כל אתמוליה | רבקה שאול בן צבי

 

הסופרת האיטלקייה נטליה גינצבורג הייתה מרוחקת מיהדותו של אביה, אך מחקר של יצירתה מראה עד כמה משמעותית הייתה עבורה זהותה היהודית. שיקוף מסוים של בעיית הזהות הישראלית–חילונית

2

רועה של נמרים

שקיעי זהות יהודית ביצירתה של נטליה גינצבורג

ציפי לוין בירון

הקיבוץ המאוחד, 2015, 
339 עמ'

 

 

 

 

 

נטליה גינצבורג (1916–1991) היא בין הסופרות האהובות עליי ביותר. יש משהו מהפנט בכתיבה הפשוטה והצלולה שלה, ללא צחצוחי לשון, שמשלבת פרטים יומיומיים עם נושאים הרי חשיבות. אין רגע דל בסיפוריה ולעולם אינה משעממת. אני אוהבת את המקצבים העלילתיים שלה, את הגיוון בדרכי הביטוי ואת היכולת המרשימה בהמחשת דמויותיה. מחקרה של ד"ר ציפי לוין בירון, "רועה של נמרים", העוסק בסופרת, סקרן אותי אפוא.

ומה שמצאתי אינו מחקר אקדמי רגיל. החוקרת ערכה מסע אישי רוחני דרך המחקר, והיא מחילה על עולמה האישי והספרותי של גינצבורג את בעיית הזהות שלה עצמה כיהודייה ישראלית שאינה דתית, אך עם זאת חשה זיקה למסורת היהודית. במעגל רחב יותר, כמוצהר במבוא, מנסה ציפי לוין בירון לתת ביטוי לרצון החילוני ליצור אלטרנטיבה לאתוס הדתי ואפילו לדרך הציונית; ועל אף שאיני שותפה להשקפותיה ולמניעיה של הכותבת, מצאתי עניין רב בספרה היסודי והרציני, שמאפשר גם התעלמות מהפן הנזכר והתמקדות בנטליה גינצבורג בלבד.

לוין בירון לא התמקדה בפואטיקה של גינצבורג, אלא חקרה את נושא הזהות היהודית, שמופיע ביצירתה באופן גלוי וסמוי ומשקף את הסיבוך והמורכבות ביחסה של הסופרת אל מוצאה היהודי. מצד ההלכה אין נטליה גינצבורג נחשבת ליהודייה, שכן אביה היה יהודי ואמה נוצרייה. המשפחה הייתה מאוד חילונית, לא חלק מקהילה, וגינצבורג לא הכירה מקרוב את אורח החיים הדתי, אם כי פה ושם נשתמרו באורח החיים המשפחתי כמה זיקות קלושות ליהדות. יתרה מזאת, לאחר מלחמת העולם השנייה שבה נרדפה כיהודייה, גינצבורג התנצרה.

נטליה גינצבורג נחשבת לסופרת איטלקייה גדולה, לצד סופרים גדולים אחרים שאחדים מהם היו יהודים גם הם. לוין בירון מראה שהנושא היהודי לא הוערך כחשוב, כאילו מוצאה של הסופרת ועקבותיו בספרים אינם אלא פרטים שוליים. הישגה הגדול של ציפי לוין בירון בספר זה הוא הארת ההיבט הזה ביצירתה של גינזבורג, מה שהיא מכנה: "שקיעי זהות יהודית". לוין בירון מכוונת זרקור אל כל הגילויים הקשורים ליהדות וליהודים, גם כאשר הם נרמזים או אפילו רק משוערים, ועושה זאת בכוח שכנוע גדול.

vr-04581.jpg

יהודי כאישה וכאנוס

ברוח האקדמיה, ולא תמיד זה שבח, מתוּוך המחקר באמצעות רקע תיאורטי מגוון ומקיף, וכן סקירה היסטורית מרתקת על יהדות  איטליה. הסקירה הזאת חשובה להבנת ייחודן של הדמויות היהודיות–איטלקיות בסיפורים ולהבנת המנטליות יוצאת הדופן של הקהילה היהודית לדורותיה, בהשוואה לארצות אחרות של הפזורה היהודית. בקיצור אציין שזיקה עזה למולדת האיטלקית, עם פתיחות גדולה כלפי החברה הכללית, יחד עם אי הסתרה ומחויבות למסורת היהודית ואף סובלנות דתית, אפשרו חיים קהילתיים נטולי טלטלות.

באיטליה לא הייתה תנועת השכלה לוחמנית ומזעזעת יסודות, ואף לא תנועה רפורמית, כי לא היה צורך בהן על רקע האווירה הסובלנית המתונה. עם זאת, היחס הטוב בדרך כלל מצד האוכלוסייה הנוצרית עיוור את היהודים, והם לא זיהו את הסכנות המתקרבות ולא ברחו על נפשם. לרובם אף לא היה צורך בציונות. נטליה גינצבורג, גם אחרי השואה, לא הייתה ציונית, ואף ששמחה על הקמת מדינת ישראל, הייתה לה ביקורת על השינוי המנטלי שחל בדמות היהודי. היה לה קושי לקבל את הישראלי כדמות לוחמת וחזקה ונטולת תכונות גלותיות.

יש עניין רב ברקע התיאורטי שמתייחס לנושא הזהות היהודית (אבי שגיא), לפוסטמודרניזם (עדי אופיר וגילי זיוון), לכתיבה היהודית בגולה (דינה קטן בן ציון), לריבוי הקולות בסוגת הרומן (באחטין) ולעמימות שבטקסט המאפשרת קריאה מפרקת (דרידה). כמו כן, היא מציגה את השקפותיו של סטיוארט יוז ובהמשך מתפלמסת איתו בנושא הפן היהודי בכתיבה האיטלקית. זווית אחרת המובאת ברקע התיאורטי היא אפשרות הקריאה המגדרית, המאפשרת ליצור קשר בין האסטרטגיות שנקטו הנשים בכתיבתן בהיותן מיעוט מעמדי לבין היהודי כבן למיעוט מעמדי והדרכים שהוא נוקט בפן הספרותי והקיומי.

היבט מאוד מיוחד שעשוי להתקשר  לכך הוא תיאור ההקבלה בין החוויה היהודית לבין אפיוני האנוסים: הצורך להתמודד עם זהות כלאיים, לחיות בחשאיות ובתחושת פער בין פרסונה חיצונית ייצוגית לבין מהות פנימית מנוגדת. על כך דברים מאלפים בספר. כמו כן מעניקה הסופרת משקל רב למפעלה התרגומי של גינצבורג שכלל את מרסל פרוסט ושאול פרידלנדר (מי שבתקופת המלחמה הוסתר במנזר ואחר כך התקשה להיפרד מזהותו הנוצרית).

זיקה גורלית

החלק המרכזי בספר מוקדש ל"קריאה צמודה" מרתקת שנפתחת ברומן "כל אתמולינו" (1990, הקיבוץ המאוחד). מי שקרא את הספר המעולה הזה יגלה ללא ספק פנים נוספות בדמויות ובמצבים, לאור תובנותיה המקוריות של לוין בירון. הקריאה הצמודה נחתמת בדיון ברומן "לקסיקון משפחתי" (1988, עם עובד). המחברת מציינת שנטליה גינצבורג מרבה לעסוק במשפחה, וברומן זה המשפחה תופסת מקום חשוב במיוחד. היא מעלה תובנה מעניינת שהעיסוק בנושא המשפחה ברומנים מהווה גם דרך סמויה לעיסוק בזהות היהודית.

זהותה של נטליה גינצבורג הייתה מורכבת, רבת סתירות וטרגית. בתקופת הכיבוש הנאצי באיטליה נאלצה להסתתר ואף להיפרד מילדיה למשך שנתיים. בעלה היהודי נרצח. לא הייתה לה משענת של אמונה דתית, והאידאולוגיות הסוציאליסטיות של "תיקון עולם" שקיבלה בבית הוריה וחלקה עם בעלה ליאונה, הסוציאליסט האידאליסט, הכזיבו ביום פקודה.

היא סבלה מיהדותה בלי להיות יהודייה באמת, אך חשה זיקה גורלית ליהודים ולגורל היהודי. הזיקה הזאת מתבטאת ביצירותיה באפיקים שונים, גם דרך תיאור גלוי של משפחתה היהודית ברומן המצוין "לקסיקון משפחתי", וגם באפיקים נסתרים יותר שנחשפים במחקר שלפנינו. דבריי על הספר החשוב ורב העניין הם אפוא רק קצה הקרחון של מעמקיו החווייתיים והאינטלקטואליים.

 

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון ח' אב תשע"ו, 12.8.2016

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 באוגוסט 2016, ב-ביקורת ספרים, גליון דברים תשע"ו - 992, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. https://www.facebook.com/groups/1475912812726406/?ref=bookmarks

    *yaacov elimelech*
    *yaacoveli88@gmail.com *

    *Home Phone Number 025859681*
    *Israel Jerusalem*

    בתאריך 17 באוגוסט 2016 בשעה 1:50, מאת "מוסף שבת – לתורה, הגות ספרות ואמנות"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: