סכנת הנורמליות | הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)

לצד דברי שבח רבים על ארץ ישראל משה מזהיר את בני ישראל מפני שקיעה בעבודתה. הכניסה לארץ כייעוד וכאתגר

פרשת עקב, כשמה כן היא. היא עוקבת את פרשת ואתחנן במובן פשוט: היא משלימה או ממשיכה את מה שנאמר בפרשה הקודמת. סימן נאה לכך הוא פרשת "שמע" שבפרשת ואתחנן ופרשת "והיה אם שמוע" שבפרשת עקב. מבחינת תוכן הדברים כמו גם מצד צורתם, הביטויים והציוויים שבפרשות האלו לא רק דומים, ועל כן הן צמודות בקריאת שמע, אלא שפרשת "והיה אם שמוע" ממשיכה את פרשת "שמע" בכיוון מסוים – השכר והעונש השייכים לקיום המצוות. צד נוסף של המשכיות הוא שבפרשת ואתחנן יש תיאור שלם ונרחב של מתן תורה, ובפרשת עקב – של מה שאירע לאחר מכן: חטא העגל.

עקב

שביעות רצון עצמית

ואולם, בפרשת עקב יש גם דברים המיוחדים רק לה; ואף שאין הם מרוכזים בפרשה במקום אחד, הם אינם נמצאים בדרך בולטת זו במקום אחר בתורה. פרשת עקב היא המקום היחיד בתורה עם כל כך הרבה תשבחות על ארץ ישראל בצד תיאור מפורט שלה: "ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר"; ותיאור נוסף שנמצא רק כאן, ואשר עודנו מצפים להתגשמותו: "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת". כן מובאת כאן הרשימה השלמה של שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ, ולבסוף – אמירה כללית המסכמת ומגדירה עוד בחינה של שבח הארץ: "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה".

דברים אלה הם סיום ההקדמה של משה לדברי התורה ולמצוות שהוא עומד למסור; ואולם יש בהם גם עניין מיוחד. לכאורה, על סף הכניסה לארץ ומלחמות הכיבוש אין בני ישראל זקוקים עוד לדברי חיזוק על טוּבה של הארץ, שכן ברור להם שהיא ארץ הייעוד האמיתית של עם ישראל. אלא שלדברי השבח מצרף משה גם דברי אזהרה ונבואה. ראשית, בניגוד לעבר הירדן המזרחי, שרובו שטחי מרעה, ארץ ישראל היא ארץ נושבת, ארץ חקלאית המלאה כל טוב, והחיים במקום שכזה יכולים להביא לשקיעה בהנאות החומריות שהוא מעניק ליושביו.

זאת ועוד; החיים במדבר היו מציאות מוזרה וייחודית, מחוץ לסדר החיים הנורמליים בעולם, חיים מופשטים ורוחניים שכמעט אינם מחוברים לעולם הזה. הסכנה הגדולה שיש בעצם הכניסה לארץ ישראל היא (כפי שנאמר לא רק בספר דברים, אלא גם בדברי התוכחות של הנביאים לדורותיהם) שעם ישראל יהפוך לעם נורמלי. במדבר היה עם ישראל עם שחייו סובבים סביב משכן העדות, ולאחר ההתיישבות בארץ החיים יתנהלו סביב עבודת האדמה והיבולים. הניצחונות הצבאיים והשפע הכלכלי עלולים ליצור תחושת שביעות רצון עצמית המובילה לטשטוש השונוּת של עם ישראל ולפיתוי להיות "ככל הגויים בית יהודה" (יחזקאל כח, ח).

אין מאורע טבעי

משום כך בצד שבחי הארץ מדגיש משה, וחוזר ומדגיש, שהארץ הזו "למטר השמים תשתה מים". מצד זה זהו טובה של הארץ, שאין צורך לעבוד בה ביגיעה רבה להביא מים להשקותה. ואולם במידה רבה, על אף כל ההתנהלות הטבעית של החיים בארץ ישראל עדיין נשמרת ומובלטת התלות המוחלטת של העם בקב"ה, בהשגחתו המתמדת. לעולם לא יהיה אפשר לחיות כאן כשאר העמים ה"נורמליים". כל מטר ומטר היורד בארץ ישראל איננו מאורע טבעי: הוא ביטוי לכך שזוהי "ארץ אשר ה' א–להיך דורש אותה" וש"תמיד עיני ה' א–להיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה".

כאשר נכנסים לארץ ישראל לא די להודות לה' על חסדו, אלא יש להבין ולזכור כי הקיום היהודי בארץ ייחודי לא פחות מקיומו במדבר. ארץ ישראל היא מתנה יפה ונפלאה, אך גם מאוד מאוד רגישה, ואם לא תישמר כראוי היא עלולה להתפוצץ בכל רגע. הגשם אינו אלא משל לכך שאנו נמצאים פה על תנאי, וכי בכל רגע הקיום הזה יכול ליהרס. והרי זה מה שכתוב גם בפרשת "והיה אם שמוע". במצרים אין הפתעות כאלה; שם החיים מאוד מסודרים וצפויים מראש, והרעב בימי יוסף היה אירוע נדיר ביותר. ואילו פה, בארץ, כל המציאות כולה מחייבת הזדקקות מתמדת לחסדי ה'.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ב אב תשע"ו, 26.8.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-26 באוגוסט 2016, ב-גיליון עקב תשע"ו - 994 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: