האם קיימת בהכרח סתירה בין הטכנולוגיה שנעה קדימה ובין מחזוריות הטבע? 
על ראש השנה ואיכות הסביבה על פי הגות הראי"ה קוק

בבית המקדש, מצוות תקיעת שופר בראש השנה הייתה מתקיימת בליווי חצוצרות: "שופר מאריך וחצוצרות מקצרות – שמצוות היום בשופר" (משנה ראש השנה ג, ג) . במאמרו "השופר והחצוצרות" מסביר הראי"ה קוק את השילוב שבין השופר לחצוצרות על פי היחס שבין הכלי הטבעי לכלי המלאכותי. מתוך כך הוא דן בסוגיית המעגליות הטבעית מול הקדמה הטכנולוגית:

אמנם ההפגנה הנשמתית הרי כפולה היא, שהרי אנחנו חיים בתוך הטבע המקיף אותנו בחוקיו, והננו מצווים להתהלך עמהם, בקשר קדושת התורה והמצוה: "את חוקותי תשמרו" – חוקים שחקקתי בהם שמים וארץ.

הרב מצטט בדבריו את המדרש לפרשת בחוקותי.  בפסוקים הפותחים את הפרשה מתואר מצב אידיאלי:

אִם–בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת–מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת–בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת–זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

מי שיתבונן בפסוקים יבין מיד את שאלת המדרש: מה הם החוקים, או יותר מדויק – מהי החוקיות המופיעה בפסוקים? והתשובה: זוהי המעגליות והמחזוריות הקיימת בטבע – מחזור המים, מחזור היבול, מחזור של רעב ושובע. כאשר אנו הולכים עם חוקי הטבע והתורה אנו שומרים על המצב האידיאלי המתואר בפסוקים, שכן אז איננו מפריעים לטבע לעשות את מה שהוא יודע. במילים אחרות, מנוסחת כאן הסיבה למשבר הסביבתי – האדם מפריע למעגליות של חוקי הטבע.

כאן טמון היסוד הכפול שבחיים שלנו לפי הרב. יש בנו צד טבעי–מעגלי, אך יחד עם זאת הננו גם כן מאוגדים על ידי כל המעשים, אשר רוח האדם הולכת ומחדשת אותם עם הטכניקה והסתעפויותיה. וכשם שאנו מתהלכים עם חוקי הטבע בהתאמה לדבר ה' ואור תורתו, כן עלינו להתהלך עם חוקי הטכניקה, שגם עליהם להיות בהתאמה לחוקי התורה. ונמצא שיש לנו יהדות טבעית ויהדות טכנית: היהדות הטבעית מובעת בתקיעת השופר, הוא הכלי הטבעי, ואילו היהדות הטכנית מובעת בתקיעת החצוצרות – כלי המעשה המתוקן במפעלו של האדם, באומנותו הטכנית.

צילום: יעקב נחומי, פלאש 90

בדרך למשבר סביבתי

תקיעת השופר מבטאת את כוחו של הטבע. השופר, קרנו של האיל, עומד בצורתו הטבעית, המעוגלת. האדם אינו יוצר אותו, אלא רק מנקה אותו ומכשיר אותו לתקיעה. אף קולה של התקיעה הוא קול טבעי, חייתי, בראשיתי. החצוצרה, לעומת זאת, היא מעשה אמן, עשויה כסף, מתכת קרה, מראשיתה ועד אחריתה היא מעוצבת בידי אדם. צורתה ישרה, מוארכת, מתקדמת קדימה, וקולה מלאכותי, מהונדס, מנוכר.

נדמה לנו כיום שקיימת סתירה מהותית בין הקדמה והטכנולוגיה לבין הטבעיות המעגלית. אנו רואים כיצד האדם מוביל את העולם למשבר הסביבתי, כיצד הכלכלה העולמית מעודדת את האדם לייצר עוד ועוד מוצרים ושירותים. כל זאת הופך להיות בעייתי כאשר השימוש במשאבי כדור הארץ הוא קווי ולא מעגלי. בתהליך מעגלי אידיאלי לא נוצרת פסולת וזיהום, ואילו בתהליך קווי הזיהום והפסולת הם הכרח המציאות. לטבע יש יכולת פשוטה ומופלאה להתגבר על הזיהום – למשל קיבוע פחמן או חנקן – אך כאשר אנחנו פולטים לאטמוספרה יותר פחמן וחנקן מבלי להגדיל את כמות  העצים והצמחים שיקבעו את הפחמן והחנקן, המעגליות נשברת, הטבע לא מסוגל להתמודד עם העודף ונוצר תהליך של התחממות כדור הארץ (מה שגורם לנו להדליק יותר שעות ביום את המזגן, לפלוט יותר פחמן לאטמוספרה וכן הלאה).

דוגמה נוספת לתהליך מעגלי הקיים בטבע הוא הטיפול בפסולת. אנו חיים בעידן של שפע, שבו קיים בין היתר שפע של מזון, שחלק גדול מתוכו מוצא את דרכו בסופו של דבר לפח האשפה, ומשם להטמנה. הטמנת הפסולת האורגנית גורמת נזקים רבים. בין השאר היא מייצרת תשטיפים המזהמים את הקרקע, גז מתאן נפלט לאטמוספרה וגורם גם הוא להתחממות כדור הארץ. הפסולת האורגנית מהווה ארבעים אחוזים ממשקל הפסולת, והטמנתה דורשת משאבים רבים.

אך בטבע קיים פתרון פשוט לטיפול בפסולת אורגנית – יצירת קומפוסט. כאשר לוקחים את שאריות המזון שלנו לקומפוסטר הן הופכות לקומפוסט המעשיר את האדמה, וגורם למזון שלנו לגדול בו באופן הטוב ביותר. כל זאת ללא תוצאות לוואי וללא מפגעים. מחזור החיים של החומר האורגני הוא מעגלי, ואנו נדרשים רק לאפשר זאת, פשוט לא להפריע.

טכנולוגיה מעגלית

אז מה הפתרון – להפסיק לצרוך ולחזור להתגורר בטבע? ודאי שלא. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא כיצד ניתן לשמוע את קול השופר יחד עם קול החצוצרה. האם ניתן ליצור טכנולוגיה מעגלית? האם ניתן להלך עם חוקי הטבע ולא נגדם?

השאיפה האמיצה שלנו היא להרים קרן בשני חלקי היהדות הללו – הטבעית והטכנית – ובחצוצרות וקול שופר נריע לפני המלך ה' בבית נכון ונישא. נלמד את עצמנו ואת כל עמי הארץ אשר ראו כי שם ה' נקרא עלינו כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם ואת החיים הנועדים על פי דבר ה' להיות תמימים וטהורים. הטכניקה צריכה לא לבלע ולהשחית אלא להיעשות טפל לקיומו של העולם בטהרת טבעו הבריא והרענן על פי מהלך חוקי הטבע. ואז, בימי גדולתנו ופארנו נזכור כי השופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצוות היום בשופר. ואשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכו.

קריאה זו דורשת מאיתנו מקוריות ויצירתיות – אך היא אפשרית ולמעשה כבר קיימת. בשנים האחרונות מתפתחת טכנולוגיה מעגלית בשם "מעריסה לעריסה" (Cradle to Cradle) שבאה לענות בדיוק על הצורך הזה: כיצד אנו מפסיקים לייצר ולצרוך מוצרים באופן ליניארי, המייצר פסולת וזיהום, וכיצד אנו מעניקים לכל מוצר, יהיה אשר יהיה, מעגל חיים אינסופי – זאת על ידי תכנון ועיצוב שיאפשרו לכלל המרכיבים שלו בסיום התהליך לשוב לשימוש חוזר.

דוגמה נוספת לטכנולוגיה מעגלית היא ביומימיקרי. מדבר במתודת מחקר ופיתוח המקדמת הסתכלות על הטבע כמקור אינסופי לפתרונות לאתגרים הנדסיים, אדריכליים, רפואיים ועוד. קבלת השראה מהטבע ולמידת העקרונות המקיימים בטבע עשויות לסייע במאמץ למזעור ההשפעות הסביבתיות של הטכנולוגיות שפותחו.

וכך יתממש חזונו של הרב: "כי הטכניקה האנושית נוצרה כדי לשמש את העולם… והיא צריכה לא לבלע ולהשחית, אלא להיעשות טפל לקיומו של העולם בטהרת טבעו הבריא והרענן על פי מהלך חוקי הטבע". הרב מצא את האיזון בשופר מאריך וחצוצרות מקצרות, וזה הכלל שצריך להיות מול עינינו כל השנה, ובייחוד בראש השנה, יום בריאת האדם.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ז אלול תשע"ו, 30.9.2016

הדס ילינק היא רכזת קהילה ופעילות ציבורית בקהילת חדרה של החברה להגנת הטבע