בית בארץ יצורי הפרא | אלחנן ניר

ימי אלול וראש השנה הם ההזמנה לזהות את המקומות חסרי המשמעת כמצע למפגש עם המלך. כיצד מקומות השדה שבתוכי יכולים להיות באינטראקציה, להיות שייכים גם הם למרחב הקדושה

ישנו משל חסידי מוכר למדי, שנמסר בצורות שונות כבר בשם הבעש"ט והמגיד ממזריטש, המספר על מלך היוצא מארמונו ועל היחסים השונים מן היחסים הרגילים המתרחשים בינו לבין נתיניו דווקא מחוץ לארמונו השמור ולמקומו הבטוח. מייסד חסידות חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי, רתם את יסודות משל זה, המוכר כמשל "המלך בשדה", לתקופת אלול וזיהה בה את  שידוד ההיררכיות ואת הקרבה הנוצרת בשל כך:

משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח"כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי-אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על-דרך-משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה (לקוטי תורה, לב, ב).

תחת התחושה מלאת הפחד והדין, ביקש משל זה להפוך את ימי אלול לימי חסד, אינטימיות ופנים שוחקות. אולם התבוננות במרחב הנקרא שדה תגלה כי עומק נוסף מסתתר במשל שכבר הפך בשנים האחרונות לסינגל מוכר.

אנרגיות המדבר ואנרגיות הבית

בהפקר של המדבר טמונה עוצמה אדירה, איפוס חד ובלתי מתפשר למצבורי היש ולמתחמי האגו השמורים והמוגנים ביותר של האדם. כל משחקי הכבוד והריצות המיותרות והמביכות שלנו מתגמדות אל מול נאדרות הדממה והשקט הכמעט פיזי. אפילו קליטה, למסיחי הדעת הגדולים שלנו בדמות הטלפונים הניידים, כמעט ואין במדבר.

השדה הוא שטח לימינאלי בין המדבר, המייצג את עולמות הפרא, התוהו והדממה, לחצר ולבית, המייצגים את עולם התיקון, השפה והדיאלוג. בשדה מתחילה העבודה האנושית, ובניגוד למדבר הוא ניתן לזריעה, לתוצרת, לגמול; החיים עולים ממנו ולא רק המוות והאפיסה. אלא שלמרות זאת השדה אינו מרחב פשוט וקל. אנרגיות המדבר ואנרגיות הבית מעורבבות בו עד למצבי קיצון. השדה, המזוהה עם החייתי יותר מאשר עם האנושי, הוא טריטוריה אילמת ונטולת שמירה ומערכות חוקים ברורות וככזה הוא לא פעם גם מזמין אליו כוחנות ואלימות.

האלימות של קין כלפי הבל מתפרצת בשדה, שכן לפתח – השדה – חטאת רובץ, עשו איש השדה שב עייף מן השדה וחז"ל מציינים (בבא בתרא טז, ב) כי הגיע משם אחר שרצח נפש ובא על נערה מאורסה. גם החלל נמצא סמוך לעיר כשהוא נופל בשדה, והשדה הוא אף מרחב של אונס וצעקה נוראה באין מושיע: "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" (דברים כב, כז).

ר' אברהם אזולאי, מקובל בן המאה ה-16 שנולד במרוקו וחי ונפטר בחברון, זיהה את השדה כמרחב הדמוני והלא ממומש של הנוכחות האנושית הנשלט בידי השדים, עד שקיימת זיקה בין השדים המיתולוגיים לשדה. האפשרות היחידה להחליש את כוחם הלא מבוקר של אותם יצורי פרא היא לבנות בית ויישוב על פני המרחב הגיאוגרפי, תנועה שבה עצמה נעוצה היכולת להסיג את גבולם:

ומן הטעם הזה תמצא מדור אלו השדים במקום מדברות וחורבות והשממה… עד שיש מי שפירש שהם נקראים שדים בעבור שמשכנם במקום שדות כגון המדבר… ונראה שבני אדם מחלישין כחם שאין שליטתם בישוב כמדבר וכל מקום שנעשה בו ישוב בני אדם כחם נחלש (חסד לאברהם, מעין ז, נהר טז).

לרוב האדם מוצא את הפראי שבו בשדה. אל מול חוסר הגבולות החיצוני, משהו בחוסר הגבולות הפנימי מתעורר וניעור. אבל אלול הוא ההזמנה החתרנית לזהות את הפראי וחסר הגבולות הזה דווקא כמצע למפגש עם המלך. המלך מתעניין לא רק בבית שלי, בתקופות המיושבות והבהירות שלי, אלא בשדה ובתקופות הבלבול והתהייה שלי. ואל מול העניין שלו אני יכול לפנות אל מתחמי השדה שבתוכי ולבחון כיצד הם יכולים לבוא ולהיות באינטראקציה, ליצור שפה, להיות שייכים גם הם למרחב הקדושה:

ונמצא שהחידוש דשדה על עיר ומדבר הוא דהעיר הם הבתים שבתוך תחום הקדושה, והמדבר הוא מחוץ לתחום הקדושה (לא ישב אדם שם), והשדה תוכנו הוא הבירור של הענינים שמחוץ לבית והכנסתם לתוך הקדושה (הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, מאמר "אני לדודי" – תשמ"ו, ה).

בדומה לסיפור הילדים "ארץ יצורי הפרא" שכתב מוריס בנדק, האדם יכול לגשת אל כל אותן חיות גדולות ומפחידות, שכנראה אינן מצויות רק בסיפורי פנטזיה אלא בתוכו, ולהביט בהן. ליצור איתן דו-שיח, ובעקבות כך אף לכבוש ולהנהיג אותן. אכן, החיה והנפש הבהמית מצויות באדם מאז שנברא על האדמה, אבל כשהוא מבקש מהקב"ה: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה", הוא כמו אומר – האדם בתוכי, אך גם הבהמה, שלרוב העדפתי להתכחש לה. כעת אני מודה כי היא קימת בי, ויחד עם עצם ההודאה זו אני מבקש ממך שתרחמני עוד בגלותי לעורר לבי לאהבתך.

התגלות דרך המוגבל

גם לוח השנה שלנו מהדהד את המרחבים הללו ואת המעבר מהמדבר ומהשדה אל החצר ואל הבית. בראשית סיוון קיבלנו את התורה במדבר, והנה אנחנו נכנסים אל הקיץ, אל תקופת היציאה החוצה, אל המרחב, אל הים, אל החופש הגדול. אולם מט"ו באב גובר הלילה על היום, אנחנו עוזבים את מרחב המדבר של הקיץ, ומתחילים לחלום על בית. אלול מתפקד אפוא כמתחם-סף בין האין-שפה לשפה, בין התוהו המדברי לבין המרחב המבוית והמשפחתי, בין "אפשר המציאות" ל"מחויב המציאות", כאשר הכלי המרכזי בו הוא השופר, כלי המהדהד את מרחבי הפרא, הניגוח והמלחמה ובכוחו אמנם להפיק קול, אך לא ליצור מוזיקה ופרטיטורה.

לאחר ראש השנה, שמצוותו היחידה היא לשמוע קול שופר, אולי גם להקשיב למרחב אשר ממנו בא אותו שופר, אנחנו מגיעים ליום הכיפורים, יום שבו אנחנו זורקים לשדה ולמדבר שאריות אחרונות של זיקה בדמות השעיר לעזאזל המייצג את החורבן ואת התוהו (ראו: רמב"ן על ויקרא ט"ז, ח). ולאחר כל זאת, אחר שהמשכנו מהמדבר ומהשדה אנחנו מגיעים אל החצר המתנקדת לה בקורות, בסכך ובקישוטי ילדים. בסוכות, אנחנו חיים שבוע שלם מחוץ לבית, שמחים עם האומות בשמחתנו, ורק רגע לפני שמחת תורה אנחנו נכנסים אל הבית. התורה שנתנה במדבר זוכה עכשיו ואחר זמן כה רב להיכנס אל הבית. אחרי כל היחד שבשדה, הנה אנחנו לבדנו. רק אנחנו והוא:

אמר רבי אלעזר הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך (סוכה נה, ב).

בשל כך השמחה כל כך גדולה בשמחת תורה. התהליך שהחל לו אי אז במדבר מסתיים בביטחון הגדול שהנה הגענו לבית. ההתחלה אמנם במדבר ובשדה, אך הפסגה אליה אנו שואפים, היא הבית: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ".

כאשר מייצרים רשות היחיד בתוך כל רשות הרבים השוצפת ומלאת האינטריגות והלשון הרע, כשבונים בית ונאמנים בברית, יש לאדם המשול לחרס הנשבר אפשרות לביטחון, ואפילו לשמחה. כי הנה יש רגע שבו גם האדם שבן לילה היה ובן לילה אבד מגלה שהאפשרות לגילוי האין-סוף עוברת דווקא דרך מה שנדמה כסוף, כמוגבל וכאנושי כל-כך, וכי גילוי זה הוא הגילוי המובהק ביותר שלו יתברך כאן, כאן, בזה העולם.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ז אלול תשע"ו, 30.9.2016

Advertisements

פורסם ב-10 באוקטובר 2016,ב-גיליון נצבים תשע"ו - 999. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: