פנים מתרקמות לכדי דמות | חננאל רוס

 

הכניסה אל הגותו של הרב קוק איננה קלה. מספר הערות מקדימות על דרכו הספרותית יעזרו ללומד המתחיל ויאירו את הדרך למבקשים להיפגש עם עומק דמותו

אורו של הרב קוק הוא אור גדול. כמו כל אור, גם הוא נזקק לכלים שיגלו וילבישו אותו באופן שיוכל להתקיים בעולם הזה ולתקשר עם אורות אחרים. התיבות של המילים משמשות את כולם כדי להביע ולהביא את עצמם, ולמילים הכתובות יש יכולת להביא אל בני זמננו משהו ממי שהרב קוק היה. המשהו הזה אינו מסר קונקרטי או חד, אלא שרטוט של נפש ומעין דיוקן–דמות. המילים מהוות שער שדווקא בשל גדולת האדם שכתב אותן לא תמיד קל לבוא אליו ולהתוודע אל הכתב והדמות האצורה בתוכו.

הרב קוק היה ער לקושי הכרוך בהזרקת רעיונותיו ונפשו אל תוך מילים ואף סבל מכך. הוא תיאר את הקוטביות הקיימת בין הרעיונות החיים בתוכו ובין השפה הפרוזאית הברורה:

הגיונותי הם מני ים רחבים, בשפה פרזית להביעם בל אוכלה. שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר, אבל משורר חפשי… הנני בורח מן הפרוזה הפשוטה מפני הכובד שיש בה מפני צמצומה (הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, עמ' 56).

הרב קוק מבקש לתת במילים רוח וכאשר הן חתוכות וקצובות – נפגעים הכנפיים והלב שמבקשים להיכנס אליהן. יותר מכך, הרב קוק רצה לכתוב בשפה נגישה ובהירה, אבל הרגיש שאינו יכול לשאת את ההגבלות ששפה זו כורכת סביבו. הוא היה ער לחסרונות הברורים שיש לשפה שירית ומשוחררת:

הדברים שיסודם באצילות–עליונה באים סתומים… ומתוך כך העולם נשאר עומד ותוהה, מבלי דעת מה הוא התוכן שכל הוגי דעת–קודש הללו מרצים לפניו (שמונה קבצים ג, רפה).

עבור הקוראים מדובר בחומר גולמי, המשול למיצג חומר הנראה כגוש שבו לא סותתו תווי פנים והבעה ברורה. מי שפוגש את כתבי הרב מגיע למילים הנראות מפוזרות, מרווחות ובעיקר לא אסופות ומכונסות לכדי פנייה. ואל מול חוסר הפנים עשוי הקורא להשתומם ולשאול את עצמו האם אפשר בכלל למצוא פשר וקשר בין המילים הרבות המונחות לפניו על הדף.

בנקודות הבאות אבקש להציע איים של יציבות שבעזרתם אני מאמין שיהיה קל יותר למצוא בכתבים את הפנים, העשויות להתרקם לכדי דמות. בעיניי המפתח החשוב ביותר למפגש והבנה של כתבי הרב קוק טמון בהכרה והפנמה של פנים שונות הגלומות בחוויית הכתיבה השירית שליוותה אותו. כאשר מתחילים לעמוד על טיב החוויה שמתוכה נבעו המילים ומכירים במאפיינים הצפויים שלה – קל יותר להישטף באור האצור בתוכן. היכרות זו מסוגלת לסייע ליצור ציפיות ולהציע לקורא להתמקד בנקודות שונות בעוד הוא משחרר ציפיות אחרות שבהן הוא מורגל.

שלומי

איור: שלומי צ'רקה

קריאה שהיא מפגש

〈 "הנני נדחף מעצמותי הפנימית לדבר" (פתיחה לאורות התשובה). הרב קוק כתב מתוך סערת נפש ותחושה קדחתנית כי עליו להביע את התחושות והתובנות שעולות מתוכו. המילים עלו בשטף, הוא ישב וכתב ברצף, כמעט שלא מחק. הכתיבה בשטף דומה לנביעת מעיין שאינה פוסקת, לא מניחה לעצור לרגע, לא מתנתקת לשנייה מהרגשות העולים. השקיעה בכתיבה מעלה מחשבות שמתנסחות תוך–כדי כתיבה, וללא הפער שבו חושבים על המילים ורק לאחר מכן רושמים אותן על דף.

〈 הרב קוק כתב לרוב פסקאות ולא מאמרים, כמעט ללא סימני פיסוק (העורכים השונים פיסקו את הכתבים שלפנינו), והשתמש במשפטים ארוכים. כדי לקלוט את הרעיון המופיע בפסקה כדאי לשחזר את האופן שבו חוברה – ולקרוא אותה ברצף. לאחר הקריאה הראשונה והמגע עם התמונה הרחבה – אפשר לחזור אל תחילתה ולהתבונן בכל שורה ושורה. כל משפט צריך להיקרא מתוך ההקשר שבו הוא משובץ, משום שהוא נכתב כחלק ממחשבה רחבה המובעת בפסקה כולה.

〈  הרב קוק לא בחר לכתוב כך, "שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר". הוא לא בחר במאפיינים המקשים על הלומדים. משום כך, מותר להרגיש קטנות וחסרות–יכולת מול צורת הכתיבה – כך גם הרגיש הרב קוק בעצמו. הגדלות שבו הקשתה עליו לכתוב בפשטות. הוא תהה במצוקה "מפני מה איני יכול לכתוב את עומק רעיונותי בדרך ישרה, בלא סיבוך, בלא הרכבה יתירה, כי אם דברים כמשמעם?" (שמונה קבצים ג, רלז). הָבינו כי יש כאן קושי. אין באי–המובנות ניסיון להתנשא מעליכם, אלא להתנשא אל מרומי הרעיון. הבנה זו מעודדת אמפתיה והשתתפות בתסכול, עמידה עם הרב והכתב ולא אל מולו.

〈 הרב קוק חשב במשפטים ארוכים. בעולם שלנו אורך המשפטים הולך ומתקצר. צריך לתמצת מסרים. שיהיו קליטים. רעיונות ארוכים לא זוכים לתשומת לב. הכול חד, חלק וצלול. שטוח.

יש קשר מהותי בין התוכן והצורה של המשפטים, המבקשים לשרטט תמונה חיה ורחבה שאינה מסוגלת להצטמצם בתוך מילים קטנות וספורות. אורכם של המשפטים הוא כמו אורך נשימה ואורך רוח – סימנים של בגרות ויכולת להכיל חלקים גדולים יותר של המציאות ולהתרכז בכולם גם יחד. לכן, לפני צלילה אל פסקה, כדאי לקחת אוויר. להתכונן לריכוז שיארך יותר מעשרים שניות. לפתוח את הראש לפשר שיתגבש מתוך מכלול הפסקה.

〈 לקרוא, לקרוא, לקרוא. הקריאה אינה רק עיבוד שכלי והבנת–תיאוריות. הלמידה היא מפגש. והדרך הטובה ביותר להבין ולדעת טוב יותר את הרב היא מתוך מפגש מתמשך. עם הזמן, מה שהיה לא–מובן מתבהר ומתיישר ללא סיבה גלויה. מה שהיה סתום וחתום לפני שבועיים מובן כעת ללא קושי. המילים של הרב קוק הן תיבות המכילות בתוכן חלקים מנפשו, ויש נקודת זמן שבה לפתע תמצאו עצמכם בתוך התיבות. הרב קוק הוא כמו בית שאליו מנסים להיכנס. לאחר חיפושים רבים והיכרות עם פרטיו – הריחות העולים מתוכו, הקולות הבוקעים ממנו והאורות הנשקפים מחלונותיו – מתמוססים בהדרגה הקירות משום שאנחנו כבר יודעים מה מתרחש בפנים, הפכנו לחלק מהבית שהתרחב.

〈 ההיכרות הכללית מייצרת מפגש חשוב ומלמד, ומתוך היקף ורוחב ניתן לגשת אל פסקאות בודדות ולגלות לעומק את האור הממלא אותן.

להכיר את המכלול

〈 לא להיתפס למילים. הרב נטה להשתמש בדימויים רבים ובחזרות, כדי לתאר ולגעת בנקודה אחת. הוא חיפש נקודה מדויקת, ומשום שהרגיש שמילה בודדת אינה מצליחה להבקיע אליה – השתמש במילים רבות. הוא הרגיש כי גדלות "ההארה שהיא למעלה מן האותיות המחשביות, דוחקת היא את האותיות ומטשטשתן". אבל למרות שהנקודה שאליה הוא חותר אינה ניתנת להיאמר באופן ישיר, "מכל מקום מוכרחות הן האותיות להיות משתתפות עם ההארה העליונה" (שמונה קבצים ב, רסב).

כלומדים, נכון להקשיב למילים ולחפש את הנקודה, לחוש את ההארה ולא להיתקע על מילה בודדת. פעמים רבות התמקדות במילה בודדת תגרום להחמצת התמונה הכללית. הרב היה איש כללי, והתקשה כפי שהוא מעיד על עצמו לרדת אל פרטי הפרטים. לכו בדרכו והיצמדו אל הגדלות והמשמעות הכללית. לאחר שתגיעו אל הלב, גם המשפטים הפרטיים יהפכו למובנים יותר.

〈 לקרוא עם הלב. המילים המופיעות בספר נבעו מהלב, ולכן הדרך הנכונה לפגוש אותן היא באמצעות הלב. נסו להרגיש אותן, ואת התחושות המתעוררות בנפש שלכם כהֵד. לפעמים התחושה שתושפע מההקשבה הכללית, מהרווחים המפרידים בין המילים והשורות – תהיה עוצמתית יותר מזו של המילים עצמן. כמו בכל שירה – הרווחים מכילים בתוכם משמעות רבה.

〈 ללמוד באופן ישיר. למידת דברי הרב וקריאתם אינה רק הבנה שכלית, אלא מפגש הכולל חלקים נוספים מאיתנו. ההתוודעות וההיכרות, ההופכות את החוויה לפשוטה ומובנת יותר, מצריכות מגע ישיר. לכן כשמתאפשר הדבר מומלץ לקרוא את דברי הרב בלי מתווכים.

〈 לא להיבהל מחוסר ההבנה. הֱיו שקועים בקריאה, הרפו מהמחשבה המפרשת, מפענחת ומסבירה לכם. כמו שהרב לא שאל את עצמו מה בדיוק הוא עושה. הוא כתב וכתב. כך גם צריך לקרוא ולקרוא, לא לעצור כל שנייה ולחשוב מה קראנו. לוקח זמן עד שמתגלים לעינינו כללים, ופעמים רבות ההתמקדות בפרטים היא המסתירה את הכללים מעינינו. ההיכרות מתגלה מתוך עצמה, כמו שמגלים רק למפרע שאנחנו חברים של מישהו; אי אפשר ללכוד את הרגע שבו נעשינו חברים.

〈 "שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר, אבל משורר חופשי". הרב כתב מתוך חופש. הוא לא עיצב באופן מוקפד שיטה פילוסופית שבה אין מקום לסתירות ואי דיוקים. המונחים של הרב שירתוּ פעמים רבות את התובנה שהוא חש רצון להביע באותו רגע, והמשמעות שלהם לא תמיד עקבית. למושגים חשובים יש רוחב, וכמו שהרב הקדיש ספר שלם לפָּנים הרבות של התשובה, כך גם מושגים אחרים מכילים משמעויות התלויות גם בהקשר שלהם. הרב כתב מתוך הרגע, מאהבה ומתשוקה. המושגים שבהם השתמש הושפעו גם מההקשר הרגשי והרגעי שבו נכתבו. אין סתירות ברב, כי מדובר בפנים שונות של אותו אדם.

הדרך הארוכה אל האדם

גם היום, 81 שנה לאחר פטירתו וקרוב למאה שנה מאז שכתב את הכתבים המרכזיים שיש לפנינו היום, רבים מוצאים חלקים מעצמם בכתבי הרב קוק. נפשו הגדולה הייתה מחוברת לנקודות העמוקות המשותפות לרבים, ולכן יש בכוחנו לשוב ולהתקשר אל נפשו – דרך אותן נקודות. ייתכן שגם העובדה שהרב כתב בצורה מופשטת ולא קונקרטית העניקה לו חופש מסוים מהקשרים שונים (היסטוריים, פוליטיים וכדומה) וייצרה רלוונטיות גדולה יותר לזמננו.

לקראת סיום נציין את ההבדל הקיים בין הכתבים שנכתבו כיומנים אישיים לבין אלו שנכתבו כדי להישלח לאחרים או להתפרסם. כשמילים נכתבות בין האדם לעצמו, קשה יותר לגשת אליהן בתור צופים מן החוץ. לכן, מי שמבקש להתחיל למצוא את דרכו אל לב הכתבים, יכול להקל על ההיכרות ולגשת אל הכתבים שנועדו להיקרא על ידי האחרים. אגרות הראי"ה, מאמרי הראי"ה, מוסר אביך, עין אי"ה ועוד, נכתבו על מנת לראות אור, ולכן הם ידידותיים יותר למשתמש.

לא פשוט להתוודע אל אחרים, ולהגיע קרוב אל המקום האישי שלהם, המקום שאינו נפרש בקלות לפני המתבונן. תהליך ההתקרבות אינו פשוט עם אנשים חיים, וככל שפוגשים אדם גדול ורב פנים, כך תהליך ההיכרות מתארך ומסתבך. מי שצולח בדרכו את המרחק בינו לבין כתבי הרב קוק יוכל לבנות בעצמו מרחבים בנפש שיקלו עליו את ההתוודעות אל טקסטים ואנשים אחרים. לצד זאת, בזכות אורך הדרך תצמח בו גם הכרה בעומק האחרוּת ועד כמה נפשות וזוויות מבט עשויות להיות שונות. הכרה שבעולמו של הרב קוק הביאה לענווה ואמונה באמת הגדולה יותר מדעתו של האדם הפרטי. "מפני קטנות דעתו של אדם להקיף את הצד הכללי של הדעות השונות, … הכל מדמים שאין תקוה להדעת, כי אם כשתכחד ההשקפה האחרת" (שמונה קבצים א, תקעג).

תמיד יהיה מעבר, ואמנם בלתי אפשרי להגיע אל מקומו של אדם אחר, אך לגשת, להתקרב, לבקש ולהגיע לאינטימיות אפשר ואפשר.

 

חננאל רוס הוא עורך בסדרת הראי"ה קוק המבואר וסטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט אב תשע"ו, 2.9.2016

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 בספטמבר 2016, ב-גיליון ראה תשע"ו - 995 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יפה מאוד. תודה רבה !

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: