מעורב עם הבריות | גדעון דוקוב

פנקס לא מוכר הכולל פסקי דין של הרב קוק מציג את דמותו של הרב כדיין העוסק בשאלות מגוונות, מעריות וקללות בין בני זוג ועד ענייני הכלל של היישוב החדש

ערב שבת, אלול תרס"ב במושבה הצעירה ראשון לציון. יעקב אברמוביץ' נורה למוות בגבו סמוך לבית הכנסת בידי ערבי ממשפחת רוק המתגוררת ביפו. במקביל למשפט שמתנהל, יוזמת משפחתו של הרוצח "סולחה" ובמהלכה מוצע למשפחת הנרצח סכום עתק של עשרת אלפים נפוליוני זהב. המושבה כמרקחה. מצד אחד הם לא רוצים שהערבים יחשבו שיש מחיר כספי שמאפשר רצח יהודים. מצד שני ניצבת האלמנה, רוזה רייזל, שטענה שעם כל הכבוד לעקרונות, היא צריכה את הכסף כדי לקיים את עצמה ואת בתה היתומה. אלא שמולה עומד מנחם מנדל אברמוביץ', אביו של הנרצח, היורש על פי ההלכה, שלא מוכן לקבל את הכסף ואף טוען שכלתו משוגעת.

בצר לה פונה האלמנה לבית דינו של הרב אברהם יצחק קוק ביפו, שבסדרת אגרות כותב לאנשי ראשון לציון שהם מחויבים לדאוג לאלמנה לסכום שיספיק למחייתה, אך לא מתערב בשאלה מאין יגיע הכסף. בסופו של דבר מסכימים אנשי ראשון לציון לקבל את הכסף, אך הוא משמש להקמת "בית הכנסת אורחים" ומרפאה ציבורית (שעומדת עד היום ומשמשת חלק ממוזיאון העיר). בעקבות האגרות של הרב קוק, האלמנה, שבינתיים שכלה גם את ילדתה היחידה, קיבלה סכום לא ידוע ובאמצעותו נסעה לארה"ב והתחילה את חייה מחדש.

ארי שבט

פקיד עבור הציבור

סיפורה של האלמנה רוזה רייזל הוא רק אחת מהפרשיות שמסתתרות ב"פנקס של יפו" – ספר חדש מכתבי הרב קוק, שהעבודה עליו נשלמת בימים אלו בבית הרב קוק בירושלים, בידי הרב ד"ר ארי שבט. הפנקס, שנכתב בידי הרב קוק בעצמו, מכיל כארבע מאות מקרים ופסיקות מבית דינו של הרב ביפו, ממש מהשבוע הראשון שבו הגיע ליפו בשנת תרס"ד ועד תרע"ד, אז יצא לשוויץ ונאלץ לשהות בנֵכר עד סיום מלחמת העולם הראשונה. לקראת ג' באלול, 81 שנים לפטירתו של הרב קוק, אנחנו מקבלים רשות הצצה לפנקס, כמו גם לספר נוסף הכולל כ–380 הסכמות שנתן הרב קוק לספרים. על פי התכנון, שני הספרים יֵצאו לאור בראש חודש חשוון הקרוב.

הפעילות בבית הרב כוללת אגף מוזיאוני המורכב מחדר הלימוד של הרב ומהסלון שבו אירח אישים רמי דרג ואת הציבור הרחב, ולצידם בית המדרש שבו ישבה "הישיבה המרכזית העולמית" עד שעברה בשנות ה–60 למשכנה הנוכחי בשכונת קריית–משה. אנחנו יושבים באגף השני, זה ששימש לחייה הפרטיים של משפחת הרב, בו נמצא כיום, בין השאר, המרכז התיעודי שעליו אחראי הרב שבט. "מה שהכי מעניין בתפקיד שלי הוא שכולם שואלים מה עוד יצא מכתבי הרב קוק, כי היו תקופות שהיו צנזורים ולא היה ברור מה יצא ומה לא", מספר הרב שבט על כוס מים קרים מהמטבח ששימש את משפחת קוק. "אנשים נדהמים כמה אדם אחד היה יכול לכתוב, אבל יש לנו יותר מ–50 אלף מסמכים שנמצאים פה, וב"ה אנחנו כל הזמן מוציאים עוד דברים החוצה.

"הפנקס של יפו שאנחנו מוציאים עכשיו פותח חלון שדרכו אפשר לראות בזמן אמת איך היו החיים ביישוב החדש ביפו בשנים של הרב. הפנקס מתחיל בשבוע הראשון של הרב ביפו וזה מדהים שהוא נכנס לעבודה ממש מיד. הרב תמיד היה חותם במילים 'עבד לעם קדוש על אדמת הקודש', ובפנקס אתה רואה את זה כפשוטו – איך הוא עבד כפקיד עבור הציבור. אפילו את הרישום של הדיונים הוא עשה בעצמו. בהרבה דיונים הוא שם לבד, בלי ההרכב המלא, עוסק בדברים קטנים כגדולים. יש שם מקרים שמדהים שגדול הדור טרח לעסוק בהם – מסיפורי שלום בית על אדם שפונה לרב כדי שאשתו תפסיק לקלל את אמו, ושאמא שלו לא תקלל אותה, ועד לדיון על אישה שבגדה בבעלה.

"מן העבר השני רואים בפנקס דיני תורה עם אנשים ממכובדי היישוב כמו ישראל בלקינד ויהושע חנקין, ועם ראשי שושלת דנקנר שבדיונים שהיו להם באו אל הרב קוק. אתה רואה עד כמה הוא היה מוערך גם על ידי החילונים. בחותמות של הרב קוק הוא מופיע כרב 'יפו והמושבות', ואפשר ממש לראות מה הייתה האינטראקציה בשעת אמת בין הרב קוק לבין אנשי היישוב, איך הרב ישב בתפר שבין היישוב הישן ליישוב החדש".

היו גם מי שסירבו להגיע לרב קוק?

"בפנקס יש סיפור בודד על חצוף אחד שלא הגיע לרב קוק. צריך להבין – לפסיקות של הרב קוק לא היו שיניים. הוא לא יכול היה לתת מלקות או לשלוח לכלא, אבל כולם באים ומקבלים את הפסיקה שלו, כשהוא בדרך כלל חותר לפשרה. הביטוי שמופיע אולי הכי הרבה פעמים בפנקס זה 'ברצון טוב'. הרב השתמש בעוצמה שלו כדמות שהייתה ממש מהפנטת כדי למצוא את דרך הפשרה. אמנם בדין אסור לשנות לטובת העני, אבל בפשרה מותר, ורואים שהרב קוק שאף לפשרות לכיוון היתום או האלמנה".

בית הרב קוק

מיעט לגבות כספים

אחד הסיפורים המפורסמים על פועלו של הרב קוק כדיין הוא מקרה שבו לפני אחד הדיונים שקשורים לחברת היינות "כרמל" הוא התייחד בחדר במשך שעות. כשיצא משם ונשאל מה דרש כל כך הרבה זמן הסביר הרב שמכיוון שהדיון היה סביב שאלות כספיות, הוא היה צריך להתייחד על מנת להבין שיכולה להיות כזו תאווה לכסף. "זה סיפור שמופיע בשם אחיו של הרב, הרב שמואל קוק, ואני מביא אותו בהקדמה לספר", אומר הרב שבט. "בפנקס עצמו הרב כמובן לא כתב על זה, אבל כן מופיעים שם חמישה–שישה דיונים סביב חברת היינות 'כרמל', כך שרוב הסיכויים שהסיפור הזה הוא סביב מה שנכתב כאן".

על אף שבדיונים הרב קוק עסק לא מעט בדיני ממונות, ניתן לראות בפנקס שבכל מה שקשור לכספים שלו עצמו הוא מיעט לעסוק. "בשש או שבע השנים הראשונות כל הדיונים בבית הדין של הרב ביפו נערכו בחינם וללא תשלום, גם כשזה הגיע לדיונים על 3,000 ו–5,000 מטבעות זהב, שהיו סכומים אדירים בזמנו. אין לנו את כל הסיפור, אבל נראה שבשלב מסוים השמש שלו אמר שבכל בית משפט בעולם יש איזה תשלום, והחליטו לגבות אגרה על הדיונים. לכן בשלב די מאוחר הרב כותב בפנקס תעריפים לסוגי הדיונים השונים".

לצד אגרות ודיונים ניתן לראות בפנקס של יפו גם תקנונים שכתב הרב קוק עבור מוסדות ויישובים. כך, למשל, כתב הרב קוק בפנקס את התקנון לישיבה הקטנה "שערי תורה" ביפו. "הרב יורד שם לרזולוציות גבוהות, למשל שהמלמדים צריכים לדאוג שהילדים יגיעו נקיים ושישתמשו בממחטה. אפשר לראות שם שהוא רצה לתקן את יחסי הציבור הלא טובים שהיו אז לעולם הישיבות, וליצור ישיבה מודרנית שמשלבת גם לימודי חול, לצד לימודי עברית, תנ"ך ואמונה, דברים שאת חלקם הוא גם ביצע אחר כך כשהקים את 'מרכז הרב'".

אנקדוטה מעניינת נוספת בפנקס נוגעת לשלמה פיינגולד, מי שהקים את בית פיינגולד בירושלים. פיינגולד, שהמיר את דתו (ואף הונצח בספרו של ש"י עגנון תחת הכינוי "המשומד"), היה עשיר גדול, ורצה להחכיר ליהודי בשם ירחמיאל אמדורסקי, שהיה הגבאי של בית הכנסת החורבה ומקורב לרב קוק, את בית המלון שהקים ביפו. "את הדיונים על ההחכרה ניהלו השניים בבית דינו של הרב קוק, ומה שמעניין הוא שהרב קוק אמנם נהג בכבוד ובנימוס בפיינגולד, אבל לא כתב את שמו אלא רק 'פ"ג'. זאת מכיוון שהרב מאוד הקפיד על 'שם רשעים ירקב'.

"ללא ההערות שצירפנו הספר לא היה שווה הרבה כי הרב כותב באופן קצר, ואם אתה לא חוקר את הרקע קשה להבין מיהן הנפשות הפועלות. בספר אנחנו לא רק מפענחים את ראשי התיבות, אלא גם נותנים את ההקשר והרקע של המתדיינים והדיונים. הרבה פעמים היינו צריכים לשבור את הראש כדי להבין מה קורה שם ועשינו הצלבה למקורות היסטוריים כדי להביא בספר את הסיפור המלא. אנחנו מכניסים גם אגרות מאותה תקופה שטרם פורסמו, שקשורות לדברים שהוא כותב בבית הדין בפנקס. רק בחיבור בין הדברים ניתן להבין אותם", מסביר הרב שבט.

אין רגע של קטנות

ההערות ונתינת הרקע הן גם החלק המשמעותי בספר השני שעליו עובד במקביל הרב שבט, ובו כ–380 הסכמות שנתן הרב קוק לספרים. "קשה שלא להתרשם מהחוגים הרבים של המכותבים – אנשי הלכה ורוח, חסידים ומתנגדים, אנשי מוסר ואגדה, מחקר תורני והיסטורי ועוד. בין רשימת האישים שקיבלו הסכמות ניתן למצוא רבנים מעניינים ומוכרים כמו הרבנים גורן, אוירבך, הוטנר, עמיאל, צייטלין, כשר, אשלג, פרומקין, אפשטיין ועוד. יש רבנים מהיישוב הישן ומהחדש, רבנים ספרדים רבים, ומכל העולם – מקייפטאון בדרום אפריקה ועד דבלין באירלנד".

מהי החשיבות בהוצאת ספר של הסכמות?

"עד שלא עבדתי על ההסכמות לא הבנתי בשביל מה להוציא את זה, אבל מתברר שאצל אנשים גדולים אין דברים קטנים. הרב ב'אורות הקודש' כותב ש'אין קוטן בגודל'. אין רגע של קטנות אצל הרב קוק, כולל בהסכמות שהוא כותב. למשל, בתוך ההסכמות אתה יכול למצוא חידושי תורה, כשהרב קוק חולק על הדרך על פוסק גדול כמו 'הנודע ביהודה' ומחדש חידוש עצום בהלכה בשאלה האם מסמרים מקבלים טומאה. בכיוון אחר אתה יכול לראות שהרב קוק נותן הסכמה לרב חיים צ'רנוביץ, המכונה 'רב צעיר', לספר שעסק במחקר תורני. כשאתה מבין למי הרב נתן הסכמה ועל מה אתה מבין שיש כאן 'אני מאמין' של הרב קוק לגבי לימודי חול, שיטות מחקר וכו'.

"ברור לי שאנשים לא ילמדו את הספר מהתחלה עד הסוף, אבל זה ספר שהוא נכס לחסידי הרב קוק, נכס לחוקרים, ויותר מזה לאנשים שעוסקים בתפר שבין התורה למחקר. אם אדם מתעניין בנושא בניין בית המקדש השלישי, אז יש פה הסכמה של הרב קוק לספר שעוסק בהקרבת הקרבנות לעתיד לבוא. הייתה פה למשל חוקרת שעוסקת בקשר שבין הלל צייטלין לרב קוק, אז יש פה גם הסכמה שנשלחה אליו. זה ספר למדני–מחקרי.

"בנוסף, בהקדמה של הספר אנחנו מציינים גם את המקרים שבהם הרב בחר שלא לכתוב הסכמה, וכן לאורך הספר אנו מעירים כאשר ישנה הסכמה שאינה אלא הסכמה מסויגת. עוד דבר מעניין זה מקרים שבהם אנשים ביקשו הסכמה מהרב, אבל במהדורות המאוחרות הבנים שלהם חשבו שזה יזיק לספר יותר מאשר יועיל, ולכן השמיטו את ההסכמה. מצאנו גם הסכמות לספרים שמעולם לא ראו אור, כי כנראה לאחר בקשת ההסכמה הכותב לא מצא את הכסף להוציא את הספר לדפוס. עשינו ממש עבודת נמלים, ובהקשר הזה צריך לשבח את בנות השירות הלאומי של 'בית הרב' שעשו הרבה מעבודת הרגליים הזאת".

קלסרים זרוקים בפינה

"עבודת הרגליים" שעליה מדבר שבט היא חלק משמעותי מהפעילות שנעשית במרכז התיעוד בבית הרב קוק. "חלק גדול מהמסמכים שיש לנו כאן הם צילומים, כשהמסמכים המקוריים מפוזרים מסביב לעולם. הסיבה לכך היא שהישיבה שישבה כאן הייתה בלאגן טוטאלי, כך שהקלסרים עם האגרות והכתבים של הרב קוק ישבו פה בחדר זרוקים בפינה. מה שקרה הוא שכל מיני אנשים פשוט לקחו הביתה קלסרים על קלסרים. חלק הוציאו את החומרים האלה לאור, וחלק פשוט שמרו אותם כאספנים, לא מוכרים אותם ואפילו לא מוכנים לגלות לאף אחד מה יש להם.

"אחד הדברים היפים בבית הרב קוק הוא שאנחנו המרכז של כולם, עובדים עם כולם ועוזרים לכולם, כך שרובם נותנים לנו לצלם את המסמכים שנמצאים אצלם. יש אדם אחד שלא היה מוכן לתת לנו לצלם, אלא היה מוכן רק להקריא לי בטלפון את מה שכתוב, אפילו בלי לתת לי לראות. עכשיו שמענו על עוד מישהו שיש לו קלסרים, ולפעמים אחרי שנים אנשים פתאום מביאים לנו קלסרים".

הפנקס של יפו נמצא אצלכם?

"לא. יש לי צילום של הפנקס. מי שמצאו אותו הם קודמיי בתפקיד, והם לא זוכרים איפה. להערכתי יש בוודאי לא מעט דיונים שלא כתובים פה, גם בגלל הבלאגן שהיה במשך השנים וגרם לכך שדברים הלכו לאיבוד, וגם כי המזכירים של הרב היו כל מיני בחורי ישיבה שלא תייקו דברים בצורה מדויקת. יש מקרים שבהם אתה רואה שהרב מתייחס לדיונים מסוימים בפנקס, אבל הדיונים האלה לא נמצאים, כך שהם בוודאי היו ואבדו".

כאמור, במקביל לעבודה על כתבי הרב קוק הבית משמש גם כמוזיאון למורשת הרב, ובמקום מועברים גם שיעורים. אלא שכל הפעילות הזאת מתבצעת בקשיים מאוד גדולים. "בית הרב נמצא מחד גיסא בתנופה גדולה של עשייה עם למעלה מ–50 אלף איש שמסיירים בו בשנה, ומאידך בקשיים כספיים גדולים, גם של הוצאות ואחזקה, וגם כאלו שנגרמו כתוצאה ממערכת משפטית שנמשכת למעלה מ–80 שנה", מספר יוחנן פריד, יו"ר "בית הרב".

מקורה של הסאגה המשפטית הוא בשנת 1923, אז קיבל הרב קוק את הקומה העליונה של המבנה לשימושו, בעוד "הוועד הכללי" פועל בקומה התחתונה. עם פטירתו של הרב קוק דרש הוועד את הבעלות גם על הקומה העליונה, בטענה כי היא ניתנה רק לשימושו האישי של הרב ולא ליורשיו, אך הרב צבי פסח פרנק הכריע כי כל עוד משפחתו ומפעליו ממשיכים לפעול במקום אין לערוך שינויים. מאז אחת לכמה שנים מתנהל דיון משפטי בעניין, כשבכל פעם נוטה הכף לצד אחר, וההוצאות המשפטיות על סוללת עורכי הדין הולכות ומתרבות.

בעקבות הקשיים הכלכליים החליטו בבית הרב לערוך בג' באלול התרמה מיוחדת בהשתתפות אישי ציבור, כמו סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, ששימשה בעבר בת שירות בבית הרב, השר אורי אריאל וח"כ בצלאל סמוטריץ' שסייעו רבות לפעילות המקום. "אנחנו בטוחים שחלקים רבים ונרחבים בכל הציבור יעשו כל שביכולתם כדי לסייע לבית, והתנופה הזאת תביא לבית הרב את האפשרות להמשיך ולהגדיל את פעילותו הברוכה", אומר יוחנן פריד.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט אב תשע"ו, 2.9.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 בספטמבר 2016, ב-גיליון ראה תשע"ו - 995 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: