תהליך התשובה של גנדהי | אייזיק לובלסקי

 

המנהיג ההודי, פוליטיקאי ואיש דת ורוח, התוודע בגיל מאוחר לכתבי הקודש של דתו ויצר סינתזה שלהם עם ההגות המערבית שעל ברכיה גדל. הגותו הפוליטית בתרגום לעברית

copy-of-3

 

שלטון עצמי

מבוא למשנתו של מהטמה גנדהי

מ"ק גנדהי

מהינדית: נועם שרון

אדם–עולם, לפיד, תשע"ו, 194 עמ'

 

 

 

דמותו של מוהנדאס קראמצ'אנד גנדהי (1948-1869), שנודע בכינויו "מהטמה" ("אציל הנפש", או "הנשמה הכבירה"), היא מהמוכרות ביותר בזירה העולמית של המאה העשרים. גנדהי קנה את פרסומו כמנהיג התנועה הלאומית ההודית וכמי שמשנתו שחתרה להתנגדות בלתי–אלימה אפיינה את מאבקה של הודו לשחרור מהשלטון הבריטי לאחר כמאה ותשעים שנות כיבוש.

"שלטון עצמי" (Hind Swaraj), אשר תורגם לאחרונה לעברית (ובאופן מפתיע למדי, לראשונה), הוא ספר ההגות הפוליטית היחיד שחיבר גנדהי בכל חייו, כחיבור מובחן ומוסדר תשתיתית. ספר זה נכתב בשנת 1909, במהלך הפלגה בת עשרה ימים מלונדון לדרום אפריקה, ובו מרוכזת באופן תמציתי פילוסופיית "האחיזה באמת" (סאטיאגרהא) של גנדהי, עוד טרם שזו עברה את מסכת האתגרים המרכזית שלה, כעומדת בלב ההתנגדות הבלתי–אלימה של הודו נגד הבריטים.

עם זאת, ספר זה מנגיש עבור קוראיו את הפילוסופיה המדינית של גנדהי באופן נהיר, פשוט ומרתק, ולכן מובן מאליו כי נעשה לספר מעורר עניין עבור כל אדם משכיל, ולבטח עבור כל מי שמגלה עניין במחשבתו של גנדהי. הספר נכתב במקור בגוג'ארטית, שפת המדינה ההודית שבה נולד גנדהי, תורגם לעשרות שפות מאז פרסומו המקורי ונעשה למוקד עניין לא רק עבור המתעניינים בהודו ובתולדותיה אלא גם כחיבור בעל מהות אוניברסלית. חיבור הדן לא רק בשחרור לאומי, אלא גם במהותם של הרכיבים החיוניים לכל תרבות באשר היא: השכלה, מודרניזציה ומיכון לעומת פשטות ועבודת ידיים, דת ויחסים בין–דתיים ואלימות אל מול אהבה.

copy-of-%d7%92%d7%a0%d7%93%d7%991

השפעות רוסיות ואמריקניות

מעבר להיותו מנהיג פוליטי, גנדהי נתפס בעיני ההמונים בהודו גם כאיש דת ורוח, וכך גילם באישיותו צירוף לא שכיח, שנדמה כי מנהיגים ספורים בלבד יכולים להתגאות בו. באורח חייו הסגפני שיקף גנדהי את האידיאל הנזירי ההינדואי, בין אם באמצעות נדר ההתנזרות ממין (ברהאמאצ'אריה), שאותו קיבל על עצמו בגיל 37, לאחר שכבר נעשה אב לילדים, בין אם בתזונה שסיגל לעצמו (הוא סיפר כי במשך עשרות שנים ניזון מתפריט של פירות ואגוזים בלבד) ובבגדים שארג בעצמו בנול ידני, ובין אם באמצעות התנגדותו לכל גילוי של אלימות.

עמדתו בנושא אי–האלימות כאמצעי מיטבי לשחרור לאומי הייתה פרי של התעמקות פילוסופית במספר מקורות שהשפיעו עליו לאורך השנים. בין השאר עיצבו את תפיסתו הדתית והפוליטית דווקא הוגים מערביים, ביניהם בלטו ההוגה האמריקני הנרי דיוויד ת'ורו והסופר הרוסי לב טולסטוי. ת'ורו, מחברו של ספר ההגיגים הידוע "וולדן" ומייסדו במאה התשע–עשרה של הזרם הפילוסופי שנודע בשם "טרנסצנדנטליזם אמריקני", היה המקור שממנו שאב גנדהי את רעיון המרי האזרחי, אשר שימש אותו כבסיס לפיתוח תפיסת ההתנגדות הבלתי–אלימה לשלטון הבריטי שלה הטיף לאחר שחזר להודו משהותו הארוכה (בין 1893–1915) בדרום אפריקה, החל משנת 1915 ואילך.

טולסטוי, שבערוב ימיו פיתח תורה רוחנית מוסרית ודתית של גאולה, אשר קראה בין היתר לחזרה לטבע, לצמחונות ולעבודה כערך תרפויטי, היווה אף הוא מקור השפעה עבור גנדהי. גנדהי הקים בדרום אפריקה בשנת 1910 את "חוות טולסטוי". בחווה זו, שאותה ייסד במשותף עם ידידו היהודי הרמן קאלנבאך, יישם גנדהי את עקרונות העבודה, הפשטות והצמחונות של טולסטוי, אך גם הביא לכדי פיתוח סופי את תורתו הרוחנית שלו עצמו. לא בכדי בחר המתרגם לעברית של  הספר "שלטון עצמי" לצרף למהדורה העברית גם את "מכתב להינדו" (בתרגומה של ד"ר אסתר כהן), שאותו כתב טולסטוי בשנת 1908 ללוחם החירות מבנגל, טאראק–נאת דאס (עמ' 175-159).

השפעות מערביות אלה עברו מעין סינתזה רוחנית אצל גנדהי, כאשר חוברו יחדיו עם עקרונות דת ההינדואיזם, ובראשם עיקרון ה"אהימסא" (אי–אלימות). דרכו של גנדהי להכרה והפנמה של עקרונות דתו הייתה דרך חתחתים. הוא קיבל בנעוריו חינוך בסגנון מערבי, שהיה אופייני לבני מעמד הביניים הגבוה בהודו הבריטית. מערכת החינוך שהקימו הבריטים בהודו אפשרה לתלמידים מקומיים רכישת ידע מערבי באופיו, שללא ספק סייע להם למצוא את דרכם בעולם המודרני. בהקשר זה, גנדהי עצמו נסע בשנת 1889, בתום לימודיו בבית הספר התיכון בהודו, ללמוד משפטים בלונדון וצלח את מבחני ההסמכה שלו בשנת 1891, בהסתמך על האנגלית המושלמת שאותה רכש בבית הספר, לצד סגנון המחשבה המערבי שהופנם בו בשנות לימודיו.

אימוץ תורת האהבה

אותה מערכת חינוך בריטית ידעה לספק לתלמידיה ההודים גם תחושת נמיכות רוח ובלבול רוחני לא פשוט כלל ועיקר, כאשר החדירה בקרבם את התפיסה שלפיה דתם שלהם, ההינדואיזם, היא דת נחותה ורצופה באמונות הבל, לא כל שכן תרבותם העתיקה, שלמרות היותה ותיקה ועשירה לא פחות מזו של הכובש הבריטי, נתפסה בעיניו של זה כפרימיטיבית ובמידה רבה כמתועבת.

מסר זה, שהוחדר לתודעה ההודית בידי הכובש המערבי, הופנם בידי הודים רבים, ביניהם גם גנדהי עצמו, אשר במשך שנים רבות האמין כי אכן תרבותו המקורית נחותה לעומת התרבות האירופית. בשל תפיסה זו גנדהי מעולם לא טרח, לדוגמה, ללמוד את שפת הקודש ההודית העתיקה, סנסקריט, והתוודע לכתבי הקודש ההינדואים רק בהיותו בשנות השלושים לחייו, וגם אז דרך קריאת תרגומים מסנסקריט לאנגלית, שנעשו בידי חוקרים מערביים. התוודעותו לתרבותו המקורית שינתה את חייו ומאז ואילך פתח גנדהי בתהליך שאותו היינו עשויים לכנות "חזרה בתשובה", אילו היה מדובר במנהיג יהודי. כיון שדת ההינדואיזם שונה באופייה מהיהדות לא רק בשל היותה פוליתיאיסטית, אלא גם בשל היותה נעדרת מבנה של היררכיה ושררה, הרי ש"חזרה בתשובה" בהינדואיזם בכלל, כמו זו של גנדהי בפרט, היא תהליך שגבולותיו ועקרונותיו נקבעים במידה רבה בידי החוזר בתשובה, ולא בידי ממסד המחזיק במערכת כללים מחייבת.

כך או כך, גנדהי נתפס במהלך עשרות שנותיו האחרונות כמורה רוחני של ממש ואף הקים כמה אשראמים (מרכזי לימוד רוחני) בהודו. עקרון ה"אהימסא", שאותו שילב גנדהי עם תורותיהם של טולסטוי ות'ורו, גורס כי בשל קיום קשרים רוחניים בין כל היצורים החיים בעולם, מטבע הדברים כל הפעלת אלימות כלפי יצור חי תחזור ותשפיע גם על מפעיל האלימות. בהתאם, השפעת אהבה על העולם תביא להקרנת אהבה גם על מכונן הפעולה. מכאן נובע העיקרון הפוליטי המרכזי של גנדהי: כדי לשחרר את הודו מהבריטים יש לפעול ללא אלימות, שכן הפעלת אלימות תחזור ותתגלגל אל מפעילה המקורי ותפגע בהודים עצמם, לא רק בבריטים. על השחרור המיוחל להגיע באמצעות התנגדות בלתי אלימה, שתיעשה מתוך הבנת רוחו של הכובש, ואם ניתן, אהבת הכובש לכל דבר ועניין, כדי שאהבה זו תחזור ותתגלגל גם אל מי שפעל ברוחה בראשונה, ובמילותיו של גנדהי עצמו: "לו אימצה הודו את תורת האהבה כחלק פעיל מדתה והייתה מיישמת אותה בפוליטיקה, היה השלטון העצמי יורד עליה משמים" (עמ' 15).

המהדורה העברית של הספר משתבחת ביתרונות למכביר. תרגומו של נועם שרון הוא מלאכת מחשבת לשונית, המעבירה את מסריו של גנדהי באופן נהיר ומושך. לצד הטקסט המקורי, המהדורה רצופה בהערות שוליים מחכימות של העורך המדעי, ד"ר שמעון לב, המאפשרות לקוראים שאינם אמונים על תרבותה ועל תולדותיה של הודו להפיק תועלת מהמידע המשובץ באופן לא מעיק, לצד הטקסט של גנדהי. ד"ר לב כתב גם פתח–דבר ואחרית–דבר, המספקים את הזווית ההיסטורית–מחקרית הראויה לחיבור משפיע מעין זה. המהדורה העברית של "שלטון עצמי" עשויה בטוב טעם גם בהיבט הצורני. כל אלה הופכים את "שלטון עצמי" בתרגומו לראשונה לעברית לספר חשוב, אשר יהווה תרומה של ממש לספרייתם של חובבי הודו ותרבותה, כמו גם של חובבי ספר והשכלה רחבה באשר הם.

 

 

 

ד"ר אייזיק לובלסקי הוא היסטוריון המתמחה בתולדות הודו המודרנית. מרצה וחוקר באוניברסיטה הפתוחה

 פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ג אלול תשע"ו, 16.9.2016

 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 בספטמבר 2016, ב-גיליון כי תצא תשע"ו - 997, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: