יהודים רבים יושבים בבתי סוהר ברחבי העולם ולא תמיד זוכים לביקורים. על תפקידו של הרב כמלווה ותומך של האסירים בשעתם הקשה ביותר

רבים חושבים שמקומו של רב הוא בין כותלי בית הכנסת. מהסיפורים הבאים ניתן ללמוד שמקומו של רב הוא גם בין כותלי בית הכלא, לא כתושב קבע אלא כדמות רוחנית הבאה לבקר ולחזק את היהודים הנמצאים שם.

לצערנו, יהודים רבים נמצאים בבתי סוהר מסביב לעולם. מדרום אמריקה ועד רוסיה, מאוסטרליה ועד צפון אמריקה, במזרח אירופה ובמזרח הרחוק – אין כמעט פינה בעולם שבה אין יהודים בבתי הכלא המקומיים. בארצות שונות שבהן אני מבקר במסעותיי אני שומע על ישראלים או על אנשים מתוך הקהילה הכלואים מאחורי סורג ובריח בגלל אשמות שונות ואת חלקם זכיתי לבקר.

תפקיד רוחני

קיים הבדל גדול בין תפקידו של הרב בבתי סוהר בארץ לבין בתי סוהר בחו"ל. בארץ תפקיד רב בית הסוהר הוא קבוע, וממילא הוא נמצא כל יום עם האסירים. בחו"ל הרב פוקד את בית הסוהר ואת האסירים היהודים רק מעת לעת. לא פעם, כאשר אדם נכנס לבית סוהר חבריו בקהילה בוחרים להתנתק ממנו ולא להמשיך את קשר החברות איתו. כאן נכנס תפקידו של הרב.

כאשר הרב מבקר יהודי הנמצא בין כותלי בית הכלא הוא איננו משמש כמנהיג דתי אלא כמנהיג רוחני. יש צורך לחזק את האדם ולתת לו תמיכה נפשית. הרב משמש אז יותר כעובד סוציאלי ופסיכולוג, למרות שהוא יכול כמובן לעשות שימוש בעולמו הדתי והרוחני כדי לחזק את האסיר. לא פעם מצאתי את עצמי לומד עם אסירים יהודים פרק בתנ"ך, או שר שיר חסידי ואפילו רוקד עם האסיר בתוך התא. המגמה העמוקה היא לחזק את נפשו ולתת לו כוח רוחני להמשך הדרך.

בדרך כלל יהודים בחוץ לארץ שמחים כאשר רב בא לבקר אותם בבית הסוהר, אולם לעתים ישנה בכך סכנה, שכן לפעמים יהודים מסתירים את יהדותם בעיני האסירים האחרים מטעמי ביטחון או אנטישמיות, וביקורו של הרב חושף אותם. כמו כן, דווקא במדינות קתוליות נחשפתי לתופעה מעניינת – האסירים היהודים מתייחסים לביקור של הרב כמו לביקור של הכומר. כפי שרגילים לראות בספרים ובסרטים שהכומר הנוצרי בא לבקר וללוות את האסיר לפני הוצאתו להורג בכיסא חשמלי, כך יש החושבים שאם הרב בא לבקר אותם סימן שהסוף קרב ובא.

לפני שנים ביקרתי במדינה מוסלמית, שבה יש כיום קהילה יהודית קטנה. אחד מבני הקהילה מסר לי בדרך סוד שיש יהודי הנמצא בבית כלא מקומי ובמשך שבע שנים לא זכה לביקור של רב וביקשני ללכת לבקרו. כמובן ששמחתי כמוצא שלל רב על הזכות לבקר את היהודי ולנסות לרכך מעט  את ייסוריו. אולם כאשר הגעתי לבית הסוהר וביקשתי להיפגש עמו, התבררה לי האמת העצובה. לאחר שהיהודי ראה אותי נכנס לתאו, החל לבכות בבכי תמרורים ואמר לי: "הרב, תודה שבאת, אבל אתה כבר לא יכול לעזור לי. במשך שבע שנים לא בא רב לבקר אותי. הרגשתי בודד והייתי זקוק לאמונה ולכן התאסלמתי". כמובן שישבתי איתו ואף התעלמתי מהצהרתו והדגשתי שאנו אחים – אני יהודי ואתה יהודי.

רבי נחמן בספרדית

בשבועות האחרונים ביקרתי בקהילה בבוגוטה, קולומביה. בדרך כלל אני מבקר שם אצל ידיד ותיק וסועד על שולחנו. מה רבה הייתה הפתעתי כאשר כתבתי לו דוא"ל על  כך שאני מגיע לביקור ואשמח להתראות עמו, וקיבלתי תשובה ממזכירתו שהוא לא יוכל לפגוש אותי הפעם. כאשר שאלתי האם הוא נמצא בנסיעה מחוץ למדינה היא השיבה שידידי ומשפחתו עוברים בימים אלו תקופה קשה ולא ניתן יהיה לראותו. מיד לאחר שנחתּי בבוגוטה דיברתי עם אשתו וביקשתי להבין מה קרה. אשתו סיפרה לי בצער רב שבעלה נמצא מזה חמישה חודשים בבית הסוהר על לא עוול בכפו. תגובתי הראשונה הייתה שאני רוצה לבקר את בעלה בבית הכלא. היא הזהירה אותי שמדובר במקום קשה, שצריך אישור כניסה מיוחד, שמראה האסירים איננו קל ושיש צורך בעמידה ארוכה בתור ובבדיקה גופנית קפדנית ופולשנית כדי להיכנס. כמובן שלא ויתרתי ולמרות הכול ביקשתי לבקרו.

כאשר התקבל האישור המיוחל להגיע ביום שלישי בשעה עשר בבוקר לבית הסוהר, התחלתי להתכונן לקראת הביקור. כיצד אוכל לסייע? מה עליי לומר לידידי? זמן הביקור קצוב לחצי שעה בלבד, כיצד אנצל כל דקה ודקה? הבנתי שידידי נמצא במצב נפשי קשה, עצוב ומדוכא, ומטרת ביקורי הייתה לחזקו ולתת לו תקווה.

כמה ימים לפני הגעתי לקולומביה הייתי בביקור באומן בציון של רבי נחמן ומתוך כך עלה במחשבתי שדווקא תורתו החיובית והאופטימית של רבי נחמן יכולה להיות גורם מחזק. תרגמתי כמה מהמשפטים והתובנות המוכרות של רבי נחמן לספרדית והדפסתי אותם על דף כדי לקרוא ולחשוב עליהם במפגש בבית הסוהר: "אין ייאוש בעולם כלל – כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא להתפחד כלל – בידוע שהקב"ה מעמיד את האדם בניסיון לפי כוחותיו –  אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן –  מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".

קשה לתאר עד כמה משפטים מוכרים אלו השגורים בפינו מקבלים עומק ומשמעות בזמן ובמקום הנכון. ידידי התחבר לכל מילה ומילה של רבי נחמן ובסוף הביקור נטל את הדף וקיפלו לתוך כיס חולצתו מול הלב כקמע.

לא שופטים

באחת הקהילות שבה שימשתי רב בעבר אירע סיפור קשה ומזעזע שגרם לי לבקר לעתים תכופות בבית הסוהר המקומי. יהודי מבוגר שהיה חבר בקהילתי ונהג לפקוד כל בוקר את בית הכנסת נפטר. לאחר פטירתו, בתו היחידה קיבלה על עצמה להמשיך בדרך אביה והגיעה כל בוקר לתפילת שחרית להתפלל לעילוי נשמת אביה במשך שנת האבלות הראשונה. הבת התגוררה אצל אמה והיא הייתה הראשונה להגיע והאחרונה לעזוב את בית הכנסת. היא לא החסירה ולו יום אחד של תפילה.

לאחר מספר חודשים שבהם הפכה להיות חלק אינטגרלי מהמניין, בוקר אחד נפקד מקומה בבית הכנסת. תכננתי להתקשר לביתה לאחר התפילה כדי לדרוש בשלומה, אולם מה גדולה הייתה הפתעתי כאשר באמצע התפילה באו להזעיק אותי אנשים מהקהילה כדי להודיע לי שאמה של האישה נפטרה ויש חשש כבד שהיא נרצחה.

רצתי לביתה של הנפטרת שהתגוררה סמוך לבית הכנסת, והאזור כולו היה מוקף באמבולנסים ובמשטרה. הבית היה סגור וגופתה של האם נלקחה על ידי המשטרה לנתיחה לאחר המוות. הבת נלקחה לחקירה במשטרה. לאחר החקירה התברר שהבת של הנפטרת התקשתה לגור ביחד עם אמא בבית. היא החליטה להעביר לאמה "סדרת חינוך" קצרה והזמינה ידיד שייכנס לביתה בלילה כגנב הבא ליטול רכוש ולהכות אותה. אלא שבטעות, ההפחדה נעשתה ביתר שאת וביתר עוז, והמכות החזקות גרמו למותה של האישה הזקנה.

לאחר חודשים של חקירה ומעצר הבת נשפטה ונמצאה אשמה בשותפות ברצח של האם. גזר הדין קבע שעליה לשבת עשר שנים בבית הסוהר. גזר דין קשה יותר היא קיבלה מידידיה ומשפחתה שהחליטו להחרימה ולנדותה. במחשבה משותפת עם אשתי החלטנו שתפקידנו איננו כשל בית הדין, אלא מתפקידנו ללוות אותה בשנים הקשות שנגזרו עליה. נהגנו לבקרה כל שבוע לשיחות קצרות ולהביא לה חלות ונרות לשבת.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' אלול תשע"ו, 23.9.2016