה שמע אומרים.
אינני בטוח שהצדק עם מחבר הקובץ "בשפה ברורה" המובא בסידור, וייתכן שהפתרון לנוסח שלפנינו זוקק בירור השתלשלות הנוסח, אבל בכל מקרה הוא מסב את תשומת הלב לדברים שאדם דש בעקבי לשונו, ומפרה את המחשבה. ואכן בקובץ של שנון "בנעימה קדושה" יש דעה החולקת ומסבירה אחרת (עמ' 543).
בעמ' 497 גיליתי מרגלית. בפיוט "אנעים זמירות" מודפס בסידורים המשפט "דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְפִי יֶשְׁךָ, וַיַּשְׁווּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ", ניקוד זה של מילת "וישווך" מצריך אותנו על כורחנו לפרש שמשווים את ה' למישהו, ואין זה נכון! אלא יש לקרוא "וַיְשַׁוּוּךָ", כמו בפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד", כלומר: אין לנו דרך כלל להשיג את מהות ה', אלא לפי מעשיו אנו מדמים לנו את מידותיו (ויש לציין שבמחזורי גולדשמידט מנוקד כראוי, וכן מצאתי במחזור ישן לשבועות שנדפס בלמברג בשנת תרס"ו).
שאלה בפרשנות משפט המופיע בהקדמת הש"ץ לפני ברכת כהנים, "ברכנו בברכה המשולשת בתורה", נדונה בעמ' 486: האם הכוונה היא לברכה שנשתלשה בתורה שלוש פעמים (אפשרות שהמחבר פוסל) או "בברכה המשולשת אשר כתובה בתורה".
בהמשך (487) מובאת הערת נוסח מבריקה של הרב בני לאו, בנוגע לסיום הזמנת הש"ץ "כוהנים, עם קדושיך כאמור"; מילת "כאמור" אין לה טעם ומקום אלא כשאין כוהנים, והחזן הוא זה שאומר את פסוקי "יברכך", ומילת "כאמור" חוזרת לתחילת הקדמתו "ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך… כאמור – יברכך ה' וישמרך". אבל המנהג שהקהל משלים "עם קדושיך כאמור" אין לו פשר והיגיון, אלא הוא צריך להשלים "עם קדושיך" בלבד.
סוף דבר: כל מתפלל המחבב עניינים מן הסוג שהוזכר כאן וחפץ לדייק בתפילתו, ראוי לו כי יחזיק בביתו סידור זה; וראוי מהדיר הסידור, הרב אליהוא שנון, לברכת יישר כוח על מפעלו זה.
יעקב רפאל הוא רב, מורה וחוקר לשון
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ב תשרי תשע"ז, 14.10.2016
פורסם ב-18 באוקטובר 2016,ב-גיליון האזינו תשע"ז - 1001, יהדות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 
מבלי לגרוע מחשיבות הסידור החדש, אין צורך ללכת עד ל"מחזור ישן מלמברג" כדי למצוא אסמכתא לניקוד הנכון. בשני הסידורים הנפוצים ביותר בציבור הדתי – רינת ישראל וקורן – המילה "וישווך" מנוקדת כהלכה. כך גם בנוגע לפיסוק הפסוק "ימלוך ה'…". (אולי הפיסוק לא מספיק מבליט את החלוקה הנכונה, אך הוא מופיע במפורש בסידורים).
צודק, אבל רפאל חרדי, ויתכן שלא ראה את הסידורים האלה