הפרֵדה של משה איננה רק מן העם אלא גם מתפקיד ההנהגה. משה יוצא מן ההיסטוריה

פרשת וילך מדברת על עניין אחד: על דברי הפרדה של משה מכל ישראל. משה אמנם ממשיך ומדבר עם ישראל גם לאחר מכן, ואומר להם דברים חשובים – כמו שירת האזינו וברכה – ואולם הדברים הללו הם דברי נבואה וחזון, ואילו הדברים שבפרשה זו הם דברי הפרדה הממשית של משה מן השבטים, מן האנשים היחידים, וגם מתפקידו.

איור: מנחם הלברשטט

לא נס לחו

מינויו של יהושע למנהיג נזכר כבר בספר במדבר, אך כאן אנו מוצאים תיאור של המינוי כפי שהוא נעשה לא רק באופן רשמי, לעיני כל ישראל, אלא גם באופן מיידי. כלומר: נראה שלא רק שיהושע מתמנה למנהיג, אלא שגם משה יוצא בפועל מכל תפקידי ההנהגה שלו.

בישראל, כמו בהרבה מן האומות, בדרך כלל אדם עוזב תפקידי הנהגה כאשר הוא אינו מסוגל לכך עוד, בין מפני מצב בריאותו או מפני שהלך לעולמו. לא ידוע לנו על מקרה של אדם העוזב במודע את תפקידו גם כאשר הוא מסוגל להמשיך ולמלא אותו.

העובדה שמשה נשאר במלוא כוחותיו ויכולותיו עד רגעו האחרון מודגשת כמה פעמים בספר דברים. מעניין להזכיר שבבית הכנסת העתיק בדורא אירופוס שבסוריה (מזמן האמוראים הראשונים) יש הרבה מאוד ציורי קיר של אישים ומאורעות מתוך המקרא, שבוודאי מבטאים הן את תפיסת עולמו של האמן שצייר אותם והן את תפיסת חכמי דורו, שבוודאי הדריכו אותו מה לעשות וכיצד לצייר. אחד הדברים המעניינים בציורים הללו הוא שבכל הציורים המתארים את משה – ויש כמה כאלה, שבהם מצויר משה בכמה מאורעות מרכזיים בחייו – הוא מצויר כבעל זקן שחור. נראה שהצייר הבין שהמילים "לא נס לחו" פירושן שהוא נשאר צעיר כשהיה. לפיכך יציאתו של משה מתפקידו חשובה מפני שהיא מעמידה את המנהיג כמי שגם יכול להחליט להפסיק את מנהיגותו.

חשוב לציין שהיה עוד מנהיג אחד שנהג כך, היינו שלא רק הפסיק להנהיג אלא באופן ברור יצא מתפקידו, והוא יהושע עצמו. גם יהושע, בימיו האחרונים, ביטל את המינוי השלטוני שלו, חדל לתפקד כמנהיג העם, ועם זאת הוסיף לדבר אל העם ולומר להם דברי כיבושין.

עתיד לא זוהר

נקודת המעבר של יהושע לעמדת השלטון התרחשה כאשר יהושע נכנס לאוהל מועד ביחד עם משה. וחכמינו אמרו – מה שאיננו כתוב במפורש בתורה – ששניהם זכו לקבל הוראות מלמעלה באותו אופן; אבל בדיוק כשם שמשה, בכל שנות הנהגתו, לא הרגיש חובה למסור ליהושע מה ה' אמר לו, שהרי הדברים נאמרו רק לו, גם יהושע איננו מוסר למשה מה שה' אמר לו. וחז"ל אומרים שזו הייתה הנקודה שהכאיבה למשה יותר מכול: שהוא הפסיק להיות האיש שהקב"ה מדבר איתו, ואיתו בלבד.

בפרשתנו כמה עניינים נוספים, לרבות מצוות עשה של קריאת התורה על–ידי המלך לעיני כל ישראל, אך בעיקרה היא פרשה של סיום, אשר גלום בה – גם באופן עצור וגם בגלוי – הרבה מאוד כאב. מקור נוסף לכאב הוא דבר ה' למשה, אשר משה אף מוסר אותו לישראל, על העתיד, שאינו נראה זוהר כלל. אדרבה: יהיו בו זמנים של נפילה וירידה. משה לא רק מת, אלא הוא גם יוצא מתוך ההיסטוריה. ההיסטוריה נמשכת, עם ישראל ממשיך להתקיים, אבל העולם הוא עולם שונה, עולם ללא משה רבנו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ה' תשרי תשע"ז, 7.10.2016