סוציופת ששמו (אינו) בנט | יונתן דה שליט

 

במקביל למציאת גופתו, מגלה סטודנטית שארוסהּ שיקר לה על כל פרט בחייו, וכעת היא חוקרת את העולם המקביל שבו חי. מותחן ניו–יורקי שכתבו שתי סופרות במשותף

4

 

היד שמאכילה אותך

א' ג' ריץ'

מאנגלית: דפנה עמית

כתר, 2016, 270 עמ'

 

 

 

 

יום אחד חוזרת מורגן פראגר לביתה בוויליאמסבורג שבניו יורק ומוצאת בחדר השינה את גופתו של ארוסה, בנט, מבותרת וטרופה. שלושת הכלבים שלה נמצאים בדירתה מגואלים בדם.

מורגן היא סטודנטית לתואר שני בוויקטימולוגיה, ועבודת המאסטר שלה עוסקת בפסיכולוגיה של קרבנות. כשהיא מנסה לאתר את הוריו של בנט במונטריאול כדי לבשר להם על מותו, היא מתחילה לגלות שהיא עצמה קרבן. לאט לאט היא מבינה שלא היה דבר אמיתי אחד שסיפר לה אהוב לבה. שמו לא היה בנט, הוא לא בא מקנדה, הוא לא למד באוניברסיטת מקגיל, הוא לא ניגן על בס עם להקת רדיוהד, הוא לא ייצג מוזיקאים. שום דבר לא היה נכון. לפי המאפיינים, היא נפלה קרבן לסוציופת.

מורגן יודעת מלימודיה בג'ון ג'יי קולג' לחוק ומשפט: סוציופתים מהווים ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה, שנים עשר מיליוני אמריקאים. הם לא בהכרח פושעים מועדים. רובם מקסימים, אינטליגנטים ויודעים להפגין דאגה ואפילו אהבה, אבל אין להם מצפון. הם לא חשים אמפתיה וגם לא אשמה ובושה על מעשיהם. הם מומחים במניפולציות. תשעה אחוזים מאוכלוסיית הסוציופתים מענים או הורגים בעלי חיים בילדותם ובנערותם.

המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות קובע את הקריטריונים הבאים ל"אישיות אנטי חברתית", המונח הקליני לסוציופתים: הם משקרים כל הזמן; הם לא מתנצלים; הם חושבים שהכללים לא חלים עליהם; הם מאמינים שמה שהם אומרים יתגשם; היחידים שסובלים אותם במשך תקופות זמן ארוכות הם בני אדם שתומרנו על ידם לעשות זאת; הם לא מתנהגים יפה אל חיות; יש להם כמעט תמיד פרשיות אהבה.

%d7%91%d7%a0%d7%98

האהבה של הגיבורה לחיות האלה מידבקת. כלבים, איתי מרום, עבודת וידאו, 2015. מתוך התערוכה "כלבי אשמורת" המוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות

אהבה לכלבים מסוכנים

מורגן צריכה להתמודד לא רק עם סצנת הטריפה המזעזעת של בנט ועם ההכרה שנפלה קרבן למישהו ששיקר לה ללא הרף וששיחק בה וברגשותיה ללא רחמים. היא נחלצת להגן על הכלבים שלה. צ'סטר, אחד הפיטבולים, נורה ונהרג על ידי המשטרה כשהוזעקה לדירתה. אבל שני הכלבים האחרים, קלאוד, הכלבה הפירנאית הענקית שהייתה ברשותה מאז הייתה גורה קטנטנה, וג'ורג', הפיטבול השני, נלקחו על ידי הרשויות, וככלבים מסוכנים, שתקפו אדם באכזריות, הם ניצבים בפני סכנת המתה. מורגן נחלצת להגן עליהם באמצעות עורך דין המתמחה בזכויות של חיות.

אהבת כלבים היא נושא מרכזי בספר. האהבה של מורגן לחיות אלה, גדולות כקטנות, אנרגטיות וביישניות, מידבקת. אך הספר הרי עוסק בכלבים מסוכנים, שתקפו אדם וגרמו לו למוות נוראי. מה היחס של מורגן לכלבים כאלה? והאם העובדה שמדובר במקרים נדירים מאוד צריכה להשפיע על היחס לכלבים כולם, או אולי לגזע ספציפי, שנחשב מסוכן ותוקפני במיוחד? האם העובדה שכלב תקף מישהו גורמת למי שאהבה אותו להפסיק לעשות זאת? האם אמא של מישהו שפגע באחר מפסיקה לאהוב אותו? האם ההשוואה הזו בין אהבה לבני אדם לאהבה לכלבים מדויקת, נכונה?

חקירותיה של מורגן, הנעזרת באחיה, עורך דין במקצועו, המסור לה ואוהב אותה אהבת נפש, נערכות במקביל לחקירת המשטרה. מתגלות עוד נשים שהיו מאורסות לבנט, ונשים אלה מתחילות להירצח. הקצב עולה, המתח גובר, המניפולציות הפסיכולוגיות מסתבכות והולכות. מורגן נעזרת בין השאר באתר שנקרא lovefraud.com – הונאת אהבה. חשבתי שזה אתר מומצא, אבל לא. זה אתר אמיתי המציע מידע רב ועשיר על סוציופתים.

מחווה לחברה מתה

שם מחבר הספר, א' ג' ריץ', הוא שם עט של שתי סופרות שכתבו במשותף את הספר: איימי המפל וג'יל סימנט. המפל היא מחברת מהוללת של סיפורים קצרים, סימנט היא מחברת של חמישה רומנים. זה ספר המתח הראשון שכתבו. את "היד שמאכילה אותך" הן כתבו כמחוות אהבה לחברתן קתרין ראסל ריץ', שנפטרה בגיל 56 מסרטן שד, עשרים וארבע שנים אחרי שהתגלה בגופה לראשונה. על התמודדותה עם המחלה היא כתבה ממואר ששמו "השטן האדום".

קתרין ריץ' גילתה, לקראת סוף חייה, שגבר שהיא התאהבה בו ושהציע לה נישואין חי במקביל עם אישה אחרת וניהל במקביל קשרים רומנטיים עם נשים נוספות. היא רצתה לכתוב רומן שיתבסס על ההונאה שחוותה, אך לא הספיקה לעשות זאת. חברותיה עשו זאת במקומה. דמותה של קתרין זוכה לאזכור אוהב, כאשר מורגן מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית מיד לאחר הרצח של ארוסה, וכשהיא מספרת שהייתה רוצה שחברתה הטובה קאתי (קיצור של קתרין) תהיה שותפתה לחדר ושואלת את עצמה "מה הייתה קאתי עושה?".

"היד שמאכילה אותך" הוא ספר ניו יורקי מאוד. המחברות מפגינות שליטה גבוהה ברחובות העיר, בברים שלה ובמעדניות הנפלאות שלה. לא לגמרי ברור מתי הוא מתרחש, אבל מגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי עדיין עומדים על מקומם, ואנשים רואים סרטים בקלטות וידאו. בחכמה בדיעבד של המחברות אומרת מורגן את המילים הבאות: "כעת היו רוב בנייני המשרדים בדרומה של מנהטן חשוכים, אבל לא מרכז הסחר העולמי. הוא היה מואר, וחרמש של ירח – הסמל של האסלאם – נראה כנוגע במגדל".

יש בספר תיאורים יפים המעידים על יכולת התבוננות ועל יכולת כתיבה. למשל: "הייתה זו השעה שבה האור בבית הופך את החלונות למראות. בשעה זו כבר אין מבחינים בצבע בשמיים. כיביתי את האור במטבח כדי שלא אחזה בבבואתי. עמידה בחושך אפשרה לי להביט אל הדירות של אחרים. אבל לא ראיתי שום דבר דומה למה שעשיתי אני, אלא רק זרים מכינים ארוחת ערב". או כשמורגן מתארת ריצה בתוך ברכת מים: "המים האטו אותי, עצרו בעדי; הרגשתי כמו מישהי שמנסה לתפוס רכבת בחלום". יש גם אמירות מאוד ניו יורקיות: "בניו יורק 'בישול ביתי' הוא כל סוג של אוכל שקונים בטווח של שישה בלוקים מהדירה שלך".

למרות שהספר מתקדם באופן לינארי, יש בו משהו מקוטע וקופצני. אינני יודע אם זו התוצאה של שתי סופרות שכותבות במשותף ספר אחד, או משהו שמאפיין את סגנונו של הספר הספציפי הזה, ללא קשר לריבוי כותביו. בסופו של "היד שמאכילה אותך" שאלתי את עצמי מה אני מרגיש כלפי הגיבורה הראשית שלו, מורגן. מצד אחד יש משהו מעורר אהדה באומץ הלב שלה, ביכולת שלה להתאושש מאירועים קשים, באופן שבו היא מתנהלת כאישה. מצד שני, היא לא נכנסה לי ללב, והאהדה שלי כלפיה לא הגיעה עד כדי הזדהות. היא גם לא עוררה אצלי את הסקרנות שדמויות ספרותיות אחרות מעוררות, סקרנות שתוהה מה יקרה לה בעתיד, כיצד תתפתח, איזו אישה היא תהיה בחלוף השנים. יחד עם זאת, הקריאה בספר מותחת ומעוררת מחשבה, בעיקר על הסוציופתים והפסיכופתים הסובבים אותנו בכמויות גדולות להפתיע, ובעיקר על איך עלולים להפוך בכזאת קלות לקרבנותיהם.

 

 פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ו' אלול תשע"ו, 9.9.2016

 

 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 בספטמבר 2016, ב-גיליון שופטים תשע"ו - 996 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: